פושקין-משורר המחאה שמת בגלל אהבה

אביו, סרגיי ליבוביץ פושקין, היה נצר לאצולה רוסית בעלת היסטוריה של כ-600 שנים. אמו, נאדז'דה אוסיפובנה חניבעל, הייתה נכדתו של איברהים פטרוביץ' חניבעל,עבד מאתיופיה שהובא לרוסיה כמתנה לצאר פטר הגדול. חניבעל עשה רושם גדול על הצאר, והוא לקח אותו תחת חסותו והעניק לו דרגת גנרל. לפושקין עצמו היה גון פנים שחום ושיער שחור, שריד לגנים האפריקנים שלו. כאשר פושקין הוכר לראשונה בארצות הברית הוא הוצג כמשורר רוסי שחור.

פושקין נולד במוסקבה ובילה את מרבית ילדותו אצל מורים פרטיים ומטפלות. את השפה הרוסית הוא למד מארינה רודיונובנה שהייתה האומנת האהובה עליו. היא הירבתה לספר לפושקין סיפורי עם שהיוו את הבסיס לסיפוריו ואגדותיו הרבים.

עם סיום לימודיו בליציום עבר פושקין לסנקט פטרסבורג, התקבל לעבודה במשרד החוץ הרוסי ונהג לבקר רבות בהצגות תיאטרון . בהמשך יצר קשר עם קבוצות ואישים רדיקלים שתמכו ברפורמות סוציאליות. ב- 1820 פרסם את השיר "האודה לחירות" שהיה שיר פוליטי מובהק שהעביר ביקורת על הצאר, אלכסנדר הראשון . כתוצאה עבר פושקין חקירה שבסופה הוגלה מסנקט פטרבורג ליקטרינוסלב (למעשה רצו השלטונות להגלות אותו לסיביר, אך חבריו רבי ההשפעה הצליחו להמתיק מעט את העונש).

בשנת 1825 מת הצאר אלכסנדר הראשון ואחיו,ניקולאי הראשון עלה לשלטון במקומו.

אז הותר לפושקין לעתור לצאר החדש בבקשה לסיים את הגלות. שנה אחר כך ב-1826 נענה הצאר לעתירתו.

ב- 1831 הציע פושקין נישואים לנטליה גונצ'ארובה, שנודעה כאחת הנשים היפות ברוסיה.

(מצורף צילום של נטליה,וכן פסלם של בני הזוג שנמצא במוסקבה - היא אכן יפהפיה וזה יהיה לו לרועץ כפי שתבינו בהמשך).

רבים שמו לב ליופיה של נטליה אשתו, וביניהם היה גם הצאר ניקולאי הראשון. פושקין חשד שהתואר ניתן לו רק על מנת שיוכל להשתתף בנשפים המלכותיים - דבר שיקל על הצאר לחזר אחר אשתו.

נטליה אשתו, לעומת זאת, אהבה את תשומת הלב שניתנה לה ולא התנגדה לחיזורים שהיו אחריה.ב- 1834 התפתח רומן בין נטליה לבין בן אצולה צרפתי בשםז'ורז שארל ד'אנטס. כאשר ד'אנטס הפסיק לשמור על סודיות הקשר ביניהם פרצה שערורייה ופושקין הכועס הזמין את ד'אנטס לדו- קרב במטרה להגן על כבודו. הקרב נדחה מספר פעמים ולבסוף הצליחו חבריו לשכנע אותו שמדובר באי הבנה, ופושקין משך את הצעת הדו-קרב שלו. אלא שהרומן לא פסק וד'אנטס המשיך לחזר אחרי אשתו של פושקין באופן גלוי. זמן קצר אחר כך קיבל פושקין מכתב שהאשים אותו בפחדנות (יש המאמינים שנשלח מאנשי הצאר עצמו). פושקין הכועס והנעלב הזמין את ד'אנטס לדו-קרב מחדש.

הדו-קרב התקיים ב-8 לפברואר 1837. ד'אנטס ירה ראשון ופצע את פושקין אנושות. פושקין בכוחותיו האחרונים ירה גם הוא ופצע את ד'אנטס קלות. יומיים אחר כך, נפטר פושקין מפצעיו והוא בן 37. מחשש למהומות הורה הצאר לקבור אותו בחשאי לצד אימו באחוזת מיכילאבסקיה.