יום שבת, 25 ביולי 2009

יוליוס ואוגוסטוס- תחילת שושלת הקיסרות הרומית


בסוף המאמר הקצר הזה תיווכחו לדעת מה כוחה של האשה בעיצוב דברי הימים, ובהמשך הכתבות שאערוך על נושא זה בודאי תיווכחו לדעת שגם אנשים בתפקיד שולי השפיעו על עיצוב ההיסטוריה. גם על ההיסטוריה של רומי העתיקה ,שמאוד אהובה עלי,כפי הרבה ממקורביי יודעים.חוץ מזה, הסיפורים על הקיסרים יכולים לשמש השראה לכל טלנובלה פתלתלה ומרתקת. מאוד מקווה שתהנו מהחומרים שאביא כאן.

200 שנה לספירה ורומא היתה רפובליקה ונשלטה בידי הסנאט. בשנת 50 לספירה רוכז כח גדול בידי הצבא והמצביאים וזאת עקב התפשטותה של רומא וכיבושים נרחבים של מדינות סביבה. ריכוז הכח בידי הצבא הוביל בשנת 45 לספירה לכך שיוליוס קיסר נטל את השלטון לידיו בכח והכריז על עצמו שליט לכל החיים.יוליוס לא האריך חיים ונרצח בשנת 44 לספירה, אך למעשה מאז מותו נוסדה שושלת השליטים הרומים ,הקיסרים, שכמובן נקרא על שמו.

לאחר מותו של יוליוס,עלה לשלטון אחיינו ובנו המאומץ,אוקטביאנוס,ששינה את שמו מאוחר יותר לאוגוסטוס.(על שמו נקרא חודש אוגוסט, מן הסתם.) .הוא שם קץ למלחמות האזרחים שהיו ברומא, סילק מדרכו את שני שותפיו לשלטון (ביניהם את מרק אנטוני ,מאהבה של קליאופטרה, שנאלץ להתאבד יחד עם אהובתו.)

אוגוסטוס היה קיסר שתרם רבות לפיתוחה של רומא,ונחשב לקיסר טוב. הוא אמנם נשאר שנוא ע ידי הסנאט אך העם אהב אותו. הוא לא בנה לעצמו ארמונות מפוארים, המשיך לחיות בוילה שלו ומשם ניהל את ענייני המדינה.

הוא הפך את רומא מעיר של לבנים לעיר של שיש. בנה תעלות ומובילי מים (אקוואדוקטים) וגשרים.הוא בנה מקדשים ,תיאטראות ומרחצאות. אגוסטוס חי יחסית לקיסר בצנעה ודאג לרצות את העם.

באחרית ימיו נאלץ אוגוסטוס למנות את טיבריוס, בנו המאומץ מנישואיו לליוויה, ליורשו, משנכדיו ובניו האחרים, שקיווה שירשוהו מתו בזה אחר זה (במיוחד גאיוס קיסר הצעיר, שנפצע אנושות במארב בשליחותו למזרח האימפריה, ומת בדמי ימיו). כאחיינו גרמניקוס, היה טיבריוס אמנם מצביא עטור תהילה, אך אוגוסטוס הקשיש לא הותיר ספק באשר להעדפתו את בני גרמניקוס, עד למותם.
שמועה היסטורית שמעולם לא גוועה היא שמותם של יורשיו הפוטנציאליים לא היה מקרי, והיו חלק ממזימתה של ליוויה למנות את בנה טיבריוס לקיסר. כחלק ממזימתה זו ייתכן גם שליוויה קיצרה את חייו של אוגוסטוס, בכך שהרעילה אותו לאיטו במשך שנים רבות - מסופר שבמשך 14 שנה מרחה ליוויה את התאנים שצמחו בגנו של אוגוסטוס בחומר רעיל. מנהגו של אוגוסטוס לאכול מהתאנים הביא להדרדרות בבריאותו, ובסופו של דבר למותו.
למעלה פסלו של מיכאלאנג'לו : ליוויה. (האשה והתאנה)

יום שבת, 18 ביולי 2009

בוקר טוב עצבות

קליפ שהכנתי לשיר שאני מאוד מאוד אוהבת. מספר על אדם שהעצבות נכנסת לחייו ולאט לאט היא הופכת לבת לויתו וידידתו. מוזר? אולי. קורה? כן בהחלט. גם מעצבות ובדידות
אפשר להפיק משהו טוב.

