tag:blogger.com,1999:blog-67101363057216220882012-02-17T04:32:27.226+02:00פזיתhttp://www.blogger.com/profile/13917163603454569709noreply@blogger.comBlogger1121100tag:blogger.com,1999:blog-6710136305721622088.post-83158003088226458052011-11-25T11:38:00.000+02:002011-11-25T11:38:48.455+02:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://4.bp.blogspot.com/-PS4ntoakEzs/Ts9gfTsT9iI/AAAAAAAAHiY/ySJ2nD-URQE/s1600/%25D7%2593%25D7%2592%25D7%259C.gif" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="137" src="http://4.bp.blogspot.com/-PS4ntoakEzs/Ts9gfTsT9iI/AAAAAAAAHiY/ySJ2nD-URQE/s200/%25D7%2593%25D7%2592%25D7%259C.gif" width="200" /></a></div><br /><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: right;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><br /></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><br /></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">אדם יקר, שהתמזל מזלי להכיר אותו ,עלה עם משפחתו לארץ. שניהם אינם ילידי ישראל וגם ארבעת ילדיהם נולדו בחו"ל.&nbsp;</span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">לפני העליה, הוא כתב מכתב לעמיתיו בעבודה , &nbsp;ולפני כמה ימים ביקש לשתף אותי &nbsp;בקריאתו.&nbsp;</span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: right;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">כאשר קראתי את מילותיו , עלו דמעות בעיני. כל כך הרבה אהבה ,ציונות ,אמונה ותקווה הובעו שם. </span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: right;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">&nbsp;ואז, תוך כדי קריאת המכתב ,עלו וצפו מול עיניי&nbsp;התבטאויות מלאות שנאה ובוז של אנשים ילידי הארץ נגד המדינה . </span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: right;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">לעיתים, אילו שנולדים כאן לא יודעים להעריך מה משמעותה וחשיבותה של מדינת ישראל עבורנו, היהודים.&nbsp;</span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: right;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">הם מרשים לעצמם להשתמש במילים קשות שגובלות בגסות ושיטנה.&nbsp;</span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: right;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">הם מבקשים רק לנצל ולקבל ולא לתת...</span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: right;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">לי באופן אישי זה כואב מאוד. ולכן, לקרוא את מכתבו של האיש המופלא הזה, היתה עבורי התרגשות גדולה.&nbsp;</span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: right;"><span class="Apple-style-span" style="background-color: yellow; color: blue;">&nbsp;ביקשתי את רשותו לפרסם את המכתב הזה , תוך השמטת השמות. והריהו לפניכם :&nbsp;</span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><br /></span></div><div align="right" class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: left;"><span lang="HE"><br /></span></div><div align="right" class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: left;"><span lang="HE"><br /></span></div><div align="right" class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: left;"><span dir="RTL"></span><span lang="HE"><span dir="RTL"></span>20.07.2011<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE"><br /></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE"><br /></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE">ל....,<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><br /></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE">אני כל כך נרגש ורוצה לומר כל כך הרבה דברים שרק הבחירה במה להתחיל הופכת לאתגר בפני עצמו. <o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE"><br /></span><br /><span lang="HE">היום ה- 20 ביולי 2011, היום הזה הוא נקודת מפנה וציון בחיי בפרט ובחיי משפחתי בכלל. היום אני ומשפחתי היקרה עושים עליה לארץ ציון. אנו מולידים לאוויר העולם את החלום הציוני שתמיד אפף אותנו ולא העזנו לממש. &nbsp;היום אנו מפיחים נשמה בחלום המשפחתי שלנו והופכים חלום למציאות.<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE">היום אנו חוגגים את יום הולדתה של אישתי היקרה, &nbsp;ואין בכך מקריות שזה גם היום בו הגענו לארץ שש נפשות מלוכדות יחד. </span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE"><br /></span><br /><span lang="HE" style="color: blue;">בחרתי ביום הזה לעשות עלייה לארץ ישראל, כי לא ראיתי לנכון מתנה טובה יותר להעניק לאישתי האהובה ששנה אחר שנה, יום אחר יום, דאגה לרקום עור וגידים לחלום העלייה, דאגה לשמר אותו קרוב יותר מפעם לפעם, לעולם לא לאבד תקווה ולהמשיך ולהאיר באור גדול את מה שעבורי היה פעמים רבות נראה כמשימה חשוכה ובלתי אפשרית .<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE"><br /></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE">&nbsp;בראייתי, עלייה היא החובה והזכות כאחד של כל יהודי בגולה . בהגשמת העלייה הזו אני חש שאני מגשים חלום לאישתי, מגשים חלום אישי אך בעיקר בעיקר אני מגשים חלום עבור ילדיי היקרים וילדיהם וצאצאיהם שיהיו לימים. אנו מתווים דרך חדשה לדורות הבאים מאיתנו ואחרינו. <o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE"><br /></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-size: large;">אני לוקח את אבני הפז בחיי, את משפחתי היקרה לי מכל , אל תפארת הארץ, כן אל תפארת הארץ ולא אחרת! </span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE"><br /></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE">תפארת הארץ על יופייה ועל קשייה, על יתרונותיה וחסרונותיה, על זכויותינו בה וחובותינו אליה. אנו הולכים לארץ בה קצב החיים מהיר, למדינה בה בין היום הכי שמח ליום הכי עצוב יש בדיוק שישים שניות, אך בו בעת רק בה הנפש יודעת יציבות, שלווה ושמחה אמתית.<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE"><br /></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="color: blue;">אנחנו לא עוזבים את הארץ שלנו, נהפוך הוא- היום אנו הולכים אל הארץ שלנו. </span><br /><span lang="HE" style="color: blue;">עד היום רק ניסיתי לפצות על החסך התהומי לחיות את הארץ מרחוק דרך חוויות של אחרים, דרך ביקורים תכופים, דרך לימוד השפה, הבנת התרבות וכמובן דרך מהות עבודתי . אך מהיום ,אני הולך לצבור לי שלל של ישראליות משל עצמי: &nbsp;כשאספר יום אחד לנכדי על העלייה, כשילדי יתגייסו לצבא וגם לבי ידע מה זה להחסיר פעימה, שאצחק מהגסות הישראלית אך גם אלמד ממנה ועוד כל כך הרבה. &nbsp;<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">אנו עושים עלייה שלא מתוך בריחה מנטל, ממשהו או מישהו, אלא מתוך בחירה להגשים חלום ציוני ולהכות שורש באדמה היחידה שתדע להניב את פירותינו. </span><o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE"><br /></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE">כל הדרך מלווה אותי &nbsp;המחשבה על מדינה שקמה על ידי יהודים שכל מה שהניע אותם זו מנה גדושה של ציונות ורצון לממש חלום של הארץ המובטחת. דרכם הייתה רצופה בטלטלות &nbsp;,בלי כל הבטחות ובסכנת נפשות .<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE"><br /></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">היום אנו עולים לישראל כ "על כנפי נשרים", ארוזים במיטב מזוודותינו , אך יותר מכל ארוזים בפקלאות של ביטחון, שמחה, אהבה, נכונות, מוכנות ומכוונות. הארץ הטובה פותחת היום את שעריה לפנינו ופורסת עבורנו "שטיח אדום" אל שביל האבנים הצהובות בסל קליטה עשיר, בהנחיה וליווי של הסוכנות היהודית, באהבת מקורבים ומשפחה . הבית החדש בארץ כבר מחכה להכיל אותנו בנוכחותנו, בצחוק וחיים והרי לנו הכבוד.</span><o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE"><br /></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE">כל חיינו אנו מחפשים משמעות ובמרוצת הזמן למדתי שלא בהכרח מה שנוח לעשות הוא מה שטוב ונכון לחיות. </span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE">אני מודה לה' שקיבלתי את התובנה לאזור אומץ ולקחת בשתי ידיים את הכוח לבחור איך להמשיך לחיות את חיינו &nbsp;בצורה מלאה , שלמה ושמחה יותר. ואני שמח לומר שאני גאה בכך מאוד!<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE"><br /></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE">אני רוצה לומר תודה מעומק לבי לשני אנשים על גילוי ההבנה, התמיכה, האמפטיה, העזרה, &nbsp;התחושה הנוחה ולא הססנית </span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span>&nbsp;</span><span dir="RTL"></span><span lang="HE"><span dir="RTL"></span>&nbsp;לפנות אליהם ,לקבל שתי אוזניים מקשיבות , מתן דרך מעשית וקרקע יציבה להמשך. תודה מעומק לבי!<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE"><br /></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="color: blue;">אני רוצה לומר גם תודה מקרב לב למנהלה על כל רגע שהקדשתן מזמנכן לסייע לי רבות ולהפוך סמני שאלה רבים לסימני קריאה ברורים. תודה לסדרנית העבודה על הגמישות, ההתחשבות, המאמץ שנעשה ועוד יידרש להיעשות הדבר אינו טריוויאלי ואני מלא הערכה על כך. &nbsp;</span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">וכמובן תודה לכל אחד ואחת מכם עמיתי לעבודה בכירים וע' קב"טים על הפרגון, גילוי ההבנה והסבלנות הרבה אלי בתקופה האחרונה. לאור השינוי החדש אני אדרש עוד מהבנתכם במתכונת החדשה לעבודתי ואני סמוך ובטוח שלא יכולתי לבקש סביבת עבודה אנושית מדהימה יותר על מנת להתחיל בדרכי החדשה ולהמשיך בה יציב ורגוע יותר.</span><o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><b><span lang="HE">בהמון אהבה, הערכה ותודה<o:p></o:p></span></b></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><b><span lang="HE">נתראה בקרוב,<o:p></o:p></span></b><br /><b><span lang="HE"><br /></span></b><br /><b><span lang="HE"><br /></span></b><br /><b><span lang="HE"><span class="Apple-style-span" style="background-color: yellow;">ואני אומרת : זכינו שיחיה בקירבנו אדם כזה עם משפחתו ואני מאחלת להם הצלחה מכל הלב. אעשה כל מה שיעלה</span></span></b><br /><b><span lang="HE" style="background-color: yellow;">בידי כדי לסייע להם. &nbsp;</span></b><br /><b><span lang="HE"><br /></span></b><br /><b><span lang="HE">שבת שלום , פזית&nbsp;</span></b></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><b><br /></b></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><br /></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6710136305721622088-8315800308822645805?l=wwwpazitshaked.blogspot.com' alt='' /></div>פזיתhttp://www.blogger.com/profile/13917163603454569709noreply@blogger.com10tag:blogger.com,1999:blog-6710136305721622088.post-7565221887547193532011-10-02T19:18:00.001+02:002011-10-02T20:29:45.693+02:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><span class="Apple-style-span" style="font-size: large;"><b>פסעתי לי במעלה אחת הסמטאות שחובקות את הפלאזה מיור במדריד.</b></span><br /><br />בכל עיר בספרד יש " פלאזה מיור" . זו הככר המרכזית של &nbsp;העיר וזה גם התרגום המילולי לצמד המילים האילו.<br />הפלאזה מיור במדריד נבנתה במאה ה-16 . במקום התנהלו חיי מסחר, מלחמות פרים, נחגגו חגים, בוצעו הוצאות להורג וגם האינקוויזיציה השתמשה בככר הזו לצרכיה.<br /><br />מראה הככר הנוכחי עוצב ע"י הארכיטקט חואן דה וייה-נואבה בשנת 1790 לאחר שהככר נשרפה.<br />במרכז הככר עומד פסלו של המלך פליפה השלישי. פסל שנבנה ב- 1616 והושם במרכז הככר ב- 1848.<br /><br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://1.bp.blogspot.com/-jpETx9Hk_Kg/Tob5QSEO35I/AAAAAAAAHho/BlcbNpxgOHw/s1600/%25D7%25A4%25D7%259C%25D7%2590%25D7%2596%25D7%2594+%25D7%259E%25D7%2599%25D7%2595%25D7%25A8.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="214" src="http://1.bp.blogspot.com/-jpETx9Hk_Kg/Tob5QSEO35I/AAAAAAAAHho/BlcbNpxgOHw/s320/%25D7%25A4%25D7%259C%25D7%2590%25D7%2596%25D7%2594+%25D7%259E%25D7%2599%25D7%2595%25D7%25A8.jpg" width="320" /></a></div><br />הככר הזו יפהפיה, ובפעם האחרונה שהייתי שם זכיתי גם לראות בלילה הצגת רחוב משעשעת ....<br /><br />במרכז הככר ,כפי שציינתי, עומד פסלו של המלך פליפה השלישי . <br />יש סיפור נחמד שמסופר על הפסל הזה ,אותו סיפרה&nbsp;לי הדר רגוניס, שהיא ישראלית שחיה במדריד ומדריכת תיירים בעיר היפהפיה הזו. ואותו אני רוצה לספר גם לכם.<br /><br />&nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp;<span class="Apple-style-span" style="background-color: yellow; color: blue;"> <u>הסוס של פליפה השלישי והצפורים.</u></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">תושבי מדריד שהתגוררו בבתים המקיפים את הפלאזה מיור, סבלו מריחות לא נעימים שהציפו את הככר.</span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">הרשויות שהוזעקו למקום פעם אחר פעם, לא מצאו מהו מוקד הריח הרע ששורהשם.</span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">עוברים שבועות וחודשים והריח רק מתגבר ומתגבר ,פתרון אין, והתעלומה עדיין , תעלומה.</span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">מרוב תיסכול וכעס יצא אחד התושבים אל מרכז הככר והחל לזרוק אבנים כבדות על פסל הסוס.</span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">אבן ועוד אבן נזרקת אל חלקו התחתון של הפסל , עד שלאחר זמן מה נסדקת בטנו של הסוס, נשברת ממנו חתיכה</span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">ומהחור שנפער, נופלות גופות של מאות צפרים מתות ,וריח ריקבון מציף את כל הככר.</span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">כיצד הגיעו הצפרים אל בטנו של הסוס? פשוט מאוד. הן נכנסו דרך פיו הפעור לרווחה, אבל כאשר ניסו לצאת משם</span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">לא הצליחו. וכך עוד ציפור ועוד ציפור נכנסה, ואחת באה &nbsp;אחרי חברתה ונפחה נשמתה בכרסו של הסוס.</span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">הפסל עבר ניקוי יסודי, תוקנה בטנו וכמובן ....שפיו נאטם . וכך הוא עומד לו עד היום בככר במדריד ופיו חסום.</span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><br /></span><br /><br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://2.bp.blogspot.com/-XZvsOdnbico/Tob9eNrq21I/AAAAAAAAHhs/KGYj7cZ9qQI/s1600/%25D7%25A4%25D7%259C%25D7%2599%25D7%25A4%25D7%2594+%25D7%2594%25D7%25A9%25D7%259C%25D7%2599%25D7%25A9%25D7%2599.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="240" src="http://2.bp.blogspot.com/-XZvsOdnbico/Tob9eNrq21I/AAAAAAAAHhs/KGYj7cZ9qQI/s320/%25D7%25A4%25D7%259C%25D7%2599%25D7%25A4%25D7%2594+%25D7%2594%25D7%25A9%25D7%259C%25D7%2599%25D7%25A9%25D7%2599.jpg" width="320" /></a></div>&nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; <br />פזית.</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6710136305721622088-756522188754719353?l=wwwpazitshaked.blogspot.com' alt='' /></div>פזיתhttp://www.blogger.com/profile/13917163603454569709noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6710136305721622088.post-90233586025134263002011-09-29T11:55:00.000+03:002011-09-29T11:55:52.652+03:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">חזרתי ממדריד אהובתי. <br />בכל פעם אני מגלה עוד משהו בעיר הזו וחוקרת אותה מהריצפה ועד לגגות.<br /><br /><br />"פלאזה דל סול" זו ככר בטבורה של מדריד.<br />ב- "סול" , כפי שמכנים אותה, ראיתי הפגנה של קשישים עם שלטים בידיהם.<br />כשאני אומרת קשישים, אז היו גם כאילו שנעזרו במקלות הליכה. בקיצור 70 +...<br />כמובן שהתקרבתי, הרי כל מה שמתרחש בעיר הזו מעניין אותי והתחלתי לקרוא את תוכן השלטים.<br /><br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://4.bp.blogspot.com/-cjB2CiiW-38/TnW8Nyo9WeI/AAAAAAAAHhU/ygIBEoW77tM/s1600/Resize+of+%25D7%25A1%25D7%25A4%25D7%25A8%25D7%2593+%25D7%25A1%25D7%25A4%25D7%2598+2011+049.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="150" src="http://4.bp.blogspot.com/-cjB2CiiW-38/TnW8Nyo9WeI/AAAAAAAAHhU/ygIBEoW77tM/s200/Resize+of+%25D7%25A1%25D7%25A4%25D7%25A8%25D7%2593+%25D7%25A1%25D7%25A4%25D7%2598+2011+049.jpg" width="200" /></a></div><div style="text-align: center;"><br /></div>&nbsp;לפתע אחד מהם החל לדבר במגאפון .הוא דיבר בצורה ברורה ומתוך כאב. &nbsp;הקשבתי לדבריו ואז החלו כולם להצביע אל עבר בניין גדול ושוב זעקו את מחאתם. הפעם במקהלה. <br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://1.bp.blogspot.com/-cX0Kxh8X_W8/TnW8iryj7pI/AAAAAAAAHhY/PYdTd-TukDU/s1600/Resize+of+%25D7%25A1%25D7%25A4%25D7%25A8%25D7%2593+%25D7%25A1%25D7%25A4%25D7%2598+2011+051.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="150" src="http://1.bp.blogspot.com/-cX0Kxh8X_W8/TnW8iryj7pI/AAAAAAAAHhY/PYdTd-TukDU/s200/Resize+of+%25D7%25A1%25D7%25A4%25D7%25A8%25D7%2593+%25D7%25A1%25D7%25A4%25D7%2598+2011+051.jpg" width="200" /></a></div><div style="text-align: center;"><br /></div><br />&nbsp;התרגשתי . התרגשתי וצילמתי.<br /><br /><u><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b>על מה היתה המחאה?&nbsp;</b></span></u><br /><br />כדי להבין זאת נלך קצת אחורה בזמן....... <br /><br />מלחמת אזרחים עקובה מדם התרחשה בספרד בין השנים 1936 ל- 1939.<br />המאבק היה על צורת השילטון ואופייה של ספרד.<br />מצד אחד היו הרפובליקנים שרצו מדינה דמוקרטית ומאידך גיסא, היו הלאומניים שרצו מדינה עם משטר ריכוזי חזק, משטר פאשיסטי.<br /><br />הרפובליקנים היו ברובם עירוניים ,חילוניים ואנשי רוח&nbsp; , והלאומניים, אנשי כפר וביניהם מונרכיסטים .<br /><br /><u><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b>איך זה הסתיים?</b></span></u><br /><br />הרפובליקנים הובסו. <br />הלאומנים המנצחים השליטו בספרד דיקטטורה פשיסטית בהנהגת פרנסיסקו פרנקו..<br />מספר הקורבנות במלחמה זו היה רב. <br />&nbsp;ההערכות מדברות על בין חצי מיליון למיליון הרוגים, רבים מהם שלא בלחימה, כי אם בהוצאות להורג המוניות בהן נקטו שני הצדדים.<br /><br />&nbsp;אינטלקטואלים ואמנים ספרדים רבים ( מבין הרפובליקנים, מתנגדי פרנקו) &nbsp;נהרגו או יצאו לגלות, ואנשי כמורה רבים נרצחו. בין ההרוגים : &nbsp;פדריקו גארסיה לורקה.<br />הכלכלה הספרדית נזקקה לשנים רבות על מנת להתאושש מנזקי המלחמה הזו,<br />והחברה הספרדית נותרה אף היא שסועה ומחולקת, והייתה נתונה במשך שנים רבות לדיקטטורה פשיסטית, <br />וזאת, אף לאחר חלוף עידן הדיקטטורים באירופה שלאחר מלחמת העולם השניה. ליתר דיוק עד 1975 שנת מותו של פרנקו.<br /><br />הטראגי שבסיפור הזה הוא,שגם משפחות בינן לבין עצמן היו שסועות בין שני המחנות ואח לא היסס לרצוח את אחיו או להסגיר אותו על רקע של האידאולוגיה.&nbsp; <br /><br />יצירות רבות נעשו או נכתבו לאחר המלחמה ובמהלכה.&nbsp; למשל, פיקאסו צייר את ה&nbsp;<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;"><b>גרניקה </b></span>המפורסמת .<br /><br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://2.bp.blogspot.com/-uMFe7Zo27uw/TmyHT92McqI/AAAAAAAAHhQ/8l9dHpRq318/s1600/%25D7%2592%25D7%25A8%25D7%25A0%25D7%2599%25D7%25A7%25D7%2594.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="185" src="http://2.bp.blogspot.com/-uMFe7Zo27uw/TmyHT92McqI/AAAAAAAAHhQ/8l9dHpRq318/s320/%25D7%2592%25D7%25A8%25D7%25A0%25D7%2599%25D7%25A7%25D7%2594.jpg" width="320" /></a></div><br /><br /><br /><span class="Apple-style-span" style="font-size: large;"><b>&nbsp;גרניקה </b></span>היתה עיירה שנמחתה כליל ע"י הגרמנים&nbsp; הנאצים.&nbsp; הם הפציצו את העיר על מנת לתמוך בלאומנים, אשר הונהגו בידי הגנרל פראנקו , ובו בזמן שימשה ההפצצה זירת ניסויים לקראת יישום טקטיקת "מלחמת הבזק" הגרמנית.<br />לאחר ארבע שעות של הפצצה העיר הושמדה. פיקאסו שהושפע מהאירועים צייר את התמונה המפורסמת הזו שמוצגת<br />במוזיאון "ריינה סופיה" במדריד ,ושהיתה לי את הזכות לראות אותה.<br /><br />אמנים נוספים הושפעו מהמלחמה הנוראית הזו.פבלו נרודה,המשורר הצ'יליאני כתב על המלחמה וכן ג'ורג' אורוול וארנסט המינגווי.<br />וגם הציירים סאלבדור דאלי וחואן מירו הושפעו מן הזוועות.<br /><br />זה היה במאמר מוסגר כדי שתבינו את עוצמת הארועים.<br /><br />&nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp;<span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b> &nbsp;&nbsp; <u>עמק הנופלים&nbsp; </u></b></span><br /><br /><b>עמק הנופלים</b> ( <b>Valle de los Caídos</b>) הוא אתר הנצחה גדול ומרשים לחללי מלחמת האזרחים בספרד.<br />ב- אפריל 1940 במלאת שנה לניצחונו הודיע הגנרל פראנקו <a href="http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%A8%D7%A0%D7%A1%D7%99%D7%A1%D7%A7%D7%95_%D7%A4%D7%A8%D7%A0%D7%A7%D7%95" title="פרנסיסקו פרנקו"></a> על כוונתו להקים אתר הנצחה לחללי המלחמה. המקום שנבחר היה במקום בולט ברכס הרים&nbsp; כ-50 ק"מ צפונית-מערבית לבירה מדריד.<br />אלפי אסירים פוליטיים משורות הרפובליקנים גויסו לעבודת כפייה זו.<br />העבודה נעשתה בתנאים פרימיטיביים ונמשכה 18 שנים.<br />עשרות נהרגו ונפצעו במהלך העבודה שעיקרה הייתה חציבת הבזיליקה הארוכה בעולם בסלע ההר.<br />האתר נחנך ב 1959 במלאת 20 שנה לסיום המלחמה.<br /><br />קבורים שם 40,000 אזרחים וחיילים . רבים מאילו שבנו את המונומנט הענק הזה קיפחו שם את חייהם. הבזיליקה הזו<br />נבנתה בדם של האסירים הללו שהפכו לעבדים של פרנקו.<br /><br />היום הספרדים סולדים מהאתר הזה שהוקם בדם.<br /><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b>נחזור לפלאזה דל סול:&nbsp;</b></span><br /><br />האזרחים הקשישים שראיתי מבקשים לפתוח בחקירה על הטבח שבוצע בתקופת המלחמה ובתקופת שילטונו של פראנקו.<br />הבניין שעליו הצביעו הקשישים, עונו וגם נעלמו אזרחים ספרדיים שנחשדו כמתנגדי השילטון וזאת גם לאחר תום המלחמה.<br /><br />ככל הנראה לעולם לא מאוחר למחות &nbsp;, והכאב לא נמוג עם השנים.<br /><br /><br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://3.bp.blogspot.com/-QZhtPfsDrIQ/TnW8-VBO2uI/AAAAAAAAHhc/sOgLPuCRLnE/s1600/Resize+of+%25D7%25A1%25D7%25A4%25D7%25A8%25D7%2593+%25D7%25A1%25D7%25A4%25D7%2598+2011+047.