בפרשת השבוע "ראה" מובאים שוב בפני עם ישראל חוקים וכללי התנהגות.
לאחר שעיינתי בפרשה החלטתי להביא בפניכם את נושא העבד שעניין אותי יותר מכל.
לאחר שעם ישראל שוחרר מעבדותו במצרים אסרה התורה על עבדות של יהודי :-"כִּי-עֲבָדַי הֵם, אֲשֶׁר-הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, לֹא יִמָּכְרוּ מִמְכֶּרֶת עָבֶד" (ויקרא כה מב) .
אבל...כמו תמיד יש יוצאים מן הכלל: יש סיטואציה שבה אדם יכול להפוך לעבד . בואו נבין מהי:
בהלכה, עבד עברי הוא אחד מהשניים:
או יהודי נזקק, שמצבו הכלכלי אינו מאפשר לו לקיים את עצמו והוא מוכר עצמו לעבד,
או גנב שאינו מסוגל להשיב את הרכוש הגנוב או עלותו, והוא נמכר לעבדות.
בשונה מגבר, אשה לא יכולה למכור את עצמה, ואף אינה נמכרת לעבדות על מנת להשיב גניבה,
אולם אב יכול למכור את בתו לעבדות.
לאב שאינו מסוגל לקיים את משפחתו מותר למכור את בתו אם טרם מלאו לה 12 שנים ואם אין לה סימני בגרות מינית. ילדה הנמכרת לעבדות בדרך זו נקראת אמה עברייה.
זה נשמע נורא... נכון? שאדם שאין בידו יכולת כלכלית או שחטא בגניבה ימכור את עצמו לעבדות.
אבל, למצב החדש והרגיש שאליו נקלע אותו אדם שהפך לעבד , חוקקו חוקים חד משמעיים:
בתורה נעשית הבחנה בין עבד עברי, לבין עבד כנעני.
ובכלל, לשם מה נוצר אותו מוסד עבדות?
נאמר וישנו אדם בעייתי, שים אותו בטופ של החברה. שלח אותו לעשירי העשירים.
לא לכל אחד יש מספיק כסף כדי לקנות לעצמו עבד עברי.
מדובר יותר במעשה וולונטרי מאשר ברצון להקל את רמת החיים.
אותו עבד, יושב יחד עם אדונו – אדם מן היישוב, אוכל איתו, עובד איתו, ישן איתו, חי איתו כל תקופת עבדותו.
הוא אינו צריך לדאוג למגורים ולפרנסה, הכל מסופק לו. הוא נכנס לנורמות של אדם נורמלי, הוא נכנס לסדר יום.
הכבוד העצמי חוזר אליו, הוא שוב שווה משהו. מרוב שטוב לו, הוא כבר רוצה להישאר. אבל לא לאורך זמן, בסופו של דבר מחייבים אותו לצאת לחיים האזרחיים.
בתום תקופה של בין שש שנים לבין חמישים שנה, מחזירים אותו לחיי החירות.
אבל אין הוא מתחיל מכלום, נותנים לו מענק כספי, כדי שיוכל לבנות את עצמו מחדש. בכסף שקיבל, יחד עם הניסיון שצבר והנורמות שהטמיע, אנו מקווים כי יוכל להשתלב היטב בחברה.
מן הסתם אדוניו הקודם ייעץ לו וידריך אותו בשלבים הראשונים.
אותו אדם שניהול כלכלי כושל, שלו או של אבותיו, הורידו אותו לאשפתות החברה, מקבל אחרי תקופת חינוך הזדמנות שנייה, לחזור לחברה בתור אדם משוקם, אדם טוב יותר.
יום יבוא, ואם יילך לו היטב, גם הוא יכניס לביתו עבד עברי, וגם הוא יקח חלק בשיקום החברה.
עבד עברי הוא לא כושי שעובד במטעי סוכר, הוא הזדמנות לעבד את החברה, להפוך אותה ליותר טובה.
ומה עם מכירת הבת? גם זה נשמע נורא....אבל...
