דוד המלך- " פרוטקשיין"

פרשת נבל הכרמלי מדגישה את היות דוד ראש כנופיה שעסקה למעשה בפשע והטילה את חיתתה על האיזור. כאשר נודע לדוד שנבל הכרמלי גוזז את עדריו הגדולים ,הוא שולח עשרה נערים ומבקש ממנו למעשה דמי חסות, או פרוטקשיין,כפי שאנו מכירים זאת היום. ודוד מבקש במפורש: ""תְּנָה־נָּא אֵת אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךָ לַעֲבָדֶיךָ, וּלְבִנְךָ לְדָוִד."

נבל הכרמלי לא מתייחס ברצינו לאיום ומסרב בכל תוקף : "מִי דָוִד וּמִי בֶן־יִשָׁי?" או בקיצור בשפתינו : "למה מי אתה?".

כאשר דוד שומע על התגובה הוא מחליט לעלות עליו עם 400 אנשיו. לאביגייל אשת נבל נודע על כך והיא מחליטה לגשת לדוד ולהתחנן על נפשם. היא מביאה עימה גם תשורות יפות כדי לרצות את דוד. ואכן, דוד מתרצה ומחליט לא לטבוח באנשי נבל הכרמלי. אביגייל חוזרת לביתה ,מספרת לבעלה על המקרה והוא מקבל שבץ ומת תוך עשרה ימים.

לאחר מות בעלה חוזרת אביגייל לדוד והוא נושא אותה לאשה. יש הטוענים כי ידה היתה במות בעלה.

אז מה יש לנו כאן? גנגסטר שדורש דמי חסות, בעקיפין גורם למותו של הנסחט וזוכה באישתו.

המשך עלילותיו של דוד...יבוא!

דוד המלך- "הסנדק"

דוד נאלץ לברוח מפני שאול על חייו. זאת לא לפני שהוא מנסה לברר באמצעות יהונתן את הלך הרוח של המלך. אבל המסקנה היא חד משמעית: שאול לא יכול לסבול את דוד בסביבתו ואף מקלל את בנו יהונתן ואומר לו: "בֶּן־נַעֲוַת הַמַּרְדּוּת הֲלֹוא יָדַעְתִּי כִּי־בֹחֵר אַתָּה לְבֶן־יִשַׁי לְבָשְׁתְּכָ וּלְבֹשֶׁת עֶרְוַת אִמֶּךָ׃ כִּי כָל־הַיָּמִים אֲשֶׁר בֶּן־יִשַׁי חַי עַל־הָאֲדָמָה לֹא תִכֹּון אַתָּה וּמַלְכוּתֶךָ."



דוד בורח אל אכיש מלך גת הפלישתי.הוא מעמיד פני משוגע כדי שאכיש יחשוב שהוא לא מסוכן ויקבלו בחצרו.לאחר מכן הוא בורח למערות עדולם ואוסף סביבו חבורה של 400 איש ,כולם פורעי חוק ובשפתינו : חבורת פושעים . הם צייתו לדוד באופן מוחלט ועסקו בפשיטות על ישובי האיזור.למעשה הוא הפך להיות ראש אירגון פשע.אך הוא עדיין חושב בהיגיון ועל העתיד והיה נוהג לתת חלק מהשלל לזיקני יהודה וזאת כדי לרכוש את אמונם ולהעבירם לצידו בעימות בינו וביו שאול.



דוד מקבל מהמלך אכיש את העיר ציקלג לשלוט בה. באופן פורמלי נראה כי הוא חצה את הקווים וחבר לאויבי עמו!

אך דוד משחק משחק כפול. הוא נלחם באוייבי ישראל, באנשי גזר ובעמלק, אך למלך אכיש הוא מספר כי הוא נלחם בשטחים ששייכים לישראל. המלך נותן בו אמון מוחלט. עד כדי כך מוחלט שהוא מוכן לצרפו למערכה מול שאול בגלבוע. אך קציני צבאו של המלך אוסרים על כך. כנראה הם הבינו את מה שהמלך עדיין לא קלט!



