הגבירה איזבל והגבירה רחלי

 אחד השירים היפים , לדעתי, שנכתבו הוא "איזבל" - מילים ולחן של עקיבא נוף שהיה חבר כנסת בזמנו.
אני זוכרת את השיר כילדה, וגם את הקליפ שנעשה ב  1972  על רקע ירושליים המזרחית ובו מככבת פנינה רוזנבלום הצעירה. מי שהחזירה לי את השיר מתהום הנשיה היא רחלי הורביץ ( מה"טיש הגדול") והיא מרגשת אותי מאוד בביצוע שלה.

"ואיזבל הייתה זרה ונוכריה

בת מלך צידונים הייתה איזבל.."


אבל מי היתה אותה איזבל?

היא היתה ביתו של מלך צידון ונישאה לאחאב מלך ישראל. נישואים פוליטיים שנועדו לחזק את הקשר בין שתי המדינות.
בזכות קשר זה עמדה ממלכת ישראל בפני אוייביה האשורים שהיוו איום מתמיד.


מהתנ"ך ברור שאיזבל הייתה אשה נמרצת מאוד (למעשה - אחת משני הנשים היחידות בתנ"ך שמוזכרות כמי שעוסקות בכתיבה, השנייה הייתה גם היא מלכה, אסתר). התנ"ך מתאר אותה גם כמי שהביאה שיטת פולחן זרה של הבעל לישראל ולימדה את בעלה אחאב פולחנים זרים שונים. למעשה, נראה שהיא פעלה לשימור הפולחן הקיים, שכן הבעל היה אל מוכר וידוע בישראל.

מלחמה ניטשה בינה לבין אליהו הנביא שנלחם בפולחן הבעל.
על איזבל התנ"ך מספר שהרגה את כל הנביאים ובני הנביאים, אבל משום מה אלה מופיעים שוב ושוב כאילו לא אירע להם דבר, ואין שום תיאור של נביא או בן נביא כלשהו שאכן נהרג ברדיפות אלה.

אליהו, השיב מלחמה:
 
בתנ"ך מסופר שהיה זה אליהו שגרם למעשה לבצורת בישראל בגלל תפילתו לאל למנוע גשם ובכך גרם לרעב המוני . מסופר שלאחר שגבר על כוהני הבעל בהתחרות מי יצליח להביא לירידת גשמים (שאותם עצר אליהו עצמו בתפילה לה'):

"ויאמר אליהו להם: תפסו את נביאי הבעל. איש-אל-ימלט מהם! ויתפשום, ויורידם אליהו אל נחל הקישון, וישחטם שם". (מלכים א' יח , פס' מ)



התנ"ך נותן פרטים: המדובר כאן ב-450 נביאי הבעל וב-400 נביאי האשרה. אליהו רצח לא פחות מ-850 מתנגדים! מה שהיינו מכנים היום טבח המוני. התמונה המצטיירת מדמותו של אליהו היא של רוצח המונים, הן באופן אקטיבי והן באופן פאסיבי ברעב שהביא על בני עמו. התנ"ך, בכל אופן, אינו רואה כל רע במעשה הרצח ההמוני הזה של אליהו.

                                     " הרצחת וגם ירשת..."

המעשה הנורא ביותר שאותו מיחס התנ"ך לאיזבל הוא פרשת הריגתו של אדם בשם נבות, בעל אדמות עשיר בעמק יזרעאל, שאחאב המלך רצה מאוד באדמותיו, אך נבות סירב למכרן.
 התנ"ך מספר שאחאב לא עשה דבר בעניין, אך הוא שכב בביתו סר וזעף "וישכב על מיטתו, ויסב את פניו ולא אכל לחם". (מלכים א כא פס' ד) .
איזבל, שהודאגה ממצבו, שאלה אותו בעניין, וכאשר סיפר לה - עשתה מעשה. היא דאגה לכך שנבות יואשם בחילול השם. הוא נסקל למוות בידי העם, והאדמות הועברו באופן חוקי לידי אחאב. אז הופיע בחצרם הנביא אליהו עם המילים בנות האלמוות : "הרצחת וגם ירשת?" ואכן זהו מעשה בלתי נסלח מבחינה מוסרית, המראה לא כל כך על רודנות כמו על ניצול החוק למטרות מושחתות.