יום שישי, 10 ביולי 2009

מילים-קלמר





מה מקור השם "קלמר" ומה הקשר בינו לבין הקאלאמארי? לכאורה, מקורו שמי, בעיקר לאור העובדה שקלמר נחשב כתיק קל לנשיאה, אך אין לכך ביסוס. קלמר נגזר מן המילה התלמודית "קלמרין" שפירושה בסיס לקסת דיו. מקורה במילה היוונית שמשמעותה זהה, kalamarion , שנגזרה מ- kalamos , שפירושה קנה וגם עט, וממנה נולד הקולמוס העברי. "קלמרין" נתפסה בטעות כריבוי, וגזרו ממנה בעברית החדשה את צורת היחיד "קלמר" כשם לתיק הקטן המחזיק כלי כתיבה. הקשר בין הקלמר והקאלאמארי הוא הדיו, של הקסת ושל הדיונון. תהליך דומה אירע ל"פסנתר", כש"פסנתרין" בארמית המקראית, שגם מקורה ביוונית, נתפסה כריבוי.

יום חמישי, 9 ביולי 2009

מילים- מחמאה-מילה שנוצרה בטעות


"מחמאה" היא אחת המילים בשפה העברית שנוצרו בטעות.
מקור המילה הוא בתנ"ך ( תהלים נה 22 ): " חָלְקוּ מַחְמָאֹת פִּיו, וּקְרָב-לִבּוֹ; רַכּוּ דְבָרָיו מִשֶּׁמֶן , וְהֵמָּה פְתִחוֹת " .
בפסוק יש שתי צלעות מקבילות המסודרות במבנה דומה לטבלה (סדר המילים בשתי הצלעות קצת שונה):
חָלְקוּ מַחְמָאֹת פִּיו וּקְרָב לִבּוֹ
רַכּוּ מִשֶּׁמֶן דְבָרָיו פְתִחוֹת וְהֵמָּה

ופירוש הפסוק הוא :
דברי פיו חלקים יותר מחמאה אך בליבו יש קרב ומלחמה
דבריו רכים יותר משמן אך למעשה המה פתיחות וחרבות למלחמה
כלומר: הוא מדבר דברים שנשמעים טובים ונעימים, אך בליבו הוא מתכוון להילחם .

כפי שניתן להסיק מהתקבולת, הביטוי "חלקו מחמאות" משמעו "היו חלקים יותר מ-חמאות" (חמאות = רבים של חֶמאָה), כפי שהביטוי המקביל - "רכו משמן" - משמעה "היו רכים יותר מ-שמן".
אולם, מישהו כנראה הבין את הפועל "חלק" במשמעות "נתן הרבה" (כמו בברכה "אשר חלק מחכמתו ליראיו"), והסיק מכאן שהביטוי "חלקו מחמאות" משמעו "נתנו הרבה מחמאות", ושהמילה "מחמאות" היא צורת ריבוי של השם "מחמאה".
ומאז ועד היום, נשארנו עם המילה "מחמאה"...




מילים- אברא קדברא


מילים ... מילים... אני אוהבת מילים ובמיוחד אוהבת לרדת לעמקן, להבין את משמעותן ולגלות את מקורן. ישנן מילים שאנו שומעים ומשתמשים בהן אבל לא יודעים מהיכן הגיעו לשפתנו ומהו גלגולן.

מילה שכזו היא : "אברא קדברא".

נשמע ילדותי? מילה של קוסמים? זה ממש לא כך.

אברא קדברא הוא לחש עתיק , והתיעוד הראשון שלו הוא כנראה מהמאה השנייה לספירה. במקורו הוא כלל לא נועד להגייה בעל פה אלא לכתיבה, ושימושו לא היה בידורי כמו ה"הוקוס פוקוס", אלא רפואי. הרופא של קיסר רומא באותה תקופה המליץ בחום לחולי קדחת לענוד על חזם את הלחש כשהוא כתוב בצורת פירמידה הפוכה. כשם שהאותיות הולכות ומתמעטות, אמר, כך ילך גם החום וידעך.
משמעות המילה בארמית היא: שיברא כדבריי זאת אומרת זה ציווי שיהפוך מילים למציאות.
במילה מצויות ארבע האותיות הראשונות באלפבית הלטיני A-Bra-Ca-Dabra. ייתכן שזהו שם של שד נושן שהיה שד המחלות.

HABRA CADABRA משמעותו "תהיה כאן גופה". בעבר הביטוי היה שמיש במעשי כישוף שבחלקם ניסו מכשפים להרוג זה את זה, ולא במופעי קוסמות כמובן.


אז זו טעימה ראשונה מהנושא שאקרא לו "מילים, מילים" . המשך יבוא...

