נירון

קלאודיוס מת . נירון הוכתר במקומו לקיסר. הוא היה בן 17, והאדם הצעיר ביותר שנשא עד אז במשרה זו. בתחילת שנות כהונתו מעריכים ההיסטוריונים כי נירון פעל כחותמת גומי, וכי ההחלטות הממשיות התקבלו על ידי אמו. חמש שנותיו הראשונות של נירון היו שנים של שלטון מוצלח, ושל מינהל תקין.

בהיותו בן 16 נשא לאישה את אחותו החורגת אוקטביה, בתו של קלאודיוס,אך נירון היה בלתי מרוצה מנישואיו, והזניח את אשתו אוקטביה. הוא החל במערכת יחסים עם שפחה .אגריפינה ניסתה להתערב לטובת אוקטביה ודרשה כי נירון יגרש מעליו את השפחה. כמו כן החלה אגריפינה תאבת השלטון להתערב בענייני המדינה ונוצרו בינה לבין נירון ושני יועציו מחלוקות.

נירון ראה בעין לא יפה את התערבות אמו בענייניו, וזו החלה לחפש תחליף לבנה. בריטניקוס, בנו הטבעי של קלאודיוס, היה עתה בן 15, ומתקרב לגיל הבגרות. אם יוחלף נירון בבריטניקוס, סברה אגריפינה כי תוכל להמשיך את אחיזתה בשלטון עוד שנים אחדות.אבל כמו שצפוי, בריטניקוס מת מוות מסתורי בגיל 15. הוא הורעל ע"י נירון.

בעוד שיועציו מנהלים את ענייני המדינה, התמכר נירון להנאות החיים בלווית ידידים קרובים. אילו הכירו לו את פופיאה ,אישה בעלת קסם רב וחוכמה רבה, שעד מהרה תפסה את המקום הראשי בחייו של נירון, אותו המקום שתפסה פעם אמו, אגריפינה. בעבר אמו של נירון, אגריפינה, היתה אף המאהבת שלו. יחסים אלו תמו כאשר פגש את פופיאה. עתה הייתה אגריפינה למכשול לנירון, לפופיאה וגם לשני יועציו.

אמא אמא שלי...

נירון היה חייב לרצוח את אמו ורצוי בחשאי. לפיכך תכנן תקרה מיוחדת שהייתה צריכה להתפרק בלילה, וליפול על אמו הישנה במיטתה. כששיטה זו לא פעלה וברעל לא היה טעם לנסות ולהמיתה שכן היא עצמה עסקה בהרעלת אנשים והייתה מודעת היטב לסכנה, תכנן נירון ספינה מיוחדת, שהייתה מתוכננת להתפרק בלב הים ולהטביע את אמו. הספינה אכן התפרקה, אלא ששפחתה של אמו, צעקה לחיילים שהיא היא האם, והחיילים הרגו את השפחה. האם עצמה שתקה והצילה עצמה בשחייה. כשראה נירון שהעניין התגלה, שלח אליה שליחי מוות רשמיים והרגה. ברומא סיפרו שהרצח בוצע במקבת והאם הפנתה לעומת החיילים את בטנה, ואמרה להם להכות במקום שממנו יצא נירון.

נירון רצה להינשא לפופיאה.אבל זה לא היה פשוט מכיוון שהוא היה נשוי באותו זמן לאוקטביה. פופיאה האכזרית שכנעה אותו להגלות את אוקטביה ולאחר מכן שלחה שליחים שירצחו אותה. הם הביאו לה את ראשה על מגש וכך דרכה היתה סלולה להיות אשת הקיסר.

השריפה הגדולה

ביולי 64 פרצה השריפה הגדולה ברומא. ישנם הרבה סיפורים על כך שנירון הוא שהצית את האש ועל כך שעמד וניגן בנבל אל מול העיר הבוערת. במקרה הזה אין לשמועות בסיס. ניתן להניח כי האיזורים שנשרפו היו בעיקר בתי עץ של אנשים מן המעמד

הנמוך,וכי בחודש יולי לא יקשה על אש להתפשט ברבעים הללו ולכלותם. על כל פנים, ההמונים חיפשו במי להטיל את האשמה ונירון היה מטרה טובה לכך. לא שינתה העובדה כי לאחר השריפה נירון פתח את ביתו בפני ההמונים והעניק להם מחסה.

מה שחרץ את גורלו היתה העובדה כי על השטחים שנשרפו החל נירון לבנות את ארמונו, ארמון הזהב וכן רצונו לקרוא לעיר:"נירופוליס". כדי להסיט ממנו את אש ההמונים, ניסה להטיל נירון את האשמה לשריפה על הנוצרים,ובאותה תקופה נצלבו רבים מהם והושלכו טרף לאריות.

ארמון הזהב

הארמון החדש של נירון הביא לידי ביטוי את העובדה שהקיסר ראה בעצמו אל. הארמון תוכנן כך שייראה דומה לווילה רומאית על שפת הים – למרות שנבנה במרכז העיר. כרמים, גנים ושטחי מרעה לחיות בר נבנו על גבי הצמתים שהיו בעבר מרכז העיר רומא. כשה"דומוס אאורה" הושלם כעבור ארבע שנים בלבד, הכריז נירון, "סוף-סוף אני יכול להתחיל לגור בבית הראוי למגורים!" אפשר להבין מדוע הארמון עורר רגשות קשים בקרב בני רומא.

תחילת הסוף

בשנת 66 כאשר נירון איחר לשוב מארוע כל שהוא לארמון, חיכתה לו פופיאה והטיחה בו האשמות. נירון חבט בה בחמת זעם ובעט בבטנה וגרם למותה. עכשיו היה פנוי למלא את שאיפותיו ההזויות ,לשיר לנגן ולהופיע. הוא היה מאלץ 5000 אנשים לשבת כקהל להאזין לו ,למחוא כפיים ולא היה מאפשר להם לצאת באמצע המופע. בנוסף לכך נירון ,שהעריץ את התרבות הייונית,היה יוצא לסיבובי הופעות ביוון ומאמין בכל ליבו כי הוא אמן ענק.

כאשר חזר מסיבוב הופעות כזה ביוון, גילה כי מושל גאליה מרד בו,ואחיזתו בשלטון החלה להתרופף.

לילה אחד הקיץ משנתו וראה כי אין איש בארמון: כל שומרי ראשו נטשו אותו וכל חייליו. כמה מעבדיו מילטו אותו מחוץ לארמון , אך בסופו של דבר הוא שם קץ לחייו כאשר הבין כי הסנאט הדיח אותו וכי החיילים רודפים אחריו כדי להרגו.

מילותיו האחרונות היו : "איזה אמן איבד העולם".

למעלה: רומא בוערת ופסל של נירון.

המשך יבוא....