התנ"ך מנסה ליפות את התנהגותו של דוד ,אך מה שנשקף ממנה זה אדם שמוכן לחבור למי שיסייע לו להגיע לעמדת כח ולשלוט . גם אם זה כרוך בבגידה בבני עמו. למזלו לא התאפשר לו לקחת חלק במלחמה מול שאול... אך מי יודע כיצד היה נוהג בסיטואציה הזו...

( למעלה איור של שאול מנסה להטיל את החנית בדוד)... המשך הסיפור יבוא!

דוד המלך - מלך ישראל או רודף כח ושררה?

דוד המלך, אדמוני ויפה עיניים,מלך ישראל ,לוחם ללא חת,מנגן בנבל.....אחת הדמויות שללא ספק נערצות עלינו.

בזכותו קמה ממלכת ישראל חזקה ומאוחדת ואנו שרים לכבודו עד היום: "דוד מלך ישראל...."

אבל אני רוצה לתת לכם הצצה אחרת על דוד המלך. דוד המלך הפרחח, ראש כנופיית פשע, מניפולטיבי,נואף ורוצח הפועל רק לטובתו בראש ובראשונה. זה שיצא משהו טוב לממלכת ישראל.... אשרינו.

אינני אומרת זאת לגנות. אני אוהבת ומעריכה את הדמות . אך הצצה לצדדים האפלים שלו היא מעניינת ואני מקווה שהיא תעניין גם אתכם.

לאחר נצחונו של דוד על גליית, ובעקבותיו נצחון של ישראל על הפלישתים,מובא הנער האדמוני ויפה העיניים לארמונו של המלך שאול שסבל ממחלת נפש . רבה היתה קנאתו של שאול בדוד בגלל הישגו בשדה הקרב. בחצר המלך שאול, דוד צובר כח רב והערצה בקרב העם.

ברגעים של חוסר שפיות מנסה שאול להרוג את דוד עם חנית כמה וכמה פעמים...וזאת בזמן שדוד מנגן לו בנבל כדי להפיג את מצבי רוחו הקודרים. מאידך,שאול משיא לדוד את ביתו מיכל ,אך החתן לא זוכה ביחס מיוחד ושאול דורש ממנו לצאת למלחמה...מתוך תקווה שיקפד את חייו ויפסיק להאפיל עליו.

עד כאן נראה שדוד הוא הגיבור והקרבן....אך לא כך. שאפתנותו של דוד להיות מלך ישראל גדולה והוא אכן פועל להשיג זאת בכל דרך. בחצר המלך קשר דוד ידידות אמיצה עם יהונתן, בנו של שאול. ידידות שהוגדרה כאהבת נפש. יש המפרשים את מערכת היחסים בין שני הגברים כמניפולציה שהפעיל דוד על יונתן, מאחר וידע על נטיותיו המיניות,וניצל את אהבתו אליו כדי לרכוש לעצמו בן ברית בסביבה העויינת שבה חייו היו בסכנה מתמדת בגלל קנאתו של שאול. ואכן הגיע היום בו נאלץ דוד לברוח על נפשו מפני המלך רדוף הרוחות ....( המשך הסיפור יבוא!)

(למעלה שתי תמונות: האחת של רמברנדט המתארת את דוד ויונתן,והשניה של הצייר האיטלקי קאראווג'ו שחי במאה ה-16 ובו מתואר דוד גובר על גליית)

אגם הברבורים- סיפור על אהבה ונאמנות

כשהיית בסנקט. פטרסבורג הלכנו לראות את הבלט "אגם הברבורים" של צ'ייקובסקי.
זו היתה חוויה מרוממת נפש ומהנה בצורה בלתי רגילה.
סיפור המעשה הוא כזה: הנסיכה אודט כושפה ע"י מכשף רע כך שבגיל 16 היא תהפוך להיות ברבור.
האמצעי היחיד שיחלץ אותה מהכישוף,הוא אהבת אמת ,נאמנות לא סייג וחתונה עם אהוב ליבה.
הנסיך זיגפריד-איגור שיצא לילה אחד לצייד ביער פוגש את אודט ומתאהב בה. הוא מחליט כי היא תהייה רעייתו לעתיד.
המכשף הרע, שהתכנית הזו לא מתאימה לו, מחליט לשלוח את ביתו מחופשת לברבור (אמנם שחור) ,הנסיך מתפתה

