"בַּיָּמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה" - מה זה קשור לט"ו באב?ומה הסיפור של הפילגש בגבעה?

החלטתי לחקור עוד קצת את משמעותו של חג ט"ו באב וזאת לאחר ששמעתי את הסברו של עקיבא נוף ב "טיש" במוצאי שבת האחרון. והנה הסיפור לפניכם מתוך ספר שופטים והסיפור נפתח במילים: " וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וּמֶלֶךְ אֵין בְּיִשְׂרָאֵל.." :

איש משבט לוי הגר בהר אפרים, לקח פילגש מבית לחם יהודה. ( באותה תקופה היה לגיטימי לקחת פילגש - אשה שניה).
כנראה שאותו מר לוי, שגר בהר אפרים  לא מצא חן בעיניה כל כך והיא החליטה לברוח חזרה אל בית אביה בבית לחם ובתקופה הזו גם "התעסקה" עם  גברברי העיר בחופשיות שלא אופיינית לתקופה! 

 לאחר 4 חודשים הגיע אליה אותו איש משבט לוי לשכנע אותה לחזור אליו! .

לאחר שהות של כמה ימים בביתו של אביה, השתכנעה המורדת והם  יצאו לעת ערב לכיוון עירם.
החושך ירד, והם היו הם ליד יבוס, (ירושלים , שהייתה עיר יבוסית בתקופה זו).

האיש סירב להצעת משרתו ללון שם, בנימוק (שיתברר כאירוני, לאור ההמשך) ש"לא נסור אל עיר נכרי אשר לא מבני ישראל הנה"  והמשיך בדרכו במטרה ללון באחת מערי בנימין - גבעה או רמה ( כן, גבעה ורמה אילו שמות של ערים).

הם המשיכו ברכיבתם, והשמש שקעה כאשר היו ליד העיר גבעה, שם ישבו ברחוב וחיכו, לשווא, שיהיה מי שיאסוף אותם ללון בביתו.
רק איש זקן מהר אפרים, שהגיע מהשדה, הסכים להכניסם הביתה, להאכילם ולהשקותם.
בעודם בסעודה, הקיפו את הבית אנשי העיר, ודרשו להוציא את האיש החוצה במטרה לאונסו או להתעלל בו.

אתם לא מאמינים? הנה הציטוט:

וְהִנֵּה אַנְשֵׁי הָעִיר אַנְשֵׁי בְנֵי-בְלִיַּעַל נָסַבּוּ אֶת-הַבַּיִת
וַיֹּאמְרוּ, אֶל-הָאִישׁ בַּעַל הַבַּיִת הַזָּקֵן לֵאמֹר, הוֹצֵא אֶת-הָאִישׁ אֲשֶׁר-בָּא אֶל בֵּיתְךָ, וְנֵדָעֶנּוּ.

 המארח התחנן לפניהם שלא יעשו זאת לאורחו, ובמקום זאת הציע להם  את בתו הבתולה ואת פילגש האיש.

גם לזה אתם לא מאמינים? הנה שוב ציטוט:

הִנֵּה בִתִּי הַבְּתוּלָה וּפִילַגְשֵׁהוּ, אוֹצִיאָה-נָּא אוֹתָם וְעַנּוּ אוֹתָם, וַעֲשׂוּ לָהֶם, הַטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם

על אף סירובו של ההמון, הוציא האיש את פילגשו בכוח החוצה, שם התעללו בה בני העיר כל אותו הלילה.
לפנות בוקר שילחו אותה, והיא נפלה מתעלפת על פתח הבית, עד אור היום.
 כאשר קם האיש בבוקר, פתח את דלתות הבית לצאת לדרכו וראה את פילגשו מוטלת על הסף. כשראה שאינה מגיבה (ככל הנראה מתה כבר), לקח אותה לביתו. שם ניתח את גופתה לשנים עשר נתחים, ושילחם לכל חלקי הארץ.

מזעזע.....ממש סדום ועמורה!

אתם שואלים בטח, איך זה קשור לחג האהבה??? תמשיכו לקרוא.

העם, מזועזע קשות, ( בכל זאת מקרה קשה) ביקש  מאנשי שבט בנימין להסגיר את האנשים שעשו את המעשה כדי להענישם בעונש מוות.
 לאחר שאנשי בנימין סירבו,  הכריזו מלחמה על שבט בנימין ( המוגדרים כגיבורי מלחמה), בהכריזם שמי שלא יעלה למלחמה יומת, וגם נשבעו שלא לתת מבנותיהם לגברברי שבט לבנימין לנשים. ( תזכרו את זה, זה חשוב)
  בני בנימין הוכו קשות,  עריהם נשרפו באש  ורק 600 איש מבני בנימין נותרו בחיים מתוך 27,000 איש שהיו בשבט הזה.

זו היתה ממש מלחמת אחים. קשה לתאר זאת.

לאחר הניצחון ולאחר שנרגעו הרוחות, הבין העם כי עומד להיכחד שבט שלם מישראל - שהרי נאסר על בני ישראל לתת מבנותיהם לנשים לבני בנימין. אבל תמיד יש ליהודים דרך לעקוף את החוקים ואת האיסורים!!

עקב כך, נינקטו שני צעדים:

ראשית, החליטו לממש את השבועה להרוג מי שלא השתתף במלחמה והתנפלו  על אנשי יבש גלעד שלא נטלו עמם חלק במאמץ המלחמתי,  הרגו באנשיהם ולקחו ארבע מאות בתולות בשביל אנשי בנימין.
בכך פתרו חלק מהבעיה.  אולם פתרון זה לא הספיק מכיוון שהיו שש מאות מבני בנימין והיו ארבע מאות בתולות וחסרו מאתיים לשאר הגברים. אז מה עושים??

ועל כן ננקט צעד שני: הוחלט לנצל את החג בשילה, שבו מחוללות בנות העיר בכרמים (אולי ט"ו באב), כאשר בני בנימין יחטפו להם נשים מהמחוללות. כך, לא תופר השבועה, שהרי הן נחטפו ולא ניתנו מרצון.

וזהו חג האהבה... חג שמקורו באונס אכזרי וברצח של אותה אישה אומללה בעיר גבעה....

אל תגידו שמשעמם היה בתקופת התנ"ך... היה סוער לפחות כמו היום ואפילו יותר.

אז חג אהבה שמח לכולם!

פזית