יום שישי, 25 בנובמבר 2011

המכתב שהעלה לי דמעות בעיניים....






אדם יקר, שהתמזל מזלי להכיר אותו ,עלה עם משפחתו לארץ. שניהם אינם ילידי ישראל וגם ארבעת ילדיהם נולדו בחו"ל. 
לפני העליה, הוא כתב מכתב לעמיתיו בעבודה ,  ולפני כמה ימים ביקש לשתף אותי  בקריאתו. 
כאשר קראתי את מילותיו , עלו דמעות בעיני. כל כך הרבה אהבה ,ציונות ,אמונה ותקווה הובעו שם.
 ואז, תוך כדי קריאת המכתב ,עלו וצפו מול עיניי התבטאויות מלאות שנאה ובוז של אנשים ילידי הארץ נגד המדינה .
לעיתים, אילו שנולדים כאן לא יודעים להעריך מה משמעותה וחשיבותה של מדינת ישראל עבורנו, היהודים. 
הם מרשים לעצמם להשתמש במילים קשות שגובלות בגסות ושיטנה. 
הם מבקשים רק לנצל ולקבל ולא לתת...
לי באופן אישי זה כואב מאוד. ולכן, לקרוא את מכתבו של האיש המופלא הזה, היתה עבורי התרגשות גדולה. 
 ביקשתי את רשותו לפרסם את המכתב הזה , תוך השמטת השמות. והריהו לפניכם : 



20.07.2011


ל....,

אני כל כך נרגש ורוצה לומר כל כך הרבה דברים שרק הבחירה במה להתחיל הופכת לאתגר בפני עצמו.


היום ה- 20 ביולי 2011, היום הזה הוא נקודת מפנה וציון בחיי בפרט ובחיי משפחתי בכלל. היום אני ומשפחתי היקרה עושים עליה לארץ ציון. אנו מולידים לאוויר העולם את החלום הציוני שתמיד אפף אותנו ולא העזנו לממש.  היום אנו מפיחים נשמה בחלום המשפחתי שלנו והופכים חלום למציאות.
היום אנו חוגגים את יום הולדתה של אישתי היקרה,  ואין בכך מקריות שזה גם היום בו הגענו לארץ שש נפשות מלוכדות יחד.


בחרתי ביום הזה לעשות עלייה לארץ ישראל, כי לא ראיתי לנכון מתנה טובה יותר להעניק לאישתי האהובה ששנה אחר שנה, יום אחר יום, דאגה לרקום עור וגידים לחלום העלייה, דאגה לשמר אותו קרוב יותר מפעם לפעם, לעולם לא לאבד תקווה ולהמשיך ולהאיר באור גדול את מה שעבורי היה פעמים רבות נראה כמשימה חשוכה ובלתי אפשרית .

 בראייתי, עלייה היא החובה והזכות כאחד של כל יהודי בגולה . בהגשמת העלייה הזו אני חש שאני מגשים חלום לאישתי, מגשים חלום אישי אך בעיקר בעיקר אני מגשים חלום עבור ילדיי היקרים וילדיהם וצאצאיהם שיהיו לימים. אנו מתווים דרך חדשה לדורות הבאים מאיתנו ואחרינו.

אני לוקח את אבני הפז בחיי, את משפחתי היקרה לי מכל , אל תפארת הארץ, כן אל תפארת הארץ ולא אחרת!

תפארת הארץ על יופייה ועל קשייה, על יתרונותיה וחסרונותיה, על זכויותינו בה וחובותינו אליה. אנו הולכים לארץ בה קצב החיים מהיר, למדינה בה בין היום הכי שמח ליום הכי עצוב יש בדיוק שישים שניות, אך בו בעת רק בה הנפש יודעת יציבות, שלווה ושמחה אמתית.

אנחנו לא עוזבים את הארץ שלנו, נהפוך הוא- היום אנו הולכים אל הארץ שלנו.
עד היום רק ניסיתי לפצות על החסך התהומי לחיות את הארץ מרחוק דרך חוויות של אחרים, דרך ביקורים תכופים, דרך לימוד השפה, הבנת התרבות וכמובן דרך מהות עבודתי . אך מהיום ,אני הולך לצבור לי שלל של ישראליות משל עצמי:  כשאספר יום אחד לנכדי על העלייה, כשילדי יתגייסו לצבא וגם לבי ידע מה זה להחסיר פעימה, שאצחק מהגסות הישראלית אך גם אלמד ממנה ועוד כל כך הרבה.  
אנו עושים עלייה שלא מתוך בריחה מנטל, ממשהו או מישהו, אלא מתוך בחירה להגשים חלום ציוני ולהכות שורש באדמה היחידה שתדע להניב את פירותינו.

כל הדרך מלווה אותי  המחשבה על מדינה שקמה על ידי יהודים שכל מה שהניע אותם זו מנה גדושה של ציונות ורצון לממש חלום של הארץ המובטחת. דרכם הייתה רצופה בטלטלות  ,בלי כל הבטחות ובסכנת נפשות .