ואף מצהיר על רצונו להנשא לה.
הנסיכה אודט מבינה שאחת דתה למות, והיא מתכוננת למותה ביער.
בינתיים הנסיך מתפכח ומבין את חומרת מעשיו ורץ לאגם תוך ניסיון לבטל את רוע הגזירה.
אך זה מאוחר מידי. אודט מתה והנסיך טובע באגם...אבל שניהם בכח האהבה מצליחים לגרום למותו
של המכשף הרע גם אם אהבתם מתממשת עכשיו בעולם שכולו טוב.

קתרינה הגדולה-אשה אשה...משוחררת וחפשיה

יקטירנה נולדה בעיר שטטין,פרוסיה (כיום שצ'צ'ין ,פולין) ונקראה בשם סופיה אוגוסטה פרדריקה. אביה, הנסיך כריסטיאן אוגוסטוס, היה קצין בצבא פרוסיה ומושל העיר. סופיה הגיעה לרוסיה בשנת 1744 , בעקבות הזמנה של הקיסרית יליזבטה אשר עמדה להינשא לדודה של סופיה(יקטרינה), שנפטר לפני מועד החתונה. ב-21 לאוגוסט 1745 נישאה סופיה לפיוטר השלישי אחיינה של הקיסרית יליזבטה ויורש העצר שלה. למרות התנגדות אביה הלותרני המירה סופיה את דתה לנצרות אורתודוקסית ושינתה את שמה ליקטרינה אלכסייבנה.

נישואיה של יקטרינה לפיוטר לא היו מאושרים. בשל מוגבלתו השכלית והנפשית של פיוטר, לא העמידה יקטרינה צאצאים במשך עשר שנים. לשני בני־הזוג היו מאהבים ויקטרינה אף רמזה באוטוביוגרפיות שלה שבנה פאבל הוא בנו של אחד ממאהביה סרגיי סלטוקוב אם כי היה דומה לבעלה.

בחג המולד של שנת 1761 מתה הקיסרית יליזבטה. זמן קצר לאחר מכן, בינואר 1762 הוכתר פיוטר השלישי כצאר של כל רוסיה.

אך לא אשה כמו יקטרינה תשקוט על שמריה. שאפתנותה היתה רבה .

ביולי 1762, בזמן שפיוטר שהה בביקור במקום הולדתו ,הולשטיין, השתלטה יקטרינה, בעזרת בני האצולה שתמכו בה (ביניהם היה מאהבה גרגורי אורלוב) על כס המלוכה. פיוטר אולץ לוותר על כתרו.

ב 17 ליולי נרצח פיטר השלישי ע"י אחיו של המאהב אורלוב. הדרך לשלטון היתה פנויה בפני יקטרינה.

מספרים כי תאוותה המינית של יקטרינה היתה כה גדולה והיו לה הרבה מאהבים. לפני שבחרה את המאהב הוא עבר בדיקת כושר מיני , כדי לוודא שאכן אונו רב ושיוכל לספק את הקיסרית, וזאת אצל אשה מיוחדת שזה היה תפקידה.( רעיון מצויין...)

כאשר נחלשו מאהביה היא היתה נפרדת מהם, אך מציידת אותם במתנות ובתארים והמשיכה להשתמש בכישוריהם הצבאיים והמדיניים בהנהגת המדינה.

לאחר שסר חינו של המאהב גרגורי אורלוב , נכנס לתמונה גריגורי אלכסנדרוביץ' פוטיומקין.פוטיומקין בדרגת ליוטננט-ג'נרל הפך לחביבה של הצארינה ובמשך 17 שנה היה אחד האנשים החזקים ברוסיה. גם הוא אהב את תענוגות החיים ונהנה מהכח שצבר. אך גם זמנו עבר והוא הוחלף הוחלף במאהב אחר. אומרים כי הצארינה אהבה אותו מאוד וכי לאורך כל חייה ועד יום מותה הוא היה האדם הקרוב אליה ביותר ושימש לה כידיד ורע. דבר זה לא סתר את הצורך שלה למאהבים צעירים ובעלי און גם במהלך מערכת היחסים שלה איתו.

