יום ראשון, 20 בספטמבר 2009

קמצנות- ספור שקראתי



הגעתי לבלוג של בחור בשם יריב ליפשיץ שכותב להפליא, אבל מזה 4 שנים הבלוג שלו לא פעיל. הוא כתב שם על חבר בשם חמי,שהוא קמצן מדופלם. בהיותי שונאת קמצנים (זו אחת התכונות שאני מתעבת ביותר) החלטתי להביא לכם את המאמר שלו כדי שתקראו :
בחור נחמד חמי, עושה דוקטוראט בהנדסה, שקט אינטיליגנטי וגם חבר טוב. אבל קמצן ברמה שאפילו מולייר היה כותב עליו ספר.
והרי לכם מה שמסופר על הבחור :
הוא יצא עם בחורה ושילם על שניהם 22 ש"ח של שתי כוסות תה, 11 ש"ח לכל אחד מהם. כשהיא הודיעה לו בשיחת הטלפון יום למחרת שאינה מעוניינת הוא ביקש ממנה חזרה את ה 11 ש"ח שהוציא על כוס התה שלה! לא יאומן. היא שלחה לו במעטפה בדואר 11 ש"ח במזומן כדי שירגע והוא סופסוף אכן נרגע.

הוא נסע אתנו לטיול של יום בצפון וכשהחלטנו לעצור במסעדה בדרך חזרה הוא נחרד. כשהלכנו ברגל בטיול הוא דאג לאכול תותי בר ולביים כאב בטן בגלל אכילת תותי הבר כדי שלא יצטרך להזמין אוכל במסעדה. וכך הוא ישב לפני כולנו עם כוס תה ב 10 ש"ח מרוצה עד גג העולם.

לפני כל נסיעה אפילו קצרה הוא נכנס לאינטרנט או בודק במפות כדי לוודא שהוא יגיע בדרך הקצרה ביותר ולא יבזבז דלק, אפילו לא עשירית הליטר. מה גדולה הייתה שמחתו כשמצא על פי המפה קיצור של 250 מטר נסיעה לבית של חבר קרוב ומה רבה הייתה אכזבתו כשנאלץ לעמוד שעה בפקק בדרך החדשה כי מרחק הוא רק משתנה אחד שצריך לבדוק.

הוא בן 36 ועדיין גר עם ההורים ומנסה לשכנע את חבריו לעבור מחדש לגור עם ההורים כי זה יותר זול.

הוא משתמש בשיטה של ילדים בני 15 ומדביק חותמות עם חברים בכניסה למסיבות כדי שלא יצטרך לשלם. כך הוא נכנס חינם לכל המסיבות. הוא הגיע לדרגת מומחיות כזו שהוא כבר בא עם פלסתרים/סלוטייפ מצמיד אותם ליד של חבר קמצן נוסף שנכנס ויצא לרגע ומעביר את החותמת או מה שנשאר ממנה אליו.

לחופשה השנתית שלו הוא נוסע לאילת - תמיד! כי יש מבצעים של חברות הטלפון לחו"ל שאם עושים מנוי לטלפונים הניידים עם אחת החברות לחו"ל מקבלים לילה באיזה מלון מצ'וקמק באילת חינם על חשבון החברה. ולכן הוא עשה מנוי לכל המשפחה כולל דודים ובני דודים והשיג לילות רבים באילת חינם והוא נוסע באוטובוס ועובר כל לילה ממלון למלון לפי תנאי המבצע. כל פעם על שם קרוב משפחה אחר.

הבחור לא מסכן ואביון בכלל. הוא בוגר שני סטראט-אפים והוא יצא מהם עם לא מעט ממון.
ומה שמדהים זה שהוא מוקף בעשרות קמצנים כמוהו. אחד תמיד נתקע בלי מזומנים ומבקש הלוואות מכל העולם. כמובן שהוא שוכח להחזיר. השני יושב בבתי קפה עם חברים ולא מזמין אפילו שתיה. השלישי מתגנב למגרשי טניס ברמת השרון מבלי שהקבלה תראה ומשחק חופשי בלי לשלם. ממש עולם של קמצנים
ואני חושב לי לעצמי - מי תרצה לחיות עם יצורים כאלה? כנראה שרק קמצנית כרונית. איזה חיים נוראים לזוג כזה.
למעלה בתמונה: דמות הקמצן ממחזהו של מולייר
כל הזכויות שמורות ליריב ליפשיץ

תגובה 1:

פיני שופן אמר/ה...

אני מוטרד מיריב ליפשיץ ולא מהחבר הקמצן.
יודעת למה?
משום שהוא יודע יותר מדי פרטים על מישהו שאמור להיות החבר שלו...
כך לא נוהגים חברים. אם את המידע הוא קיבל מהחבר הקמצן אסור היה לו להשתמש במידע ואם הוא אסף אותו בכוחות עצמו, מה יוצא לו מכך שהוא משחיר את פני חברו?
אני לא אוהב קמצנים אבל אין לי בעיה איתם הם סובלים מעצמם יותר ממה שאני סובל מהם.
תודה על ששיתפת אותי ואשמח לשוב לבקר כאן.
פיני שופן.