ישראל, המדינה שלי

קל להיות היום ציני.
זה אופנתי לקטול את המדינה שלנו.
יש חירות שכזו להתבטא כלפיה בצורה שלעיתים האוזן לא יכולה לשמוע.(בכל אופן האוזן שלי). 


קשה להיות אוהד ואוהב ללא תנאי וללא גבולות.


צריך לזכור דבר אחד: זה מה שיש לנו. לטוב ולרע. כאן אנו יכולים להרגיש הכי בטוחים ,בלי צורך להסתתר להתנצל,או להסוות את עצמנו.
נכון שקורים דברים לא טובים,אבל אני באמונתי העמוקה,(ואולי בתמימותי),מאמינה כי כל הרע והמושחת שצף למעלה,סופו שיתנקה.
מושלם לא יהיה כאן (וגם לא במקום אחר) אף פעם. אבל זה שלנו.לתמיד.


 אני מורידה את הכובע בפני הצבא שלנו שמצויים בו אנשים חדורי מוטיבציה ואוהבי הארץ,שמוכנים ,גם בימים אילו של ציניות וביקורת,לתת את נשמתם עבורנו ולדאוג לבטחוננו.
אסור לשכוח את אילו שנתנו את נפשם ונכבד את זכרם כמו בכל שנה,ואז במעבר חד נעבור לשמחה המהולה בעצב של יום העצמאות.


ישראל שלי, אוהבת אותך בטוב וברע. לתמיד.


שיהיה לכולם יום עצמאות שמח.


(אני מצרפת קישור להמנון שלנו בגרסה מיוחדת שנעשתה בספרד.כנראה שיש שם מישהו שאוהב אותנו בכל זאת)

גרסה ספרדית ל "התקווה"