פלאזה דל סול וקשישי ספרד

חזרתי ממדריד אהובתי.
בכל פעם אני מגלה עוד משהו בעיר הזו וחוקרת אותה מהריצפה ועד לגגות.


"פלאזה דל סול" זו ככר בטבורה של מדריד.
ב- "סול" , כפי שמכנים אותה, ראיתי הפגנה של קשישים עם שלטים בידיהם.
כשאני אומרת קשישים, אז היו גם כאילו שנעזרו במקלות הליכה. בקיצור 70 +...
כמובן שהתקרבתי, הרי כל מה שמתרחש בעיר הזו מעניין אותי והתחלתי לקרוא את תוכן השלטים.

 לפתע אחד מהם החל לדבר במגאפון .הוא דיבר בצורה ברורה ומתוך כאב.  הקשבתי לדבריו ואז החלו כולם להצביע אל עבר בניין גדול ושוב זעקו את מחאתם. הפעם במקהלה.

 התרגשתי . התרגשתי וצילמתי.

על מה היתה המחאה? 

כדי להבין זאת נלך קצת אחורה בזמן.......

מלחמת אזרחים עקובה מדם התרחשה בספרד בין השנים 1936 ל- 1939.
המאבק היה על צורת השילטון ואופייה של ספרד.
מצד אחד היו הרפובליקנים שרצו מדינה דמוקרטית ומאידך גיסא, היו הלאומניים שרצו מדינה עם משטר ריכוזי חזק, משטר פאשיסטי.

הרפובליקנים היו ברובם עירוניים ,חילוניים ואנשי רוח  , והלאומניים, אנשי כפר וביניהם מונרכיסטים .

איך זה הסתיים?

הרפובליקנים הובסו.
הלאומנים המנצחים השליטו בספרד דיקטטורה פשיסטית בהנהגת פרנסיסקו פרנקו..
מספר הקורבנות במלחמה זו היה רב.
 ההערכות מדברות על בין חצי מיליון למיליון הרוגים, רבים מהם שלא בלחימה, כי אם בהוצאות להורג המוניות בהן נקטו שני הצדדים.

 אינטלקטואלים ואמנים ספרדים רבים ( מבין הרפובליקנים, מתנגדי פרנקו)  נהרגו או יצאו לגלות, ואנשי כמורה רבים נרצחו. בין ההרוגים :  פדריקו גארסיה לורקה.
הכלכלה הספרדית נזקקה לשנים רבות על מנת להתאושש מנזקי המלחמה הזו,
והחברה הספרדית נותרה אף היא שסועה ומחולקת, והייתה נתונה במשך שנים רבות לדיקטטורה פשיסטית,
וזאת, אף לאחר חלוף עידן הדיקטטורים באירופה שלאחר מלחמת העולם השניה. ליתר דיוק עד 1975 שנת מותו של פרנקו.

הטראגי שבסיפור הזה הוא,שגם משפחות בינן לבין עצמן היו שסועות בין שני המחנות ואח לא היסס לרצוח את אחיו או להסגיר אותו על רקע של האידאולוגיה. 

יצירות רבות נעשו או נכתבו לאחר המלחמה ובמהלכה.  למשל, פיקאסו צייר את ה גרניקה המפורסמת .

 גרניקה היתה עיירה שנמחתה כליל ע"י הגרמנים  הנאצים.  הם הפציצו את העיר על מנת לתמוך בלאומנים, אשר הונהגו בידי הגנרל פראנקו , ובו בזמן שימשה ההפצצה זירת ניסויים לקראת יישום טקטיקת "מלחמת הבזק" הגרמנית.
לאחר ארבע שעות של הפצצה העיר הושמדה. פיקאסו שהושפע מהאירועים צייר את התמונה המפורסמת הזו שמוצגת
במוזיאון "ריינה סופיה" במדריד ,ושהיתה לי את הזכות לראות אותה.

אמנים נוספים הושפעו מהמלחמה הנוראית הזו.פבלו נרודה,המשורר הצ'יליאני כתב על המלחמה וכן ג'ורג' אורוול וארנסט המינגווי.
וגם הציירים סאלבדור דאלי וחואן מירו הושפעו מן הזוועות.

זה היה במאמר מוסגר כדי שתבינו את עוצמת הארועים.