פושקין-משורר המחאה שמת בגלל אהבה

אביו, סרגיי ליבוביץ פושקין, היה נצר לאצולה רוסית בעלת היסטוריה של כ-600 שנים. אמו, נאדז'דה אוסיפובנה חניבעל, הייתה נכדתו של איברהים פטרוביץ' חניבעל,עבד מאתיופיה שהובא לרוסיה כמתנה לצאר פטר הגדול. חניבעל עשה רושם גדול על הצאר, והוא לקח אותו תחת חסותו והעניק לו דרגת גנרל. לפושקין עצמו היה גון פנים שחום ושיער שחור, שריד לגנים האפריקנים שלו. כאשר פושקין הוכר לראשונה בארצות הברית הוא הוצג כמשורר רוסי שחור.

פושקין נולד במוסקבה ובילה את מרבית ילדותו אצל מורים פרטיים ומטפלות. את השפה הרוסית הוא למד מארינה רודיונובנה שהייתה האומנת האהובה עליו. היא הירבתה לספר לפושקין סיפורי עם שהיוו את הבסיס לסיפוריו ואגדותיו הרבים.

עם סיום לימודיו בליציום עבר פושקין לסנקט פטרסבורג, התקבל לעבודה במשרד החוץ הרוסי ונהג לבקר רבות בהצגות תיאטרון . בהמשך יצר קשר עם קבוצות ואישים רדיקלים שתמכו ברפורמות סוציאליות. ב- 1820 פרסם את השיר "האודה לחירות" שהיה שיר פוליטי מובהק שהעביר ביקורת על הצאר, אלכסנדר הראשון . כתוצאה עבר פושקין חקירה שבסופה הוגלה מסנקט פטרבורג ליקטרינוסלב (למעשה רצו השלטונות להגלות אותו לסיביר, אך חבריו רבי ההשפעה הצליחו להמתיק מעט את העונש).

בשנת 1825 מת הצאר אלכסנדר הראשון ואחיו,ניקולאי הראשון עלה לשלטון במקומו.

אז הותר לפושקין לעתור לצאר החדש בבקשה לסיים את הגלות. שנה אחר כך ב-1826 נענה הצאר לעתירתו.

ב- 1831 הציע פושקין נישואים לנטליה גונצ'ארובה, שנודעה כאחת הנשים היפות ברוסיה.

(מצורף צילום של נטליה,וכן פסלם של בני הזוג שנמצא במוסקבה - היא אכן יפהפיה וזה יהיה לו לרועץ כפי שתבינו בהמשך).

רבים שמו לב ליופיה של נטליה אשתו, וביניהם היה גם הצאר ניקולאי הראשון. פושקין חשד שהתואר ניתן לו רק על מנת שיוכל להשתתף בנשפים המלכותיים - דבר שיקל על הצאר לחזר אחר אשתו.

נטליה אשתו, לעומת זאת, אהבה את תשומת הלב שניתנה לה ולא התנגדה לחיזורים שהיו אחריה.ב- 1834 התפתח רומן בין נטליה לבין בן אצולה צרפתי בשםז'ורז שארל ד'אנטס. כאשר ד'אנטס הפסיק לשמור על סודיות הקשר ביניהם פרצה שערורייה ופושקין הכועס הזמין את ד'אנטס לדו- קרב במטרה להגן על כבודו. הקרב נדחה מספר פעמים ולבסוף הצליחו חבריו לשכנע אותו שמדובר באי הבנה, ופושקין משך את הצעת הדו-קרב שלו. אלא שהרומן לא פסק וד'אנטס המשיך לחזר אחרי אשתו של פושקין באופן גלוי. זמן קצר אחר כך קיבל פושקין מכתב שהאשים אותו בפחדנות (יש המאמינים שנשלח מאנשי הצאר עצמו). פושקין הכועס והנעלב הזמין את ד'אנטס לדו-קרב מחדש.