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="240" src="http://3.bp.blogspot.com/-QZhtPfsDrIQ/TnW8-VBO2uI/AAAAAAAAHhc/sOgLPuCRLnE/s320/Resize+of+%25D7%25A1%25D7%25A4%25D7%25A8%25D7%2593+%25D7%25A1%25D7%25A4%25D7%2598+2011+047.jpg" width="320" /></a></div><br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://3.bp.blogspot.com/-eHSPtR2rs5s/TnW9CtlG4OI/AAAAAAAAHhg/uRx_QVh8PD8/s1600/Resize+of+%25D7%25A1%25D7%25A4%25D7%25A8%25D7%2593+%25D7%25A1%25D7%25A4%25D7%2598+2011+045.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="240" src="http://3.bp.blogspot.com/-eHSPtR2rs5s/TnW9CtlG4OI/AAAAAAAAHhg/uRx_QVh8PD8/s320/Resize+of+%25D7%25A1%25D7%25A4%25D7%25A8%25D7%2593+%25D7%25A1%25D7%25A4%25D7%2598+2011+045.jpg" width="320" /></a></div><br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://2.bp.blogspot.com/-XSyF4gaMr2Y/TnW9G3bAPzI/AAAAAAAAHhk/-aqmx3l0Piw/s1600/Resize+of+%25D7%25A1%25D7%25A4%25D7%25A8%25D7%2593+%25D7%25A1%25D7%25A4%25D7%2598+2011+053.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="240" src="http://2.bp.blogspot.com/-XSyF4gaMr2Y/TnW9G3bAPzI/AAAAAAAAHhk/-aqmx3l0Piw/s320/Resize+of+%25D7%25A1%25D7%25A4%25D7%25A8%25D7%2593+%25D7%25A1%25D7%25A4%25D7%2598+2011+053.jpg" width="320" /></a></div><br /><br /><br />זו היתה טעימה ראשונה ממדריד. <br />מי שרוצה לקרוא ספר שנכתב ברוח התקופה האפילה ההיא מוזמן לקרוא <br />את&nbsp;"הריקוד של סוניה" מאת ויקטוריה היסלופ.<br /><br />פזית<br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6710136305721622088-9023358602513426300?l=wwwpazitshaked.blogspot.com' alt='' /></div>פזיתhttp://www.blogger.com/profile/13917163603454569709noreply@blogger.com6tag:blogger.com,1999:blog-6710136305721622088.post-24932544352791168912011-09-03T13:18:00.000+03:002011-09-03T13:18:13.669+03:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">בפרשת השבוע "שופטים" מופיע נושא שנקרא "עגלה ערופה" .<br /><br />למה לערוף ראש של עגלה רכה ותמימה?<br /><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">בימים הקדומים, כאשר היה מבוצע רצח ולא נודעה זהות הרוצח , היה נהוג לקחת עגלה ,לערוף את ראשה&nbsp;</span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">ליד נחל סמוך לעיר בה בוצע הרצח , וע"י כך לכפר על אנשי הקהילה שלא חטאו .&nbsp;</span><br /><br /><span class="Apple-style-span" style="background-color: yellow;">וכך יאמרו זקני העיר לאחר העריפה:&nbsp;</span><br /><br /><span class="Apple-style-span" style="font-size: large;">"<span class="Apple-style-span" style="background-color: white; font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';">יָדֵינוּ לֹא שָׁפְכוּ אֶת הַדָּם הַזֶּה</span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="background-color: white; font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><span class="Apple-style-span" style="font-size: large;">וְעֵינֵינוּ לֹא רָאוּ:<br />כַּפֵּר לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר פָּדִיתָ ה'<br />וְאַל תִּתֵּן דָּם נָקִי בְּקֶרֶב עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל"</span></span><span class="Apple-style-span" style="background-color: white; font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><div><span class="Apple-style-span" style="background-color: white; font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New'; font-size: 14px;"><br /></span></div><span class="Apple-style-span" style="font-size: 14px;">ולאחר זאת ,קובעת התורה:</span><span class="Apple-style-span" style="font-size: large;">&nbsp;"</span></span><span class="Apple-style-span" style="background-color: white; font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><span class="Apple-style-span" style="font-size: large;">וְנִכַּפֵּר לָהֶם הַדָּם.."</span></span><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><span class="Apple-style-span" style="font-size: 14px;"><br /></span></span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><span class="Apple-style-span" style="background-color: white; font-size: 14px;">למעשה מה שאנו מבינים מהטקס הזה ,הוא שאחריות על רצח/פשע &nbsp;מוטלת על כל העם.&nbsp;</span></span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><span class="Apple-style-span" style="background-color: white; font-size: 14px;">יש אחריות קולקטיבית למעשה, כאשר&nbsp;</span></span><span class="Apple-style-span" style="background-color: white; font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New'; font-size: 14px;">זהות הרוצח/פושע לא ידועה. </span></div><div><span class="Apple-style-span" style="background-color: white; font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New'; font-size: 14px;">עריפת ראש העגלה באה לנקות את החפים מפשע שלא ידעו ועשו דבר.&nbsp;</span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><span class="Apple-style-span" style="font-size: 14px;"><br /></span></span></div><div><span class="Apple-style-span" style="color: blue; font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New'; font-size: large;">עד כאן נשמע בסדר והגיוני.&nbsp;</span></div><div><span class="Apple-style-span" style="background-color: white; font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New'; font-size: 14px;"><br /></span></div><div><span class="Apple-style-span" style="background-color: white; font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><span class="Apple-style-span" style="font-size: large;">&nbsp;אבל,&nbsp;</span></span></div><div><span class="Apple-style-span" style="background-color: white; font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New'; font-size: 14px;"><br /></span></div><div><span class="Apple-style-span" style="background-color: yellow;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New'; font-size: 14px;">לעיתים ידינו לא ביצעו את המעשה, אך התעלמותנו ושתיקתנו תרמו לביצועו </span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New'; font-size: 14px;">.&nbsp;</span></span><span class="Apple-style-span" style="background-color: white; font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><div style="font-size: 14px;"><br /></div><span class="Apple-style-span" style="font-size: large;">למשל :&nbsp;</span><br /><div style="font-size: 14px;"><br /></div><div style="font-size: 14px;"><u>נשים המוכות </u>ע"י בעליהן וסופן הוא דבר ידוע מראש , אבל אנחנו שתקנו ולא דיווחנו.&nbsp;</div><div style="font-size: 14px;"><br /></div><div style="font-size: 14px;">התעלמות <u>ממפגעים בכביש,</u> שיכולים לגרום לתאונות דרכים - ראינו ולא דיווחנו.&nbsp;</div><div style="font-size: 14px;"><br /></div><div style="font-size: 14px;">ההשלמה עם<u> החינוך הירוד</u> שמקבלים ילדים היום בבתי הספר - ידענו ולא מחינו.&nbsp;</div><div style="font-size: 14px;"><br /></div><div style="font-size: 14px;"><u>פורנוגרפיה</u> שנחשפים אליה ילדים באמצעות האינטרנט- ידענו ולא התמודדנו , שכן הסמכות ההורית&nbsp;</div><div style="font-size: 14px;">הולכת ומצטמצמת .&nbsp;</div><div style="font-size: 14px;"><br /></div><div style="font-size: 14px;">וישנם עוד מקרים בהם ידנו לא היתה במעל, אבל בכל זאת יש לנו חלק בפשע שקרה.&nbsp;</div><div style="font-size: 14px;"><br /></div><div style="font-size: 14px;"><br /></div><div style="font-size: 14px;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">שום עגלה ערופה לא יכולה לנקות את ידיו של ראש עיר שהתעלם ממפגעים בטיחותיים בעירו,</span></div><div style="font-size: 14px;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><br /></span></div><div style="font-size: 14px;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">או את ידיו של שכן ששמע זעקות שבר מהדירה הסמוכה ושתק ,&nbsp;</span></div><div style="font-size: 14px;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><br /></span></div><div style="font-size: 14px;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">או את ההורה שיודע שילדו חשוף לתכנים קשים באינטרנט ולא רצה להתמודד ,שכן תש כוחו.</span></div></span><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><span class="Apple-style-span" style="background-color: white; font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New'; font-size: 14px;"><div><span class="Apple-style-span" style="background-color: white; font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New'; font-size: 14px;"><br /></span></div>אף אחד מאילו לא יוכל להגיד את המשפט : </span><span class="Apple-style-span" style="font-size: large;"><span class="Apple-style-span" style="background-color: white; font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';">&nbsp;</span><span class="Apple-style-span" style="background-color: white; font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';">וְעֵינֵינוּ לֹא רָאוּ:</span></span></span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New'; font-size: 14px;"><div style="background-color: white;"><br /></div><span class="Apple-style-span" style="background-color: yellow;">אז אל תעצמו עיניים ותחרישו .&nbsp;</span><br /><div style="background-color: white;"><br /></div><span class="Apple-style-span" style="background-color: yellow;">אם ראיתם ושמעתם ,תגידו. תלחמו. כי אם לא, גם בכם יש אשמה.&nbsp;</span><br /><div style="background-color: white;"><br /></div><span class="Apple-style-span" style="background-color: yellow;">שתהיה שבת שלום&nbsp;</span><br /><div style="background-color: white;"><br /></div><div style="background-color: white;">פזית.</div></span><span class="Apple-style-span" style="background-color: white; font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New'; font-size: 14px;"><br /></span><br /><br /></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6710136305721622088-2493254435279116891?l=wwwpazitshaked.blogspot.com' alt='' /></div>פזיתhttp://www.blogger.com/profile/13917163603454569709noreply@blogger.com5tag:blogger.com,1999:blog-6710136305721622088.post-72850944299526788142011-05-08T22:01:00.000+03:002011-05-08T22:01:48.243+03:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><br /><div style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><b style="background-color: white;">בהיותי מאוהבת בשפה הספרדית, ( כאילו שלא ידעתם..) אני &nbsp;קוראת &nbsp;סיפורים ושירה של יוצרים לטינים.</b></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><b style="background-color: white;">בלימודי במכון "סרוונטס" ניתחנו בזמנו שירים ויצירות שונות ומופלאות. &nbsp;זה היה פשוט תענוג!&nbsp;</b></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><b style="background-color: white;">אני רוצה לשתף אתכם . ממש להביא טעימה , ואולי לעורר סקרנות.&nbsp;</b></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><b><br /></b></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><b>נתחיל במריו בנדטי.&nbsp;</b></span></div><div style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><b><br /></b></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue; font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><b>מריו בנדטי נולד בשנת 1920 בפאסו דה לוס טורוס, אורוגוואי.&nbsp;</b></span></div><div style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue; font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><b>בשנת 1973 גלה מארצו מסיבות פוליטיות וחי בארגנטינה, בפרו, בקובה ובספרד.</b></span></div><div style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue; font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><b>החל בשנת 1985 מחלק בנדטי את חייו בין מדריד ומונטוידאו.</b></span></div><div style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue; font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><b>בנדטי כתב מסות, סיפורים, שירה, מחזות, תסריטים, פזמונים, מאמרי ביקורת ספרותית ומאמרים עיתונאיים. הוא פירסם יותר מחמישים ספרים, ויצירתו תורגמה לעשרים ושלוש שפות.&nbsp;</b></span></div><div style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue; font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><b>בנדטי נחשב לא רק לאחד מגדולי הכותבים האורוגוואים של כל הזמנים, אלא גם לאחד מהמשפיעים ביותר על הספרות והשירה בשפה הספרדית.</b></span></div><div style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><b><br /></b></span></div><div style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><b><span class="Apple-style-span" style="background-color: yellow;">רציתי להביא לפניכם טעימה מכמה משפטים מענגים שאתרגם לכם :</span>&nbsp;</b></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><b><br /></b></span><br /><div style="text-align: left;"><div dir="ltr" style="text-align: left;"><span style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><span class="Apple-style-span" style="color: #1e1ebe; font-family: Tahoma;"><span class="Apple-style-span" style="font-weight: 800;"><span class="Apple-style-span" style="color: black; font-family: 'Times New Roman'; font-weight: normal;"></span></span></span></span></div><div style="direction: ltr; margin-bottom: 0pt; margin-top: 0pt; text-align: left; unicode-bidi: embed; vertical-align: baseline;"><div style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px;"><span style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><span class="Apple-style-span" style="color: #1e1ebe; font-family: Tahoma;"><span class="Apple-style-span" style="font-weight: 800;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><span style="color: #1e1ebe; font-family: Tahoma;"><b>Las golondrinas</b></span></span></span></span></span></div></div><div style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px;"><span style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><span class="Apple-style-span" style="color: #1e1ebe; font-family: Tahoma;"><span class="Apple-style-span" style="font-weight: 800;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><b></b></span></span></span></span></div><div style="direction: ltr; margin-bottom: 0pt; margin-top: 0pt; text-align: left; unicode-bidi: embed; vertical-align: baseline;"><div style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px;"><span style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><span class="Apple-style-span" style="color: #1e1ebe; font-family: Tahoma;"><span class="Apple-style-span" style="font-weight: 800;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><span style="color: #1e1ebe; font-family: Tahoma;"><b>que parece que vuelven</b></span></span></span></span></span></div></div><div style="direction: ltr; margin-bottom: 0pt; margin-top: 0pt; text-align: left; unicode-bidi: embed; vertical-align: baseline;"><div style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px;"><span style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><span class="Apple-style-span" style="color: #1e1ebe; font-family: Tahoma;"><span class="Apple-style-span" style="font-weight: 800;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><span style="color: #1e1ebe; font-family: Tahoma;"><b>no son las mismas</b></span></span></span></span></span></div></div><span style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><span class="Apple-style-span" style="color: #1e1ebe; font-family: Tahoma;"><span class="Apple-style-span" style="font-weight: 800;"> </span></span> </span></div><b></b><br /><div style="direction: ltr; font-family: 'Times New Roman'; font-weight: normal; margin-bottom: 0pt; margin-top: 0pt; text-align: right; unicode-bidi: embed; vertical-align: baseline;"><div style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px;"><b><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><span style="color: #1e1ebe; font-family: Tahoma;"><b>הסנוניות , שנדמה כי חזרו</b></span></span><span class="Apple-style-span" style="color: #1e1ebe; font-family: Tahoma;"><b>&nbsp;&nbsp;</b></span></b></div></div><div style="direction: ltr; font-family: 'Times New Roman'; font-weight: normal; margin-bottom: 0pt; margin-top: 0pt; text-align: right; unicode-bidi: embed; vertical-align: baseline;"><div style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px;"><b><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><span style="color: #1e1ebe; font-family: Tahoma;"><b>&nbsp; הן לא אותן סנוניות&nbsp;</b></span></span></b></div></div><div style="direction: ltr; margin-bottom: 0pt; margin-top: 0pt; text-align: right; unicode-bidi: embed; vertical-align: baseline;"><div style="font-family: 'Times New Roman'; font-weight: normal; margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px;"><b><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><b><span class="Apple-style-span" style="font-family: 'Times New Roman'; font-weight: normal;"></span></b></span></b></div><div style="direction: ltr; display: inline !important; margin-bottom: 0pt; margin-top: 0pt; text-align: right; unicode-bidi: embed; vertical-align: baseline;"><div style="display: inline !important; margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px;"><b><b><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><span style="color: #1e1ebe; font-family: Tahoma;"><b>.שחלפו קודם לכן</b></span></span></b></b></div></div></div></div><div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://2.bp.blogspot.com/-IRkegAfvz5M/TcbgHCvLpJI/AAAAAAAAHgA/rplR3IqfLqc/s1600/%25D7%25A6%25D7%2599%25D7%25A4%25D7%2595%25D7%25A8.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="200" src="http://2.bp.blogspot.com/-IRkegAfvz5M/TcbgHCvLpJI/AAAAAAAAHgA/rplR3IqfLqc/s200/%25D7%25A6%25D7%2599%25D7%25A4%25D7%2595%25D7%25A8.jpg" width="166" /></a></div><div style="text-align: center;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><b><br /></b></span></div><div dir="ltr" style="text-align: left;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><b><span class="Apple-style-span" style="font-family: 'Times New Roman'; font-weight: normal;"></span></b></span><br /><div style="direction: ltr; margin-bottom: 0pt; margin-top: 0pt; text-align: left; unicode-bidi: embed; vertical-align: baseline;"><div style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><b><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><span style="background-color: yellow; color: #1e1ebe; font-family: Tahoma;"><b><br /></b></span></span></b></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><b><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><span style="background-color: yellow; color: #1e1ebe; font-family: Tahoma;"><b><br /></b></span></span></b></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><b><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><span style="background-color: yellow; color: #1e1ebe; font-family: Tahoma;"><b>El sueño que se repite</b></span></span></b></span></div></div><div style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><b><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><span class="Apple-style-span" style="background-color: yellow;"></span></span></b></span></div><div style="direction: ltr; margin-bottom: 0pt; margin-top: 0pt; text-align: left; unicode-bidi: embed; vertical-align: baseline;"><div style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><b><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><span style="background-color: yellow; color: #1e1ebe; font-family: Tahoma;"><b>nos da ganas de soñar</b></span></span></b></span></div></div><div style="direction: ltr; margin-bottom: 0pt; margin-top: 0pt; text-align: left; unicode-bidi: embed; vertical-align: baseline;"><div style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><b><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><span style="background-color: yellow; color: #1e1ebe; font-family: Tahoma;"><b>para saber cómo sigue</b></span></span></b></span></div></div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><b> </b></span></div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><b><span class="Apple-style-span" style="font-family: 'Times New Roman'; font-weight: normal;"></span></b></span><br /><div style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><b><span class="Apple-style-span" style="color: blue; font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><b style="background-color: yellow;">החלום שחוזר שוב ושוב&nbsp;</b></span></b></span></div><div style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><b><span class="Apple-style-span" style="color: blue; font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><b style="background-color: yellow;">נותן לנו חשק לשוב ולחלום</b></span></b></span></div><div style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><b><span class="Apple-style-span" style="background-color: yellow; color: blue;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><b>כדי לדעת מה הוא צופן בהמשך...