הדרבי של תל-אביב ( מבעד למשקפי המולטיפוקל)

הפסיכולוג אמר לי להתחבר לתחומי העניין של בני הקטן,כדי לשפר את היחסים עם האינטלקטואל.

הדביל,(למען ספק זה אני) שוכנע ללכת לדרבי בכדורגל.

240 ש"ח שני כרטיסים לשער 13,צעיף- 20 ש"ח ,נקניקיה (ובבוקר שני אימודיום) שתיה וגרעינים עוד כ- 60 ש"ח,3 שעות נסיעה לשני כיוונים אחרי יום עבודה.

חנינו ליד "צער בעלי חיים" (בחיי!!!) ברחוב הרצל,ונסחפנו 20 דקות ע"י נחיל בני אדם (?) לאיצטדיון.

ביציע ראיתי את ישראל היפה. תמיד ידעתי שעמישראל אוהב שירה בציבור,וכדי להקל על השכבות החלשות הפיזמון החוזר היה עמוק עם מסר כהיא לישנא : " הפועל זונה, מוצצת לכל השכונה" (לחן- של ירושליים של זהב,הקטע "שבנו אלייך תמיד") .

מול הכיסא שלי היה עמוד מתכת גדול שאיפשר לי לצפות ברבע מגרש וגם זה נעלם כשנפרס על ראשינו סדין ענק שכסה את כל היציע. כשסולק הסדין התחיל היציע לקפץ (לא נורא , כולה שעתיים) ואני עם משקפי המולטיפוקל מתקשה להתמקד.

הבנתי שהכושי הנמוך זה דגו,והלבן הנמוך יותר זה השופט.

כשנהיה שקט הבנתי שהפועל כבשו שער. כשהבבון לידי,שהתרחץ לאחרונה לפני הקאסאמים חיבק אותי ומרח עלי ריר על הלחי הבנתי שמכב"י השוו.

ההמשך היה מעורפל משהו אבל הבנתי שהפסדנו כי הוגי הדעות ביציע הגיעו למסקנה שחוץ מהפועל גם אמא של ניר לוין (המאמן?) עוסקת בתחום הזנות ,וטועמה מחבל למרות שמשחק בבלגיה.

בדרך חזרה אספתי את בני הגדול וחבריו משער 11 . היה שקט. שמתי רשת ג' ושמעתי במושב האחורי שיחה חרישית על המכות שהם תכננו "להביא לאוהדי הפועל מחר בבית הספר".

קצת קולטורה תמיד טוב.

נ.ב - נזכרתי, היועץ החינוכי גם הוא לקח 400 ש"ח לטיפ.

שליט"א