ביום שישי שעבר ישבתי עם ידידי הטוב ,שלומי הספר, והאזנו יחד ,כמו כל שבוע לתכניתו של יהורם גאון ברדיו בשעה 1 בצהריים. ואז שמענו את הסיפור הבא מפי יהורם גאון:
" עיוור עם כלב נחיה רצה לעלות לאוטובוס לירושליים,כדי לבוא ולתמוך במשפחת שליט. בעלותו לאוטובוס אמר לו הנהג כי לכלבים אין אישור לעלות לאוטובוס וביקש ממנו במפגיע לרדת עם כלבו. ( הערה קטנה: אין הדבר נכון... החוק מתיר נסיעה של כלב נחיה עם בעליו) . לא עזרו תחנוניו של העיוור והסבריו כי מדובר כאן ,לא בכלב סתם,אלא בעיניו . אבל הנהג בשלו.
להוסיף חטא על פשע: הנוסעים שצפו במחזה ,לא די שלא יצאו להגנת העיוור אלא החלו לקללו ולגדפו והאשימו אותו בכך שהוא מעכב את הנסיעה.
לאחר דין ודברים ,קללות וצעקות ,הגיעו 2 שוטרים למקום שהורידו את העיוור מן האוטובוס והעלו אותו לאוטובוס אחר. "
ואיך זה מתקשר לתשעה באב? קיראו את האגדה על קמצא ובר-קמצא:
לפי המסורת, חורבן הבית השני וירושלים בידי הרומאים היה תוצאה של שנאת חינם -שנאה ללא סיבה בין היהודים לבין עצמם.
שנאה זו הייתה החולייה הראשונה בהתדרדרות, שגררה הלשנות חמורות של יהודים על יהודים לשלטון הרומי.
שנאת חינם הביאה בסופו של דבר לחורבן.
הנה קטע מתוך אחת מאגדות החורבן המספרת על שנאת חינם ערב חורבן הבית השני וירושלים:
מעשה באיש אחד שאהובו היה קמצא, ושונאו – בר קמצא.
עשה אותו האיש סעודת שמחה, ואמר למשרתו:
לך ותביא לי את קמצא.
הלך המשרת והביא לו את בר קמצא.
בא בעל הסעודה וראה את בר קמצא בין אורחיו.
אמר לו:
הרי אתה שונא לי. מה אתה מחפש פה? קום וצא.
אמר בר קמצא:
הואיל ובאתי – עזוב אותי, ואני אשלם לך על כל מה שאכלתי ושתיתי.
אמר האיש: לא!
אמר בר קמצא:
אשלם לך את מחצית הסכום שעלתה לך הסעודה כולה.
אמר האיש: לא!
אמר בר קמצא:
אשלם לך את סכום הסעודה כולה.
אמר האיש: לא!
תפס האיש את בר קמצא בידו, הקים אותו והוציאו.
אמר בר קמצא:
הואיל וישבו בסעודה חכמים, ולא מחו על מה שעשה לי האיש –
כנראה שהדבר מקובל גם עליהם.
אלך ואלשין עליהם לפני המלך, הקיסר הרומאי.
הלך בר קמצא לקיסר ואמר לו:
מרדו בך היהודים….
(על-פי התלמוד הבבלי מסכת גיטין דף נה עמ' ב – דף נו עמ' א)
יהורם גאון, שסיפר את הסיפור ברגש וצימרר אותנו בכל מילה ומילה חתם את דבריו ואמר כי לא רק על שנאת חינם נחרב בית המקדש,אלא גם על האדישות שלנו לגורלו של החלש ועל אי ההתגייסות למנוע עוול.
אי אפשר להימנע מההקבלה בין הסיפורים : אחד טרי מהיום, והשני מלפני 1900 שנים.
נראה כאילו לא למדנו כלום גם לאחר 2000 שנות גלות.
אם לא נדע לצאת מאדישותנו ולזעוק נגד עוולות יחרב עלינו גם ביתנו!!!!
פזית
" עיוור עם כלב נחיה רצה לעלות לאוטובוס לירושליים,כדי לבוא ולתמוך במשפחת שליט. בעלותו לאוטובוס אמר לו הנהג כי לכלבים אין אישור לעלות לאוטובוס וביקש ממנו במפגיע לרדת עם כלבו. ( הערה קטנה: אין הדבר נכון... החוק מתיר נסיעה של כלב נחיה עם בעליו) . לא עזרו תחנוניו של העיוור והסבריו כי מדובר כאן ,לא בכלב סתם,אלא בעיניו . אבל הנהג בשלו.
להוסיף חטא על פשע: הנוסעים שצפו במחזה ,לא די שלא יצאו להגנת העיוור אלא החלו לקללו ולגדפו והאשימו אותו בכך שהוא מעכב את הנסיעה.
לאחר דין ודברים ,קללות וצעקות ,הגיעו 2 שוטרים למקום שהורידו את העיוור מן האוטובוס והעלו אותו לאוטובוס אחר. "
ואיך זה מתקשר לתשעה באב? קיראו את האגדה על קמצא ובר-קמצא:
לפי המסורת, חורבן הבית השני וירושלים בידי הרומאים היה תוצאה של שנאת חינם -שנאה ללא סיבה בין היהודים לבין עצמם.
