בנק לאומי- הבית שלי

אתחיל מהסוף: טיילתי לי ברחובות מדריד,העיר האהובה עלי, עם חברתי ויטה (שהיא גם עובדת בנק לאומי).היינו במצב רוח מרומם גם מהעיר המדהימה וגם ממסע קניות משובב נפש שערכנו בחנויות. ופתאום שתינו בבת אחת אמרנו בקול רם: "איזה כיף שאנחנו עובדות בבנק לאומי ,במקום שנותן לנו את האפשרות לטייל ,להנות ולקנות. איזה כיף שיש לנו את הביטחון במוסד הזה שבו אנו עובדות".

התקבלתי לבנק לאומי בשנת 1980 . את כל חיי הבוגרים אני עוברת שם. תמיד הערכתי את המוסד הזה שנותן לי את הפרנסה, את השקט הנפשי ואת היכולת להגיע להישגים שונים בחיי האישיים. בזכות מקום העבודה הזה יכולתי לרכוש דירה, לפרנס את בני שאותו אני מגדלת לבד מגיל שנתיים. תמיד הרגשתי בטחון לקחת על עצמי התחייבויות.לא חששתי מתנודות כאילו או אחרות שקרו סביבי במשק. ידעתי, שגם אם אני לא משתכרת כמו אנשי היי-טק ,את הבסיס היציב והבטוח תמיד יהיה לי.

מעבר לכך שהבנק הוא מקור פרנסתי, אני אוהבת מאוד את התפקיד שאותו אני ממלאה ועושה זאת במסירות אין קץ. אני מרגישה כאילו זה עסק פרטי שלי,ובמידה ויש בעיה או נזק אני לוקחת את זה באופן אישי. נכון שהבנק יכול לספוג את הנזק ,אבל אני לא יכולה להכיל את הפגיעה האישית בי,בצוות,במגזר או בסניף.

אני מוכנה לתרום תמיד מעבר לשעות העבודה המקובלות גם כשלא מבקשים ממני,פשוט מתוך תחושה של אחריות: הן ללקוחות והן למוסד שבו אני עובדת. זה מגיע מאותו מקום של : זה העסק שלי ואני לא רק שכירה שעושה את עבודתה.

התגמול שאני מקבלת,מעבר לקטע הכספי, שכרגע ,בשל המצב הכלכלי הוקפא ע"י ההנהלה לחלוטין, הוא ההערכה של הממונים עלי. התחושה שסומכים עלי ב-100% ,נותנים לי גיבוי וגם אומרים מילה טובה. זה מאוד מאוד חשוב לי. במיוחד ממשה יחיאל,המו"ח שלי בשנים האחרונות ונשמה טובה בכל מובן.

אני עובדת בצוות עם אדם שמשלים אותי כמו כפפה ליד. קוראים לו דוד ואנחנו עובדים ביחד משנת 1987. הוא נותן לי את האויר והחמצן במשך יום העבודה. אנחנו מודעים לחולשות ולחוזקות שלנו וביחד יוצרים עבודת צוות מופלאה. מי שמכיר אותנו מקרוב יודע בדיוק על מה מדובר.

מעבר לזה, יחסי העבודה בבנק הם מעולים. יש לנו ועד עובדים שדואג לנו במסירות אין קץ ותמיד נכון להגיע לעזרתו של פקיד במצוקה . ההרגשה שיש מי ששומר עלינו ודואג לנו נותנת תחושה של בטחון. אני לא מדברת על הארועים היפים שהם עושים לנו ועל הטיולים המעניינים שמוציאים אותנו מהשיגרה. גם זה חשוב לנפש.

אז תודה לבנק לאומי, לועד אזור תל-אביב שלנו שעומד מאחורינו ולשותפי בעבודה דוד שאיתו אני הולכת כברת דרך ארוכה.

איך דוד אומר לי לפעמים כשאני עובדת בלחץ: " מה את לחוצה? יש לנו זמן עד הפנסיה...!" מאחלת לעצמי לעבוד איתו עד הפנסיה.

למעלה בתמונה השמאלית : משה ,דוד ואני.

בתמונה הימנית: קובי מנשה ,יו"ר ועד אזור ת"א ועמי זוארץ.