                               עמק הנופלים 

עמק הנופלים ( Valle de los Caídos) הוא אתר הנצחה גדול ומרשים לחללי מלחמת האזרחים בספרד.
ב- אפריל 1940 במלאת שנה לניצחונו הודיע הגנרל פראנקו על כוונתו להקים אתר הנצחה לחללי המלחמה. המקום שנבחר היה במקום בולט ברכס הרים  כ-50 ק"מ צפונית-מערבית לבירה מדריד.
אלפי אסירים פוליטיים משורות הרפובליקנים גויסו לעבודת כפייה זו.
העבודה נעשתה בתנאים פרימיטיביים ונמשכה 18 שנים.
עשרות נהרגו ונפצעו במהלך העבודה שעיקרה הייתה חציבת הבזיליקה הארוכה בעולם בסלע ההר.
האתר נחנך ב 1959 במלאת 20 שנה לסיום המלחמה.

קבורים שם 40,000 אזרחים וחיילים . רבים מאילו שבנו את המונומנט הענק הזה קיפחו שם את חייהם. הבזיליקה הזו
נבנתה בדם של האסירים הללו שהפכו לעבדים של פרנקו.

היום הספרדים סולדים מהאתר הזה שהוקם בדם.

נחזור לפלאזה דל סול: 

האזרחים הקשישים שראיתי מבקשים לפתוח בחקירה על הטבח שבוצע בתקופת המלחמה ובתקופת שילטונו של פראנקו.
הבניין שעליו הצביעו הקשישים, עונו וגם נעלמו אזרחים ספרדיים שנחשדו כמתנגדי השילטון וזאת גם לאחר תום המלחמה.

ככל הנראה לעולם לא מאוחר למחות  , והכאב לא נמוג עם השנים.

זו היתה טעימה ראשונה ממדריד.
מי שרוצה לקרוא ספר שנכתב ברוח התקופה האפילה ההיא מוזמן לקרוא
את "הריקוד של סוניה" מאת ויקטוריה היסלופ.

פזית

למה להוציא להורג עגלה תמימה ? פרשת שופטים.

בפרשת השבוע "שופטים" מופיע נושא שנקרא "עגלה ערופה" .

למה לערוף ראש של עגלה רכה ותמימה?

בימים הקדומים, כאשר היה מבוצע רצח ולא נודעה זהות הרוצח , היה נהוג לקחת עגלה ,לערוף את ראשה 
ליד נחל סמוך לעיר בה בוצע הרצח , וע"י כך לכפר על אנשי הקהילה שלא חטאו . 

וכך יאמרו זקני העיר לאחר העריפה: 

"יָדֵינוּ לֹא שָׁפְכוּ אֶת הַדָּם הַזֶּה
וְעֵינֵינוּ לֹא רָאוּ:
כַּפֵּר לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר פָּדִיתָ ה'
וְאַל תִּתֵּן דָּם נָקִי בְּקֶרֶב עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל"

ולאחר זאת ,קובעת התורה: "וְנִכַּפֵּר לָהֶם הַדָּם.."

למעשה מה שאנו מבינים מהטקס הזה ,הוא שאחריות על רצח/פשע  מוטלת על כל העם. 

יש אחריות קולקטיבית למעשה, כאשר זהות הרוצח/פושע לא ידועה.

עריפת ראש העגלה באה לנקות את החפים מפשע שלא ידעו ועשו דבר. 

עד כאן נשמע בסדר והגיוני. 

 אבל, 

לעיתים ידינו לא ביצעו את המעשה, אך התעלמותנו ושתיקתנו תרמו לביצועו . 

למשל : 

נשים המוכות ע"י בעליהן וסופן הוא דבר ידוע מראש , אבל אנחנו שתקנו ולא דיווחנו. 

התעלמות ממפגעים בכביש, שיכולים לגרום לתאונות דרכים - ראינו ולא דיווחנו. 

ההשלמה עם החינוך הירוד שמקבלים ילדים היום בבתי הספר - ידענו ולא מחינו. 

פורנוגרפיה שנחשפים אליה ילדים באמצעות האינטרנט- ידענו ולא התמודדנו , שכן הסמכות ההורית 

הולכת ומצטמצמת . 

וישנם עוד מקרים בהם ידנו לא היתה במעל, אבל בכל זאת יש לנו חלק בפשע שקרה. 

שום עגלה ערופה לא יכולה לנקות את ידיו של ראש עיר שהתעלם ממפגעים בטיחותיים בעירו,

או את ידיו של שכן ששמע זעקות שבר מהדירה הסמוכה ושתק , 

או את ההורה שיודע שילדו חשוף לתכנים קשים באינטרנט ולא רצה להתמודד ,שכן תש כוחו.

אף אחד מאילו לא יוכל להגיד את המשפט :  וְעֵינֵינוּ לֹא רָאוּ:

אז אל תעצמו עיניים ותחרישו . 

אם ראיתם ושמעתם ,תגידו. תלחמו. כי אם לא, גם בכם יש אשמה. 

שתהיה שבת שלום 

פזית.