אליהו ניבא לאחאב שבמקום שבו ימות ילקקו כלבים את דמו וכי כל משפחתו תושמד. לאיזבל ניבא כי הכלבים יאכלו אותה.

וזה אכן מה שקרה: אחאב מת מות גבור במלחמה עם הארמים וכלבים ליקקו את דמו.

                                   ומה קרה לאיזבל????

נראה שהיא המשיכה להיות בעלת השפעה גדולה בממלכה לאחר מות בעלה, דרך שני בניה, אחזיה ויהורם, שמלכו בזה אחר זה. מן הסתם הייתה לה גם השפעה גדולה בממלכת יהודה דרך בתה, עתליה, שמלכה שם. הכינוי של תפקידה היה "גבירה", מעמד שהוא, ככל הנראה, יותר מזה של סתם מלכה אשת מלך. של אם מלך עוצרת ושולטת בפועל.
אנחנו יכולים להיות סמוכים ובטוחים שאת מתנגדיה הנביאים הכוח הזה, בידיה של אשה, הרגיז במיוחד.


בסופו של דבר מרד נגדה המצביא יהוא בהשפעת יורשו של אליהו הנביא, אלישע.מובן מאליו שלאיזבל הוא רחש שנאה מיוחדת. את יהורם בנה שאל פני מותו "מה השלום עד זנוני איזבל אימך וכשפיה הרבים?" עבור איזבל הזקנה הוא הכין משהו מיוחד.

איזבל הזקנה שמעה על בוא של יהוא ועל הטבח שעשה בבניה. היא ידעה מה מצפה לה, אבל היא קיבלה אותו באומץ לב מיוחד.


"ואיזבל שמעה ותשם בפוך עיניה ותיטב את ראשה ותשקף בעד החלון. ויהוא בא בשער. ותאמר: השלום, זמרי הורג אדוניו ויאמר: "מי איתי מי?" וישקיפו אליו שנים שלושה סריסים. ויאמר :"שמטוה!" וישמטוה ויז מדמה אל הקיר ואל הסוסים וירמסנה. ויבוא ויאכל וישת. ויאמר: פקדו נא את הארורה הזאת וקברוה כי בת מלך היא" (מלכים ב' ט, ל-לה) .

הגבירה הלכה אל מותה בראש מורם, לאחר שהתלבשה,הסתרקה והתאפרה.

חז"ל האשימו את איזבל שהיא לימדה את אחאב עבודה זרה. הם טענו שהיא הייתה מושחתת מבחינה מינית, אולם, למעשה, אין לכך כל עדות בתנ"ך, שבוודאי לא היה מסתיר דבר כזה להוציא האשמותיו של רוצחה יהוא.


נראה שחטאה הגדול מכל היה שהיא העיזה ליטול חלק ממשי בשלטון שאמור היה להיות רק בידי גברים.
איזבל הפכה עד היום לסמל האשה המרשעת, החוטאת, שנאבקת בגברים שיודעים טוב ממנה מה שצריך לעשות. על העובדה שיריביה, אליהו ויהוא, ביצעו פשעים נוראים לעין ערוך משלה, עוברים בשתיקה.


ואילו מילות הפזמון שכתב עקיבא נוף       קישור לקליפ-ליחצו כאן


וְאִיזֶבֶל הָיְתָה זָרָה וְנָכְרִיָּה,
בַּת מֶלֶךְ צִידוֹנִים הָיְתָה אִיזֶבֶל.

הִנֵּה בָּאִים הוֹרְגַּיִךְ הַמַּלְכָּה, הִנֵּה בָּאִים,
רוֹכְבִים בְּשִׁיגָעוֹן אֶל אַרְמוֹנֵךְ ,
לַמֶּלֶךְ הֶחָדָשׁ הַהֲמוֹנִים, כְּבָר, מְרִיעִים
כְּמוֹ שֶאֶתְמוֹל הֵרִיעוּ לִכְבוֹדֵךְ ;

הִנֵּה הֵם, כְּבָר, בְּשְׁעֲרֵי הָעִיר – שוֹלְפִים חַרְבָּם,
מַכִּים בַּשְעָרים צְמֵאֵי דָמֵךְ ,
הָעֲבָדִים כִּי יִמְלְכוּ - אֵין חֶסֶד בְּלִבָּם,
לִבְשִׁי, מַלְכָּה, חִיוּך עַל פְּנֵי אֶבְלֵךְ.


