דוד המלך- "הסנדק"

דוד נאלץ לברוח מפני שאול על חייו. זאת לא לפני שהוא מנסה לברר באמצעות יהונתן את הלך הרוח של המלך. אבל המסקנה היא חד משמעית: שאול לא יכול לסבול את דוד בסביבתו ואף מקלל את בנו יהונתן ואומר לו: "בֶּן־נַעֲוַת הַמַּרְדּוּת הֲלֹוא יָדַעְתִּי כִּי־בֹחֵר אַתָּה לְבֶן־יִשַׁי לְבָשְׁתְּכָ וּלְבֹשֶׁת עֶרְוַת אִמֶּךָ׃ כִּי כָל־הַיָּמִים אֲשֶׁר בֶּן־יִשַׁי חַי עַל־הָאֲדָמָה לֹא תִכֹּון אַתָּה וּמַלְכוּתֶךָ."



דוד בורח אל אכיש מלך גת הפלישתי.הוא מעמיד פני משוגע כדי שאכיש יחשוב שהוא לא מסוכן ויקבלו בחצרו.לאחר מכן הוא בורח למערות עדולם ואוסף סביבו חבורה של 400 איש ,כולם פורעי חוק ובשפתינו : חבורת פושעים . הם צייתו לדוד באופן מוחלט ועסקו בפשיטות על ישובי האיזור.למעשה הוא הפך להיות ראש אירגון פשע.אך הוא עדיין חושב בהיגיון ועל העתיד והיה נוהג לתת חלק מהשלל לזיקני יהודה וזאת כדי לרכוש את אמונם ולהעבירם לצידו בעימות בינו וביו שאול.



דוד מקבל מהמלך אכיש את העיר ציקלג לשלוט בה. באופן פורמלי נראה כי הוא חצה את הקווים וחבר לאויבי עמו!

אך דוד משחק משחק כפול. הוא נלחם באוייבי ישראל, באנשי גזר ובעמלק, אך למלך אכיש הוא מספר כי הוא נלחם בשטחים ששייכים לישראל. המלך נותן בו אמון מוחלט. עד כדי כך מוחלט שהוא מוכן לצרפו למערכה מול שאול בגלבוע. אך קציני צבאו של המלך אוסרים על כך. כנראה הם הבינו את מה שהמלך עדיין לא קלט!



התנ"ך מנסה ליפות את התנהגותו של דוד ,אך מה שנשקף ממנה זה אדם שמוכן לחבור למי שיסייע לו להגיע לעמדת כח ולשלוט . גם אם זה כרוך בבגידה בבני עמו. למזלו לא התאפשר לו לקחת חלק במלחמה מול שאול... אך מי יודע כיצד היה נוהג בסיטואציה הזו...

( למעלה איור של שאול מנסה להטיל את החנית בדוד)... המשך הסיפור יבוא!