עמוס - הלביא שלי

הייתי בהלם לשמוע על מותו.
זה אדם שחשבתי שיחיה לנצח לאחר כל הגיהנום שהוא עבר.
חוץ מזה, מי הרשה לו למות?

את עמוס הכרתי כשהייתי בת 20 והתחלתי לעבוד בבנק לאומי סניף רש"י (רחוב רש"י פינת קינג ג'ורג) .
לעמוס היה חשבון בסניף ופעם תוך כדי שיחה הזמין אותי לראות הצגה שבה הוא שיחק שנקראה :"מחלקה 3 כיתה 1" .
ההצגה היתה בנווה צדק ,היה ליל חורף קר,ולאחר סיומה הסעתי אותו ואת מכרם ח'ורי הביתה, לרחוב סימטה אלמונית, ממש קרוב לביתי.

לעמוס היתה הופעה מרשימה : לבוש במעיל ארוך ,מגפי בוקרים וזוג עיניים ירוקות,ממש עיני חתול שהיו מנקבות את המבט של מי שמתבונן בהן. היה לו גם חיוך טוב על השפתיים וחכמת חיים של חתול רחוב.
גם מכרם ח'ורי וגם הוא עוד לא התפרסמו באותה תקופה. הם היו שחקנים בראשית דרכם וחברים טובים.

באותה תקופה סיפר לי עמוס שהוא מחפש דירה לשכור וגם שותף והחלטנו שנשכור דירה ביחד . ( לא , לא  היה קשר רומנטי למי שתוהה) חיפשנו ,מצאנו, לא מצאנו, לא יצא לפועל אבל מאז נשארנו ידידים.

כשהתפרסם בסדרה "מישל ספרא ובניו" והרוויח קצת כסף רכש דירה קטנה ברחוב יונה הנביא בדמי מפתח והיה מספר לי איך הוא משפץ אותה במו ידיו ,מרצף, צובע והכל תוך כדי חיוך עם המבט המתלהב בעיניים היוקדות והמהפנטות שלו.

לאחר מכן נסגר סניף רש"י,  והקשר נותק. קל היה לאבד קשר אז כי לא היו פלאפונים....
באותה תקופה עמוס החל להידרדר לסמים ונעלם מן האופק. הייתי קוראת עליו בעיתון מידי פעם וידעתי שהוא עבר תהליך גמילה בצרפת וחזר לארץ.

כשפגשתי אותו שוב במקרה ברחוב טשרניחובסקי.הוא עצר את הרכב לידי וסיפר לי שעכשיו הוא בסדר, וכי יש לו 4 ילדים משלוש נשים שונות,והוא חוזר עכשיו מסיבוב הגנים של הבוקר.
"דרך אגב " אמר לי " את יודעת שאחותי עובדת בסניף קריית גת בבנק לאומי"?

מידי פעם הייתי נתקלת בו ברחובות תל-אביב והיינו עוצרים ומדברים.
כל הצגה,כל סרט,כל סדרה שהופיע שמו כמשתתף היתה בסדר  עדיפות ראשון עבורי.
כולם ידעו סביבי שאני אומרת "עמוס משחק" למי הכוונה. לא היה צריך לפרט.


לפני כמה שנים אגף הרווחה שלנו בבנק לאומי הזמין את עמוס להופיע בהצגת יחיד שלו שגוללה את מסכת ההתמכרות שלו לסמים ואת סיפור תהליך הגמילה שלו. 
שעה וחצי הוא עמד על הבמה וגולל את סיפורו ונגע לכל אחד ואחד בעמקי הלב והרגש.
 גם במעמד הזה ניגשתי לדבר איתו וכשדרשתי בשלום אחותו, זו מבנק לאומי סניף קריית גת, סיפר לי כי היא נפטרה מסרטן . היתה בשנות ה-40 לחייה.

בהזמנויות אחרות פגשתי בו בקפה תמר בשינקין. תמיד החמאתי לו על ההצגות והסרטים שבהם הופיע והוא שמח לשמוע, כי לעמוס שום דבר לא היה מובן מאליו.

זוכרת אותו עם עיניים יוקדות, חיוך תמידי על הפנים, צניעות וטוב לב שאי אפשר לתאר, זה עמוס שלי. לביא שלי.

יהי זכרך ברוך. תחסר לי עד מאוד.