נערת בית הקפה ,הסוטה ואמא שלי

אמא שלי מכירה היטב את איזור אלנבי -טשרניחובסקי וכן את כל הדמויות המוזרות שמסתובבות שם.


לא חסרים שם תמהונים: נרקומן אחד שיושב מול בנק-לאומי ונותן הוראות לאילו שמושכים בכספומט,
נגנת האקורדיון שאתה מוכן לשלם לה כסף -רק שתפסיק לנגן כבר ! 
ה"מאכער" שקופץ מהחצר שליד בית הקפה "רולדין" ומנסה למכור לך שרשראות זהב מזוייפות, או שעון קארטייה "אמיתי" ועוד ועוד....


אבל בזמן האחרון היא שמה לב לגיבן אחד ,שמסתובב סביב כסאות בית הקפה, מחזיק טלפון סלולרי בידו,עושה את עצמו מדבר ומציץ מתחת לשולחנות כדי לראות מישהי שחצאיתה מופשלת ותחתוניה מבצבצים. 


יום אחד ,בזמן שאימי הסתובבה שם היא הבחינה בו ,מציץ כרגיל מתחת לשולחנות ,אבל הפעם היתה שם בחורה עם חצאית כל כך קצרה שביושבה, נגלו תחתוניה. 


מתוך תחושה של רצון טוב, ניגשה לבחורה ואמרה לה: " תשימי לב, יש כאן סוטה שמסתובב ומציץ לנשים. כדאי שתמשכי מעט את החצאית שלך כלפי מטה" 


ומה ענתה לה הבחורה? " אין דבר- שיהנה!" 


למותר להסביר שאימי היתה בהלם.


נו, מה יש לאמר? 


גם כאן נגמרו המילים. 


אולי כדאי להתלבש כך? מה דעתכם? 

פזית

מי זה טשרניחובסקי ומה הוא קשור למשטרת ישראל?

אמא שלי היא אזרח שומר חוק ואדם איכפתי. 


אם יש איזו שהיא מהומה ברחוב שלנו,היא טורחת ומתקשרת למשטרת ישראל. כמו שצריך. 


בחצי השנה האחרונה יצא לה להזעיק פעמיים שוטרים , שהגיעו ופתרו את הבעיות ( מדובר בעיקר ברעש בלתי מרוסן בשעות הקטנות של הלילה, או מריבה קשה בין שני הומלסים שהתקוטטו על הספסל מתחת למרפסתה).


משטרת ישראל החליטה שהיא צריכה לקבל משוב מן האזרחית פרידה לוי באשר לתפקודה . 
יפה מאוד. 
יוזמה מבורכת.
יש להדק את הקשר בין האזרח והמשטרה. 


וכך, לפני כשבוע,  מצלצל הטלפון בביתה של אימי. 


" שלום, אנחנו עורכים משאל קטן בקשר למשטרת ישראל " נשמע קולה של בחורה צעירה.
אימי ,שתמיד ששה לשתף פעולה, נענתה ברצון. 


" האם את מרגישה בטוחה בשכונה שלך? " שאלה הצעירה מן העבר השני של הקו


" כן בהחלט" ענתה אימי וניגשה לדלת לבדוק את מנעול הביטחון.


" האם משטרת ישראל נענית לקריאותייך בזמן סביר?" שאלה הבחורה  


"האם השוטרים מתייחסים אלייך יפה כשהם מגיעים"? הקשתה. 


" כן, הם מגיעים מהר ועושים את עבודתם כמו שצריך " החמיאה אימי למשטרת ישראל.


בדיוק כשהכל נראה אידיאלי, שאלה הסוקרת : " ובאיזה רחוב את גרה"? 


ואימי עונה : "רחוב טשרניחובסקי" 


מן הקו השני נשמע צחוק מתגלגל. 


"למה את צוחקת ?" שאלה אימי 


"כי השם הזה מצחיק.אף פעם לא שמעתי שם כזה..." ענתה הבחורה. 


אימי היתה בהלם.: "את לא ילידת הארץ?" 


"כן, אני כן ילידת הארץ" ענתה הצעירה המצחקקת. 