יום שבת, 4 ביולי 2009

דוד המלך - האחד והיחיד - חי חי וקיים


למרות כל ההיבטים השליליים באישיותו של דוד, עומדות לו זכויות רבות. הוא איחד את ממלכת יהודה וישראל ובזמנו ישראל היתה הרחבה ביותר מבחינת שטחה. דוד כבש את ירושליים מידי היבוסים וקבע אותה כבירתנו הניצחית.

דוד המלך מסמל את המנהיג שלא נולד עם כפית של כסף בפה, ואף מעין "ברווזון מכוער" שמשפחתו איננה
מקבלת אותו ואיננה מרפדת את דרכו לגדולה‏‏, והוא וצומח מלמטה בכוחות עצמו ובבחירתו, ובשל יכולתו ותושייתו הוא תופס תפקיד חשוב .כמו כן, הוא מסמל את האדם שנופל ועושה תשובה, וחוזר למעמדו ותפקידו.

אי אפשר להתעלם מיכולותיו האמנותיות של דוד שערך את ספר תהילים ו-73 מזמורים המופיעים שם מיוחסים לו. יכולות הנגינה שלו בנבל העניקו לו הילה רומנטית וריככו את תדמית איש הצבא הקשוח שהוא היה ,ואכן כינו אותו:"נעים זמירות ישראל"

הוגי דעות רבים ביהדות, כמו למשל הרמב"ם והמהר"ל מפראג, ראו בדוד המלך את המלך האידאלי, ואת תקומת בית דוד כסמל הגאולה העתידה .‏‏על-פי המסורת המשיח יהיה מזרע בית דוד. בשל אותה מסורת, ייחס עצמו ישו הנוצרי לבית דוד .
בית המלוכה הבריטי אף הוא מייחס את עצמו לדוד המלך, ובטקסי ההכתרה שלו נהוג לצטט את הפסוקים על המלכת שלמה בגיחון.

חוץ מזה דוד היה יפה. אנחנו אוהבים אנשים יפים וסולחים להם מהר יותר :"אדמוני עם יפה עיניים וטוב רואי".
סיימתי לעת עתה את סדרת הכתבות הקטנה על דוד. אני אוהבת ומוקסמת מהאיש וכל השערוריות שציינתי קודם רק ריתקו אותי יותר לאישיותו המכשפת.

"דוד מלך ישראל חי חי וקיים..."


יום שישי, 3 ביולי 2009

דוד ובת שבע...תשוקה או אהבה?


כולם מכירים את הפרשה של דוד ובת שבע. דוד חשק בבת-שבע אשת קצין בצבאו אוריה החיתי. כדי שיוכל להתייחד איתה שלח דוד את אוריה לשדה הקרב כדי להרחיקו מהבית. אבל מה שאנו יודעים פחות זה התפתחות קלה בעלילה.

בת -שבע נכנסת להריון מדוד . זה נופל עליו כרעם ביום בהיר והוא מחפש דרך לפתור את הבעיה. הוא מזמן את אוריה משדה הקרב בתואנה שהוא רוצה לתת לו מעט חופש ואפשרות להתייחד עם אישתו. כך יחשוב אוריה שההריון ממנו.

אבל אוריה ,אדם בעל ערכים, מתנהג בצורה לא צפויה. הוא לא מוכן להתייחד עם אישתו בזמן שחבריו נמצאים בשדה הקרב.
הוא מבלה את כל הלילה על מפתן חדרו של דוד במקום להיות עם בת שבע, ובכך חורץ את דינו.

דוד שולח אותו למחרת לשדה הקרב עם איגרת חד משמעית ליואב בן צרויה שיפקיר את אוריה החיתי בשדה הקרב.
אבל לא יואב לא יכל לעשות זאת. הוא נקט בשיטה אחרת ושחלח את אוריה למערכה קשה עם עוד לוחמים :"אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יָדַע, כִּי אַנְשֵׁי-חַיִל שָׁם.", ונתן לו למות מות גיבורים ולא נטש אותו בשדה הקרב.

חשבתי על התכסיס של דוד. להביא את אוריה כדי ש"יעבר" את בת-שבע לכאורה. דוד חשק בבת -שבע רק מבחינה מינית,שכן הוא היה מוכן שהיא תמשיך לחיות עם אוריה למרות שהרתה ממנו. אבל ניסיון ההסוואה לא הצליח והוא פנה לפתרון אכזרי ביותר. אז זהו דוד בסיפור הזה: נואף,בוגד באנשי צבאו הנאמנים לו ללא סייג ורוצח....

(למעלה תמונה של בת-שבע מתרחצת. רמברנדט)