יום שבת, 24 במרץ 2012

האח הגדול ... שלי





נולדתי בתל-אביב וגרתי בעיר עד לפני 8 חודשים.

לא היה לי קל לעזוב את העיר האהובה עלי ולעבור לגבעתיים " הרחוקה"  ואנשים לא האמינו כאשר עשיתי את הצעד הזה. 
התנחמתי בדבר אחד : שעדיין מידי יום אמשיך להגיע לרחוב אלנבי, לבנק לאומי, לסניף שלי וזה ימשיך להיות העוגן היציב שלי במעבר שעשיתי. 

אך מסתבר שאלוהים מזמן לנו הפתעות ושינויים על כל צעד ושעל.


פתאום, וזו המילה המדוייקת , הודיעו לי שעקב שינויים במערך של הבנק אני עוברת מהסניף שלי ל.....לוד !

הרגשתי כאילו שפכו לי מים קרים על הראש .... ברגעים הראשונים לא יכולתי לדבר .


(עכשיו אני מבינה מה זה כשאומרים על מישהו שהוא נאלם דום! )


אני לא מתביישת להגיד שמיררתי שלושה ימים בבכי והרגשתי חסרת אונים אל מול המערכת הגדולה.  

אי אפשר היה לנחם אותי.

היו לי בדיוק 10 ימים מיום ההודעה ועד לעזיבה.


איך בדיוק סוגרים מעגלים של 27 שנה ? זה בלתי אפשרי. הכל נשאר פתוח....
איך נפרדים מחברים לעבודה שהפכו למשפחה? 
איך נפרדים מלקוחות שגם הפכו לחברים ? 

עברה בי המחשבה : " מה יהיה ? מי ידאג להם? מי יטפל בהם עכשיו? איך יהיה הלאה? איך השותף שלי לצוות יסתדר
עם העומס הרב ? ..."

אילו היו המחשבות הפרטיות שלי, לא של המערכת. שכן, המערכת חותכת , ובבשר החי.

היה לי קשה להשלים עם המחשבה שאני אעבוד במקום שאין בו אינטראקציה עם קהל,כי בשבילי זה כמו אויר לנשימה...

אני צריכה את החידוש, את הרענון לראות אנשים חדשים ומגוונים , להתמודד עם בעיות לא צפויות  להתחיל את
היום בלי לדעת מה יתרחש במהלכו ...

במקום שבו אני נמצאת עכשיו הכל כל כך חם ומחבק ונעים... וגם ידוע ,ברור וצפוי..

שום דבר לא יכול להפתיע שכן העבודה היא טכנית ברובה . דורשת מקצועיות, אבל  טכנית.

כאילו שמו אותי בפס יצור ואמרו לי שאני מסובבת בורג אחד כל היום. 

הזמן יעשה את שלו אומרים לי. ואני מקווה שכך יהיה .


למזלי יש לי עוד הרבה תוכן לצקת לחיי חוץ מהעבודה וזה מנחם אותי . 

האח הגדול רצה כך... וכך יהיה . אני בשלב ההשלמה.

אולי אחליף את השם לשלמה...

שבת שלום

פזית






12 תגובות:

amihood אמר/ה...

Hi Pazit
sorry about that, I can't think about you out of Tel-Aviv, hope and wish you that it will change and you will come back
all the best to you and Shabbat Shalom
Amihood

טובה אמר/ה...

פזיתי מה שכתבת פשוט מושלם

Unknown אמר/ה...

מה זה אני מרגישה אותך שום דבר בחיים לא בטוח אתמול ביקרתי את האופטיקאי שלי שאחרי 20 שנה הודיעו לו שהוא צריך לפנות את החנות שבה הוא עבד כל השנים למה גבעתיים ומה קורה עם הדירה בבנין של ההורים?

פזית אמר/ה...

לא ציינת שם ? מי את ?

חתולי8 אמר/ה...

באסה.... אבל אני בטוחה שגם שם תתאקלמי ותעשי הכי טוב את מה שאת עושה.
אני גם בטוחה שתשמרי על קשר עם החברים הותיקים, ולכי תדעי, אולי מתישהו עוד תחזרי לעבוד איתם.
שולחת לך חיבוק מחזק!
ליאור

תקוה אמר/ה...

תקוה פאר קימה פזית יקרה כל עוד יש חיים יש תקוה אל ליאוש ,בתקוה שהמקום החדש יצמיח לך רק דברים טובים דבר שקשה לך עדיין לראות....אוהבת

נאוה אמר/ה...

היי פזית,, מצטערת לשמוע וכן מבינה אותך לעומקי ליבך כיוון שאני עברתי טראומה ענקית כשתלשו אותי מתל אביב ועד היום אני קשורה לעיר האהובה הזאת וכן הגלגל מסתובב וילדיי גרים בעיר זו או בקירוב וזה עושה לי כאילו אני גרה בה,, אבל עוד אחזור,, בקשר לעבודה ,, שום דבר מסתבר שלא בטוח בחיים,, אז קחי בקלות והמשיכי הלאה,, שבת שלום לך יקירה!

ויטה אמר/ה...

היה לי מאוד עצוב לקרוא את מה שכתבת........

אנונימי אמר/ה...

פזית היי
החיים מעניינים ומפתיעים אני בטוח שתזרמי עם החברה החדשים וכולם יאהבו אותך - וחשוב מאוד לא לשכוח את החברים הישנים.
ביי
ש מ ו ל י ק

מיימון אמר/ה...

היי פזית
אני מבין שאת פגועה מאד וזו לא בושה לבכות.
אך את צריכה להבין שהמערכות משתנות וצריך להתאים את העבודה בבנק בהתאם.
ההנהלות רוצות להקטין את מצבת כוח האדם ובמקום זה להפעיל מכשירים במקומנו.
העולם הטכנולוגי מתקדם בצעדי ענק והמכשירים פועלים 24 שעות ביממה, בלי מחלות,
בלי חופשות ועוד. ובהתאם לכך להקטין את מצבת העובדים שזו ההוצאה הגדולה ביותר של הבנק.

תתנחמי בכך שלא שלחו אותך הביתה.
ולאחר שתסתגלי לתפקיד החדש לא תצטערי כלל וכלל.

אל תאבדי תקווה, הכל יסתדר על הצד הטוב ביותר. את חזקה- את תתגברי!!!

אז שיהיה לך בהצלחה
שבוע טוב וחג שמח.
מימון

אנונימי אמר/ה...

מאוד הצטערתי לשמוע, שגם את כמו רבים, ניתקו אותם, מעבודתם במקום מסויים, והעבירו למקום חדש, ולסוג עבודה שונה, זה לא קל אך ב-לוד,תפגשי עוד עובדים, חדשים/ישנים, ואולי יתפנה לך יותר זמן לעצמך,ליצירה,מאחל לך הרבה בהצלחה, מי כמוני מכיר את המהלכים האלה, ואם תרצי עזרה, רק תבקשי(לגור בגבעתיים-זה לא כל כך נורא = יצחק=

Unknown אמר/ה...

זו שכתבה על האופטיקאי שאחרי 20 שנה סלקו אותו מהחנות אותה טיפח ויש לו 4 ילדים שעדיין גרים אתו ואתם הוא מפרנס זו אני דליה ממיאמי