"ולא שמעת על שאול טשרניחובסקי, שהיה סופר ומשורר?" התפלאה אימי


"לא. פעם ראשונה שאני שומעת את השם הזה" חזרה הבחורה. 


מה אגיד לכם? אין לי מה להוסיף. 


זה רק מעציב אותי. 


פזית.

הקרב, מנולו וחידוש היחסים עם אקוואדור

ובכן, בהמשך לעלילות מנולו בזירה....

ישבנו וציפינו בקוצר רוח לתחילת הקרב.
הטקס מרשים כמו שסיפרתי בפוסטים הקודמים, הפר נכנס בשעטה לזירה והחל הטקס.
אין ספק שלראות את הפר הראשון מוכנע ע"י המאטאדור פאבלו, היה קשה. אבל פבלו ידע את העבודה ובנעיצת חרב אחת סיים את הקרב.

בסיבוב השני נכנס מאטדור , שהרבה ללהטט עם הפר, אבל לא יכל לסיים את הקרב בצורה מכובדת.
השור היה מותש, התיישב על החול, והיה צריך לגרות אותו לעמוד על רגליו משום שאסור בתכלית האיסור להרוג פר במצב של רביצה.   הקהל כעס וקילל ,הן את הפר והן את המאטאדור ולאחר שהקרב הסתיים המאטדור ירד בבושת פנים מן הזירה.

המאטדור השלישי, בחור צעיר בשם סאול (שאול) הוריד לנו את הלב .... הפר נגח בו ונשא אותו על הקרניים ,אבל הוא יצא מזה ללא פגע וחזר לזירה לסיים את הקרב.

מוזר להגיד, אבל מקרב לקרב הבנו מה זה מאטדור יותר טוב, כבר מחאנו כפיים כשהיו תרגילים נועזים בזירה והאמת, התחלתי להבין מה הספרדים מוצאים בטקס  הזה.
 אני בטוחה שהרבה מכם לא יבינו ממה ההתלהבות ,ולמה הצלחתי להתרגש מקרב שכזה, אבל זה בסדר, לא חייבים להסכים איתי. אני חושבת שצריך לחוות את זה כדי להביע דיעה.

הקרב השישי והאחרון היה של סאול, והיה מושלם. הקהל עמד והריע לו דקות ארוכות ונופף במטפחות הלבנות.

זהו נגמר.

אבל לפני כן, הייתי חייבת לתקן את היחסים עם החבר'ה מאקוואדור: פניתי לראש הכנופיה ואמרתי לו בחיוך והתלהבות שפאבלו, האקוואדורי,היה הטוב מכולם. איזה חיוך הוא החזיר לי , וברך אותי לשלום ,לבריאות ושמחה!
זהו, היחסים תוקנו....

" מנולו אמר שלא נצא מהזירה ושנחכה לו "  עידכנה אותי נטלי
אז צייתנו כמובן וחיכינו לו.
הוא בא עם ארשת חשיבות על פניו ועם בחורה גבוהה שהתלוותה אליו ,שלא הבנתי מי היא בדיוק.
ירדנו מהיציע והוא הכניס אותנו למכלאות של הסוסים שמצויות מתחת ליציעי הקהל.
 זה נראה כמו אורווה ארוכה, היה ריח חזק של שתן וצואת סוסים ומשם פסענו אל תוך הזירה.

זה לא דבר של מה בכך להכנס לזירה.... תנו כבוד למנולו.

 לאורך כל הדרך הוא הינחה אותנו היכן להצטלם , ושיתף פעולה באופן יוצא מן הכלל ואף דאג שהבחורה המסתורית שליוותה אותו תצלם אותנו יחד.

האמת, היתה לי קצת צמרמורת שעמדתי בזירה. החול היה ספוג בדם,ריח של שתן של הסוסים והפרים והסתכלתי לאחור לבדוק שאף פר לא מגיח בטעות לכיוון שלנו.

וכמובן שמנולו הנחה אותנו ליציע הכי מכובד של המוזמנים:

לאחר הסיור והתצלומים נפרדנו לשלום ממנולו נפלנו על צווארו והודנו לו מכל ליבנו הנרגש.

וכמו שאומרים בספרדית :hasta la proxima vez שזה : עד לפעם הבאה....

פזית