היום אנו עולים לישראל כ "על כנפי נשרים", ארוזים במיטב מזוודותינו , אך יותר מכל ארוזים בפקלאות של ביטחון, שמחה, אהבה, נכונות, מוכנות ומכוונות. הארץ הטובה פותחת היום את שעריה לפנינו ופורסת עבורנו "שטיח אדום" אל שביל האבנים הצהובות בסל קליטה עשיר, בהנחיה וליווי של הסוכנות היהודית, באהבת מקורבים ומשפחה . הבית החדש בארץ כבר מחכה להכיל אותנו בנוכחותנו, בצחוק וחיים והרי לנו הכבוד.

כל חיינו אנו מחפשים משמעות ובמרוצת הזמן למדתי שלא בהכרח מה שנוח לעשות הוא מה שטוב ונכון לחיות.
אני מודה לה' שקיבלתי את התובנה לאזור אומץ ולקחת בשתי ידיים את הכוח לבחור איך להמשיך לחיות את חיינו  בצורה מלאה , שלמה ושמחה יותר. ואני שמח לומר שאני גאה בכך מאוד!

אני רוצה לומר תודה מעומק לבי לשני אנשים על גילוי ההבנה, התמיכה, האמפטיה, העזרה,  התחושה הנוחה ולא הססנית   לפנות אליהם ,לקבל שתי אוזניים מקשיבות , מתן דרך מעשית וקרקע יציבה להמשך. תודה מעומק לבי!

אני רוצה לומר גם תודה מקרב לב למנהלה על כל רגע שהקדשתן מזמנכן לסייע לי רבות ולהפוך סמני שאלה רבים לסימני קריאה ברורים. תודה לסדרנית העבודה על הגמישות, ההתחשבות, המאמץ שנעשה ועוד יידרש להיעשות הדבר אינו טריוויאלי ואני מלא הערכה על כך.  
וכמובן תודה לכל אחד ואחת מכם עמיתי לעבודה בכירים וע' קב"טים על הפרגון, גילוי ההבנה והסבלנות הרבה אלי בתקופה האחרונה. לאור השינוי החדש אני אדרש עוד מהבנתכם במתכונת החדשה לעבודתי ואני סמוך ובטוח שלא יכולתי לבקש סביבת עבודה אנושית מדהימה יותר על מנת להתחיל בדרכי החדשה ולהמשיך בה יציב ורגוע יותר.
בהמון אהבה, הערכה ותודה
נתראה בקרוב,




ואני אומרת : זכינו שיחיה בקירבנו אדם כזה עם משפחתו ואני מאחלת להם הצלחה מכל הלב. אעשה כל מה שיעלה
בידי כדי לסייע להם.  


שבת שלום , פזית 


10 תגובות:

אירית אמר/ה...

זה עתה נחשפתי לבלוג שלך... התרשמתי. יישר כח!

ליאור אמר/ה...

קראתי את הפוסט שלך. מרגש! מאד! אני לא מצליחה להגיב בבלוגר...לכן כותבת לך את זה כאן!
נשיקות יקרה ובואי לבקר קצת בבלוג שלי...מזמן לא היית

tal netter אמר/ה...

מה זה בלוג בלי קצת התייחסות לסקס???

תקווה אמר/ה...

תקוה פאר קימה הי פזית,קראתי והתרגשתי עד מאוד,יש לנו ארץ נהדרת ,ואנשים מדהימים,יופי שהעלית לבלוג,שבת קסומה

טובה אמר/ה...

תמשיכי להעלות עוד דברים מענינים בבלוג
שבת שלום לך
אוהבת טובה

רונה גל אמר/ה...

מקסים ומרגש

אלון אמר/ה...

לנו הכל נראה כמובן מאליו
באמת יש לנו ארץ ואנשים נהדרים

דליה אמר/ה...

קראתי וגם קראתי, קשה להאמין שבימים טרופים אלה יש אנשים שעדיין מרגישים כך

סוזי אמר/ה...

שבת שלום יקירתי ,ריגשת אותי מאוד .אנחנו צריכים הרבה אנשים כמוהו שיעלו לארץ ישראל שיהי להם בהצלחה......

אנונימי אמר/ה...

כל הכבוד למשפחה,לעשות עליה בתקופה זו עם כל הבעיות, לעזוב ארץ שבה חייתה,ואולי אפילו נולדתה בה,וגם ילדך נולדו שם,ולבוא אל הלא נודע,עם בירוקרטיה, מלחמות, בעיות כלכליות,ולהקלט,הם תמיד יהיו עולים וגם ילדהם,ולפעמים אפילו יפקפקו ביהדותם,לחבק אותם בחום,כדי שישארו כאן,ולא כמו רבים שלאחר תקופה מסויימת, חזרו לארצם,מוכים ,נפשית וכספית.=יצחק=