</b></span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New'; font-size: 12px;">.</span></span></b></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><b><span class="Apple-style-span" style="background-color: yellow; color: blue;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New'; font-size: 12px;"><br /></span></span></b></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><b><span class="Apple-style-span" style="background-color: yellow; color: blue;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New'; font-size: 12px;"><br /></span></span></b></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><b><span class="Apple-style-span" style="background-color: yellow; color: blue;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New'; font-size: 12px;"><span class="Apple-style-span" style="color: black; font-family: 'Times New Roman'; font-size: small; font-weight: normal;"></span></span></span></b></span><br /><div style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px;"><div dir="ltr" style="text-align: left;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><span class="Apple-style-span" style="background-color: yellow; color: blue;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><span class="Apple-style-span" style="color: blue; font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><span class="Apple-style-span" style="background-color: white;"><b><span class="Apple-style-span" style="color: black; font-family: 'Times New Roman'; font-weight: normal;"></span></b></span></span></span></span></span></div><div style="direction: ltr; margin-bottom: 0pt; margin-top: 0pt; text-align: left; unicode-bidi: embed; vertical-align: baseline;"><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://2.bp.blogspot.com/-G2WwbSjXY48/Tcbgm8Q_a_I/AAAAAAAAHgE/pox0OyJYODA/s1600/%25D7%25A9%25D7%2591%25D7%2599%25D7%259C+1.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="150" src="http://2.bp.blogspot.com/-G2WwbSjXY48/Tcbgm8Q_a_I/AAAAAAAAHgE/pox0OyJYODA/s200/%25D7%25A9%25D7%2591%25D7%2599%25D7%259C+1.jpg" width="200" /></a></div><div style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; text-align: center;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><span class="Apple-style-span" style="background-color: yellow; color: blue;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><span class="Apple-style-span" style="color: blue; font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><span class="Apple-style-span" style="background-color: white;"><b><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><b><span style="background-color: white; color: #1e1ebe; font-family: Tahoma;"><br /></span></b></span></b></span></span></span></span></span></div><div style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><span class="Apple-style-span" style="background-color: yellow; color: blue;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><span class="Apple-style-span" style="color: blue; font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><span class="Apple-style-span" style="background-color: white;"><b><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><b><span style="background-color: white; color: #1e1ebe; font-family: Tahoma;"><br /></span></b></span></b></span></span></span></span></span></div><div style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><span class="Apple-style-span" style="background-color: yellow; color: blue;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><span class="Apple-style-span" style="color: blue; font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><span class="Apple-style-span" style="background-color: white;"><b><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><b><span style="background-color: white; color: #1e1ebe; font-family: Tahoma;"><br /></span></b></span></b></span></span></span></span></span></div><div style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><span class="Apple-style-span" style="background-color: yellow; color: blue;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><span class="Apple-style-span" style="color: blue; font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><span class="Apple-style-span" style="background-color: white;"><b><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><b><span style="background-color: white; color: #1e1ebe; font-family: Tahoma;"><br /></span></b></span></b></span></span></span></span></span></div><div style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><span class="Apple-style-span" style="background-color: yellow; color: blue;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><span class="Apple-style-span" style="color: blue; font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><span class="Apple-style-span" style="background-color: white;"><b><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><b><span style="background-color: white; color: #1e1ebe; font-family: Tahoma;"><br /></span></b></span></b></span></span></span></span></span></div><div style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><span class="Apple-style-span" style="background-color: yellow; color: blue;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><span class="Apple-style-span" style="color: blue; font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><span class="Apple-style-span" style="background-color: white;"><b><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><b><span style="background-color: white; color: #1e1ebe; font-family: Tahoma;">Cada vez que te vayas de vos misma</span></b></span></b></span></span></span></span></span></div></div><div style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><span class="Apple-style-span" style="background-color: yellow; color: blue;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><span class="Apple-style-span" style="color: blue; font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><span class="Apple-style-span" style="background-color: white;"><b><b></b></b></span></span></span></span></span></div><div style="direction: ltr; font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New'; margin-bottom: 0pt; margin-top: 0pt; text-align: left; unicode-bidi: embed; vertical-align: baseline;"><div style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><span class="Apple-style-span" style="background-color: yellow; color: blue;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><span class="Apple-style-span" style="color: blue; font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><span class="Apple-style-span" style="background-color: white;"><b><b><span style="background-color: white; color: #1e1ebe; font-family: Tahoma;">No destruyas la vía de regreso</span></b></b></span></span></span></span></span></div></div><div style="direction: ltr; font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New'; margin-bottom: 0pt; margin-top: 0pt; text-align: left; unicode-bidi: embed; vertical-align: baseline;"><div style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><span class="Apple-style-span" style="background-color: yellow; color: blue;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><span class="Apple-style-span" style="color: blue; font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><span class="Apple-style-span" style="background-color: white;"><b><b><span style="background-color: white; color: #1e1ebe; font-family: Tahoma;">Volver es una forma de encontrarse</span></b></b></span></span></span></span></span></div></div><div style="direction: ltr; font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New'; margin-bottom: 0pt; margin-top: 0pt; text-align: left; unicode-bidi: embed; vertical-align: baseline;"><div style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><span class="Apple-style-span" style="background-color: yellow; color: blue;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><span class="Apple-style-span" style="color: blue; font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><span class="Apple-style-span" style="background-color: white;"><b><b><span class="Apple-style-span" style="background-color: white;"><span style="color: #1e1ebe; font-family: Tahoma;"></span><span class="Apple-style-span" style="font-weight: normal;"><b><span style="color: #1e1ebe; font-family: Tahoma;">Y así verás que allí también te espero</span></b></span></span></b></b></span></span></span></span></span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><span class="Apple-style-span" style="background-color: yellow; color: blue;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><span class="Apple-style-span" style="color: blue; font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><span class="Apple-style-span" style="background-color: white;"><b><b><span class="Apple-style-span" style="background-color: white;"><span class="Apple-style-span" style="font-weight: normal;"><b><span style="color: #1e1ebe; font-family: Tahoma;"><br /></span></b></span></span></b></b></span></span></span></span></span></div></div><br /><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><span class="Apple-style-span" style="background-color: yellow; color: blue;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><span class="Apple-style-span" style="color: blue; font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><span class="Apple-style-span" style="background-color: white;"><b><br /></b></span></span></span></span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><span class="Apple-style-span" style="background-color: yellow; color: blue;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><span class="Apple-style-span" style="color: blue; font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><span class="Apple-style-span" style="background-color: white;"><b>בכל פעם שאת מתרחקת מעצמך,</b></span></span></span></span></span></div><div style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><span class="Apple-style-span" style="background-color: yellow; color: blue;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><span class="Apple-style-span" style="color: blue; font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><span class="Apple-style-span" style="background-color: white;"><b>אל תהרסי את דרך החזרה</b></span></span></span></span></span></div><div style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><span class="Apple-style-span" style="background-color: yellow; color: blue;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><span class="Apple-style-span" style="color: blue; font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><span class="Apple-style-span" style="background-color: white;"><b>לחזור , זו הדרך להתוודע לעצמך,</b></span></span></span></span></span></div><div style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><span class="Apple-style-span" style="background-color: yellow; color: blue;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><span class="Apple-style-span" style="color: blue; font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><span class="Apple-style-span" style="background-color: white;"><b>וכך תראי, ששם &nbsp;בקצה הדרך, אמתין לך....</b></span></span></span></span></span></div><br /><div style="direction: ltr; language: he; margin-bottom: 0pt; margin-top: 0pt; text-align: left; unicode-bidi: embed; vertical-align: baseline;"><span style="background-color: yellow; color: #1e1ebe; font-family: Tahoma; font-size: 16pt; font-weight: bold;"><br /></span></div><div style="direction: ltr; language: he; margin-bottom: 0pt; margin-top: 0pt; text-align: left; unicode-bidi: embed; vertical-align: baseline;"><span style="background-color: yellow; color: #1e1ebe; font-family: Tahoma; font-size: 16pt; font-weight: bold;"><br /></span></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://1.bp.blogspot.com/-B9F8RVHUbjA/TcbjCgoBRcI/AAAAAAAAHgI/sWoGzCJmfgE/s1600/%25D7%25A6%25D7%2595%25D7%25A2%25D7%25A0%25D7%2599%25D7%2594.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="200" src="http://1.bp.blogspot.com/-B9F8RVHUbjA/TcbjCgoBRcI/AAAAAAAAHgI/sWoGzCJmfgE/s200/%25D7%25A6%25D7%2595%25D7%25A2%25D7%25A0%25D7%2599%25D7%2594.jpg" width="200" /></a></div><div style="direction: ltr; margin-bottom: 0pt; margin-top: 0pt; text-align: center; unicode-bidi: embed; vertical-align: baseline;"><span style="background-color: yellow; color: #1e1ebe; font-family: Tahoma; font-size: 16pt; font-weight: bold;"><br /></span></div><div style="direction: ltr; language: he; margin-bottom: 0pt; margin-top: 0pt; text-align: left; unicode-bidi: embed; vertical-align: baseline;"><span style="background-color: yellow; color: #1e1ebe; font-family: Tahoma; font-size: 16pt; font-weight: bold;"><br /></span></div><div style="direction: ltr; language: he; margin-bottom: 0pt; margin-top: 0pt; text-align: left; unicode-bidi: embed; vertical-align: baseline;"><span style="background-color: yellow; color: #1e1ebe; font-family: Tahoma; font-size: 16pt; font-weight: bold;"><br /></span></div><div style="direction: ltr; language: he; margin-bottom: 0pt; margin-top: 0pt; text-align: left; unicode-bidi: embed; vertical-align: baseline;"><span style="background-color: yellow; color: #1e1ebe; font-family: Tahoma; font-size: 16pt; font-weight: bold;">Los ojos cambian</span></div><div style="direction: ltr; language: he; margin-bottom: 0pt; margin-top: 0pt; text-align: left; unicode-bidi: embed; vertical-align: baseline;"><span style="background-color: yellow; color: #1e1ebe; font-family: Tahoma; font-size: 16pt; font-weight: bold;">nunca la mirada.</span></div><div style="direction: ltr; margin-bottom: 0pt; margin-top: 0pt; text-align: right; unicode-bidi: embed; vertical-align: baseline;"><span style="color: #1e1ebe; font-family: Tahoma; font-size: 16.0pt; font-weight: bold; language: es; mso-ascii-font-family: Tahoma; mso-bidi-font-family: +mn-cs; mso-fareast-font-family: +mn-ea; mso-font-kerning: 12.0pt;"><span style="mso-spacerun: yes;">&nbsp; &nbsp;</span></span></div><div style="direction: ltr; margin-bottom: 0pt; margin-top: 0pt; text-align: right; unicode-bidi: embed; vertical-align: baseline;"><span style="color: #1e1ebe; font-family: Tahoma; font-size: 16.0pt; font-weight: bold; language: es; mso-ascii-font-family: Tahoma; mso-bidi-font-family: +mn-cs; mso-fareast-font-family: +mn-ea; mso-font-kerning: 12.0pt;"><span style="mso-spacerun: yes;">&nbsp;,</span></span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><b><span class="Apple-style-span" style="background-color: yellow; color: blue;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New'; font-size: large;">העיניים משתנות&nbsp;</span></span></b></span></div></div><div style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><b><span class="Apple-style-span" style="background-color: yellow; color: blue;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><span class="Apple-style-span" style="font-size: large;">אך המבט, לעולם לא!</span>&nbsp;</span></span></b></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><b><span class="Apple-style-span" style="background-color: yellow; color: blue;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><br /></span></span></b></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue; font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><b><br /></b></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue; font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><b><br /></b></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue; font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><b>זו היתה טעימה. מקווה שערבה לחיככם.&nbsp;</b></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue; font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><b><br /></b></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue; font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><b>פזית&nbsp;</b></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><b><span class="Apple-style-span" style="background-color: yellow; color: blue;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><br /></span></span></b></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><b><span class="Apple-style-span" style="background-color: yellow; color: blue;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><br /></span></span></b></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><b><span class="Apple-style-span" style="background-color: yellow; color: blue;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><br /></span></span></b></span></div><div style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><b><span class="Apple-style-span" style="background-color: yellow; color: blue;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New'; font-size: 12px;"><br /></span></span></b></span></div><div style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><b><span class="Apple-style-span" style="background-color: yellow; color: blue;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New'; font-size: 12px;"><br /></span></span></b></span></div><br /><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><b><br /></b></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><b><br /></b></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><b><br /></b></span></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6710136305721622088-7285094429952678814?l=wwwpazitshaked.blogspot.com' alt='' /></div>פזיתhttp://www.blogger.com/profile/13917163603454569709noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-6710136305721622088.post-31605151964360393772011-05-05T19:10:00.000+03:002011-05-05T19:10:48.104+03:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><span class="Apple-style-span" style="border-collapse: collapse; font-family: arial, sans-serif;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: large;"><b><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">ביום שישי בערב ראיתי כתבה בערוץ 1, ב "יומן" , על &nbsp;שופט בית משפט העליון &nbsp;גבריאל בך.&nbsp;</span></b></span></span><br /><div style="color: blue;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: large;"><b>הוא שימש &nbsp;כאחד התובעים במשפטו של אדולף אייכמן .&nbsp;</b></span></div><div style="color: blue;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: large;"><b><br /></b></span></div><div style="color: blue;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: large;"><b>גבריאל בך סיפר כי כשחקר את אחד העדים, הנ"ל סיפר כי ראה את בתו נלקחת ע"י הנאצים ,והוא עמד חסר אונים והתבונן בה .</b></span></div><div style="color: blue;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: large;"><b>&nbsp;הילדה היתה לבושה במעיל אדום ולכן הוא יכל לעקוב אחריה . הוא תיאר איך נעץ את עיניו במעיל האדום וראה אותה מתרחקת, ואיתה&nbsp;מתרחק כתם הצבע של מעילה, מתרחק &nbsp;וקטן עד שהפך לנקודה קטנה מרחוק ולבסוף נעלם.&nbsp;</b></span></div><div style="color: blue;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: large;"><b><br /></b></span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-size: large;"><b>וגבריאל בך, אז פרקליט צעיר, מהרהר באותו רגע בבתו שלו, אורלי, שלה קנה לפני שבועיים מעיל אדום , והוא קופא על מקומו , לא מסוגל&nbsp;להמשיך לתחקר את העד ועוברות דקות ארוכות עד שהוא מתעשת וחוזר לעצמו.&nbsp;</b></span></div><div style="color: blue;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: large;"><b><br /></b></span></div><div style="color: blue;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: large;"><b>במהלך המשפט הציג גבריאל בך סרט שערך ובו מתוארות זוועות שביצעו הנאצים ,שתועדו על ידיהם. הסרט היה קשה לצפיה, וגבריאל לא היה מסוגל לצפות בו&nbsp;ולכן נעץ את מבטו באדולף אייכמן, כדי לראות כיצד הוא מגיב.