יום שישי, 2 ביולי 2010

עלייך להיות זהירה/נעמי שיהאב נאי

במוסף התרבות של הארץ, צד את עיני שיר שאהבתי. נכתב ע"י משוררת אמריקנית ממוצא פלסטיני.החלטתי לחקור קצת.
הרי אינני יכולה להסתפק רק בשיר. אני מוכרחה לדעת מה מסתתר מאחוריו.ובכן:

                       מעט רקע על נעמי שיהאב נאי

המשוררת נעמי שיהאב נאי, שבימים אלה מופיע לראשונה בתרגום לעברית מבחר משיריה, "אמנוּת הַהֵעַלְמוּת" (הוצאת "מַבָּע" הקטנה והאידיאליסטית, תופעה נדירה בארצנו ובתקופתנו), גם היא עצמה תופעה נדירה, לפחות במולדתה, ארצות הברית.


נעמי נולדה ב-1952 בסט. לואיס, מיזורי, לאב פלסטיני, עזיז שיהאב מירושלים, ולאם אמריקאית, מרים אולווארדט, ממוצא גרמני ושווייצי. האב היגר לארה"ב מהגדה המערבית שהיתה אז בשלטון ירדן, היה למהנדס, ועקר עם משפחתו לסאן אנטוניו בטקסס.


היא ממזגת להפליא את הליריקה האישית שלה עם רגישותה ההומנית לטרגדיה הפלסטינית והישראלית. לא בכדי נעמי שיהאב נאי היא קול שלא ייתכן לטעות בו בקהילה הערבית-אמריקאית, קול עקבי הנישא למען פיתרון פוליטי שיושג על-ידי מו"מ בין שני הצדדים בסכסוך, והשולל באומץ לב ובתקיפות את הטרור כמו את הדיכוי הבלתי-נמנע במציאות האזורית.
זה ממש על קצה המזלג... מקווה שתאהבו את השיר שהבאתי.



            "עלייך להיות זהירה"




עָלַיִךְ לִהְיוֹת זְהִירָה כְּשֶׁאַתְּ מְסַפֶּרֶת דְּבָרִים.
יֵשׁ אָזְנַיִם שֶׁהֵן מִנְהָרוֹת.
דְּבָרַיִךְ יִכָּנְסוּ פְּנִימָה וְיֹאבְדוּ בָּאֲפֵלָה.
יֵשׁ אָזְנַיִם שֶׁהֵן אִלְפָּסִים שְׁטוּחִים כְּמוֹ אֵלֶּה שֶׁבָּהֶם הִשְׁתַּמְּשׁוּ
הַכּוֹרִים בְּחַפְּשָׂם זָהָב.
מָה שֶׁתֹּאמְרִי יִשָּׁטֵף הַחוּצָה עִם הָאֲבָנִים.




זְמַן רַב תְּחַפְּשִׂי עַד שֶׁתִּמְצְאִי אֶת הָאָזְנַיִם הַנְּכוֹנוֹת.
עַד אָז, יֵשׁ צִפּוֹרִים וּמְנוֹרוֹת לְדַבֵּר אִתָּן,
מַטְלִית סַבְלָנִית הַמְּמָרֶקֶת בְּמַעְגָּלִים,
וְהָאֶפְשָׁרוּת הָאִטִּית, הַגְּדֵלָה בְּהַדְרָגָה,
שֶׁכַּאֲשֶׁר תִּמְצְאִי אָזְנַיִם כָּאֵלֶּה,
הֵן כְּבָר יוֹדְעוֹת.





על המשוררת שאבתי את החומר מכתבתו של משה דור, משורר ישראלי,עורך ומתרגם.

עוד על המשוררת ויצירתה בקישור הבא:נעמי שיהאב נאי

3 תגובות:

דליה אמר/ה...

פנטסטי, ואני כל כך גאה בך, את ממש אינטלקט מגוון מכל דבר קצת ומובחר כיף לקרוא את הבלוג שלך

Unknown אמר/ה...

פזית - מאד אהבתי את הענין שמצאת בשיר ובכותבת, ואיך העמקת להבין את הדמות, בלי מילותייך לא הייתי נהנית מהשיר כל כך,
מקסים,
איריס

בן אמר/ה...

אכן שיר מרשים
בהחלט יודעת כיצד לתאר את הטיעון שלספר דברים אישיים אינו דבר של מה בכך
וצריך למצוא את האוזניים המתאימות.