שנאה זו הייתה החולייה הראשונה בהתדרדרות, שגררה הלשנות חמורות של יהודים על יהודים לשלטון הרומי.
שנאת חינם הביאה בסופו של דבר לחורבן.
הנה קטע מתוך אחת מאגדות החורבן המספרת על שנאת חינם ערב חורבן הבית השני וירושלים:
מעשה באיש אחד שאהובו היה קמצא, ושונאו – בר קמצא.
עשה אותו האיש סעודת שמחה, ואמר למשרתו:
לך ותביא לי את קמצא.
הלך המשרת והביא לו את בר קמצא.
בא בעל הסעודה וראה את בר קמצא בין אורחיו.
אמר לו:
הרי אתה שונא לי. מה אתה מחפש פה? קום וצא.
אמר בר קמצא:
הואיל ובאתי – עזוב אותי, ואני אשלם לך על כל מה שאכלתי ושתיתי.
אמר האיש: לא!
אמר בר קמצא:
אשלם לך את מחצית הסכום שעלתה לך הסעודה כולה.
אמר האיש: לא!
אמר בר קמצא:
אשלם לך את סכום הסעודה כולה.
אמר האיש: לא!
תפס האיש את בר קמצא בידו, הקים אותו והוציאו.
אמר בר קמצא:
הואיל וישבו בסעודה חכמים, ולא מחו על מה שעשה לי האיש –
כנראה שהדבר מקובל גם עליהם.
אלך ואלשין עליהם לפני המלך, הקיסר הרומאי.
הלך בר קמצא לקיסר ואמר לו:
מרדו בך היהודים….
(על-פי התלמוד הבבלי מסכת גיטין דף נה עמ' ב – דף נו עמ' א)
יהורם גאון, שסיפר את הסיפור ברגש וצימרר אותנו בכל מילה ומילה חתם את דבריו ואמר כי לא רק על שנאת חינם נחרב בית המקדש,אלא גם על האדישות שלנו לגורלו של החלש ועל אי ההתגייסות למנוע עוול.
אי אפשר להימנע מההקבלה בין הסיפורים : אחד טרי מהיום, והשני מלפני 1900 שנים.
נראה כאילו לא למדנו כלום גם לאחר 2000 שנות גלות.
אם לא נדע לצאת מאדישותנו ולזעוק נגד עוולות יחרב עלינו גם ביתנו!!!!
פזית
3.jpg)
5 תגובות:
בוקר טוב
יפה מאוד
"פזית, ריגשת אותי על הבוקר.קראתי בעיון רב את הבלוג פעמיים, התחברתי מאוד ואהבתי.מצער שדבר כזה עדין עומד במבחן המציאות שלנו וזה עצוב מאוד.אך עם כל זאת יש גם אנשים שעסוקים יום יום באהבת חינם והם בסביבתך כך שיש תקווה וצריך להביט קדימה בחיוב
הי פזית,שמעתי את יהורם בשידור והצטמררתי קראתי אותך והתרגשתי שוב,אבל עם כל הרצון הטוב לא נוכל לחנך את כולם ,אנו עושים בבתינו בילדנו ,וכמו שגנית אומרת ניקח את האהבה שסביבנו ונשתדל כל הזמן להקרינה על הסובבים אותנו,יום טוב
היי פזית
גם אני שמעתי את השידור עם יהורם גאון.
אני מכיר את הסיפור הזה לפני זמן רב כשלמדתי תלמוד.
ובכן קמצא ובר קמצא מוזכרים במסכת גיטין פרק ה' דף נה ב'
יום טוב
מימון
היי פזית.
אני מאד אוהבת להקשיב לתוכניתו של יהורם גאון בימי ששי, לא תמיד מצליחה להקשיב לתוכנית במלואה.
כה הרבה ניתן ללמוד מהמשל והנמשל..
הנהג, האטום לזולת, הסביבה האדישה כנאמר.חוסר היכולת שלנו להתייחס למי שנתפס אוייב, בעיין קצת אחרת ממה שאנו מורגלים.
ולא יכולתי שלא להזכר (ולאו דווקא בגלל התובנות הנ"ל) .שלפני כחודש וחצי עלה אבי בן ה 82 לאוטובוס ובטרם הספיק להתיישב החל הנהג את נסיעתו ובבואו של אבי לשבת, בלם בלימה פתאומית ואבי נזרק ונפל ליד מקום מושבו של נהג האוטובוס , כמובן שנחבל ודימם. הנהג אפילו לא טרח לקום לבדוק מה ארע כתוצאה מנהיגתו חסרת האחריות.הדבר היחידי שהצליח להוציאו ממקום מושבו היה הדם שניגר ולכלכך את האוטובוס, והא קם לנקות.
חשוב לציין שדווקא הנוסעים באוטובוס קמו לעזרתו והם שהזעיקו אמבולנס שפינה אותו לבית חולים.
אני רוצה להאמין שיש בתוכנו גם אנשים שאכפת להם, כאלה שיקומו ויזעקו את זעקת החלש, כאלה שיקומו ויגישו עזרה כשצריך.
אין ספק שיש לנו עבודה לעשות בעניין.
שבוע נפלא לך.
עירית
הוסף רשומת תגובה