&nbsp;</b></span></div><div style="color: blue;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: large;"><b><br /></b></span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-size: large;"><b>שום שריר בפניו של אייכמן לא זע ולא נע. אבל לפתע, האיש החל להיות נסער ודיבר בהתרגשות &nbsp;בגרמנית ,תוך ניפנוף ידיים ,עם השומר שישב לידו .&nbsp;</b></span></div><div style="color: blue;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: large;"><b><br /></b></span></div><div style="color: blue;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: large;"><b>לאחר שנסתיימה ישיבת בית המשפט שאל גבריאל בך את השומר על מה היתה הסערה..התשובה שהוא קיבל הדהימה אותו. </b></span></div><div style="color: blue;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: large;"><b><br /></b></span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-size: large;"><b>אייכמן קבל על כך שנתנו לו ללבוש את החליפה האפורה &nbsp;המרופטת ולא את החליפה הכחולה , והתלונן על כך שהיהודים &nbsp;לא מקיימים את ההבטחות שנתנו לו בעניין הזה.<span class="Apple-style-span" style="color: blue;">&nbsp;</span></b></span></div><div style="color: blue;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: large;"><b>פשוט לא יאומן.&nbsp;</b></span></div><div style="color: blue;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: large;"><b>או שכן?&nbsp;</b></span></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6710136305721622088-3160515196436039377?l=wwwpazitshaked.blogspot.com' alt='' /></div>פזיתhttp://www.blogger.com/profile/13917163603454569709noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-6710136305721622088.post-45827611745976386162011-04-25T11:40:00.000+03:002011-04-25T11:40:58.536+03:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><br />לפעמים קורים לנו דברים שנותנים לנו סטירה לפנים,מעירים אותנו ואנו חשים שהם לא קרו סתם.<br /><br /><b style="background-color: yellow;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">אספר לכם מה קרה אתמול לאחותי שחיה במדריד.&nbsp;</span></b><br /><br />כל המשפחה חזרה מבילוי משפחתי והיתה בדרכה ברגל לכיוון הבית.<br />שלא כהרגלם, במקום לרדת ברחוב הראשי&nbsp;הלכו ברחוב צר יותר שמקביל לו. <br />היה פשוט בלתי אפשרי ללכת על המדרכה והם נאלצו לרדת כל הזמן לכביש, עד שחואן, בעלה של אחותי, <br />התייאש וביקש לחזור לדרך המלך תוך מעבר בסימטה צרה. <br /><br /><span class="Apple-style-span" style="background-color: yellow;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">סימטה שסמוכה לביתם ושמעולם לא עברו בה. הסמטה נקראת san rafael .</span></span><br /><br /><u><b><span class="Apple-style-span" style="font-size: large;">ומי הוא רפאל?&nbsp;</span></b></u><br /><span class="Apple-style-span" style="font-family: sans-serif; font-size: 13px; line-height: 19px;"><br /></span><br /><b><span class="Apple-style-span" style="background-color: white; color: blue;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: sans-serif; font-size: 13px; line-height: 19px;">לפי האמונה היהודית&nbsp;זהו מלאך הממונה על ה<a href="http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A8%D7%A4%D7%95%D7%90%D7%94" style="background-attachment: initial; background-clip: initial; background-image: none; background-origin: initial; text-decoration: none;">ר</a>פואה. לפי מסורת&nbsp;<a href="http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%97%D7%96%22%D7%9C" style="background-attachment: initial; background-clip: initial; background-image: none; background-origin: initial; text-decoration: none;">ח</a>ז"ל, היה בין שלושת המלאכים שניצבו לפני אברהם, והוא המלאך שריפא את&nbsp;<a class="mw-redirect" href="http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%91%D7%A8%D7%94%D7%9D_%D7%90%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95" style="background-attachment: initial; background-clip: initial; background-image: none; background-origin: initial; text-decoration: none;" title="אברהם אבינו">א</a>ברהם אבינו</span><span class="Apple-style-span" style="font-family: sans-serif; font-size: 13px; line-height: 19px;">&nbsp;לאחר שנימול.&nbsp;</span><span class="Apple-style-span" style="font-family: sans-serif; font-size: 13px; line-height: 19px;">המיתולוגיה הנוצרית גם מקבלת את יכולות הריפוי המיוחדות למלאך רפאל, ואף כאן הוא מוכר כמלאך שריפא את אברהם אבינו בשליחות האל. אולם תפקידו במלכות השמיים אינו קשור באופן ישיר לריפוי, אלא לעצם השליחות. המלאך רפאל הוא הממונה על המסעות והשליחויות, והוא השומר על הנוסעים בדרכים.</span></span></b><br /><span class="Apple-style-span" style="font-family: sans-serif; font-size: 13px; line-height: 19px;"><br /></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">נחזור לאחותי בסמטה:&nbsp;</span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><br /></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">לפתע היא הבחינה במשהו מוכר מבצבץ מתוך פח אשפה. </span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">&nbsp;ברגע הראשון היא לא יחסה לזה חשיבות והמשיכה ללכת, אבל משהו משך אותה לחזור על עקבותיה ולבדוק מה זה.&nbsp;</span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><br /></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">לתדהמתה, כשפתחה את הפח, ראתה שם זרוקים טלית ותפילין. נרגשת מהמציאה הלא צפויה לקחה אותם ושמה בשקית .&nbsp;</span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">כשבעלה העיר לה &nbsp;,מה פתאום היא נוברת בפח ומוציאה את הטלית והתפילין שהיו רטובים מהזבל אמרה לו : " אתה יודע כמה אנשים מתו כדי שיוכלו להחזיק בטלית ,תפילין וספר תנ"ך..."&nbsp;</span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><br /></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">מה הסיכויים שתעבור בסימטה שלא פסעת בה בחייך, שנקראת ע"ש מלאך אלוהים ולמצוא את אחד הדברים הכי מקודשים ליהדות ...בחג הפסח..</span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><br /></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">לא יכול להיות שהיא לא כוונה לשם מלמעלה ....</span><br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://2.bp.blogspot.com/-BGUOOazoZUU/TbUwBpoRy0I/AAAAAAAAHf0/eU-pBkXCUho/s1600/%25D7%2598%25D7%259C%25D7%2599%25D7%25AA+%25D7%2595%25D7%25AA%25D7%25A4%25D7%2599%25D7%259C%25D7%2599%25D7%259F+%25D7%2591%25D7%259E%25D7%2593%25D7%25A8%25D7%2599%25D7%2593.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="240" src="http://2.bp.blogspot.com/-BGUOOazoZUU/TbUwBpoRy0I/AAAAAAAAHf0/eU-pBkXCUho/s320/%25D7%2598%25D7%259C%25D7%2599%25D7%25AA+%25D7%2595%25D7%25AA%25D7%25A4%25D7%2599%25D7%259C%25D7%2599%25D7%259F+%25D7%2591%25D7%259E%25D7%2593%25D7%25A8%25D7%2599%25D7%2593.jpg" width="320" /></a></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><br /></div><br />חג שמח<br /><br />פזית<br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6710136305721622088-4582761174597638616?l=wwwpazitshaked.blogspot.com' alt='' /></div>פזיתhttp://www.blogger.com/profile/13917163603454569709noreply@blogger.com9tag:blogger.com,1999:blog-6710136305721622088.post-25811816330435716482011-04-09T17:13:00.000+03:002011-04-09T17:13:30.504+03:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">&nbsp;<b style="background-color: yellow;">רוצה להביא לכם משהו שהקריא יהורם גאון בתכניתו המופלאה ביום שישי בצהריים. </b><br /><br />האמת, כתבתי את הפוסט הזה מזמן ולא פירסמתי.<br /><br /><b><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">&nbsp;ומדוע עכשיו כן? </span></b><br /><br />&nbsp;בתכנית "ארץ נהדרת" העלו עכשיו דמות של ילדה בשם קשת ליבליך, שמצליחה להוציא אותי משיווי משקל והמערכון איתה כלל לא מצחיק אותי מכיוון שיש בו הרבה מן האמת לצערי הרב. שוב, אני יודעת שזו פרודיה , אבל משקפת כל כך את ההתנהגות של חלק מהילדים היום להוריהם.<br /><br /><b><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">הנה הסיפור:&nbsp;</span></b><br /><br />כאשר איש זקן נותר בודד ולא יכול היה לטפל בעצמו, בנו לקח אותו אל ביתו וטיפל בו יחד עם כלתו ובנו בן הארבע. <br />ידיו של האיש רעדו, ראייתו הייתה חלשה והליכתו לא יציבה.<br /><br /><br />מדי ערב המשפחה ישבה סביב השולחן לארוחת הערב. מצבו הקשה עליו לאכול. בגלל ידיו הרועדות נפלו מאכלים מכפו, אכילתו הייתה קולנית והשתייה נשפכה מכוסו. בנו וכלתו התעצבנו מהבלגן שנוצר – "אנחנו חייבים לעשות משהו בקשר לסבא" אמר בנו "הספיק לי מהחלב על הרצפה, אכילתו המגעילה והמפות המלוכלכות".<br /><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">הם הציבו שולחן קטן בפינת המטבח ושם ערכו את השולחן לסבא. שם הוא ישב לבד, בזמן שיתר המשפחה הסבה סביב השולחן הגדול. מאחר שהסבא שבר מספר צלחות חרסינה, הגישו את ארוחותיו בצלחת עץ.</span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><br /></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">כאשר הביטו בסבא, ראו מדי פעם דמעה בזוית העין. למרות זאת, המילים היחידות שנאמרו לו היו דברי נזיפה כאשר הפיל מזלג או מאכל.</span><br /><br />נכדו בן הארבע הסתכל על כל זה בשקט. יום אחד לפני ארוחת הערב ראה האב את בנו הקטן משחק עם חתיכת עץ על הרצפה. האב שאל את בנו בחיוך למעשיו. הילד ענה לו במתיקות: "אני מכין לך ולאימא קערות עץ כדי שיהיה לכם במה לאכול כאשר אגדל".<br /><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">המילים הכו בהוריו כמו מכת ברק. דמעות החלו לזלוג על לחייהם. למרות שלא נאמרה מילה, שניהם ידעו מה יש לעשות.</span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><br /></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">באותו ערב האב לקח את הסב בידו והביא אותו בעדינות לשולחן המשפחה. בשארית ימיו אכל את כל ארוחותיו עם המשפחה, ומעולם לא גערו בו אם האוכל או המזלג נשרו מידיו והרצפה או המפה התלכלכו.</span><br /><br />שבת שלום&nbsp;</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6710136305721622088-2581181633043571648?l=wwwpazitshaked.blogspot.com' alt='' /></div>פזיתhttp://www.blogger.com/profile/13917163603454569709noreply@blogger.com4tag:blogger.com,1999:blog-6710136305721622088.post-58761525571809396122011-01-07T17:36:00.000+02:002011-01-07T17:36:35.671+02:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://3.bp.blogspot.com/_kh7tHuxFn_Y/TScxNZa9CeI/AAAAAAAAHek/8XNaS0JMefI/s1600/%25D7%2599%25D7%2594%25D7%2595%25D7%25A8%25D7%259D+%25D7%2592%25D7%2590%25D7%2595%25D7%259F.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="200" src="http://3.bp.blogspot.com/_kh7tHuxFn_Y/TScxNZa9CeI/AAAAAAAAHek/8XNaS0JMefI/s200/%25D7%2599%25D7%2594%25D7%2595%25D7%25A8%25D7%259D+%25D7%2592%25D7%2590%25D7%2595%25D7%259F.jpg" width="175" /></a></div><br /><br /><br />מי שמכיר אותי יודע שאני אוהבת מאוד מאוד את יהורם גאון.<br />(אני חושבת שגם הוא יודע זאת כבר...)<br /><br />כל יום שישי בין 1 ל- 3 ברשת ב' &nbsp;הוא מגיש &nbsp;תכנית יפהפיה. <br />תכנית שגורמת לי לתגובות מוקצנות &nbsp;: הן לדמוע מהתרגשות או לעיתים לפרוץ בצחוק.<br /><br />אני לא מוותרת על השעתיים המענגות האילו , ואם לא הייתי בקרבת מקלט רדיו בשעות הללו ,אני מקשיבה לתכנית המוקלטת באינטרנט , באתר של רשת ב'.<br />בשבילי זהו תענוג צרוף.<br />אז ראשית תודה ליהורם על השעתיים המקסימות, ועכשיו אני רוצה להביא לכם סיפור קטן שהוא סיפר היום:<br /><br /><div style="text-align: center;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: large;"><b>ילד של שבת</b></span><br /><div style="text-align: right;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: large;"><b><br /></b></span></div><div style="text-align: right;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b><span class="Apple-style-span" style="-webkit-border-horizontal-spacing: 15px; -webkit-border-vertical-spacing: 15px; font-family: Arial, 'Web Hebrew AD', Globes, Helvetica, sans-serif;"></span></b></span></div><div align="justify" class="ArticleMainPara" style="font-family: Arial, 'Web Hebrew AD', Globes, Helvetica, sans-serif; text-align: justify; text-decoration: none;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b>בפעם הבאה שתראו ילד שהוא קצת צולע, קצת פוזל או קצת מגמגם – אל תצחקו עליו..... אולי הוא ילד של שבת....&nbsp;&nbsp;</b></span></div><div align="justify" class="ArticleFreeText" style="font-family: Arial, 'Web Hebrew AD', Globes, Helvetica, sans-serif; text-align: justify;"><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://1.bp.blogspot.com/_kh7tHuxFn_Y/TScxfY4UgbI/AAAAAAAAHeo/YbvDTCnl0b0/s1600/%25D7%2599%25D7%259C%25D7%2593.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="200" src="http://1.bp.blogspot.com/_kh7tHuxFn_Y/TScxfY4UgbI/AAAAAAAAHeo/YbvDTCnl0b0/s200/%25D7%2599%25D7%259C%25D7%2593.jpg" width="200" /></a></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="font-family: Arial, 'Web Hebrew AD', Globes, Helvetica, sans-serif; margin-bottom: 0pt; margin-left: 0cm; margin-right: 0cm; margin-top: 0cm;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b><span lang="HE" style="font-family: Arial;">מאז גיל 4 אני מגמגם. כשהייתי ילד גמגמתי מאוד מאוד. עד כדי כך שלפעמים לא יכולתי ממש לדבר. לצד זה הייתי ילד מאוד נמרץ, המון חברים, ספורטאי מצטיין ותלמיד לא רע....&nbsp;<br style="font-family: Arial, 'Web Hebrew AD', Globes, Helvetica, sans-serif;" />בקיצור – ילד די שמח....יחד עם זאת – בכל פעם שהיה איזשהו ריב בחבורה, בכל פעם שמישהו רצה לפגוע – תמיד היה את כלי הגמגום. וזה עבד. תמיד.&nbsp;&nbsp;<br style="font-family: Arial, 'Web Hebrew AD', Globes, Helvetica, sans-serif;" /><br style="font-family: Arial, 'Web Hebrew AD', Globes, Helvetica, sans-serif;" />בכל אופן – יום אחד, בגיל 6, חזרתי הביתה כולי בוכה. לא רציתי לדבר עם אף אחד. רק בכיתי.&nbsp;<br style="font-family: Arial, 'Web Hebrew AD', Globes, Helvetica, sans-serif;" />בערב, אבא שלי חזר מהעבודה. אמא שלי סיפרה לו שאני לא רוצה לדבר עם אף אחד. הוא נכנס אלי לחדר ושאל מה קרה. לא עניתי. הוא המשיך. לא עניתי.&nbsp;<br style="font-family: Arial, 'Web Hebrew AD', Globes, Helvetica, sans-serif;" />בסוף אמרתי לו שאני שונא את אלוהים..... אני חושב שהוא לקח את זה קצת קשה....&nbsp;<br style="font-family: Arial, 'Web Hebrew AD', Globes, Helvetica, sans-serif;" /><br style="font-family: Arial, 'Web Hebrew AD', Globes, Helvetica, sans-serif;" />בבוקר – אבא שלי העיר אותי עם סיפור:&nbsp;&nbsp;<br style="font-family: Arial, 'Web Hebrew AD', Globes, Helvetica, sans-serif;" /><br style="font-family: Arial, 'Web Hebrew AD', Globes, Helvetica, sans-serif;" />למעלה בשמיים יש מפעל ענק של תינוקות. כל המלאכים עובדים בקצב מסחרר, סביב השעון, ומייצרים תינוקות לכל העולם. הלחץ בעבודה מטורף. יש להם הזמנות מסין, מיפן, אמריקה ואירופה, אפריקה ואפילו אוסטרליה. וכן, כן... גם מישראל....&nbsp;<br style="font-family: Arial, 'Web Hebrew AD', Globes, Helvetica, sans-serif;" /><br style="font-family: Arial, 'Web Hebrew AD', Globes, Helvetica, sans-serif;" />בכל אופן, העבודה רבה, הזמן קצר, והכל חייב להיות מדוייק. למלאכים יש מתכונים מיוחדים ליצירה של כל סוג וסוג של ילדים. יש חומר שכל, חומר יופי, חומר גובה. יש חומרים לתכונות טובות, יש חומרים לתכונות רעות. הכל מדוייק. יש גם מכונות ענקיות, ממש בגודל של כל החדר.&nbsp;<br style="font-family: Arial, 'Web Hebrew AD', Globes, Helvetica, sans-serif;" />המלאכים עובדים קשה כל יום, מבוקר ועד ערב. כמעט בלי הפסקות. ישנים במשמרות, אוכלים בעמידה. כל השבוע.&nbsp;&nbsp;<br style="font-family: Arial, 'Web Hebrew AD', Globes, Helvetica, sans-serif;" /><br style="font-family: Arial, 'Web Hebrew AD', Globes, Helvetica, sans-serif;" /></span></b></span></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="font-family: Arial, 'Web Hebrew AD', Globes, Helvetica, sans-serif; margin-bottom: 0pt; margin-left: 0cm; margin-right: 0cm; margin-top: 0cm;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b><span lang="HE" style="font-family: Arial;">ואז... ביום שישי... קצת לפני הצהריים... נשמע בשמיים קול צלצול עדין. המלאכים מכבים את מכונות ייצור הילדים, מכבים את האור במפעל התינוקות והולכים להתארגן לקראת השבת.&nbsp;<br style="font-family: Arial, 'Web Hebrew AD', Globes, Helvetica, sans-serif;" />כל מלאך מתקלח במקלחת חמה. אח"כ כולם הולכים לישון שנת צהריים. לקראת ארוחת השבת לובשים המלאכים כנפיים חגיגות, הילה מיוחדת לשבת, בגדים לבנים.&nbsp;<br style="font-family: Arial, 'Web Hebrew AD', Globes, Helvetica, sans-serif;" /></span></b></span></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://1.bp.blogspot.com/_kh7tHuxFn_Y/TScyJFyTxpI/AAAAAAAAHes/PtVNBRzoJ_A/s1600/%25D7%259E%25D7%259C%25D7%2590%25D7%259B%25D7%2599%25D7%259D+1.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="200" src="http://1.bp.blogspot.com/_kh7tHuxFn_Y/TScyJFyTxpI/AAAAAAAAHes/PtVNBRzoJ_A/s200/%25D7%259E%25D7%259C%25D7%2590%25D7%259B%25D7%2599%25D7%259D+1.jpg" width="193" /></a></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="font-family: Arial, 'Web Hebrew AD', Globes, Helvetica, sans-serif; margin-bottom: 0pt; margin-left: 0cm; margin-right: 0cm; margin-top: 0cm;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b><span lang="HE" style="font-family: Arial;"><br /></span></b></span></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="font-family: Arial, 'Web Hebrew AD', Globes, Helvetica, sans-serif; margin-bottom: 0pt; margin-left: 0cm; margin-right: 0cm; margin-top: 0cm;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b><span lang="HE" style="font-family: Arial;"><br /></span></b></span></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="font-family: Arial, 'Web Hebrew AD', Globes, Helvetica, sans-serif; margin-bottom: 0pt; margin-left: 0cm; margin-right: 0cm; margin-top: 0cm;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b><span lang="HE" style="font-family: Arial;">את הארוחה מכין אלוהים, והיא מלאת כל טוב, אוכל ושתיה. המלאכים מספרים סיפורים. אלוהים גם. כולם שרים, רוקדים, נרגעים. אח"כ כולם הולכים לישון – כולם הרי עייפים משבוע העבודה הקשה.... בבוקר, כולם ישנים.&nbsp;<br style="font-family: Arial, 'Web Hebrew AD', Globes, Helvetica, sans-serif;" /><br style="font-family: Arial, 'Web Hebrew AD', Globes, Helvetica, sans-serif;" />אבל מי לא עייף? נכון – אלוהים. אבל גם אלוהים לא עובד בשבת.... הוא לא עושה גשם ולא עושה שמש, לא עושה שלום וגם לא מלחמות. הוא לא מחליט החלטות ולא מכנס ישיבות.... הכל עובד בצורה אוטומטית.... אז משעמם לו....&nbsp;&nbsp;<br style="font-family: Arial, 'Web Hebrew AD', Globes, Helvetica, sans-serif;" /><br style="font-family: Arial, 'Web Hebrew AD', Globes, Helvetica, sans-serif;" />אז אלוהים מתגנב, בלי שאף אחד שם לב, למפעל התינוקות. הוא אוסף שאריות חומרי ילד מכל השולחנות, הולך לו לשולחן צדדי, ומכין לו ילד לבד.&nbsp;&nbsp;<br style="font-family: Arial, 'Web Hebrew AD', Globes, Helvetica, sans-serif;" /><br style="font-family: Arial, 'Web Hebrew AD', Globes, Helvetica, sans-serif;" />וכשאלוהים עושה משהו – הוא עושה אותו הכי טוב שאפשר, בלי מתכון, בלי תכנון.... מכל הלב....&nbsp;<br style="font-family: Arial, 'Web Hebrew AD', Globes, Helvetica, sans-serif;" /><br style="font-family: Arial, 'Web Hebrew AD', Globes, Helvetica, sans-serif;" />אז הוא שם יותר חומר שכל, ויותר חומר אופי, ויותר חומר יופי.... הוא שם רק תכונות טובות....&nbsp;&nbsp;<br style="font-family: Arial, 'Web Hebrew AD', Globes, Helvetica, sans-serif;" /><br style="font-family: Arial, 'Web Hebrew AD', Globes, Helvetica, sans-serif;" />ואז – אלוהים מבין שהוא עשה ילד מושלם מדי. והוא הרי לא יכול לשלוח לעולם ילד מושלם. כי כולם ידעו מיד שאת הילד הזה עשה אלוהים.&nbsp;<br style="font-family: Arial, 'Web Hebrew AD', Globes, Helvetica, sans-serif;" /><br style="font-family: Arial, 'Web Hebrew AD', Globes, Helvetica, sans-serif;" />אז הוא עושה בילד פגם קטן, לא חשוב, זניח.... ילד אחד הוא עושה קצת צולע, ילד אחר הוא עושה קצת פוזל.&nbsp;<br style="font-family: Arial, 'Web Hebrew AD', Globes, Helvetica, sans-serif;" /><br style="font-family: Arial, 'Web Hebrew AD', Globes, Helvetica, sans-serif;" />וכן – ילד אחר הוא עושה קצת מגמגם....&nbsp;<br style="font-family: Arial, 'Web Hebrew AD', Globes, Helvetica, sans-serif;" />&nbsp;&nbsp;<br style="font-family: Arial, 'Web Hebrew AD', Globes, Helvetica, sans-serif;" />לילדים האלה קוראים ילדים של שבת... ואתה מיכאל....&nbsp;<br style="font-family: Arial, 'Web Hebrew AD', Globes, Helvetica, sans-serif;" />אתה ילד כזה..... ילד של שבת....