כמו שאמרנו לעיל, אב שמוכר את בתו צריך להיות לא נורמלי.
בן אדם מוכן למות ולא לעשות דברים כאלו לילדיו. או שהמצוקה כל כך איומה עד שאותו אב נאלץ למכור אות בתו למשפחה זרה, לא בגלל שהוא רוצה, אלא כי זה המפלט האחרון מכך שהיא תיזרק אל הרחוב.
כאמור, אותה ילדה היא פחות מגיל 12, לא מצפים ממנה לעבודה יצרנית כלשהי.
האדון שקונה אותה, עושה זאת על תקן מה שמכונה היום, 'משפחה אומנת'. אותה ילדה שגדלה בתנאי עוני מחפירים, מן הסתם בבית הרוס, נכנסת לבית מבוסס כלכלית. שם ילמדו אותה נימוסים והליכות, שם היא תראה איך בית נורמלי צריך להתנהל.
אם ירצה האדון הוא יוכל לחתן אותה עם בנו. בכך הוא יבטיח את עתידה הכלכלי לכל ימי חייה.
אם לא ירצה לחתן אותה, בגיל 12, כאשר היא תראה סימני בגרות, היא תוכל לצאת לחירות, לרשות עצמה, מה שבין כה היה קורה, אם אביה לא היה מוסרה לאימוץ.
עוד מילה אחת על האדון.
כפי שראינו, נדרשת הרבה הקרבה מצדו ומצד משפחתו.
לא כל אחד מוכן להכניס פושע פלילי או הומלס לביתו. ואין מדובר רק באירוח, הוא הופך לבן בית ממש.
לאנשים רגילים אורח נמאס אחרי כמה ימים, כאן מדובר על תקופה של לפחות שש שנים.
אין מדובר כאן במעשה נדיבות חד פעמי, אלא יש כאן תהליך ארוך ומעמיק של נתינה לחברה.
אדון שמסכים לחתן את אחד מבניו לאסופית בת עניים, ראוי גם הוא להערכה, בפרט שיש כאן הפסד גדול, כאשר באותה שעה יכול היה לחתן את בתו לאיש מיוחס, עשיר או בעל קשרים.
חז"ל הורו שאין קונים שני עבדים כאחד (עבדים ב, ה). בתהליך השיקום יש לתת את מירב הסבלנות והדאגה לאיש אחד בכל פעם.
מן הסתם, דאגה זו באה על חשבונה של משפחת האדון. ועל כן, מן הסתם רק יחידי סגולה מתנדבים לתפקידים שכאלה.
למעשה, מוסד ה "עבדות" של אז היה מין כלי לטיפול בבעיות סוציואקונומיות של אותה תקופה .
מין תכנית שיקום שהתאימה לאותם זמנים.
היו אפילו מקרים שהעבדים לא רצו להשתחרר ולעזוב את ביתו של האדון מכיוון שהיה להם כל כך טוב ובטוח שם.
אכן,חכמה תורת ישראל!!!
שתהיה שבת שלום !
פזית
(עפ"י אריה יואלי)
לאחר שעיינתי בפרשה החלטתי להביא בפניכם את נושא העבד שעניין אותי יותר מכל.
לאחר שעם ישראל שוחרר מעבדותו במצרים אסרה התורה על עבדות של יהודי :-"כִּי-עֲבָדַי הֵם, אֲשֶׁר-הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, לֹא יִמָּכְרוּ מִמְכֶּרֶת עָבֶד" (ויקרא כה מב) .
אבל...כמו תמיד יש יוצאים מן הכלל: יש סיטואציה שבה אדם יכול להפוך לעבד . בואו נבין מהי:
בהלכה, עבד עברי הוא אחד מהשניים:
או יהודי נזקק, שמצבו הכלכלי אינו מאפשר לו לקיים את עצמו והוא מוכר עצמו לעבד,
או גנב שאינו מסוגל להשיב את הרכוש הגנוב או עלותו, והוא נמכר לעבדות.
