ביום שישי בערב ראיתי כתבה בערוץ 1, ב "יומן" , על שופט בית משפט העליון גבריאל בך.
הוא שימש כאחד התובעים במשפטו של אדולף אייכמן .
גבריאל בך סיפר כי כשחקר את אחד העדים, הנ"ל סיפר כי ראה את בתו נלקחת ע"י הנאצים ,והוא עמד חסר אונים והתבונן בה .
הילדה היתה לבושה במעיל אדום ולכן הוא יכל לעקוב אחריה . הוא תיאר איך נעץ את עיניו במעיל האדום וראה אותה מתרחקת, ואיתה מתרחק כתם הצבע של מעילה, מתרחק וקטן עד שהפך לנקודה קטנה מרחוק ולבסוף נעלם.
וגבריאל בך, אז פרקליט צעיר, מהרהר באותו רגע בבתו שלו, אורלי, שלה קנה לפני שבועיים מעיל אדום , והוא קופא על מקומו , לא מסוגל להמשיך לתחקר את העד ועוברות דקות ארוכות עד שהוא מתעשת וחוזר לעצמו.
במהלך המשפט הציג גבריאל בך סרט שערך ובו מתוארות זוועות שביצעו הנאצים ,שתועדו על ידיהם. הסרט היה קשה לצפיה, וגבריאל לא היה מסוגל לצפות בו ולכן נעץ את מבטו באדולף אייכמן, כדי לראות כיצד הוא מגיב.
שום שריר בפניו של אייכמן לא זע ולא נע. אבל לפתע, האיש החל להיות נסער ודיבר בהתרגשות בגרמנית ,תוך ניפנוף ידיים ,עם השומר שישב לידו .
לאחר שנסתיימה ישיבת בית המשפט שאל גבריאל בך את השומר על מה היתה הסערה..התשובה שהוא קיבל הדהימה אותו.
אייכמן קבל על כך שנתנו לו ללבוש את החליפה האפורה המרופטת ולא את החליפה הכחולה , והתלונן על כך שהיהודים לא מקיימים את ההבטחות שנתנו לו בעניין הזה.
פשוט לא יאומן.
או שכן?
3.jpg)
2 תגובות:
פזית יקרה,
מעולם לא קראתי בלוג כל כך מרתק, כמו הבלוג שלך.
כל פוסט הוא עולם ומלואו שמפרט לעיני הקורא את שאת מבקשת להביא בפניו.
אני מתמוגג מכל פוסט שלך וצמא לעוד...
פשוט נפלא.
את צריכה, כלומר אני ממליץ לך, לכתוב ספר.
סיפורים קצרים
או סיפור ההוויה התל אביבית שלך (ולא להבדיל סיפור שנכתב על ידי בוהמיין, אפוף סיגריות ואלכוהול).
שוב, אני רוצה להודות לך שאת מעניקה לי את הזכות המכובדת הזו
לקרוא את הבלוג שלך.
את כותבת ואני מתמוגג.
תודה , תודה ,
תודה
שבת שלום
בני
זה במקרה סיפור שהובא לידיעת הציבור,וישנם אלפי ואפילו עשרות אלפי סיפורים שכאלה שהציבור לא מכיר,ובעוד כמה שנים,כאשר הדור הזה ילך לעולמו, גם הסיפורים מתקופה זו יעלמו,וחבל,צריך לזכור ולא לשכוח =יצחק=
הוסף רשומת תגובה