&nbsp;&nbsp;&nbsp;<br style="font-family: Arial, 'Web Hebrew AD', Globes, Helvetica, sans-serif;" /><br style="font-family: Arial, 'Web Hebrew AD', Globes, Helvetica, sans-serif;" />בפעם הבאה שתראו ילד שהוא קצת צולע, קצת פוזל או קצת מגמגם – אל תצחקו עליו..... אולי הוא ילד של שבת.... &nbsp;</span></b></span></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="font-family: Arial, 'Web Hebrew AD', Globes, Helvetica, sans-serif; margin-bottom: 0pt; margin-left: 0cm; margin-right: 0cm; margin-top: 0cm;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b><span lang="HE" style="font-family: Arial;"><br /></span></b></span></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="font-family: Arial, 'Web Hebrew AD', Globes, Helvetica, sans-serif; margin-bottom: 0pt; margin-left: 0cm; margin-right: 0cm; margin-top: 0cm;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b><span lang="HE" style="font-family: Arial;"><br /></span></b></span></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="font-family: Arial, 'Web Hebrew AD', Globes, Helvetica, sans-serif; margin-bottom: 0pt; margin-left: 0cm; margin-right: 0cm; margin-top: 0cm;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b><span lang="HE" style="font-family: Arial;">שבת שלום</span></b></span></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="font-family: Arial, 'Web Hebrew AD', Globes, Helvetica, sans-serif; margin-bottom: 0pt; margin-left: 0cm; margin-right: 0cm; margin-top: 0cm;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b><span lang="HE" style="font-family: Arial;"><br /></span></b></span></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="font-family: Arial, 'Web Hebrew AD', Globes, Helvetica, sans-serif; margin-bottom: 0pt; margin-left: 0cm; margin-right: 0cm; margin-top: 0cm;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b><span lang="HE" style="font-family: Arial;">פזית</span></b></span></div></div></div><div style="text-align: center;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b> </b></span></div><div id="window2"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b> </b></span><br /><table border="0" cellpadding="0" cellspacing="0" id="Twindow2"><tbody><tr><td align="middle" id="Twindow2Mid" style="background: #ffffff; filter: alpha(opacity=40); opacity: .40;"><div id="transbox"><table align="center" border="0" cellpadding="0" cellspacing="0" id="Table1"><tbody></tbody></table></div></td><td background="http://www.tapuz.co.il/blog/images/freestyle/skin18/win_right.gif" id="img2_6" name="img2_6" width="5"><br /></td></tr></tbody></table></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6710136305721622088-5876152557180939612?l=wwwpazitshaked.blogspot.com' alt='' /></div>פזיתhttp://www.blogger.com/profile/13917163603454569709noreply@blogger.com6tag:blogger.com,1999:blog-6710136305721622088.post-66093254133784253352010-11-27T13:46:00.000+02:002010-11-27T13:46:35.838+02:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b>בשבוע שעבר ב- 3 לפנות בוקר חזרתי מירושלים .</b></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b>אחי חובב פיספס את הפניה לכביש מס' 1 וזלגנו לכביש 443 . </b></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b>זו הפעם ראשונה שאני נוסעת שם.&nbsp;</b></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b>הכביש היה ריק, חומות בשני צידיו, גדרות תייל, מגדלי שמירה &nbsp;וכמו שציינתי בכביש היפה והמואר הזה&nbsp;אין כמעט מכוניות,וכפי שהבנתי ,מהסבריו של אחי , זה לא רק בגלל השעה המאוחרת.&nbsp;</b></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b>זהו כביש המנהרות המדובר שסבל התנכלויות מצד הפלסטינים ולכן &nbsp;הוא לא פופולארי כל כך.</b></span><br /><br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://2.bp.blogspot.com/_kh7tHuxFn_Y/TO-tLd1HWvI/AAAAAAAAHeI/wrXkfJ6CXF4/s1600/%25D7%259B%25D7%2591%25D7%2599%25D7%25A9+%25D7%2594%25D7%259E%25D7%25A0%25D7%2594%25D7%25A8%25D7%2595%25D7%25AA.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="213" src="http://2.bp.blogspot.com/_kh7tHuxFn_Y/TO-tLd1HWvI/AAAAAAAAHeI/wrXkfJ6CXF4/s320/%25D7%259B%25D7%2591%25D7%2599%25D7%25A9+%25D7%2594%25D7%259E%25D7%25A0%25D7%2594%25D7%25A8%25D7%2595%25D7%25AA.jpg" width="320" /></a></div><br /><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b>ככל שהוא הסביר לי יותר ,התכווצתי במושב וביקשתי שלא יספר לי דבר וחצי דבר על ארועי הכביש הזה.&nbsp;</b></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b><br /></b></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b>"רק תנהג" ביקשתי "ושנגיע הביתה".&nbsp;</b></span><br /><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><span class="Apple-style-span" style="background-color: yellow;">אבל גם מהנסיעה שם יצא משהו.</span></span><br /><br />קרוב למודיעין &nbsp;ראיתי שלט &nbsp;גדול שמורה שמאלה ובו כתוב : "יער קדושי זגלמביה" .<br /><br />מה זה? התעוררה סקרנותי .<br /><br />לאחר שחזרתי לביתי ,לחוף המבטחים בטבורה של תל-אביב חיפשתי מיד מה זה " זגלמביה" . הרי מי שמכיר אותי יודע שלא הייתי נרדמת בלי לברר.<br />ובכן:<br /><br /><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: 14px;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b>זגלמביה היא אזור גיאוגרפי- היסטורי בפולין המהווה עם אזורים נוספים בדרום פולין את פולין הקטנה. </b></span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: 14px;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b>זהו אזור תעשייתי מיושב בצפיפות הגובל בשלזיה.</b></span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: 14px;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b>&nbsp;לאחר חלוקת פולין בשנת 1793, זגלמביה סופחה לפרובינציה של שלזיה, אך במהלך מלחמת נפוליאון צורפה זגלמביה לדוכסות ורשה.</b></span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: 14px;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b>&nbsp;לפני מלחמת העולם השנייה ישבו באזור כ- 50 אלף יהודים שנרצחו בשואה. </b></span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: 14px;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b>ב- 12/8/1942 רוכזו כל היהודים של האזור ולאחר מיון המוני נשלחו למעלה מ- 10 אלפים מתוכם למחנה ההשמדה אושוויץ.</b></span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: 14px;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b>&nbsp;זה יער שניטע ואנדרטה שהוקמה לזיכרם.</b></span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: #333333; font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: 14px;"><br /></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: #333333; font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: 14px;">.&nbsp;</span><br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://3.bp.blogspot.com/_kh7tHuxFn_Y/TO-sjTjop3I/AAAAAAAAHeE/MlcijL_0nQ8/s1600/%25D7%2596%25D7%2592%25D7%259C%25D7%259E%25D7%2591%25D7%2599%25D7%2594.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="240" src="http://3.bp.blogspot.com/_kh7tHuxFn_Y/TO-sjTjop3I/AAAAAAAAHeE/MlcijL_0nQ8/s320/%25D7%2596%25D7%2592%25D7%259C%25D7%259E%25D7%2591%25D7%2599%25D7%2594.jpg" width="320" /></a></div><span class="Apple-style-span" style="color: #333333; font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: 14px;"><br /></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: #333333; font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: 14px;"><br /></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: #333333; font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: medium;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: 14px;"><br /></span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: 14px;"><span class="Apple-style-span" style="background-color: #eeeeee;">זהו . עכשיו גם אתם יודעים.&nbsp; </span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: 14px;"><span class="Apple-style-span" style="background-color: #eeeeee;">ארצנו משובצת לרוב באנדרטאות ויערות "לזכר....."&nbsp;</span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: 14px;"><span class="Apple-style-span" style="background-color: #eeeeee;">אין מה לעשות . זו מהותנו . בזכות זה קיומנו.&nbsp;</span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: 14px;"><span class="Apple-style-span" style="background-color: #eeeeee;">באירופה הככרות מלאים במונומנטים שהוקמו רק ליופי.....</span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: 14px;"><span class="Apple-style-span" style="background-color: #eeeeee;">יערות לא ניטעים שם. הם פשוט קיימים ולא לזכר אף אחד.</span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: medium;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: 14px;"><span class="Apple-style-span" style="background-color: #eeeeee;"><br /></span></span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: medium;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: 14px;"><span class="Apple-style-span" style="background-color: #eeeeee;">אבל אנחנו לא אירופה. וקיומנו לא מובן מאליו . אז חייבים לזכור ולא לשכוח!</span></span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: #333333; font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: medium;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: 14px;"><br /></span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: #333333; font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: medium;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: 14px;">שבת שלום לכולם</span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: #333333; font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: medium;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: 14px;"><br /></span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: #333333; font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: medium;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: 14px;">פזית</span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: #333333; font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: medium;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: 14px;"><br /></span></span></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6710136305721622088-6609325413378425335?l=wwwpazitshaked.blogspot.com' alt='' /></div>פזיתhttp://www.blogger.com/profile/13917163603454569709noreply@blogger.com3tag:blogger.com,1999:blog-6710136305721622088.post-18913753171830454912010-11-10T15:13:00.001+02:002010-11-11T18:51:26.366+02:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://3.bp.blogspot.com/_kh7tHuxFn_Y/TNqYruS7ASI/AAAAAAAAHeA/_MVXkcMFMnY/s1600/%25D7%25A2%25D7%259E%25D7%2595%25D7%25A1.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" px="true" src="http://3.bp.blogspot.com/_kh7tHuxFn_Y/TNqYruS7ASI/AAAAAAAAHeA/_MVXkcMFMnY/s1600/%25D7%25A2%25D7%259E%25D7%2595%25D7%25A1.jpg" /></a></div><br /><span style="color: blue;">הייתי בהלם לשמוע על מותו. </span><br /><span style="color: blue;">זה אדם שחשבתי שיחיה לנצח לאחר כל הגיהנום שהוא עבר. </span><br /><span style="color: blue;">חוץ מזה, מי הרשה לו למות? </span><br /><br />את עמוס הכרתי כשהייתי בת 20 והתחלתי לעבוד בבנק לאומי סניף רש"י (רחוב רש"י פינת קינג ג'ורג) .<br />לעמוס היה חשבון בסניף ופעם תוך כדי שיחה הזמין אותי לראות הצגה שבה הוא שיחק שנקראה :"מחלקה 3 כיתה 1" .<br />ההצגה היתה בנווה צדק ,היה ליל חורף קר,ולאחר סיומה הסעתי אותו ואת מכרם ח'ורי הביתה, לרחוב סימטה אלמונית, ממש קרוב לביתי. <br /><br /><span style="color: blue;">לעמוס היתה הופעה מרשימה : לבוש במעיל ארוך ,מגפי בוקרים וזוג עיניים ירוקות,ממש עיני חתול שהיו מנקבות את המבט של מי שמתבונן בהן. היה לו גם חיוך טוב על השפתיים וחכמת חיים של חתול רחוב. </span><br /><span style="color: blue;">גם מכרם ח'ורי וגם הוא עוד לא התפרסמו באותה תקופה.&nbsp;הם היו שחקנים בראשית דרכם וחברים טובים</span>.<br /><br />באותה תקופה&nbsp;סיפר לי עמוס שהוא מחפש דירה לשכור וגם שותף&nbsp;והחלטנו שנשכור דירה ביחד . ( לא , לא&nbsp; היה קשר רומנטי למי שתוהה) חיפשנו ,מצאנו, לא מצאנו, לא יצא לפועל אבל מאז נשארנו ידידים. <br /><br />כשהתפרסם בסדרה "מישל ספרא ובניו" והרוויח קצת כסף רכש דירה קטנה ברחוב יונה הנביא בדמי מפתח והיה מספר לי איך הוא משפץ אותה במו ידיו ,מרצף, צובע והכל תוך כדי חיוך עם המבט המתלהב בעיניים היוקדות והמהפנטות שלו. <br /><br /><span style="color: blue;">לאחר מכן נסגר סניף רש"י,&nbsp; והקשר נותק. קל היה לאבד קשר אז כי לא היו פלאפונים....</span><br /><span style="color: blue;">באותה תקופה עמוס החל להידרדר לסמים ונעלם מן האופק. הייתי קוראת עליו בעיתון מידי פעם וידעתי שהוא עבר תהליך גמילה בצרפת וחזר לארץ.</span><br /><br />כשפגשתי אותו שוב במקרה ברחוב טשרניחובסקי.הוא&nbsp;עצר את הרכב לידי וסיפר לי שעכשיו הוא בסדר, וכי יש לו 4 ילדים משלוש נשים שונות,והוא חוזר עכשיו מסיבוב הגנים של הבוקר. <br />"דרך אגב " אמר לי " את יודעת שאחותי עובדת בסניף קריית גת בבנק לאומי"? <br /><br /><span style="color: blue;">מידי פעם הייתי נתקלת בו ברחובות תל-אביב והיינו עוצרים ומדברים. </span><br /><span style="color: blue;">כל הצגה,כל סרט,כל סדרה שהופיע שמו כמשתתף היתה בסדר&nbsp; עדיפות ראשון עבורי. </span><br /><span style="color: blue;">כולם ידעו סביבי שאני אומרת "עמוס משחק" למי הכוונה. לא היה צריך לפרט. </span><br /><span style="color: blue;"><br /></span><br />לפני כמה שנים אגף הרווחה שלנו בבנק לאומי הזמין את עמוס להופיע בהצגת יחיד שלו שגוללה את מסכת ההתמכרות שלו לסמים ואת סיפור תהליך הגמילה שלו.&nbsp; <br />שעה וחצי הוא עמד על הבמה וגולל את סיפורו ונגע לכל אחד ואחד בעמקי הלב והרגש.<br />&nbsp;גם במעמד הזה ניגשתי לדבר איתו וכשדרשתי בשלום אחותו, זו מבנק לאומי סניף קריית גת, סיפר לי כי היא נפטרה מסרטן . היתה בשנות ה-40 לחייה. <br /><br />בהזמנויות אחרות פגשתי בו בקפה תמר בשינקין. תמיד החמאתי לו על ההצגות והסרטים שבהם הופיע והוא שמח לשמוע, כי לעמוס שום דבר לא היה מובן מאליו. <br /><br /><span style="background-color: yellow; color: blue;">זוכרת אותו עם עיניים יוקדות, חיוך תמידי על הפנים, צניעות וטוב לב שאי אפשר לתאר, זה עמוס שלי. לביא שלי.</span><br /><br />יהי זכרך ברוך. תחסר לי עד מאוד.</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6710136305721622088-1891375317183045491?l=wwwpazitshaked.blogspot.com' alt='' /></div>פזיתhttp://www.blogger.com/profile/13917163603454569709noreply@blogger.com7tag:blogger.com,1999:blog-6710136305721622088.post-72477718883785600202010-10-11T18:48:00.000+02:002010-10-11T18:48:13.326+02:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><b><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">אמא שלי מכירה היטב את איזור אלנבי -טשרניחובסקי וכן את כל הדמויות המוזרות שמסתובבות שם. </span></b></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><b><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><br /></span></b></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><b><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">לא חסרים שם תמהונים: נרקומן אחד שיושב מול בנק-לאומי ונותן הוראות לאילו שמושכים בכספומט,</span></b></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><b><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">נגנת האקורדיון שאתה מוכן לשלם לה כסף -רק שתפסיק לנגן כבר !&nbsp; </span></b></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><b><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">ה"מאכער" שקופץ מהחצר שליד בית הקפה "רולדין" ומנסה למכור לך שרשראות זהב מזוייפות, או שעון קארטייה "אמיתי" ועוד ועוד.... </span></b></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><b><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><br /></span></b></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><b>אבל בזמן האחרון היא שמה לב לגיבן אחד ,שמסתובב סביב כסאות בית הקפה, מחזיק טלפון סלולרי בידו,עושה את עצמו מדבר ומציץ מתחת לשולחנות כדי לראות מישהי שחצאיתה מופשלת ותחתוניה מבצבצים.&nbsp;</b></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><b><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><br /></span></b></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><b><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">יום אחד ,בזמן שאימי הסתובבה שם היא הבחינה בו ,מציץ כרגיל מתחת לשולחנות ,אבל הפעם היתה שם בחורה עם חצאית כל כך קצרה שביושבה, נגלו תחתוניה.&nbsp;</span></b></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><b><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><br /></span></b></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><b>מתוך תחושה של רצון טוב, ניגשה לבחורה ואמרה לה: " תשימי לב, יש כאן סוטה שמסתובב ומציץ לנשים. כדאי שתמשכי מעט את החצאית שלך כלפי מטה"&nbsp;</b></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><b><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><br /></span></b></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><b><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><span class="Apple-style-span" style="background-color: yellow;">ומה ענתה לה הבחורה? " אין דבר- שיהנה!"&nbsp;</span></span></b></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><b><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><br /></span></b></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><b><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">למותר להסביר שאימי היתה בהלם.</span></b></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><b><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><br /></span></b></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><b><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">נו, מה יש לאמר?&nbsp;</span></b></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><b><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><br /></span></b></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><b><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">גם כאן נגמרו המילים.&nbsp;</span></b></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><b><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><br /></span></b></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><b><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">אולי כדאי להתלבש כך? מה דעתכם?&nbsp;</span></b></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><b><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><br /></span></b></span><br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://1.bp.blogspot.com/_kh7tHuxFn_Y/TLM_C9hCicI/AAAAAAAAHd8/QA3an-HmcNk/s1600/%D7%A8%D7%A2%D7%9C%D7%94+1.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="200" src="http://1.bp.blogspot.com/_kh7tHuxFn_Y/TLM_C9hCicI/AAAAAAAAHd8/QA3an-HmcNk/s200/%D7%A8%D7%A2%D7%9C%D7%94+1.jpg" width="100" /></a></div><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><b><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><br /></span></b></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><b><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><br /></span></b></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><b><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">פזית</span></b></span></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6710136305721622088-7247771888378560020?l=wwwpazitshaked.blogspot.com' alt='' /></div>פזיתhttp://www.blogger.com/profile/13917163603454569709noreply@blogger.com3tag:blogger.com,1999:blog-6710136305721622088.post-1147890247583201362010-10-07T20:53:00.001+02:002010-10-09T21:04:17.028+02:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://3.bp.blogspot.com/_kh7tHuxFn_Y/TK4UqH5RYnI/AAAAAAAAHdo/iN9T57O0o2M/s1600/%D7%98%D7%A9%D7%A8%D7%A0%D7%99.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="200" src="http://3.bp.blogspot.com/_kh7tHuxFn_Y/TK4UqH5RYnI/AAAAAAAAHdo/iN9T57O0o2M/s200/%D7%98%D7%A9%D7%A8%D7%A0%D7%99.jpg" width="140" /></a></div><span class="Apple-style-span"><b><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><br /></span></b></span><br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://1.bp.blogspot.com/_kh7tHuxFn_Y/TK4U4iq1RmI/AAAAAAAAHds/0PSQF469f0s/s1600/%D7%A1%D7%9E%D7%9C+%D7%9E%D7%A9%D7%98%D7%A8%D7%94.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="200" src="http://1.bp.blogspot.com/_kh7tHuxFn_Y/TK4U4iq1RmI/AAAAAAAAHds/0PSQF469f0s/s200/%D7%A1%D7%9E%D7%9C+%D7%9E%D7%A9%D7%98%D7%A8%D7%94.jpg" width="200" /></a></div><span class="Apple-style-span"><b><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><br /></span></b></span><br /><span class="Apple-style-span"><b><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><br /></span></b></span><br /><b><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">אמא שלי היא אזרח שומר חוק ואדם איכפתי.&nbsp;</span></span></b><br /><b><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><br /></span></span><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"></span></b><br /><b><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">אם יש איזו שהיא מהומה ברחוב שלנו,היא טורחת ומתקשרת למשטרת ישראל. כמו שצריך.&nbsp;</span></span></b><br /><b><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><br /></span></span><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"></span></b><br /><b><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">בחצי השנה האחרונה יצא לה להזעיק פעמיים שוטרים , שהגיעו ופתרו את הבעיות ( מדובר בעיקר ברעש בלתי מרוסן בשעות הקטנות של הלילה, או מריבה קשה בין שני הומלסים שהתקוטטו על הספסל מתחת למרפסתה).