אַל תִּתְנַגְּדִי לָהֶם, מַלְכָּה,
הֵם הַצּוֹדְקִים תָּמִיד בַּכֹּל,
הָאֱלֹוֹהִים וְהַנְבִיאִים - לָהֶם,
וּבְנֵי הַנְּבִיאִים יוֹדְעִים הַכֹּל, רַק לֹא לִמְחוֹל,
אֵל קַנַּא ונוֹקֵם.

ואִיזֶבֶל הָיְתָה זָרָה וְנָכְרִיָה,
בַּת מֶלֶך צִידוֹנִים הָיְתָה אִיזֶבֶל.

זוֹכֶרֶת אַתְּ - אֵיך בָּאת לְכָאן, מַלְכָּה מֵעִיר צִידוֹן
וְכָל הָעָם נִדְהָם אֶל מוּל יָפְיֵיךְ ,
הִנֵּה הֵם, כְּבָר, בַּשַׁעַר וְאַחֵר יְהֵא אָדוֹן,
כְּלָבִים יְלַקְקוּ פֹּה אֶת דָּמֵךְ,
הִנֵּה עָלוּ וּבָאוּ, כְּבָר, בְּשַׁעַר הָאַרְמוֹן,
הִנֵה, כְּבָר, נִפְרְצוּ הַשְׁעָרִים,
אִיזֶבֶל, בְּחִיוּך מַלְכוּת הוֹפִיעִי בַּחַלּוֹן,
מַלְכָּה וּבַת שֶל מֶלֶך צִידוֹנִים.

אַל תִתְנַגְּדִי לָהֶם, מַלְכָּה,
הֵם הַצּוֹדְקִים תָּמִיד בַּכֹּל,
הָאֱלוֹהִים וְהַנְבִיאִים -לָהֶם,
וּבְנֵי הַנְּבִיאִים יוֹדְעִים הַכֹּל, רַק לֹא לִמְחוֹל,
אֵל קַנָּא וְנוֹקֵם.

וְאִיזֶבֶל הָיְתָה זָרָה וְנָכְרִיָה,
בַּת מֶלֶךְ צִידוֹנִים הָיְתָה אִיזֶבֶל.

הִנֵּה הֵם מְטַפְּסִים, בְּחֲצְרוֹתַיִיךְ שׁוֹעָטִים,
מַלְכָּה, אַתְּ אֶת עֵינַיִךְ תְּנִי בַּפּוּךְ ,
הִנֵּה הֶם מִתְקַרְבִים, כְּבָר נִפְגָשִים הַמַּבָּטִים,
הָכִּי אֶת הַמּוֹרְדִים בָּךְ – בְּחִיוּךְ .

אַל תִּתְּנַגְּדִי לָהֶם, מַלְכָּה,
הֵם הַצוֹדְקִים תָּמִיד בַּכֹּל,
הָאֱלוֹהִים וְהַנְבִיאִים - לָהֶם,
וּבְנֵי הַנְּבִיאִים יוֹדְעִים הַכֹּל, רַק לֹא לִמְחוֹל,
אֵל קַּנָּא וְנוֹקֵם.


אִיזֶבֶל, אִיזֶבֶל, אִיזֶבֶל,
הֵיטִיבִי אֶת רֹאשֵׁךְ, סַרְקִי הֵיטֵב,
פָּנַיִּךְ תְנִי בַּפּוּךְ , הֲיִי יָפָה, הֲיִי יָפָה,
הַצְפִּינִי בְּתוֹכֵךְ אֶת הַכְּאֵב.

אַל תִתְנַגְדִי לָהֶם, מַלְכָּה,
הֵם הַצוֹדְקִים תָּמִיד בַּכֹּל,
הָאֱלוֹהִים וְהַנְבִיאִים - לָהֶם,
וּבְנֵי הנְבִיאִים יוֹדְעִים הַכֹּל, רַק לֹא לִמְחוֹל,
אֵל קַנָּא וְנוֹקֵם.