יום הולדת- בקפה "קפיש" עם פנינה

בערב יום חמישי, הציעה לי חברתי פנינה לחגוג את יום ההולדת.פנינה היא בחורה מיוחדת ,ובהיותה כזאת היא חקרה והגיעה למקום שנמצא בנמל יפו שנקרא "נא לגעת" .יש שם מסעדה שבה אוכלים בחושך מוחלט ,המלצרים עיוורים או לקויי ראיה ומגישים שם ארוחות גורמה של השף חיים כהן. כאשר דנו ברעיון הגענו למסקנה שאנחנו לא מוכנות נפשית לאבד שליטה.היה קשה לנו לחשוב שנהיה בעלטה מוחלטת,נזדקק לעזרת המלצר אפילו לצורך הליכה לשירותים ולאכול בחושך? נראה לנו מוזר.

החלטנו שלא! אבל בחרנו באלטרנטיבה פחות קשה : בית הקפה "קפיש" שנמצא באותו מתחם. שם המלצרים חרשים .
אפשר לתקשר איתם באמצעות סימנים, הם קוראים שפתיים,יש דף עם סימנים בסיסיים בשפת הסימנים ולוח שעליו אפשר לכתוב .

המקום היה הומה אדם, האוכל היה נחמד והאוירה קלילה . הרגשנו בנוח. במהלך הערב עלו על הדלפק הגבוה שני מלצרים עם דפים גדולים שעליהן היו מודפסות מילים והם לימדו אותנו את הסימנים הרלבנטים בשפת הסימנים בהומור רב וגם עשו לנו מבחן בסוף...!

מה שחשוב היתה האוירה המיוחדת והכיף שהיה בחברתה של פנינה. קיבלתי אפילו זיקוק על הקינוח,והמלצריות שרו לי ללא מילים :"יום הולדת שמח". אז פנינתי תודה לך על הערב הקסום, תודה על המתנה המפתיעה (מדפסת למחשב...) ואני מקווה שנחגוג הרבה ארועים ביחד.

אוהבת אותך.

יום הולדת - טלפתיה ומעשה בצמיד

יש לי יום הולדת. אני לא מאילו שאוהבים חגיגות וארועים גדולים. אני מעדיפה לציין זאת באינטימיות עם האנשים הקרובים אלי וזה לא חייב להיות ביחד עם כולם . בהחלט אפשר עם כל אחד לחוד ,ובצנעה.
הבוקר התחיל עם נורית ,חברתי הטובה מזה 23 שנים. ביני לבין נורית יש קשר מיוחד במינו שלא ניתן להסבירו במילים. לפעמים הקשר ביננו הוא ממש טלפתי. לא יאומן.
היום בבוקר נורית הגיעה עם זר פרחים ,בלון וכרטיס ברכה. היא הניחה על שולחני חבילה קטנה .

בחבילה היה מונח צמיד כסף מ ה מ ם ! .ענדתי אותו על היד וניגשתי להודות לה על המתנה היפה,שקלעה בדיוק לטעמי.ואז היא אמרה לי שמאחורי הצמיד הזה יש סיפור שמבחינתה מציין ומדגיש את הקשר הטלפתי שקיים בין שתינו.


ולהלן הסיפור: לפני חודש וחצי היא טיילה בירושליים עם בעלה והילדים ברובע היהודי ולפתע נתקלה בחנות תכשיטי כסף. את הצמיד הזה היא ראתה שם והתאהבה בו. היא קנתה אותו ,אבל לא לעצמה. קנתה אותו כי הרגישה שהיא צריכה שהתכשיט הזה יהיה שלה. כך הוא שכב חודש וחצי בקופסא.


לקראת יום הולדתי היא שיתפה אותי בלבטים שלה לגבי מתנה עבורי. היא הציעה תליון,עגילים, שרשרת. הסברתי לה שאת כל הדברים האילו או יש לי, או שאני לא עונדת. במיוחד לא שרשראות שדורשות אופרציה של פתיחה וסגירה. ואז אמרתי לה: " את יודעת, צמיד מכסף שנכנס ויוצא מהיד בקלות, בלי קישקושים מיותרים וסוגרים מורכבים יכול להיות נחמד".


היא ספרה לי שבאותו רגע שאמרתי זאת היא הרגישה בום בבטן. והבינה שהצמיד הזה שהיא קנתה ללא מטרה,תכלית וייעוד,פשוט נועד עבורי.

כמובן שההתרגשות מצד שתינו היתה גדולה. אז זו נורית, שאמנם אנחנו חיות בעולמות שונים, אבל הנפש שלנו מחוברת חזק מאוד. נורית, אפילו שאת לא גולשת באינטרנט, ולא תראי את הרשימה הזו: אני אוהבת אותך מאוד.


.