</span></span></b><br /><b><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><br /></span></span><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"></span></b><br /><b><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">משטרת ישראל החליטה שהיא צריכה לקבל משוב מן האזרחית פרידה לוי באשר לתפקודה .&nbsp;</span></span></b><br /><b><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">יפה מאוד.&nbsp;</span></span></b><br /><b><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">יוזמה מבורכת.</span></span></b><br /><b><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">יש להדק את הקשר בין האזרח והמשטרה.&nbsp;</span></span></b><br /><b><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><br /></span></span><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"></span></b><br /><b><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">וכך, לפני כשבוע, &nbsp;מצלצל הטלפון בביתה של אימי.&nbsp;</span></span></b><br /><b><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><br /></span></span><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"></span></b><br /><b><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">" שלום, אנחנו עורכים משאל קטן בקשר למשטרת ישראל " נשמע קולה של בחורה צעירה.</span></span></b><br /><b><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">אימי ,שתמיד ששה לשתף פעולה, נענתה ברצון.&nbsp;</span></span></b><br /><b><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><br /></span></span></b><br /><b><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">" האם את מרגישה בטוחה בשכונה שלך? " שאלה הצעירה מן העבר השני של הקו</span></span></b><br /><b><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><br /></span></span></b><br /><b><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">" כן בהחלט" ענתה אימי וניגשה לדלת לבדוק את מנעול הביטחון.</span></span></b><br /><b><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><br /></span></span><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"></span></b><br /><b><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">" האם משטרת ישראל נענית לקריאותייך בזמן סביר?" שאלה הבחורה &nbsp;</span></span></b><br /><b><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><br /></span></span><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"></span></b><br /><b><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">"האם השוטרים מתייחסים אלייך יפה כשהם מגיעים"? הקשתה.&nbsp;</span></span></b><br /><b><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><br /></span></span><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"></span></b><br /><b><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">" כן, הם מגיעים מהר ועושים את עבודתם כמו שצריך " החמיאה אימי למשטרת ישראל.</span></span></b><br /><b><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><br /></span></span><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"></span></b><br /><b><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">בדיוק כשהכל נראה אידיאלי, שאלה הסוקרת : " ובאיזה רחוב את גרה"?&nbsp;</span></span></b><br /><b><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><br /></span></span></b><br /><b><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">ואימי עונה : "רחוב טשרניחובסקי"&nbsp;</span></span></b><br /><b><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><br /></span></span><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"></span></b><br /><b><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">מן הקו השני נשמע צחוק מתגלגל.&nbsp;</span></span></b><br /><b><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><br /></span></span><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"></span></b><br /><b><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">"למה את צוחקת ?" שאלה אימי&nbsp;</span></span></b><br /><b><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><br /></span></span></b><br /><b><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">"כי השם הזה מצחיק.אף פעם לא שמעתי שם כזה..." ענתה הבחורה.&nbsp;</span></span></b><br /><b><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><br /></span></span><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"></span></b><br /><b><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">אימי היתה בהלם.: "את לא ילידת הארץ?"&nbsp;</span></span></b><br /><b><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><br /></span></span><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"></span></b><br /><b><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">"כן, אני כן ילידת הארץ" ענתה הצעירה המצחקקת.&nbsp;</span></span></b><br /><b><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><br /></span></span><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"></span></b><br /><b><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">"ולא שמעת על שאול טשרניחובסקי, שהיה סופר ומשורר?" התפלאה אימי</span></span></b><br /><b><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><br /></span></span><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"></span></b><br /><b><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">"לא. פעם ראשונה שאני שומעת את השם הזה" חזרה הבחורה.&nbsp;</span></span></b><br /><b><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><br /></span></span><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"></span></b><br /><b><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">מה אגיד לכם? אין לי מה להוסיף.&nbsp;</span></span></b><br /><b><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><br /></span></span></b><br /><b><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">זה רק מעציב אותי.&nbsp;</span></span></b><br /><b><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><br /></span></span><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"></span></b><br /><b><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">פזית.</span></span></b></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6710136305721622088-114789024758320136?l=wwwpazitshaked.blogspot.com' alt='' /></div>פזיתhttp://www.blogger.com/profile/13917163603454569709noreply@blogger.com5tag:blogger.com,1999:blog-6710136305721622088.post-85532122544528828372010-10-02T19:42:00.000+02:002010-10-02T19:42:28.062+02:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><span style="font-size: large;"><strong>ובכן, בהמשך לעלילות מנולו בזירה....</strong></span><br /><br />ישבנו וציפינו בקוצר רוח לתחילת הקרב. <br />הטקס מרשים כמו שסיפרתי בפוסטים הקודמים, הפר נכנס בשעטה לזירה והחל הטקס. <br />אין ספק שלראות את הפר הראשון מוכנע ע"י המאטאדור פאבלו, היה קשה. אבל&nbsp;פבלו ידע את העבודה ובנעיצת חרב אחת סיים את הקרב. <br /><br /><span style="color: blue;">בסיבוב השני נכנס מאטדור , שהרבה ללהטט עם הפר, אבל לא יכל לסיים את הקרב בצורה מכובדת. </span><br /><span style="color: blue;">השור היה מותש, התיישב על החול, והיה צריך לגרות אותו לעמוד על רגליו משום שאסור בתכלית האיסור להרוג פר במצב של רביצה.&nbsp;&nbsp; הקהל כעס וקילל ,הן את הפר והן את המאטאדור ולאחר שהקרב הסתיים המאטדור ירד בבושת פנים מן הזירה</span>. <br /><br />המאטדור השלישי, בחור צעיר בשם סאול (שאול) הוריד לנו את הלב .... הפר נגח בו ונשא אותו על הקרניים ,אבל הוא יצא מזה ללא פגע וחזר לזירה לסיים את הקרב. <br /><br /><span style="color: blue;">מוזר להגיד, אבל מקרב לקרב הבנו מה זה מאטדור יותר טוב, כבר מחאנו כפיים כשהיו תרגילים נועזים בזירה והאמת, התחלתי להבין מה הספרדים מוצאים בטקס&nbsp; הזה.</span><br /><span style="color: blue;">&nbsp;אני בטוחה שהרבה מכם&nbsp;לא יבינו ממה ההתלהבות&nbsp;,ולמה הצלחתי&nbsp;להתרגש מקרב שכזה, אבל זה בסדר, לא חייבים להסכים איתי. אני חושבת שצריך לחוות את זה כדי להביע דיעה.</span> <br /><br />הקרב השישי והאחרון היה של סאול, והיה מושלם. הקהל עמד והריע לו דקות ארוכות ונופף במטפחות הלבנות. <br /><br /><strong><span style="background-color: white;">זהו נגמר.</span></strong><br /><br /><strong><span style="background-color: white;">אבל לפני כן, הייתי חייבת לתקן את היחסים עם החבר'ה מאקוואדור: פניתי לראש הכנופיה ואמרתי לו בחיוך והתלהבות שפאבלו, האקוואדורי,היה הטוב מכולם. איזה חיוך הוא החזיר לי , וברך אותי לשלום ,לבריאות ושמחה!</span></strong><br /><strong><span style="background-color: white;">זהו, היחסים תוקנו....</span></strong><br /><br /><span style="color: blue;">" מנולו אמר שלא נצא מהזירה ושנחכה לו "&nbsp; עידכנה אותי נטלי</span><br /><span style="color: blue;">אז צייתנו כמובן וחיכינו לו. </span><br /><span style="color: blue;">הוא בא עם ארשת חשיבות על פניו ועם בחורה גבוהה שהתלוותה אליו&nbsp;,שלא הבנתי מי היא בדיוק. </span><br /><span style="color: blue;">ירדנו מהיציע והוא הכניס אותנו למכלאות של הסוסים שמצויות מתחת ליציעי הקהל.</span><br /><span style="color: blue;">&nbsp;זה נראה כמו אורווה ארוכה, היה ריח חזק של שתן וצואת סוסים ומשם&nbsp;פסענו אל תוך הזירה. </span><br /><br />זה לא דבר של מה בכך להכנס לזירה....&nbsp;תנו כבוד למנולו.<br /><br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://2.bp.blogspot.com/_kh7tHuxFn_Y/TKdrGvZPzII/AAAAAAAAHdc/olCFSH95dEM/s1600/%D7%9E%D7%93%D7%A8%D7%99%D7%93+9-10+151.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="150" px="true" src="http://2.bp.blogspot.com/_kh7tHuxFn_Y/TKdrGvZPzII/AAAAAAAAHdc/olCFSH95dEM/s200/%D7%9E%D7%93%D7%A8%D7%99%D7%93+9-10+151.jpg" width="200" /></a></div><br />&nbsp;לאורך כל הדרך הוא הינחה אותנו היכן להצטלם , ושיתף פעולה באופן יוצא מן הכלל ואף דאג שהבחורה המסתורית שליוותה אותו תצלם אותנו יחד. <br /><br />האמת, היתה לי קצת צמרמורת שעמדתי בזירה. החול היה ספוג בדם,ריח של שתן של הסוסים והפרים והסתכלתי לאחור לבדוק שאף פר לא מגיח בטעות לכיוון שלנו. <br /><br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://4.bp.blogspot.com/_kh7tHuxFn_Y/TKdrnOseVSI/AAAAAAAAHdg/GLZhdsk8Nd4/s1600/%D7%A4%D7%96%D7%99%D7%AA+%D7%91%D7%9E%D7%93%D7%A8%D7%99%D7%93+%D7%A1%D7%A4'+2010+054.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="240" px="true" src="http://4.bp.blogspot.com/_kh7tHuxFn_Y/TKdrnOseVSI/AAAAAAAAHdg/GLZhdsk8Nd4/s320/%D7%A4%D7%96%D7%99%D7%AA+%D7%91%D7%9E%D7%93%D7%A8%D7%99%D7%93+%D7%A1%D7%A4'+2010+054.jpg" width="320" /></a></div><br />וכמובן שמנולו הנחה אותנו ליציע הכי מכובד של המוזמנים: <br /><br /><br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://3.bp.blogspot.com/_kh7tHuxFn_Y/TKdr7zhFCRI/AAAAAAAAHdk/yDFQt65Te1o/s1600/%D7%A4%D7%96%D7%99%D7%AA+%D7%91%D7%9E%D7%93%D7%A8%D7%99%D7%93+%D7%A1%D7%A4'+2010+056.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="240" px="true" src="http://3.bp.blogspot.com/_kh7tHuxFn_Y/TKdr7zhFCRI/AAAAAAAAHdk/yDFQt65Te1o/s320/%D7%A4%D7%96%D7%99%D7%AA+%D7%91%D7%9E%D7%93%D7%A8%D7%99%D7%93+%D7%A1%D7%A4'+2010+056.jpg" width="320" /></a></div>לאחר הסיור והתצלומים נפרדנו לשלום ממנולו נפלנו על צווארו והודנו לו מכל ליבנו הנרגש. <br /><br />וכמו שאומרים בספרדית :hasta la proxima vez שזה&nbsp;: עד לפעם הבאה....<br /><br />פזית<br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6710136305721622088-8553212254452882837?l=wwwpazitshaked.blogspot.com' alt='' /></div>פזיתhttp://www.blogger.com/profile/13917163603454569709noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-6710136305721622088.post-76349145495712119622010-09-25T16:37:00.000+02:002010-09-25T16:42:14.073+02:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div style="text-align: right;"><span style="font-size: large;"><strong>אחרי שהתעדכנתם מעט בהיסטוריה של מלחמות הפרים אני רוצה להוסיף עוד קצת מידע והפעם בפן הקצת רכילותי והמציצני, ומבטיחה&nbsp;בפוסט הבא לסיים את הסיפור על מנולו&nbsp;.</strong></span></div><br /><u>ראשית אני רוצה להפריך אגדה:</u> <br />הפר שמת בזירה נלקח מיידית לבית מטבחיים ובשרו מחולק לבתי יתומים ולנזקקים. <br />הסיפור &nbsp;על כך שביצי הפר (או המטאדור) נמכרות במסעדות הסמוכות , זו רק בדיחה. <br /><div style="text-align: center;"><br /></div><div style="text-align: center;"><span style="background-color: blue; color: yellow;">מה זו "חליפת האורות"?</span></div><br />המאטאדורים לבושים בחליפת משי הרקומה בחוטי זהב וכסף . זה נקרא בספרדית traje de luces הפירוש של זה " חליפת האורות" . חוטי הזהב והכסף הרקומים מנצנצים באור השמש וכשהשמש שוקעת מעט האפקט שלהם חזק הרבה יותר ומרהיב עין ביופיו.<br /><br />את המאטדור מלביש אדם מיוחד , משום שלחליפה הזו אי אפשר להידחק לבד. אני מצרפת לכם קישור ליו-טיוב , כיצד מתבצעת הלבשתו של המאטדור לפני הקרב. , בסרטון תראו את &nbsp;המטאדור הצעיר והמצליח מיגלין מוריו &nbsp;בן ה- 26 שהחל את &nbsp;הקריירה שלו בגיל 19.<br /><br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://4.bp.blogspot.com/_kh7tHuxFn_Y/TJt46lT86OI/AAAAAAAAHdE/AWDPEFUIN-U/s1600/%D7%9E%D7%99%D7%92%D7%9C%D7%99%D7%9F+1.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="166" src="http://4.bp.blogspot.com/_kh7tHuxFn_Y/TJt46lT86OI/AAAAAAAAHdE/AWDPEFUIN-U/s200/%D7%9E%D7%99%D7%92%D7%9C%D7%99%D7%9F+1.jpg" width="200" /></a></div>&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; מיגלין בזירה בתמונה למעלה<br /><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><span class="Apple-style-span"><a href="http://www.youtube.com/watch?v=XJfD10tzqD0"><span style="background-color: yellow;">כך מלבישים את המאטדור</span></a><span style="background-color: yellow;">- ליחצו על הקישור מימין&nbsp;. (סרטון מרהיב עם מוסיקה &nbsp;אותנטית כמו שצריך. שווה צפיה)</span></span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><span class="Apple-style-span" style="background-color: white;"><br /></span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><span class="Apple-style-span" style="background-color: white;">המאטדורים בספרד הם אלילים של ממש. הם מושא להערצה כמעט כמו הכדורגלנים המפורסמים דייויד באקהאם, כריסטיאנו רונאלדו, מסי, דוד וייה &nbsp;ויש עוד הרבה כמובן.&nbsp;</span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><span class="Apple-style-span" style="background-color: white;"></span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><span class="Apple-style-span" style="background-color: white;">הם צעירים, חטובים, מצליחים, יש ביניהם יפים מאוד. נשים מעריצות אותם וזורקות להם לעיתים חלקי לבוש אינטימים לזירה לאחר הניצחון.אחד כזה הוא המאטדור &nbsp;חסולין דה אובריקה &nbsp;jesulin de ubrique</span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><span class="Apple-style-span"><br /><span style="background-color: white;"></span></span></span><br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://1.bp.blogspot.com/_kh7tHuxFn_Y/TJt8FHzfD_I/AAAAAAAAHdM/R7335F7IftI/s1600/1995_jesus_janeiro.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="198" src="http://1.bp.blogspot.com/_kh7tHuxFn_Y/TJt8FHzfD_I/AAAAAAAAHdM/R7335F7IftI/s200/1995_jesus_janeiro.jpg" width="200" /></a></div><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;חסולין דה אובריקה&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; </span><br /><br /><br /><span style="background-color: blue; color: yellow;">מטאדור ידוע נוסף הוא&nbsp; קאיטנו ריוורה אורדונייס שמכונה גם "דייויד בקהאם של לוחמי הפרים ".</span><br /><span style="background-color: blue; color: yellow;">. אני רוצה להביא לכם קטע ממאמר שנכתב עליו באתר של עיתון הארץ ע"י רועי בית לוי: </span><br /><br /><span class="Apple-style-span" style="-webkit-border-horizontal-spacing: 0px; -webkit-border-vertical-spacing: 0px; -webkit-text-decorations-in-effect: none; -webkit-text-size-adjust: auto; -webkit-text-stroke-width: 0px; border-collapse: separate; font: medium 'Times New Roman'; letter-spacing: normal; orphans: 2; text-indent: 0px; text-transform: none; white-space: normal; widows: 2; word-spacing: 0px;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue; font-family: Arial, Helvetica, Verdana, Geneva, sans-serif; font-size: 15px;"><strong>" כשקייטאנו ריוורה אורדונייס נכנס לזירה, עטפו את גופו אלף שמשות קטנות. החרוזים הצבעוניים על חליפת האורות שלו, התלבושת המסורתית של לוחמי השוורים בספרד, נצצו באור העז של אמצע ספטמבר וריתקו אליו את כל העיניים ב"פלאסה דה טורוס" המרכזית של העיר אלבסטה. אחרי שרחץ ברגע הזה בהנאה במשך דקה ארוכה, הוא התקדם באלגנטיות של רקדן בלט ובנחישות של תליין אל מרכז הזירה של החול והדם.</strong></span></span><br /><br /><br />זה היה מחזה נהדר. לכל מי שצפה בו באותו יום היה ברור שכך בדיוק צריך להיראות לוחם שוורים: הגוף המתוח, העיניים היוקדות, התנועות הבטוחות. היתה כאן הבטחה לקורידה (מלחמת שוורים) מוצלחת במיוחד, כזאת שבה המסורת של העבר המפואר וההתרגשות של העתיד הלא צפוי נושקים זה לזה ויוצרים הווה רווי ביופי ובאימה. מחול מרהיב שבסופו אורב המוות. <br /><br /><br /><br /><span style="color: blue;"><strong>הכל היה מוכן לרגע הגדול.</strong></span> <br /><br />הציפורים בשמים חדלו ממעופן, החצוצרות ביציע נדמו, סוסיהם של הפיקדורס דהרו סביב השור הגדול ועייפו אותו, הפיקדורס נעצו בצווארו את רומחיהם החדים ואז הניחו לבנדריירוס המיומנים לנעוץ בגבו את הבנדרייס - פגיונות עטורי סרטים - שהרתיחו את דמו והכינו אותו לקראת המפגש הגורלי עם המטאדור. <br /><br /><br /><span style="color: blue;">חמש דקות לאחר מכן נאלצו חברי הפמליה של קייטאנו לשאת אותו על כתפיהם אל המרפאה הקטנה שבזירה, ומשם הובהל באמבולנס אל בית החולים המקומי. קייטאנו ניסה להטעות את השור בתנועת יד מהירה, אבל השור נעץ את קרניו בירכו השמאלית של המטאדור והטיח אותו אל הקרקע. קייטאנו איבד דם רב והובהל אל חדר הניתוח, שם ייצבו הרופאים את מצבו. </span><br /><br /><br />פציעות הן חלק בלתי נפרד מחייו של לוחם השוורים. <br /><br /><span style="color: blue;">הסכנה שאורבת לו בזירה מלווה אותו כצל עיקש בכל אשר יפנה, אבל נדמה שקייטאנו הפך את העניין הזה להרגל של ממש. המפגש הלא מוצלח עם השור חם המזג באלבסטה לא היה הראשון שלו השנה. באוגוסט הוא הובהל לבית החולים במלאגה עם פגיעה בכתף, ביוני התוודע מקרוב לחדר המיון בבית החולים המרכזי בקאדיס, בגלל פגיעה ברגל, ובמארס נפצע בגבו בפלאסה דל טורוס המפוארת של סוויליה. </span><br /><span style="color: blue;">קשה להיזכר בלוחם שוורים שנפצע כל כך הרבה פעמים בשנה אחת. קשה עוד יותר לחשוב על לוחם שוורים אחר שהתאושש כל כך מהר מפציעותיו ושב פעם אחר פעם אל הזירה. </span><br /><br /><br />הפרשנים המתמחים במלחמות השוורים בספרד - שמתפקדים בתחום האפור שבין ביקורת אמנות לפרשנות ספורט - עדיין לא החליטו מה הם באמת חושבים על קייטאנו. <br />מצד אחד, רבים מהם מתרשמים מאוד מאומץ הלב שלו, מהכבוד הרב שהוא רוחש למקצוע ומהמאמץ הגדול שהוא משקיע באימוניו. באותה נשימה רבים מהם מזלזלים בכישרונו הטבעי ומצמידים לו את הכינוי הלא-מחמיא "דייוויד בקהאם של לוחמי השוורים" - רמז ברור לכך שתשומת הלב הרבה שהוא מקבל קשורה בעיקר למראהו החיצוני ולחייו הסוערים מחוץ לזירה. <br /><br /><br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://3.bp.blogspot.com/_kh7tHuxFn_Y/TJ2wrEOqIXI/AAAAAAAAHdU/XIzDUbEnmi0/s1600/%D7%A7%D7%90%D7%99%D7%99%D7%98%D7%A0%D7%95.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="320" px="true" src="http://3.bp.blogspot.com/_kh7tHuxFn_Y/TJ2wrEOqIXI/AAAAAAAAHdU/XIzDUbEnmi0/s320/%D7%A7%D7%90%D7%99%D7%99%D7%98%D7%A0%D7%95.jpg" width="133" /></a></div><br /><br /><span class="Apple-style-span" style="-webkit-border-horizontal-spacing: 0px; -webkit-border-vertical-spacing: 0px; -webkit-text-decorations-in-effect: none; -webkit-text-size-adjust: auto; -webkit-text-stroke-width: 0px; border-collapse: separate; font: medium 'Times New Roman'; letter-spacing: normal; orphans: 2; text-indent: 0px; text-transform: none; white-space: normal; widows: 2; word-spacing: 0px;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue; font-family: Arial, Helvetica, Verdana, Geneva, sans-serif; font-size: 15px;"><strong>אבק הכוכבים שדבק בו והעובדה שג'ורג'יו ארמני בחר בו כדוגמן המרכזי בתצוגת האופנה הגדולה שלו במילאנו בתחילת 2007, סייעו להפוך את קייטאנו לאחד הכוכבים התקשורתיים הגדולים של עולם השוורים."</strong></span></span><br /><br /><br /><br /><strong><span style="background-color: white;">ונסיים בסיפור קצר : </span></strong><br /><br /><span class="Apple-style-span" style="color: #1f4d59; font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: 12px;"></span><br /><table border="0" bordercolor="#0000ff" cellpadding="0" cellspacing="0" style="width: 410px;"><tbody><tr><td width="410"><span style="color: black; font-family: Arial;"><strong>"לפני שנשלח אל כדור הארץ, פנה טאורוס, אל הפרים, אל אחד העגלים הצעירים. 'אתה תמות זמן קצר לאחר שתגיע אל כוכבו של הטורף האכזר ביותר ביקום, האדם, אבל אתן לך זכות לבחור בין שתי דרכים למות. באחת יסרסו אותך, יתלשו לך את הקרניים ויכלאו אותך במכלאה חשוכה עד שתשמין. אז יעמיסו אותך על משאית מסריחה, שם תצטופף עם עשרות פרים אחרים, וכולכם תישחטו&nbsp; כדי להפוך מאכל לבני האדם. האפשרות השנייה היא שמגיל צעיר יפטמו אותך במעדנים, ובמשך ארבע שנים תחיה בחופש מוחלט בשטחי המרעה. בסוף התקופה הזו תישלח אל מותך בקרב עיקש מול המטאדור. אתה תמות בסוף, אבל אולי גם הוא'. באיזו אפשרות, לדעתכם, בחר הפר?"