בשונה מגבר, אשה לא יכולה למכור את עצמה, ואף אינה נמכרת לעבדות על מנת להשיב גניבה,
אולם אב יכול למכור את בתו לעבדות.
לאב שאינו מסוגל לקיים את משפחתו מותר למכור את בתו אם טרם מלאו לה 12 שנים ואם אין לה סימני בגרות מינית. ילדה הנמכרת לעבדות בדרך זו נקראת אמה עברייה.
זה נשמע נורא... נכון? שאדם שאין בידו יכולת כלכלית או שחטא בגניבה ימכור את עצמו לעבדות.
אבל, למצב החדש והרגיש שאליו נקלע אותו אדם שהפך לעבד , חוקקו חוקים חד משמעיים:
בתורה נעשית הבחנה בין עבד עברי, לבין עבד כנעני.
בניגוד לעבד הכנעני, לעבד העברי תנאים סוציאליים המעוגנים בהלכה ומחייבים בצורה חד משמעית את בעליו.כאמור, עבד עברי נחשב כשכיר של הבעלים, ולכן חלה על הבעלים החובה לספק לעבד מספר זכויות סוציאליות. זכויותיו העיקריות של העבד הן:
- אין להשפיל את העבד:
אסור לגרום לעבד לבצע עבודות בזויות, כלומר כל עבודה שאדון לא היה מבצע גם תמורת כסף. - אסור להטיל על העבד עבודות שאינן מוגבלות בזמן או בהספק נדרש.
- אסור להעביד את העבד בעבודות שהבעלים אינו מפיק מהם תועלת.
- אם העבד היה נשוי לאישה לפני שנמכר לעבדות על האדון לדאוג לאישה ולילדים לכל צורכיהם.
- יש לדאוג לעבד למזון, שתייה ולמגורים נאותים הזהים לרמת חייו של האדון. ישנו דגש על שוויון מוחלט בין העבד לאדון.
- אם שוויון הוא בלתי אפשרי והברירה היא בין העדפת האדון להעדפת העבד - העבד מקבל את ההעדפה.
- אין לפגוע בעבד פיזית. פגיעה פיזית בעבד מחייבת תשלום פיצויים על ידי האדון, כמו כל פגיעה באדם רגיל.
ובכלל, לשם מה נוצר אותו מוסד עבדות?
למעשה יכלו לקרוא ל "עבדות" בשפה שלנו " שיקום " . ומדוע?
נאמר וישנו אדם בעייתי, שים אותו בטופ של החברה. שלח אותו לעשירי העשירים.
לא לכל אחד יש מספיק כסף כדי לקנות לעצמו עבד עברי.
מדובר יותר במעשה וולונטרי מאשר ברצון להקל את רמת החיים.
אותו עבד, יושב יחד עם אדונו – אדם מן היישוב, אוכל איתו, עובד איתו, ישן איתו, חי איתו כל תקופת עבדותו.
הוא אינו צריך לדאוג למגורים ולפרנסה, הכל מסופק לו. הוא נכנס לנורמות של אדם נורמלי, הוא נכנס לסדר יום.
הכבוד העצמי חוזר אליו, הוא שוב שווה משהו. מרוב שטוב לו, הוא כבר רוצה להישאר. אבל לא לאורך זמן, בסופו של דבר מחייבים אותו לצאת לחיים האזרחיים.
בתום תקופה של בין שש שנים לבין חמישים שנה, מחזירים אותו לחיי החירות.
אבל אין הוא מתחיל מכלום, נותנים לו מענק כספי, כדי שיוכל לבנות את עצמו מחדש. בכסף שקיבל, יחד עם הניסיון שצבר והנורמות שהטמיע, אנו מקווים כי יוכל להשתלב היטב בחברה.
מן הסתם אדוניו הקודם ייעץ לו וידריך אותו בשלבים הראשונים.
אותו אדם שניהול כלכלי כושל, שלו או של אבותיו, הורידו אותו לאשפתות החברה, מקבל אחרי תקופת חינוך הזדמנות שנייה, לחזור לחברה בתור אדם משוקם, אדם טוב יותר.