הדו-קרב התקיים ב-8 לפברואר 1837. ד'אנטס ירה ראשון ופצע את פושקין אנושות. פושקין בכוחותיו האחרונים ירה גם הוא ופצע את ד'אנטס קלות. יומיים אחר כך, נפטר פושקין מפצעיו והוא בן 37. מחשש למהומות הורה הצאר לקבור אותו בחשאי לצד אימו באחוזת מיכילאבסקיה.

סנקט. פטרסבורג- לנינגרד - המצור על העיר 1941

חזרתי מטיול ברוסיה. הייתי בשתי ערים: מוסקבה וסנקט. פטרסבורג (לנינגרד).

אני רוצה לספר לכם על לנינגרד והמצור שהיתה נתונה בו העיר במלחמת העולם השניה.
העיר היתה נצורה 900 יום ע"י צבאות היטלר. לא היתה כמעט שום דרך לספק
מזון לתושבים. אנשים הגיעו למצב שאכלו את חיות המחמד שלהם,
ואף בישלו עורות של מגפיים כדי להזין את עצמם. היו אנשים
שהיו על סף אכילת בשר אדם.
היה רק פרוזדור צר שקישר את העיר החוצה וזה אגם "לאדוגה"
הקפוא שכונה גם "דרך החיים". דרכו הצליחו לעיתים להחדיר מידי פעם מזון לעיר
שחולק במשורה ובצורה דיפרנציאלית על פי עיסוקו של האדם. (פועל ולוחם קיבלו הקצבה גדולה יותר מאשר
אנשי רוח למשל)
בנוסף לרעב הכבד הופצצה העיר ללא הפסקה. בשנת 1943 הפציצו אותה
הגרמנים 2500 פעם.
למעלה ממיליון בני אדם ניספו במהלך המצור על לנינגרד.חלקם הגדול
מתו מרעב.
בעיר הוקמה אנדרטה מרגשת לציון האירוע הקשה הזה.האנדרטה נחנכה ב-1975 .
ברקע מתנגנת יצירה קלאסית וזאת לציון העובדה, שגם בתקופת המצור
הקשה המשיכה התזמורת של לנינגרד לפעול בעיר ולספק לתושבים מזון רוחני.
היתה איתנו במוסקבה מדריכה מקומית בשם לריסה שסבה וסבתה היו שם
בזמן המצור והיא גם שיתפה אותנו בחוויות הקשות שעברו על בני משפחתה.
הביקור באנדרטה הזו היה חוויה ריגשית חזקה וקשה ביותר שהעלתה
דמעות ולא רק בעיניי.

פדרו אלמודובר על קצה המזלג

במאי ספרדי מחונן ומוכשר ביותר. פדרו נולד ב 1949 בעיירה קטנה בקסטיליה- למנשה.
בגיל 16 עזב את העיירה עבר למדריד במטרה ללמוד קולנוע.

התקופה: תקופת הרודן פרנקו ,
שלא גילה חיבה לאמנות הקולנוע ובית הספר נסגר.
פדרו מצא את פרנסתו כמוכר בשוק הפשפשים במדריד

( מקום שגם אני ביקרתי בו) והתוודע
לדמויות ססגוניות שבהמשך יופיעו בסרטיו.

הוא עבד בחברת הטלפונים הספרדית "טלפוניקה" במשך 12 שנה

וכך הצליח לרכוש את המצלמה הראשונה שלו.

לאחר מות פרנקו היה פדרו בין מובילי הקבוצה שנקראה la movida madrilena (התנועה המדרידית)
שהיתה תנועה תרבותית -חברתית נהנתנית.

בסרטיו משתקפות סוגיות הנוגעות למגדר וזהות מינית, למוות,

ארוטיקה וחושניות והכל מתובל בניחוח העיר המדהימה מדריד

ושאר חלקים בספרד.

סגנון הצילום שלו הוא יחודי ופסי-הקול המלווים את סרטיו הם יחודיים.

אנו הנשים הצופות בסרטיו,חשות כי הוא מדבר מגרוננו וחי בתוך גופינו. יש לו יכולת מדהימה
להתחבר לצד הנשי ולהבין את מורכבותו.


