הקרב, מנולו וחידוש היחסים עם אקוואדור

ובכן, בהמשך לעלילות מנולו בזירה....

ישבנו וציפינו בקוצר רוח לתחילת הקרב.
הטקס מרשים כמו שסיפרתי בפוסטים הקודמים, הפר נכנס בשעטה לזירה והחל הטקס.
אין ספק שלראות את הפר הראשון מוכנע ע"י המאטאדור פאבלו, היה קשה. אבל פבלו ידע את העבודה ובנעיצת חרב אחת סיים את הקרב.

בסיבוב השני נכנס מאטדור , שהרבה ללהטט עם הפר, אבל לא יכל לסיים את הקרב בצורה מכובדת.
השור היה מותש, התיישב על החול, והיה צריך לגרות אותו לעמוד על רגליו משום שאסור בתכלית האיסור להרוג פר במצב של רביצה.   הקהל כעס וקילל ,הן את הפר והן את המאטאדור ולאחר שהקרב הסתיים המאטדור ירד בבושת פנים מן הזירה.

המאטדור השלישי, בחור צעיר בשם סאול (שאול) הוריד לנו את הלב .... הפר נגח בו ונשא אותו על הקרניים ,אבל הוא יצא מזה ללא פגע וחזר לזירה לסיים את הקרב.

מוזר להגיד, אבל מקרב לקרב הבנו מה זה מאטדור יותר טוב, כבר מחאנו כפיים כשהיו תרגילים נועזים בזירה והאמת, התחלתי להבין מה הספרדים מוצאים בטקס  הזה.
 אני בטוחה שהרבה מכם לא יבינו ממה ההתלהבות ,ולמה הצלחתי להתרגש מקרב שכזה, אבל זה בסדר, לא חייבים להסכים איתי. אני חושבת שצריך לחוות את זה כדי להביע דיעה.

הקרב השישי והאחרון היה של סאול, והיה מושלם. הקהל עמד והריע לו דקות ארוכות ונופף במטפחות הלבנות.

זהו נגמר.

אבל לפני כן, הייתי חייבת לתקן את היחסים עם החבר'ה מאקוואדור: פניתי לראש הכנופיה ואמרתי לו בחיוך והתלהבות שפאבלו, האקוואדורי,היה הטוב מכולם. איזה חיוך הוא החזיר לי , וברך אותי לשלום ,לבריאות ושמחה!
זהו, היחסים תוקנו....

" מנולו אמר שלא נצא מהזירה ושנחכה לו "  עידכנה אותי נטלי
אז צייתנו כמובן וחיכינו לו.
הוא בא עם ארשת חשיבות על פניו ועם בחורה גבוהה שהתלוותה אליו ,שלא הבנתי מי היא בדיוק.
ירדנו מהיציע והוא הכניס אותנו למכלאות של הסוסים שמצויות מתחת ליציעי הקהל.
 זה נראה כמו אורווה ארוכה, היה ריח חזק של שתן וצואת סוסים ומשם פסענו אל תוך הזירה.

זה לא דבר של מה בכך להכנס לזירה.... תנו כבוד למנולו.

 לאורך כל הדרך הוא הינחה אותנו היכן להצטלם , ושיתף פעולה באופן יוצא מן הכלל ואף דאג שהבחורה המסתורית שליוותה אותו תצלם אותנו יחד.

האמת, היתה לי קצת צמרמורת שעמדתי בזירה. החול היה ספוג בדם,ריח של שתן של הסוסים והפרים והסתכלתי לאחור לבדוק שאף פר לא מגיח בטעות לכיוון שלנו.

וכמובן שמנולו הנחה אותנו ליציע הכי מכובד של המוזמנים:

לאחר הסיור והתצלומים נפרדנו לשלום ממנולו נפלנו על צווארו והודנו לו מכל ליבנו הנרגש.

וכמו שאומרים בספרדית :hasta la proxima vez שזה : עד לפעם הבאה....

פזית