מה יהיה? עד לאן תגיע האלימות במדינתנו? אני בטוחה שכולכם מזועזעים מהטבח הנוראי שבוצע בבני משפחת אושרנקו. זה היה בשבילי סוג של קטליזטור כדי לכתוב על האלימות שאופפת אותנו.
אני לא יודעת אם את מה שארע שם אפשר היה למנוע. לדעתי הארוע הפתיע אותם והיה מתוכנן בקפידה. אבל,חשבתי לעצמי האם גם דרגות האכזריות וההתעללות עלו מדרגה? האם גם לרוצחים אין גבולות? כיצד אפשר לקפד חיים של אדם בכלל,וילד קטן בפרט? זה לא ניתפס.
כמה קל היום לשלוף סכין ולדקור,להיטפל לאדם תמים ברחוב ולהכות אותו מכות רצח. להתעלל בילד קטן בתוך המשפחה.
לדרוס אנשים ולהימלט מהמקום משל היו ציפור שנקלעה בטעות לכביש. איפה נעלמו החמלה והאנושיות?
אני זוכרת כשהייתי נערה, לא פחדתי להסתובב בעיר שלי,בתל-אביב ,בכל שעה. תמיד חשבתי לעצמי במין ביטחון כזה:"הרי אני גרה כאן,זה הבית שלי, מי יעיז לעולל לי משהו רע?"
היום אני מוצאת את עצמי מסתכלת היטב בכניסת הבית לראות אם מישהו לא אורב בפנים. בחדר המדרגות מביטה היטב סביב אולי מישהו יגיח מכיוון המרתף..אני נועלת את הבית כפי שלא נעלתי אותו בעבר,ואין סיכוי שאני אפתח את הדלת אם מישהו מצלצל בלי להסתכל בעינית.
אני מוצאת את עצמי מבליגה יותר ויותר על דברים שקורים מסביבי ,כי לך תדע מול מי אתה עומד ואולי הערה תמימה שלי תעביר אותו על דעתו.
כשהיינו ילדים,אם מבוגר היה מעיר לילד על התנהגות לא נאותה,אפילו ברחוב, הילד היה משפיל את עיניו ומתבייש. היום הערה כזו יכולה לגרור תגובה בלתי צפויה,ואני לא מדברת רק על חוצפה. כאשר אנחנו נמצאים במקום השני בעולם בשתיית אלכוהול אצל ילדים בגילאי 11,לך תדע, אולי הילד הזה שעומד מולך שתוי?
ומילה על האלכוהול הזה: זה פגע רע, הרגל מגונה ונורמה דוחה ביותר. זה תופס אותנו בכבישים, במועדונים, ברחוב (מסיבות האלכוהול של הילדים שנערכות בבאר מאולתר בתוך בגאז' של רכב) ואיפה לא?
אני נשמעת נודניקית, ביקורתית ואפילו מיושנת ,אבל האלכוהול נוגס בכל חלקה טובה אצלנו. יש להכביד את היד בעונשים על מוכרי האלכוהול לקטינים ולהעניש את הקטינים ששותים ,לפני שיאושפזו עם הרעלת אלכוהול בבתי-חולים.
רק חקיקה נוקשה ואכיפת החוק יעשו את העבודה שההורים לא השכילו לעשות עם הילדים.
כאן מילה על החינוך: הורים, בבקשה, תפסיקו להיות סמרטוטים ו "לזרום" עם כל גחמה של הילדים שלכם. אל תתנו לילדים בני 14 לצאת ב- 12 בלילה לבילוי במועדונים,גם אם זה נראה לכם אופנתי וחברתי...
תפסיקו לעזור להם בהסעות למקומות הבילוי האילו... הרי אתם לוקחים אותם ואחר-כך יושבים כוססים צפרניים בבית מפחד.
אתם לא חברים שלהם, אתם הורים ותפקידכם לקבוע גבולות, גם אם הילד יחמיץ פנים ולא ידבר איתכם שבוע. מרוב הרצון "להתחבר" לילד להצטייר כנאורים, אתם גורמים לו רק רע.
ואני חוזרת לעצמי: בהיותי ילדה ,אימי היתה צריכה רק להסתכל עלי ולפתוח זוג עיניים וכבר ידעתי את מקומי והבנתי שלא התנהגתי כראוי. לא היה צריך יותר מזה. וגדלתי לתפארת אני לא מדוכאת נפשית, ההתפתחות שלי לא נעצרה וכל הבולשיט המתחנחן הזה.
אז בואו נחזיר את השפיות לעצמנו. אולי אנו טועים בשיטות החינוך של היום? אולי כדאי לנסות לחזור קצת אחורה...לאיך שהיה פעם....
זהו. פרקתי את אשר על ליבי. גלשתי קצת מנושא לנושא אבל מקווה שנתתי לכם חומר למחשבה....
פזית
3.jpg)
3 תגובות:
סטנדפיסט בשם שגיב פרידמן אמר פעם משפט גאוני ואני לא חושב שהוא ממש הבין את הגאונות של המשפט הזה עד הסוף וזה הולך ככה
"מכירים את זה שיש שלט שכתוב עליו 'זהירות מדרגה'?" ואז הוא עונה ואומר
"אם האידיוט לא ראה את המדרגה, אז למה שיראה את השלט?!"
קול קורא במדבר הוא קולך פזית ואני כבר חדלתי מלנסות לתקן את העולם
הרוצחים לא קוראים את מה שאת כותבת ואלה שכן קוראים לא רוצחים. נקודה
צר לי לאכזב אותך אבל מה שכתבת כאן ולא חדשוב כמה הוא נכון היה בסך הכל פריקת לחץ שלך ולא יגרום לשום שינוי אצל אף אחד. ההורים שמסיעים ימשיכו להסיע הילדים שדוקרים ימשיכו לדקור וכך הלאה.
כשהבנות שלי היו קטנות נהגתי בהן בחינוך של פלדה ואם היה צריך להחטיף קצת בטוסיק הן חטפוכמובן שלא פיצצתי אותן מכות והיום אני מביט בהן מהצד ויודע שהחינוך שלי נתן לי תוצאות מעולות ועל כך יעידו כל אלה שמכירים את בנותיי.
עצוב גם לי מאוד.
אני לא מפסיק לחשוב על הרגעים האחרונים שלהם ועל כל מה שהם הרגישו רגע לפני שמסרו את נשמתם............
גם אני לא מבינה את האלימות הגואה במקומותינו. זה ממש מעציב לשמוע את כל הדיווחים הללו בחדשות.
אני רוצה לומר לך שאני מאוד מסכימה איתך, זה נהיה ממש נורא מה שקורה בארץ בתקופה האחרונה, זה פשוט כדור שלג שלא מפסיק לגדול, אני באופן אישי פעם הרגשתי הכי בטוחה במדינה שלי היום כבר ממש לא, אפילו בכל פעם שכפיר יוצא זה כאילו הוא יוצא לשדה הקרב אני ממש מודאגת ולא ישנה טוב. אני מקווה שזה ייפסק בקרוב...
הוסף רשומת תגובה