בסרטיו החל אנטוניו בנדרס את דרכו וכן פנלופה קרוז. שחקניות אהובות עלין הן : כרמן מאורה וויקטוריה אבריל.
כל שחקן שנקרא להשתתף בסרט של פדרו אלמודובר רואה בזה כבוד גדול ואף מוכן לעשות זאת בשכר זעום .
סרטיו הם חגיגה לחושים.
אני מצרפת קישור לקטע מוסיקלי מסרטו "קשור אותי,אהוב אותי" . רק פדרו מסוגל לביים סצינה מוסיקלית אבסורדית שכזו.
השיר נקרא cancion del alma ( שיר של הנשמה) . שימו לב לאילו שמופיעים על הבמה,
ולקטע הריקוד הבלתי נשכח והמיוחד. רק פדרו מסוגל להגות סצינה שכזו. http://www.youtube.com/watch?v=UMA68VZNZRI&feature=PlayList&p=6B25272C7C95D457&playnext=1&playnext_from=PL&index=3
אני מחכה בקוצר רוח לסרט החדש שלו los abrazos rotos(בתרגום חופשי: חיבוקים שבורים) גם כאן מככבת פנלופה קרוז.
מקווה שגם אתם.
אז בברכת adios
פזית

אחותי קרנית כותבת על אמא שלנו-ציטוט מדוייק

"יש לי ידיד דתי (נוצרי) קוראים לו חורחה -שמאוד אוהב את ישראל ואת היהודים!השבוע הוא שאל אותי במבט רציני, מה קורה לנשמה שלנו אחרי מותנו לפי היהדות ,,,,,ואני ,שהמוח שלה עסוק רוב הזמן באיך לתפעל את החבילה הזו שנקראת משפחה ,,,, כדי שבסופ היום תשאר לי איזו שעה של חסד לעצמי ,,,,,וממש לא מתעסקת במחשבות מהסוג הזה כבר המון זמן,,,,,

נאלצתי לחשוב כדי לענות לו ,,,,וחשבתי וחשבתי לאן אני חושבת שהנשמה שלי תלך לאחר שגופי יעמוד מלכת ,,,ומה זו בכלל נשמה-והגעתי למסקנה, שלפי דעתי הנשמה שלנו היא לא דבר אחד גדול ושלם - ממני, מה שישאר הוא מה שאשאיר בעיקר לילדים שלי ,שיונקים ממני יום יום ,שאותם אני מזינה, במילים, במבטים, במגע,במזון שאני מכינה , בכל הטוב שלי ,בכדי וכאשר יגדלו ויהיו לאנשים , ינהגו בטוב לב עם הסובבים אותם כמו שאני לימדתי אותם , וכמו שיזכרו מחוויות הילדות שלהם ,, והחלק הזה ממני שישאר בהם וילך איתם הלאה הוא הנשמה שלי בעצם ,,,,,

וכשאני חושבת על אמא שלי ,אני שמחה שהיא הצליחה ומצליחה עדיין להזין את כולנו בדרכה שלה בהמון אהבה ולגרום לילדיה להיות אנשים טובים ואוהבים ,שאוהבים אותה ברמות שהיא אפילו לא קולטת ,חולמים להתענג על סיריה ולהתכרבל במיטתה !אז ,,,,באמת שהגיל לא משנה אז רק נאחל לך אמא ,המון שלוות נפש ובריאות !!!!

שלך המאפיה הספרדית "
12:55 5 יוני 2009

אמא שלי

לאמא שלי מלאו 70 שנים. אני מאחלת לה בריאות ואריכות ימים והרבה נחת ושלוות נפש.

אני מודה לה על כל התמיכה שהיא מעניקה לכולנו במשך כל השנים ללא הסתייגויות ובאצילות נפש.

אני מאחלת לברוניה, אמא של חברתי הטובה פנינה ,שגם מלאו לה 70 שנים,את אותם איחולים .

שמחתי שחגגנו היום ביחד במצפה עזריאלי בארוחה מעולה ומפנקת ובאוירה טובה עם האימהות שלנו.