התמכרות נעימה "דיאטה קלאב"

היתה לנו שיחה השבוע בחוג של "דיאטה קלאב" ביחס להתמדה בהשתתפות במפגשים השבועיים. היו כאילו שאמרו שמפריע להם לחשוב שהם צריכים להיות תלויים ומחוייבים כל החיים לקבוצת התמיכה לשם ההרזיה ו/או שמירה על המשקל.

חשבתי לעצמי: למה זה צריך להפריע? אנו הסובלים מעודף משקל צריכים להתמודד מידי יום ביומו בפיתויים מסביב. הרי הבעיה היא לא כמו עקירת שן. זבנג וגמרנו. זו מלחמה לכל החיים ואין באפשרותנו להימנע מאותו גורם,האוכל, שהוא למעשה הבעיה שלנו. אין באפשרותנו להימנע ממנו כמו מסיגריות,אלכוהול או (שלא נדע) מסמים. אנחנו חייבים להמשיך לצרוך אותו אבל במידה הנכונה? אז מדוע לא להשלים עם זה שיש לנו (לי) בעיה שדורשת תחזוקה שבועית של פעם בשבוע.

עשיתי רשימה של דברים שאני מרגישה שבלעדיהם אני לא יכולה לחיות ,אבל אני כבר לא מתייחסת אליהם כתלות ,אולי כי התרגלתי.

אז ככה:

לקום כל בוקר לעבודה במשך 30 שנה.

עשיית פן פעם בשבוע אצל הספר .

פדיקור פעם בחודש.

להתמכר לסדרות בטלויזיה .

להתאפר כל בוקר .(ולא לוותר,גם אם אין חשק)

להשתמש ולחפש את הבושם הספציפי ,ואין מלבדו.

קרם הפנים היחודי שרק איתו אני אוהבת להשתמש.

לקנות בגדים רק כשהמוכרת האהובה עלי נמצאת בחנות( אם היא איננה,אין קניה).

לשרוף שעות מול המחשב,ואני מודה -פיתחתי תלות....

להיות עם הטלפון הסלולרי זמינה 24 שעות ביממה.

לעשות קניות כל שבוע בשוק. (גם כשלא בא לי).

להנות משירותיה של עוזרת הבית. (בלעדיה אני כבר לא יכולה)

אמרה לנו פעם מנחת הקבוצה, אביבה אורדן,כי היא מדמה את היחס ביננו ובין קבוצת התמיכה ליחס של הורות. מבעל אפשר להתגרש,להיפרד,להסתכסך. מילד אינך יכול להתנתק. זה קשר דם. תכנית האכילה שלנו היא כמו קשר דם.אין לעזוב אותה,צריך לטפח אותה ולחיות עימה כל החיים.

הרשימה למעלה היא ארוכה ובטוח שאני לא זוכרת את הכל. לעומת כל מה שמניתי ושנראים לי כמו דברים חיוניים שאני עושה אותם בריטואל קבוע,אז מה הבעיה להכין כל ערב סנדוויצ'ים בריאים ליום המחרת כדי שיעזרו לי להתמודד עם הפיתויים מסביב?

ומה הבעיה בלעשות הליכה לפחות 3 פעמים בשבוע ,שתורמת לי לירידה במשקל ומרגיעה לי את הנפש?

אותו הדבר זה המפגש השבועי שלנו. עבורי זה עוגן ההצלה.

אז התמכרות נעימה והצלחה בהרזיה.

פזית