קליגולה

קליגולה החל את חייו בחיקה של משפחה חמה ואוהבת, בן לאב שהיה בין בניה האהובים של רומי, וחביבו האישי של הקיסר אוגוסטוס.כאשר היה פעוט, בן שנתיים או שלוש, הפך קליגולה לקמע של צבאו של אביו. החיילים היו משועשעים כאשר הציגו אותו בפניהם לבוש במדי צבא, ולפיכך ניתן לו הכינוי "קליגולה" שפירושו בלטינית "מגפי צבא קטנים" (קליגה).

ב-10 באוקטובר 19 לספירה, מת אביו גרמניקוס ממחלה, אשר סווטוניוס ,אותו היסטוריון וסופר רומי שמלווה אותנו כאן, טוען שנבע מהרעלה במצוותו של הקיסר טיבריוס. לאחר שאגריפינה,האם, האשימה את טיבריוס בכך שלא עשה די על מנת להביא למשפט את רוצחי בעלה, הגלה אותה טיבריוס לאי נידח, ושם מתה ברעב. קליגולה ואחיו נותרו יתומים,גדלו פרא,וכבר בהיותם נערים נתפסו קליגולה ואחותו דרוסילה על ידי סבתם אנטוניה, כשהם מקיימים יחסי מין.

חייו של קליגולה היו בסכנה מתמדת .הוא חי באי קאפרי בארמונו של טיבריוס,אך מגיל צעיר נהג קליגולה בעורמה, ובשכלו ובאינטליגנציה הטבעית שלו היה מוכשר מאחיו, וכלכל את מעשיו בעורמה כך שהצליח לשרוד בנסיבות איומות אלו. הוא היה שחקן מלידה, והבין בחוש טבעי כיצד לנהוג בסכנות, בעת שבני משפחתו הקרובים נרצחו. בלילות היה קליגולה מענה עצירים ומבצע מעשי זימה כשהוא מחופש ולבוש בפיאה, טיבריוס הבחין בנטיותיו אלו, והכריז כי הוא "מגדל נחש פתן עבור העם הרומאי" אמר מי שממש לא היה כבשה תמה.

כשהיה טיבריוס על ערש דווי, זירז קליגולה את מותו....

החודשים הראשונים של קליגולה כשליט טובים, ובישרו תקופת שלטון רגועה ותקינה .ראו בו שינוי לטובה מטיבריוס, אשר זכה להיות שנוא על ידי הכול בתקופת שלטונו הארוכה.

אבל, בשנת 37 לספירה קליגולה נפל למשכב במחלה בלתי ידועה. המחלה החמירה את תכונותיו הטבעיות האיומות, ואכן עובדה היא כי לאחר שקם ממחלתו נתן דרור לשיגעון כמוהו טרם נודע בקרב שליטי רומא עד אז.

הוא החל במעשי טירוף ואכזריות, שבהם הפגין בזבזנות ואכזריות ללא גבולות.גילה בוז מופגן למוסדות הרומים העתיקים, כגון הסנאט והמליץ, לאות זלזול, למנות את סוסו אינקיטאטוס לקונסול.

באכזריותו הורה פעמים רבות על הוצאה להורג ללא משפט , ולא היה איש שהיה בטוח מפניו. על מנת לממן את אורח חייו הראוותני והמוזר, הטיל מיני מסים חדשים, ואף פתח בית בושת בארמון, שם הציב כפרוצות את המכובדות בנשות רומא, על מנת ליהנות מרווחי הסרסרות.

הוא אנס נשות סנאטורים בסעודות חגיגיות, בפומבי, ואיש לא העז למחות. הוא רצח את נכדו של טיבריוס, ואיש לא צייץ. הוא הכריז מלחמה על הים, והורה לחיילים להסתער עליו, להכות בו, ולאסוף צדפים כשלל. איש לא העז לחייך. הוא עינה את מי שדימה שהם מתחריו, ללא תגובה. הוא הופיע בציבור בדמות ונוס, אלת האהבה, ואף כהן לא קרע את בגדיו בשל חילול הקודש. אימה משתקת נפלה על הבירה.

הוא היה מאלץ את אחותו דרוסילה לקיים עימו יחסי מין. בשל חשש לחייה נכנעה לשיגיונותיו,אבל גם קיפחה את חייה בגללו. כאשר הרתה לו ,הוא חשש שהתינוק יאפיל על אהבתה אליו ולכן שיסע את ביטנה והרגה. לאחר מכן הוא התאבל עליה קשות ומצבו הנפשי רק החמיר.

כאשר החליט כי הוא מסיר את ראשי הפסלים של כל האלים ,ומציב שם את ראשו במקומם, החליטו חייליו ושומריו כי הגדיש את הסאה. בהיותו בן 28 דקרוהו למוות בפגיונות כאשר חזר מהצגת תיאטרון ורומא נשמה לרווחה.

אחריו הכתירו לקיסר את קלאודיוס...אבל זה כבר סיפור אחר.

המשך יבוא...