מיתולוגיה יוונית עם טאץ' של שנות האלפיים

מי שהספיק להכיר אותי יודע שאני מטורפת על היסטוריה של העת העתיקה. יוון ורומי העתיקה עושים לי את זה ובגדול.
גם כתבתי בבלוג שלי סדרה של מאמרים על הקיסרים של רומי העתיקה ועל מיתולוגיה יוונית. מצרפת לכם את הקישורים.

הקיסרים של רומי העתיקה

מיתולוגיה יוונית

לכן, כאשר שמעתי שיש סרט שמבוסס על סיפורי המיתולוגיה היוונית , פשוט רצתי לראות אותו. הסרט נקרא : "פרסי ג'קסון וגנב הברק" . מסתבר שהסרט מבוסס על סדרה של ספרים שנקראת "פרסי ג'קסון והאולימפיים" .אני מצרפת לכם גם קישור לויקיפדיה על סדרת הספרים הזו.

ויקיפדיה - פרסי ג'קסון והאולימפיים

מה זה נהניתי. התמוגגתי.

פרסי הוא למעשה נער ,בנו של פוסיידון אל הים והוא למעשה פרסאוס המיתולוגי שכרת את ראשה של מדוזה. הסרט ממש לא היה צריך להיות עמוק כדי שאהנה ממנו. אהבתי את הדיוק בפרטים של סיפורי המיתולוגיה. אהבתי את החיבור בין התקופה המודרנית ובין העת העתיקה. הסופר עשה עבודה יפה וההמחשה היתה מהפנטת.

למשל: אומה תורמן בתפקיד מדוזה:

או : פירס ברוסנן בתפקיד קנטאור (יצור מיתולוגי שחציו סוס וחציו אדם):

אז זהו. רק שיתפתי במשהו שמלהיב אותי כמו ילדה קטנה כל פעם מחדש. מי שאוהב את הנושא שילך לראות את הסרט.

שבת שלום

פזית

עג'מי או לבנון? ולמה כעסתי היום בבוקר

אתמול ראיתי את הסרט עג'מי. סרט נוגע ללב על כל סיפוריו האמיתיים (חמישה במספר) ושחקניו הלא מקצועיים שנתנו לו את הנופך האמיתי,האותנטי. לעיתים חשבת שאתה רואה סרט תעודי ולא סרט קולנוע.

יפו,שנמצאת בחצר האחורית של תל-אביב,מתנהלת לפי קודים אחרים לגמרי. גם אם אתה רוצה לסלול לך דרך נורמטיבית,להצליח, ללמוד,להתפתח, קח בחשבון שארוע פלילי שהתרחש לקרוב משפחה רחוק שלך (בעיר אחרת) יכול להסיט את חייך ממסלולם ולדחוף אותך בלית ברירה לזרועות הפשע.

חוץ מהקונפליקט הזה יש את הפער הבלתי ניתן לגישור בין נוצרים ומוסלמים ...(בשבילנו כולם ערבים) . מסתבר שזה פער שלא ניתן לגישור במיוחד שמדובר בנישואין משתי בדתות.

אלמנט נוסף: הקשר של ערביי יפו לערביי השטחים שבאים לעבוד כאן.יש כאן קונפליקט רציני: גם רצון לעזור ולהסתכן במתן מסתור ועבודה לשוהה בלתי חוקי, וגם הגיון נטו שגורם להם להקשות את ליבם ולא להושיט יד מחשש להסתבכות.

וכמובן הקונפליקט הניצחי: היחסים בין היהודים לערבים שהוא חזק יותר מהקונפליקט בין הפושעים למשטרה .

יצאתי מהסרט נסערת. לא הייתי מסוגלת לדבר עליו באותם רגעים. יש דברים שאני מעכלת לאט ולבד. כשהגעתי הביתה שמחתי לגלות כי משודר טקס פרסי אופיר, ובתום הטקס צעקתי משמחה כאשר נודע לי כי "עג'מי" זכה בפרס וייצג אותנו בטקס ה "אוסקר".

לא הייתי כותבת את הרשימה הזו אם היום בבוקר לא הייתי חוזה במו עיניי בחוסר פירגון משווע מצד חיים אתגר בתכנית הבוקר של ערוץ 10. הוא אמר כי סיכויינו לזכות באוסקר היו טובים יותר עם הסרט "לבנון". חיים... הלו?? שלחנו במשך שנתיים סרטים שקשורים ללבנון: "בופור" ו -"ואלס עם באשיר". ומה קרה? זכינו?

סתם כדי לעדכן את הקוראים: ב- "בופור" נטל חלק איתי טירן שהשתמט מהצבא. (אולי יש עוד ,עליו אני בטוח יודעת) .

גם ביצירה החדשה "לבנון" משתתפים שניים שלא שירתו בצבא : מיודענו איתי טירן ומיכאל מושונוב.

מאידך: ב"עג'מי" השחקנים הם תושבי השכונה. לא למדו משחק מעודם אבל נתנו את הנשמה.... אז מר חיים אתגר, קצת צניעות וענווה ושמח שאנו ניוצג ע"י סרט אמיתי שמכה אותך בבטן ובנשמה ולא קשור למלחמת לבנון אלא למלחמה הפנימית שלנו כאן בארץ,על יחסינו עם שכנינו ,עם אוייבנו ועם עצמנו.

מומלץ לצפות.

פזית