</strong></span><br /><br /><strong><span style="color: #1f4d59; font-family: Arial;">ההמשך כולל מנולו, בפוסט הבא. </span></strong><br /><br /><strong><span style="color: #1f4d59; font-family: Arial;">פזית.</span></strong></td></tr><tr><td><strong></strong></td></tr></tbody></table><strong><br /></strong><br /><br /><br /><div style="text-align: right;">.&nbsp;</div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6710136305721622088-7634914549571211962?l=wwwpazitshaked.blogspot.com' alt='' /></div>פזיתhttp://www.blogger.com/profile/13917163603454569709noreply@blogger.com4tag:blogger.com,1999:blog-6710136305721622088.post-67124287737068629782010-09-17T01:33:00.002+02:002010-09-17T06:22:58.277+02:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><span class="Apple-style-span" style="background-color: yellow;">הייתי רוצה לתת &nbsp;לכם מעט &nbsp;רקע על מלחמות הפרים לפני שאני ממשיכה לספר לכם על חוויותי מן הזירה. תקראו עד הסוף וגם תגלו כיצד מתקשרים סקס וחושניות למלחמה בין האדם והחיה.</span><br /><br /><br /><span class="Apple-style-span" style="color: yellow;"><span class="Apple-style-span" style="background-color: purple;">מאיפה זה מגיע?</span></span><br /><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">זוהי מסורת איברית קדומה: מלחמות הפרים אכן החלו בתקופות עתיקות מאד והתפתחו כחלק מהתרבות הספרדית. </span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">השבטים האיבריים שהתגוררו בספרד בתקופות הפרה-היסטוריות נהגו להעלות את הפר, שהיה סמל לחוזק ולחסינות, כקורבן לאלים. </span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">בתקופה הרומית איבדה הלחימה את משמעותה הדתית והפכה למקור של בידור והנאה לצופים. &nbsp;</span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">מלחמה בפרים מעל גבם של סוסים הייתה עיסוק מכובד בקרב אבירי ספרד בימי הביניים. </span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">&nbsp;המוטיב של השור הלוחם היה קיים הרבה לפני הקורידה ( קורידה זו מלחמת פרים).</span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">יש משהו סמלי בדמותו של השור בתרבויות הים תיכוניות:&nbsp;</span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">השור היה סמל לכוח, לגבריות, דרך הארמונות המינואים שבכרתים ועד לתמונת השור הזועק ב"גרניקה" של פיקאסו.</span><br /><br /><span class="Apple-style-span" style="background-color: white;">( הייתי גם בכריתים בארמון המינואי, וזכיתי גם לראות את ה"גרניקה" לפני 3 חודשים במוזיאון במדריד -מי שרוצה לקרוא קצת יותר על המינוטאורוס של כריתים ,אני מצרפת קישור לפוסט קודם שלי שהקדשתי לו ,וזאת בהיותי חובבת מיתולוגיה כפי שכולכם יודעים. הכנסו לקישור :&nbsp;</span><a href="http://wwwpazitshaked.blogspot.com/2010/01/blog-post.html"><span class="Apple-style-span" style="background-color: white;">אגדה יוונית - המינוטאורוס</span></a><span class="Apple-style-span" style="background-color: white;">&nbsp;)</span><br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://2.bp.blogspot.com/_kh7tHuxFn_Y/TJDtqd1SQRI/AAAAAAAAHcU/OZIaUghFEo4/s1600/toro.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="181" src="http://2.bp.blogspot.com/_kh7tHuxFn_Y/TJDtqd1SQRI/AAAAAAAAHcU/OZIaUghFEo4/s200/toro.jpg" width="200" /></a></div><br /><br /><span class="Apple-style-span" style="color: yellow;"><span class="Apple-style-span" style="background-color: purple;">איך מגיעים הפרים לזירה?</span></span><br /><br /><span class="Apple-style-span" style="line-height: 24px;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">את השוורים מגדלים בכרי דשא ומרעה במרחב שבין סלמנקה לסיודד ריאל, והם נהנים מחופש כמעט מוחלט.&nbsp; בהגיעם לגיל שנתיים לערך, נשפטת יכולת הלחימה שלהם במבחן תעוזה – הטיינטה (tienta). &nbsp;ולאחר ארבע שנות התחשלות ודיאטה עשירה הם גדולי ממדים וחזקים באופן חריג. &nbsp;זוהי חווה המתמחית בגידול שוורים למטרה זו ובעליה טוענים בדרך כלל שהם ממיינים ובוחרים את השוורים בעלי התכונות התוקפניות.&nbsp; מומחים לתחום, המכונים אספיסיונאדס (aficionados), בוחנים בכלים מקצועיים את איכויותיה של כל חוות בקר כזו.</span></span><br /><div dir="rtl" style="line-height: 150%; margin: 0in 28.3pt 0pt 0in; text-align: justify;"><div style="text-align: right;"><br /></div><div style="text-align: right;"><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://1.bp.blogspot.com/_kh7tHuxFn_Y/TJDuKMXOF8I/AAAAAAAAHcc/E9S1Ruy3JpE/s1600/img_2657.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="http://1.bp.blogspot.com/_kh7tHuxFn_Y/TJDuKMXOF8I/AAAAAAAAHcc/E9S1Ruy3JpE/s320/img_2657.jpg" /></a></div><br /></div></div><br /><br /><span class="Apple-style-span" style="color: yellow;"><span class="Apple-style-span" style="background-color: purple;">כיצד הפכה מלחמת הפרים לספורט כה פופולארי ועממי?</span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="line-height: 24px;"><br /></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: yellow;"><span class="Apple-style-span" style="background-color: purple;"></span></span><span class="Apple-style-span" style="line-height: 24px;">במשחקי האבירים שקדמו למאה ה-18, התגרו הרוכבים בפר, ובדרך כלל לא המיתוהו. &nbsp;צורת קרב זו , נהוגה עד היום במקומות מסוימים בספרד (ובעיקר בפורטוגל.&nbsp; בגרסה זו, מכונה הלוחם רֶחוֹנְדוֹר (rejoneadors). &nbsp;</span><br /><span class="Apple-style-span" style="line-height: 24px;"><br /></span><br /><span class="Apple-style-span" style="line-height: 24px;"></span><span class="Apple-style-span" style="line-height: 24px;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">מלכי בורבון שהגיעו לספרד במאה ה-18, לא אהבו את השעשוע הזה ומלחמת הפרים חדלה להיות ספורט אצילים והפכה לשעשוע של "עמך".&nbsp;&nbsp; כך התהוותה, ברונדה (Ronda), כנראה, בסוף המאה ה-18, הגרסה הנוכחית, מלחמת פרים רגלית</span>. &nbsp;</span><br /><span class="Apple-style-span" style="line-height: 24px;"><br /></span><br /><span class="Apple-style-span" style="line-height: 24px;">אביה של מסורת קרב זו הוא פרנסיסקו רוֹמֶרוֹ, צאצא של שושלת לוחמי פרים מעולים. &nbsp;בני משפחתו ולוחמים מפורסמים אחרים עיצבו את הקורידה במהלך המאה ה-18 וה-19, עד לסגנון המוכר כיום.&nbsp;</span><span class="Apple-style-span" style="line-height: 24px;">הלוחם הידוע, פרנסיסקו מונטֶז עיצב את המסורת המשלבת פיקָדוֹר (דוקר) רכוב על סוס, ומטאדור (נגזר מ-Matar, שבספרדית פירושו להרגו), &nbsp;הנלחם כשהוא עומד על רגליו.&nbsp;</span><br /><span class="Apple-style-span" style="line-height: 24px;"></span><span class="Apple-style-span" style="line-height: 24px;"><span class="Apple-style-span"><span class="Apple-style-span" style="background-color: white;">אז נלחמו בפרים תוקפניים בני 5-6 שנים, שמשקלם כ-650 ק"ג.</span></span><span class="Apple-style-span"><span class="Apple-style-span" style="background-color: white;"> </span></span><span class="Apple-style-span" style="background-color: white;">&nbsp;</span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="line-height: 24px;"><br /></span><br /><span class="Apple-style-span" style="line-height: 24px;"></span><span class="Apple-style-span" style="line-height: 24px;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">חואן בלמונטה, לוחם מפורסם אחר, החליף אותם בפרים בני ארבע שנים, במשקל של 450 קילוגרם, כדי להפוך את הקרב לזריז, מהיר וחם יותר, וגם מבחן כוח טוב יותר למיומנות המטאדור. &nbsp;</span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><span class="Apple-style-span" style="line-height: 24px;"></span></span><span class="Apple-style-span" style="line-height: 24px;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">בשנים האחרונות, חזרו להשתמש בפרים גדולים.&nbsp;נראה שהמשקל והעוצמה בכל זאת מרשימים יותר את הקהל.</span></span><br /><div dir="rtl" style="line-height: 150%; margin: 0in 28.3pt 0pt 0in; text-align: justify;"><br /></div><div dir="rtl" style="line-height: 150%; margin: 0in 28.3pt 0pt 0in; text-align: justify;"><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"></div><br /></div><br /><span class="Apple-style-span" style="color: yellow;"><span class="Apple-style-span" style="background-color: purple;">כיצד ולמה הופכים להיות מטאדור?</span></span><br /><br />לא פשוט להיות מטאדור. לשם כך לא די באומץ ובזריזות, יש לעבור גם הכשרה מקצועית.&nbsp; <br /><br />הזוי ככל שיישמע, יש בספרד המודרנית של ימינו, ישנם בתי ספר מיוחדים, להכשרת לוחמים לקורידה.&nbsp;&nbsp; <br /><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">בספרד, חולמים לא מעט ילדים על חליפה רקומה זהב, שור מובס לרגליהם והמונים מריעים להם בזירה. </span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">כמו הילדים המתאמנים בסמטאות ניו יורק, כשהם חובשים כובעים שמצחיותיהם הפוכות, מתאמנים בהטבעת כדור לסל וחולמים להיות מייקל ג'ורדן; כך כאן, המטאדור הוא גיבור תרבות וסמל לאומי - צעיר, חזק, אמיץ, גברי, אהוב. מודל&nbsp; לחיקוי. </span><br /><br />עד לפני שני עשורים, מי שחלם להיות מטאדור נאלץ להרחיק לאחת מחוות גידול הפרים &nbsp;הפזורות בעיקר בחבל אנדלוסיה, ולבקש להצטרף לצוות החווה, בתקווה שיום אחד ירשו לו להתאמן עם הפרים. <br />זה היה עסק משפחתי, ומרבית לוחמי הפרים היו באופן טבעי בני משפחה של מגדלי פרים או של מטאדורים<br /><br /><span class="Apple-style-span" style="color: yellow;"><span class="Apple-style-span" style="background-color: purple;">איך נעשית היום הכשרת המטאדור?&nbsp;</span></span><br /><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">עם השינויים הכלכליים והחברתיים של המאה הנוכחית, ובעיקר עקב הנהירה לערים הגדולות, חל שינוי גם במסורת זאת. צעירים שגדלו בעיר התקשו לוותר על חייהם הנוחים ועל האפשרויות לרכוש השכלה מסודרת. &nbsp;</span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">להיות עובד חווה במקום מרוחק מן המרכז כבר לא נחשב עניין אטרקטיבי. </span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">אבל הדרישה להכשרה מקצועית בתחום זה לא פחתה; וכך נוסד ב-1975 במדריד, בית הספר המודרני הראשון למטאדורים. &nbsp;</span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><br /></span><br />שכר הלימוד סמלי; הלימודים מסובסדים על ידי הרשויות המקומיות, כדי שכל ילד בבירה הספרדית יוכל ללמוד. המגבלה היחידה היא גיל הקבלה. – 12 שנים. ההצלחה היתה מיידית. &nbsp;מאות צעירים נרשמו ללימודים, מוכנים לעבור מסלול מפרך של ארבע שנות לימוד, עבור הסיכוי הקלוש שיום אחד יזכו לעמוד בזירה, אחד על אחד מול ה"טורוס" האימתניים<br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><br /></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">נערותם של מטאדורים לעתיד מזכירה את זו של לוחמי הסומו ביפן, שכבר מגיל צעיר נתונים במשטר אימונים ובדיאטה חמורים. &nbsp;אלא שבמקום לייצר מכונות מלחמה עתירות שומן ושרירים, יוצאים מבית היוצר הספרדי לוחמים דקיקים, גמישים וחזקים, בעלי תנועות וגינונים הדומים לאלה של רקדני&nbsp; בלט -&nbsp;ביחס הפוך לפרים, שגם אותם בוחרים בגיל צעיר.</span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><br /></span><br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://4.bp.blogspot.com/_kh7tHuxFn_Y/TJERw4EJhsI/AAAAAAAAHcs/OdnYGKzzPS4/s1600/matador2sm.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="http://4.bp.blogspot.com/_kh7tHuxFn_Y/TJERw4EJhsI/AAAAAAAAHcs/OdnYGKzzPS4/s320/matador2sm.jpg" /></a></div><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><br /></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><span class="Apple-style-span" style="background-color: white;">שימו לב לגזרה החטובה ולעמידה הגאה של המאטדור , ממש כמו רקדן בלט ,חנוט בחליפה הדוקה.</span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><br /></span><br /><span class="Apple-style-span" style="background-color: purple;"><span class="Apple-style-span" style="color: yellow;">מה קורה כשמתחיל המופע?</span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><br /></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">בתכנית מופיעים שלושה לוחמים, כל אחד בשני קרבות.</span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">&nbsp;הפעילות מתחילה בפָּסֶאוֹ, שהיא תהלוכה חגיגית של המשתתפים לצלילי מוזיקה במקצב הפסדובלה (Paso doble). </span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><span class="Apple-style-span" style="background-color: white;">(אני יכולה להגיד לכם שזה היה מאוד מרגש לראות את טקס הפתיחה.)</span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">את הפסאו , מנהיגים האָלְגוּסילֶס (Alguziles), עוזריו של נשיא הקורידה, ואחריהם הטוררוס (toreros). &nbsp;</span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><br /></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">מראה הסוסים המטופפים באצילות והלוחמים הלבושים בשלל צבעים הוא חזיון מרשים ויש בפסדובלה משהו מעורר ומרנין, &nbsp;הגורם לצופה להתרגש ולצפות בקוצר רוח לקראת הבאות.</span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><br /></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: yellow;"><span class="Apple-style-span" style="background-color: purple;">מי זו ורוניקה?</span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><br /></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><span class="Apple-style-span" style="background-color: white;">במערכה הראשונה</span> נכנס המטאדור לזירה, מצויד בקָפֶּאָה, שהיא מעיין שכמייה אדומה ורחבה (שנועדה לשלהב את הקהל, לא את הפר, שהוא עיוור צבעים). &nbsp;</span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">לפי תגובות הפר מעריך המטאדור את מזגו, את פיקחותו ואת טיב תגובותיו.&nbsp; </span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">אחד התרגילים המפורסמים בו נוקטים הלוחמים נקרא וֶרוֹניקָה, משום שבתרגיל זה, מתנופפת השכמייה כה קרוב לפני הפר, כפי שוורוניקה הקדושה הייתה קרובה לפניו של ישו.</span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><br /></span><br />אחרי כן, מגיעים הפיקדורים, כשהם רכובים על סוסים שצידם האחד מרופד כהגנה בפני התקפותיו של הפר.&nbsp; <br />בעזרת חניתות ארוכות, הם פוצעים אותו באזור שרירי הצוואר, כדי להגביר את תוקפנותו.&nbsp; אם מתגלה הפר כפחדן, מנופף נשיא הקורידה במטפחת ראש אדומה. &nbsp;בכך הוא מסמן שהדגלונים שייתקעו במפרקתו, יהיו בצבע שחור, המסמל בוז. <br />בשלב זה, מגיב הקהל לעתים בצעקות ובשריקות.<br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><br /></span><br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://3.bp.blogspot.com/_kh7tHuxFn_Y/TJEV3_3AL6I/AAAAAAAAHc0/T2N0KKyhOYU/s1600/%D7%9E%D7%93%D7%A8%D7%99%D7%93+9-10+139.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="http://3.bp.blogspot.com/_kh7tHuxFn_Y/TJEV3_3AL6I/AAAAAAAAHc0/T2N0KKyhOYU/s320/%D7%9E%D7%93%D7%A8%D7%99%D7%93+9-10+139.jpg" /></a></div><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">&nbsp;<span class="Apple-style-span" style="background-color: white;">בתמונה למעלה זהו הפיקדור - ( אני צילמתי את התמונה....)</span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><br /></span><br /><span class="Apple-style-span"><span class="Apple-style-span" style="color: yellow;"><span class="Apple-style-span" style="background-color: purple;">מה זה פר רע?</span></span></span><br /><br />לעתים מכוונות קריאות הבוז נגד הפיקדור, שלדעת הקהל הגזים בדקירותיו, ולעתים, נגד הפר שלדעת הקהל היה "רע", כלומר, עצלן, מאופק ומסרב לספק את הסחורה שהם ביקשו לקבל. <br /><br />&nbsp;באחד הקרבות, כפף הפר את גוו וקיבל את הדקירות בהכנעה. הקהל הגיב בגידופים ובשאגות "מאלו טורו" (פר רע). &nbsp;&nbsp;לעתים, מתגלה הפר כלוחם מעולה. &nbsp;יש פרים הנוגחים את הסוס בחוזקה, ואף מסוגלים להרימו בקרניהם ולהשליכו אל הקרקע. &nbsp;ברגע זה, כמו בכל רגע אחר שנשקפת סכנה למישהו, מגיחים כל המשתתפים, ומסיחים את תשומת ליבו של הפר, כדי לאפשר לפיקדור להימלט ולסוסו להיחלץ.<br /><br /><span class="Apple-style-span" style="background-color: white;">אני רוצה לספר לכם עובדה שהביא לידיעתי שמעון ידידי: במידה והפר עצל ולא מתחשק לו להילחם,חייבים להחליפו בפר עם קצת יותר מוטיבציה. &nbsp;</span><br /><span class="Apple-style-span" style="background-color: white;">וכיצד מורידים את &nbsp;הפר מן הזירה? &nbsp;בשיטה הכי עתיקה בעולם: מכניסים לזירה פרות &nbsp;ולאחר מכן מניסים אותן לכיוון היציאה. הפר רודף אחריהן ויורד מן הזירה למכלאה.&nbsp;</span><br /><span class="Apple-style-span" style="background-color: white;"><br /></span><br /><span class="Apple-style-span" style="background-color: white;">במידה וזה לא מצליח : הפרות חוזרות שוב ושוב על התרגיל, עד שהפר פורש אחריהן בכבוד.&nbsp;</span><br /><br /><span class="Apple-style-span" style="background-color: white;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">במערכה השניה</span></span><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">&nbsp;</span><span class="Apple-style-span" style="line-height: 24px;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">בשלב השני נועצים הבנדריירים (banderlleros), שרבים מהם הם לוחמי פרים על סף פרישה,&nbsp;בנדריאס (banderillas) - קרסי פלדה במפרקתו של הפר.&nbsp; </span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="line-height: 24px;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">אלה קבועים בקצותיהם של מוטות עץ קטנים, המקושטים בדגלים צבעוניים.&nbsp; </span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="line-height: 24px;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">הבנדריירים המיומנים משתדלים להתקרב כמה שיותר אל מול ראש הפר, לתקוע את הקרסים ולהימלט מפגיעת קרניו. &nbsp;</span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="line-height: 24px;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">נוסף על תפקיד זה, במצבים מסוכנים מוטל על הבנדריירים להסיח את דעתו של הפר מן המטאדור בעזרת צעיפים צהובים-סגולים. &nbsp;(ואני אומרת לכם, זה לא פחות מסוכן מתפקידו של המטאדור....)</span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="line-height: 24px;"><br /></span><br /><span class="Apple-style-span" style="line-height: 24px;"><span class="Apple-style-span" style="background-color: white;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">במערכה השלישית&nbsp;</span></span></span><span class="Apple-style-span" style="line-height: 24px;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">&nbsp;והאחרונה של הדרמה מופיע המטאדור כשהוא מנופף במוּלֶטָה, אריג אדום המחובר למוט עץ. &nbsp;</span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="line-height: 24px;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">הוא מברך את נשיא הקורידה, ומקדיש את הפר לאחד האישים החשובים בקהל (קשה שלא להרהר בגלדיאטורים שניצבו ברחבת הקולוסיאום ברומא ובירכו את הקיסר). ואז בידו השמאלית המואלטה וביד ימינו חרב, משליך המטאדור את כובעו וניצב מלא גאווה מול יריבו. &nbsp;בשלב זה זוכה המטאדור בדרך-כלל לקריאות עידוד.&nbsp;&nbsp;</span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="line-height: 24px;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">אחת הדרכים לבדוק את אומץ ליבם של המאטאדורים היא לראות היכן הם בוחרים לבצע את המופע שלהם. &nbsp;</span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="line-height: 24px;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">אלו שעושים זאת באמצע הזירה אמיצים יותר ממטאדורים שבוחרים להופיע בצידי הזירה קרוב לנקודות המילוט. &nbsp;</span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="line-height: 24px;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><br /></span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="line-height: 24px;"><span class="Apple-style-span"><span class="Apple-style-span" style="color: yellow;"><span class="Apple-style-span" style="background-color: purple;">איך זה מסתיים?</span></span></span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="line-height: 24px;"><br /></span><br /><span class="Apple-style-span" style="line-height: 24px;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">המטאדור מפגין תנועות חדות ומהירות כשל רקדן פלמנקו, שעם מעט דמיון ניתן להשוותן לנסיקותיה של דבורה החגה ועוקצת במהירות, ועל כן זוכה למחיאות כפיים סוערות מהקהל. </span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="line-height: 24px;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">&nbsp;רמתו של המטאדור נקבעת על פי השקט, השלווה, והאלגנטיות של תנועות הקרב שמבצע גופו, סמוך ככל&nbsp;האפשר לראשו של התוקף.&nbsp; </span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="line-height: 24px;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">האקט האחרון בקרב נקרא אֶסְטוֹקָדָה.&nbsp; הפר עומד רועד, קצף עולה מפיו, ראשו מורכן, מבטו כבוי, ודומה שהוא מכיר כי בא קיצו, אך מחליט להלחם עד הרגע האחרון. &nbsp;</span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="line-height: 24px;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">המטאדור עומד מולו, חרבו השלופה בידו, והוא מכוון אותה אל בין כתפיו של הפר, לנקודה מסוימת ליד המפרקת, שגודלה כמטבע. </span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="line-height: 24px;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">חדירה דרכה תביא לפגיעה ישירה בליבו של הפר. &nbsp;באותו הזמן, על ידי נפנופי המולטה, מסיחה ידו השנייה, את תשומת לבו של הפר.