יום יבוא, ואם יילך לו היטב, גם הוא יכניס לביתו עבד עברי, וגם הוא יקח חלק בשיקום החברה.
עבד עברי הוא לא כושי שעובד במטעי סוכר, הוא הזדמנות לעבד את החברה, להפוך אותה ליותר טובה.
ומה עם מכירת הבת? גם זה נשמע נורא....אבל...
כמו שאמרנו לעיל, אב שמוכר את בתו צריך להיות לא נורמלי.
בן אדם מוכן למות ולא לעשות דברים כאלו לילדיו. או שהמצוקה כל כך איומה עד שאותו אב נאלץ למכור אות בתו למשפחה זרה, לא בגלל שהוא רוצה, אלא כי זה המפלט האחרון מכך שהיא תיזרק אל הרחוב.
כאמור, אותה ילדה היא פחות מגיל 12, לא מצפים ממנה לעבודה יצרנית כלשהי.
האדון שקונה אותה, עושה זאת על תקן מה שמכונה היום, 'משפחה אומנת'. אותה ילדה שגדלה בתנאי עוני מחפירים, מן הסתם בבית הרוס, נכנסת לבית מבוסס כלכלית. שם ילמדו אותה נימוסים והליכות, שם היא תראה איך בית נורמלי צריך להתנהל.
אם ירצה האדון הוא יוכל לחתן אותה עם בנו. בכך הוא יבטיח את עתידה הכלכלי לכל ימי חייה.
אם לא ירצה לחתן אותה, בגיל 12, כאשר היא תראה סימני בגרות, היא תוכל לצאת לחירות, לרשות עצמה, מה שבין כה היה קורה, אם אביה לא היה מוסרה לאימוץ.
עוד מילה אחת על האדון.
כפי שראינו, נדרשת הרבה הקרבה מצדו ומצד משפחתו.
לא כל אחד מוכן להכניס פושע פלילי או הומלס לביתו. ואין מדובר רק באירוח, הוא הופך לבן בית ממש.
לאנשים רגילים אורח נמאס אחרי כמה ימים, כאן מדובר על תקופה של לפחות שש שנים.
אין מדובר כאן במעשה נדיבות חד פעמי, אלא יש כאן תהליך ארוך ומעמיק של נתינה לחברה.
אדון שמסכים לחתן את אחד מבניו לאסופית בת עניים, ראוי גם הוא להערכה, בפרט שיש כאן הפסד גדול, כאשר באותה שעה יכול היה לחתן את בתו לאיש מיוחס, עשיר או בעל קשרים.
חז"ל הורו שאין קונים שני עבדים כאחד (עבדים ב, ה). בתהליך השיקום יש לתת את מירב הסבלנות והדאגה לאיש אחד בכל פעם.
מן הסתם, דאגה זו באה על חשבונה של משפחת האדון. ועל כן, מן הסתם רק יחידי סגולה מתנדבים לתפקידים שכאלה.
למעשה, מוסד ה "עבדות" של אז היה מין כלי לטיפול בבעיות סוציואקונומיות של אותה תקופה .
מין תכנית שיקום שהתאימה לאותם זמנים.
היו אפילו מקרים שהעבדים לא רצו להשתחרר ולעזוב את ביתו של האדון מכיוון שהיה להם כל כך טוב ובטוח שם.
אכן,חכמה תורת ישראל!!!
שתהיה שבת שלום !
פזית
(עפ"י אריה יואלי)
3.jpg)
תגובה 1:
הי פזית ושבת שלום קראתי בהתרגשות את דברייך,אכן שיקום נשמע יותר מרגש ואנושי מעבדות בעיקר אצל בנות קטינות.ומה עם עבדות שלנו הנשים? כל עבודות הבית הילדים ו.............אבל אצלנו זה ברור מאילו,שוב שבת שלום ומזל שנולדנו במאה הקודמת ולא קודם מי יודע מה היה עולה בגורלנו"
הוסף רשומת תגובה