</span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="line-height: 24px;"><br /></span><br /><span class="Apple-style-span" style="line-height: 24px;">רק לעתים מצליח המטאדור לבצע את האסטוקדה בנעיצה אחת, מהירה ואלגנטית. &nbsp;</span><br /><span class="Apple-style-span" style="line-height: 24px;">ברוב המקרים דוקר המטאדור את הפר פעמים רבות, עד שזה כורע באפיסת כוחות. &nbsp;אז לא נותר למטאדור אלא להתייצב מעל הפר המובס ולנעוץ בו את חרבו. &nbsp;</span><br /><span class="Apple-style-span" style="line-height: 24px;">הקהל שופט את המטאדור ללא הרף. תנועות גוף זריזות או בריחה מפני הפר התוקף הן עברות שהקהל הספרדי המבין עניין אינו מוכן לסלוח עליהן. &nbsp;ומאידך, נפנופי מולטה מהירים במיוחד, התחמקות אלגנטית ואסטוקדה אמיצה ומהירה, יזכו את המטאדור במחיאות כפיים סוערות, ויעניקו לו את אחת מאוזני הפר, ובמקרים רבים גם את זנבו.&nbsp;</span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue; line-height: 24px;"><br /></span><br /><span class="Apple-style-span" style="line-height: 24px;"></span><span class="Apple-style-span" style="color: blue; line-height: 24px;">כשהמטאדור מפגין יכולת גרועה הוא יוצא מהזירה כשהוא חפוי ראש, כשהוא מלווה בשריקות ולפעמים גם בנאצות מפי הקהל המאוכזב.&nbsp;</span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue; line-height: 24px;"><br /></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue; line-height: 24px;">בסיומו של קרב טוב, מנקודת מבטו של הקהל, ינופף נשיא הקורידה במטפחת כחולה.&nbsp; בכך יברך את הפר המת על אומץ הלב שהפגין, ויסמן למובילי הפרדות לגרור את הפגר סביב הזירה במצעד ניצחון. <span class="Apple-style-span" style="background-color: white;">(ראו התמונה למטה... אני צילמתי)</span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue; line-height: 24px;"><br /></span><br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://3.bp.blogspot.com/_kh7tHuxFn_Y/TJEbGT8eLiI/AAAAAAAAHc8/8CIeeb_15iw/s1600/%D7%9E%D7%93%D7%A8%D7%99%D7%93+9-10+136.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="http://3.bp.blogspot.com/_kh7tHuxFn_Y/TJEbGT8eLiI/AAAAAAAAHc8/8CIeeb_15iw/s320/%D7%9E%D7%93%D7%A8%D7%99%D7%93+9-10+136.jpg" /></a></div><span class="Apple-style-span" style="color: blue; line-height: 24px;"><br /></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><span class="Apple-style-span" style="line-height: 24px;"><br /></span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="line-height: 24px;"><span class="Apple-style-span"><span class="Apple-style-span" style="color: yellow;"><span class="Apple-style-span" style="background-color: purple;">סקס בזירה</span></span></span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><span class="Apple-style-span" style="line-height: 24px;"><span class="Apple-style-span" style="background-color: white;"><br /></span></span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><span class="Apple-style-span" style="line-height: 24px;"><span class="Apple-style-span" style="background-color: white;">כשלמדתי במכון "סרוונטס " בתל-אביב ספרדית, היתה לי מורה בשם ראקל שבאחד השיעורים נתנה לנו הסבר &nbsp;על מלחמות הפרים. אני זוכרת היטב את דבריה כי זו נראית לי נקודת מבט מעניינת ומרתקת.&nbsp;</span></span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><span class="Apple-style-span" style="line-height: 24px;"><span class="Apple-style-span" style="background-color: white;">ראקל סיפרה שהמטאדור למעשה משחק בדמות של אישה. הוא לבוש בבגדים צמודים וצבעיהם נשיים: גרביים ורודות, בגד מעוטר בזהב, צבעי אדום למינהם. כמו כן הוא מטשטש את אזור המפשעה,כך שיראה שטוח כמו אישה.&nbsp;</span></span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><span class="Apple-style-span" style="line-height: 24px;"><span class="Apple-style-span" style="background-color: white;">הגלימות הצבעוניות: ורוד ,צהוב ואדום הן כמו חצאית נשית מתנפנפת ועימה הוא מבצע צעדי ריקוד ומחול כמו רקדנית בלט או רקדנית פלמנקו. כובעו של המטאדור שחור ובשתי קצותיו 2 עיגולים שדומים לשיער אישה.&nbsp;</span></span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><span class="Apple-style-span" style="line-height: 24px;"><span class="Apple-style-span" style="background-color: white;"><br /></span></span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><span class="Apple-style-span" style="line-height: 24px;"><span class="Apple-style-span" style="background-color: white;">השור הוא הגבר שבמחול האכזרי הזה. קרניו הן סמל לאיבר המין הגברי שבא לנגח את האישה. גודלו ועוצמתו הן כשל גבר חזק ונחוש.&nbsp;</span></span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><span class="Apple-style-span" style="line-height: 24px;"><span class="Apple-style-span" style="background-color: white;"><br /></span></span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><span class="Apple-style-span" style="line-height: 24px;"><span class="Apple-style-span" style="background-color: white;">כך מתנהל לו משחק מקדים אירוטי בין הפר לשור. &nbsp;המטאדור עומד לעיתים מול פניו של השור ומבליט כלפיו את אזור החלציים בתנועה מתגרה.&nbsp;</span></span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><span class="Apple-style-span" style="line-height: 24px;"><span class="Apple-style-span" style="background-color: white;"><br /></span></span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="line-height: 24px;"><span class="Apple-style-span" style="color: purple;"><span class="Apple-style-span" style="background-color: yellow;">קצרה היריעה מלספר את הכל. זה על קצה המזלג.</span></span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><span class="Apple-style-span" style="line-height: 24px;"><span class="Apple-style-span" style="background-color: white;"><br /></span></span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="line-height: 24px;"><span class="Apple-style-span"><span class="Apple-style-span" style="color: purple;"><span class="Apple-style-span" style="background-color: yellow;">המשך החוויות מהזירה אפרסם בפוסט הבא</span></span></span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><span class="Apple-style-span" style="line-height: 24px;"><span class="Apple-style-span" style="background-color: white;"><br /></span></span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="line-height: 24px;"><span class="Apple-style-span"><span class="Apple-style-span" style="color: purple;"><span class="Apple-style-span" style="background-color: yellow;">פזית</span></span></span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><span class="Apple-style-span" style="line-height: 24px;"><span class="Apple-style-span" style="background-color: white;"><br /></span></span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><span class="Apple-style-span" style="line-height: 24px;">מקור : אתר הבית של גילי חסקין </span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><span class="Apple-style-span" style="line-height: 24px;"><br /></span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><span class="Apple-style-span" style="line-height: 24px;"><span class="Apple-style-span" style="background-color: white;"><br /></span></span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><span class="Apple-style-span" style="line-height: 24px;"><span class="Apple-style-span" style="background-color: white;"><br /></span></span></span></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6710136305721622088-6712428773706862978?l=wwwpazitshaked.blogspot.com' alt='' /></div>פזיתhttp://www.blogger.com/profile/13917163603454569709noreply@blogger.com5tag:blogger.com,1999:blog-6710136305721622088.post-32267158980232485532010-09-14T20:09:00.000+02:002010-09-14T20:09:43.234+02:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><b>ביום ראשון הייתי לראשונה בחיי במלחמת פרים.</b></span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><br /></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">בלב מדריד יש איצטדיון ידוע וותיק, שנוסד ב- 1929 שנקרא " לאס ונטאס" . במקום הזה נערכות מלחמות הפרים.</span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">"ונטס" בספרדית זה מכירות "sale" אינני יודעת איך השם מתקשר למלחמות השוורים אבל זה התירגום.</span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">הצטיידתי בכרטיסים דרך האינטרנט, עוד לפני הנסיעה, ובחרתי &nbsp;מקומות טובים: שורה 4, כך שאפשר יהיה להסתכל לשור בעיניים! וכמובן שיהיה בצל. זה גם כתוב על הכרטיס.</span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><br /></span><br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://2.bp.blogspot.com/_kh7tHuxFn_Y/TI-uC6nt_OI/AAAAAAAAHb0/SHB-GkNWLqk/s1600/%D7%A4%D7%96%D7%99%D7%AA+%D7%91%D7%9E%D7%93%D7%A8%D7%99%D7%93+%D7%A1%D7%A4%27+2010+016.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="http://2.bp.blogspot.com/_kh7tHuxFn_Y/TI-uC6nt_OI/AAAAAAAAHb0/SHB-GkNWLqk/s320/%D7%A4%D7%96%D7%99%D7%AA+%D7%91%D7%9E%D7%93%D7%A8%D7%99%D7%93+%D7%A1%D7%A4%27+2010+016.jpg" /></a></div><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><br /></span><br /><br />כשהגענו לשם,סיפרה לי נטלי, (החברה של בני), שמישהו שעובד איתה ,בחור בשם חוסה משהו, ביקש שכשנגיע לזירה נצלצל לאיזה "פרסונה" &nbsp;שהוא מכיר ושיש&nbsp;לו קשרים בזירה. והוא כבר יטפל בנו. שמו של הגברבר הלטיני הוא מנולו.<br /><br /><span class="Apple-style-span" style="background-color: white;">צלצלתי...</span><br /><br />" hola senor Manolo como esta? soy Pazit la amiga de jose " ובתרגום חופשי: שלום מר מנולו, מה שלומך? אני פזית הידידה של חוסה... לפי טון הדיבור הנמרץ שלו וההבנה המידית ,היה נראה כאילו הוא ציפה לשיחתנו במשך כל היום.<br /><br />בקלילות ונחמדות הוא התחיל לתחקר אותי : " איפה אתן יושבות? כן, שער 9, אבל איפה? למעלה או למטה? טוב, אין בעיה , תכנסו ותחכו לי....אני כבר מגיע".<br /><br /><span class="Apple-style-span" style="color: yellow;"><span class="Apple-style-span" style="background-color: purple;">התיישבנו במקומותינו &nbsp;, לא לפני שקנינו ביורו וחצי לכל אחת כרית לרפד את הישבן מאימת האבן הקשה.</span></span><br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://2.bp.blogspot.com/_kh7tHuxFn_Y/TI-5nOawcnI/AAAAAAAAHcE/Ayt-Hrbaxpw/s1600/Rotation+of+%D7%9E%D7%93%D7%A8%D7%99%D7%93+9-10+095.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="http://2.bp.blogspot.com/_kh7tHuxFn_Y/TI-5nOawcnI/AAAAAAAAHcE/Ayt-Hrbaxpw/s320/Rotation+of+%D7%9E%D7%93%D7%A8%D7%99%D7%93+9-10+095.jpg" /></a></div><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">לא עברה דקה, ומנולו התייצב. נישק לי את היד וציווה על שתינו לקום ולבוא אחריו. האסרטיביות שלו והבעת הפנים הרצינית נתנה לנו הרגשה שאין מצב שאנחנו לא עושות מה שהוא רוצה.</span><br /><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">קמנו, לא לפני ששאלתי אותו אם זה בסדר להשאיר את הכריות ללא השגחה,והוא אמר שזה בסדר גמור.</span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">&nbsp;הוא הוציא אותנו אל האיזור שבו יש את המזנונים. (המקום נראה כמו "היכל נוקיה" ,שערים, שערים ומזנונים במעגל החיצוני) &nbsp;ושאל איזה קפה נשתה.</span><br /><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">האמת, לא חשבנו לשתות קפה ,אבל לא היה נעים לסרב אז הזמנו. הוא שילם בעד הקפה לפני שהבנו מה קורה ולא הספקנו למחות.ככל הנראה אנחנו היינו כלולות במסגרת טיפול אישי שהוא מעניק לידידותיו של חוסה....</span><br /><br /><span class="Apple-style-span" style="color: purple;"><span class="Apple-style-span" style="background-color: yellow;">אחרי שהכינו לנו את הקפה,הוא הכניס אותנו חזרה לשער, וסימן בידו בארשת חשיבות לסדרן שאנחנו איתו, (יכולנו גם להציג את הכרטיסים,אבל מנולו איתנו , ואז זה נראה הרבה יותר רציני...) .</span></span><br /><br /><span class="Apple-style-span" style="color: purple;"><span class="Apple-style-span" style="background-color: yellow;">הוא &nbsp;הושיב אותנו בחזרה במקומותינו ונתן לנו תוכניה של הארוע. זו תכניה שמחלקים בחינם, אבל מהיד של מנולו ,היא קיבלה חשיבות רבה יותר.</span></span><br /><br /><span class="Apple-style-span" style="color: purple;"><span class="Apple-style-span" style="background-color: yellow;">הוא הורה לנו לשבת בנוח, וביקש שכשיגמר הארוע ( 3 מטדורים ו- 6 פרים) שלא נלך ונמתין לו</span></span>.<br /><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><span class="Apple-style-span" style="background-color: white;">וכשאני אומרת : הורה לנו, לקח אותנו ,הושיב אותנו, זה היה ממש ככה. אדם דומיננטי שיודע בדיוק את העבודה ומסחרר אותך כך שאתה לא יכול לסרב לו.&nbsp;</span></span><br /><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">בינתיים הוא ירד למטה ,ממש ליד הזירה, נפנף לנו בידו, ביקש שנעמוד, וחבר שלו עם מצלמת עיתונות ענקית הנציח את שתינו מחייכות במבוכה.. כולם הסתכלו עלינו ובטח חשבו : " מי השתיים האילו שזוכות לצילום מקצועי..?"</span><br /><br /><span class="Apple-style-span" style="color: yellow;"><span class="Apple-style-span" style="background-color: purple;">האמת שאין לי מושג היכן תתפרסם התמונה הזו. אולי יש ירחון של מלחמות שוורים ויעשו לנו פוטו-מונטג' עם מטדור חתיך ומסוקס? &nbsp;ואולי עם פר שחור וזועם? מי יודע.&nbsp;</span></span><br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://4.bp.blogspot.com/_kh7tHuxFn_Y/TI-5b_Djd8I/AAAAAAAAHb8/2XGsDyua4-w/s1600/%D7%9E%D7%93%D7%A8%D7%99%D7%93+9-10+097.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="http://4.bp.blogspot.com/_kh7tHuxFn_Y/TI-5b_Djd8I/AAAAAAAAHb8/2XGsDyua4-w/s320/%D7%9E%D7%93%D7%A8%D7%99%D7%93+9-10+097.jpg" /></a></div><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">לפנינו ישבה חבורה של גברים שיצרו עמנו קשר עין, ואז החלטתי לבקש מאחד מהם,שנראה כמו אינדיאני,שיצלם את נטלי ואותי. כמובן שהוא הסכים וזה &nbsp;נעשה באדיבות ובחיוך, ואז החלטתי לשאול אותם מאין הם ומסתבר שהם מאקוואדור, כשסיפרתי שאנחנו מישראל,ואז הם מילמלו &nbsp;בנימוס : muy bien, muy bien .... והשיחה הסתיימה.&nbsp;</span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">היתה לי הרגשה שהיחסים התקלקלו עקב חשיפת זהותנו,אבל הייתי נחושה לתקן אותם בשלב מאוחר יותר.&nbsp;</span><br /><br /><span class="Apple-style-span" style="background-color: yellow;">סיימנו לשתות את הקפה של מנולו שהעלה לנו את טמפרטורת הגוף ל- 70 מעלות, והלכנו לקנות שתיה קלה .</span><br /><br />בינתיים הכינו את הזירה. סימנו את המעגלים בצבע לבן, גרפו את החול, השעה כבר התקרבה לפתיחת הטורניר ואנחנו היינו נרגשות לקראת הפתיחה.....<br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://1.bp.blogspot.com/_kh7tHuxFn_Y/TI-59dGCHnI/AAAAAAAAHcM/chC2To2_vQM/s1600/%D7%9E%D7%93%D7%A8%D7%99%D7%93+9-10+096.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="http://1.bp.blogspot.com/_kh7tHuxFn_Y/TI-59dGCHnI/AAAAAAAAHcM/chC2To2_vQM/s320/%D7%9E%D7%93%D7%A8%D7%99%D7%93+9-10+096.jpg" /></a></div>המשך החוויות בפוסט הבא....<br /><br />פזית</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6710136305721622088-3226715898023248553?l=wwwpazitshaked.blogspot.com' alt='' /></div>פזיתhttp://www.blogger.com/profile/13917163603454569709noreply@blogger.com4tag:blogger.com,1999:blog-6710136305721622088.post-1714928279025386682010-09-12T13:28:00.000+02:002010-09-12T13:28:14.986+02:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><img height="200" src="http://carrot.mcb.uconn.edu/~olgazh/photogal/nov07/the_last_leaf2.jpg" width="198" /><br /><br /><br />כשלמדתי אנגלית בבית ספר היסודי היה לי מורה בשם אליעזר גוטנטג. אם יש מישהו שאפשר לקרוא לו מורה,זה האיש.<br />שיטת הלימוד שלו היתה יחודית ,מעניינת ומרתקת.<br />אני חושבת שממנו באה לי האהבה לשפות,או למען הדיוק הוא עורר את אשר היה חבוי בי.<br /><br />אליעזר גוטנטג היה "מכריח" את תלמידי הככיתה להגיע אליו בשבת בבוקר הביתה לקבל ספר קריאה באנגלית. הוא הייה מקדיש את השבתות לקבל את תלמידיו בחדר העבודה שלו ,בבית ברחוב יחזקאל שנמצא בצפון דיזנגוף.<br />כולם הגיעו אליו (מלווים ע"י ההורים ,שהתקבלו בסבר פנים יפות על ידו ועל ידי אשתו).כולנו החלפנו ספרים אצלו ,איש איש לפי רמתו ולפי המלצתו.<br /><br />אין ספק שמכיתה ג' ועד כיתה ח' הקריאה בספריו של אליעזר גוטנטג שיפרו את ידיעת השפה לאין ערוך וחשפו אותנו ליצירות שונות שספק אם הייתי קוראת אותן בעברית.<br />בחופש הגדול הוא המשיך לקבל אותנו בביתו והיינו צריכים להגיש לו 8 "בוק-רפורטס" book reports .<br />לכל שבוע חופש,ספר אחד.<br />קראנו את או' הנרי,את רואלד דאל ועוד. גם בכיתה הוא היה מספר לנו סיפורים בצורה מוחשית ומרתקת.<br />זה סוג המורים שלעולם לא שוכחים שמטביעים את חותמם בך לכל החיים.מורה לחיים!<br /><br /><span class="Apple-style-span" style="background-color: yellow;">ולמה נזכרתי באליעזר גוטנטג?</span><br /><br />אני כרגע &nbsp;במדריד ,אצל בני,. מן החלון נשקף נוף שהזכיר לי סיפור של או' הנרי. הסיפור נקרא "העלה האחרון"<br />the last leaff, וזה סיפור שהיה מעלה דמעות בעיני ומרגש אותי כל פעם מחדש. גם היום.<br /><br />הנוף הוא פשוט מאוד. קיר לבנים חלק.<br /><br />והרי הסיפור לפניכם:<br /><br /><br /><span class="Apple-style-span" style="background-color: yellow;">העלה האחרון</span><br /><br />מר ברמן חי בשכונה שקטה בעיר ניו יורק. הוא היה צייר ששאף כל חייו ליצור את יצירת המופת שלו,האחת והיחידה שתפרסם אותו.<br />בבניין שלו ,קומה מעליו חיו שתי נשים צעירות .<br />החורף הגיע,חורף קר וקשה.<br />אחת הנשים חלתה בדלקת ריאות קשה,ולמרות טיפול מסור של חברתה וביקוריו התכופים של הרופא אצלה,לא החלימה.<br />הייאוש החל מכרסם בה...היא ישבה והתבוננה על העץ שהיה בחצר הבית ועל עליו הנושרים.<br />יום אחד אמרה לחברתה: " כשהעלה האחרון יפול, אני אמות"<br />וכך ,במקום לנסות ולהחלים ולמלא את עצמה בתקווה,ישבה וצפתה בעלים הנושרים זה אחר זה.<br /><br />גם מר ברמן ניסה לעודד את רוחה ולבקש ממנה להפסיק לחשוב על העץ,על עליו הנושרים ועל המוות.<br /><br />אך לשווא! כלום לא עזר. "אני אמות כשהעלה האחרון יפול מן העץ" חזרה ואמרה.<br /><br />הגיע היום: נותר עלה אחד על העץ.<br /><br />הלילה ירד, הבוקר עלה, והיא פתחה את הוילון והנה העלה העיקש עומד עדיין על הענף ,מסרב ליפול.<br />" זה עניין של זמן..." אמרה. " הלילה הוא יפול..."<br />ושוב לילה, שוב בוקר, היא מסיטה את הוילון : והעלה עומד איתן ועיקש על הענף.<br /><br />לאט לאט החלה להתאושש ולהתחזק עד שנרפאה כמעט לגמרי.<br />כשבא הרופא לבקר אותה והתפעל מהתאוששותה המפתיעה,הוא גם סיפר לה כי השכן מלמטה , מר ברמן, חולה מאוד<br />&nbsp;"שעותיו ספורות...יש לו דלקת ריאות קשה.." אמר לה הרופא.<br /><br />"מה קרה למר ברמן?" שאלה.<br />"אינני יודע מה הוא חשב לעצמו" אמר הרופא , " אבל כל לילה הוא יצא בקור המקפיא לצייר על קיר הלבנים בחצר הבית, לטענתו את יצירת המופת של חייו"<br /><br />ואז היא הבינה: הוא צייר לה את העלה על הקיר החשוף, צייר אותו כל כך חי ואמיתי ונתן לה את חייה במחיר חייו.<br /><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">זו היתה יצירת המופת של מר ברמן.</span><br /><br />פזית</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6710136305721622088-171492827902538668?l=wwwpazitshaked.blogspot.com' alt='' /></div>פזיתhttp://www.blogger.com/profile/13917163603454569709noreply@blogger.com8tag:blogger.com,1999:blog-6710136305721622088.post-4921886112737963692010-09-03T19:37:00.000+03:002010-09-03T19:37:48.144+03:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b>יום שישי בבוקר. הפגישה השבועית עם שלומי במספרה.&nbsp;</b></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b><br /></b></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b>" מה קורה שלומי? , אין סיפורים? אין התרחשויות? הקהל דורש " אמרתי .</b></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b>" לא חסר" &nbsp;אמר לי &nbsp; " תני לי רק לשתות קפה ולאכול את הטוסט"&nbsp;</b></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b><br /></b></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b>עליתי לקומה השניה ונתתי לרחל לטפל בציפורניי ולמשוח אותן בלק אדום,</b></span><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b>כשלפתע הציץ ראשו&nbsp;</b></span><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b>של שלומי במעלה &nbsp;המדרגות &nbsp;&nbsp;</b></span><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b>( מדרגות לולייניות וכל כך תלולות, שלעלות בהן זה כמו לטפס לראשו של מגדל פעמונים &nbsp;של &nbsp;כנסיה )</b></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b><br /></b></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b>"תשמעי סיפור" הוא אומר : " לידידה שלי היה רכב מסוג רנו, רכב ישן, שאפילו חברות הביטוח לא מוכנות לבטח כבר.</b></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b>יום אחד גנבו לה את הגרוטאה הזו. בשל "שוויו" של הרכב היא לא הזדרזה לגשת למשטרה ולהגיש תלונה. מה בוער? גם כך אין עליו ביטוח. אפשר לדחות את זה עוד קצת...."&nbsp;</b></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b><br /></b></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b>" נו..." שאלתי ..."ומה הסיפור...?"</b></span><br /><br />"<b>טוב" הוא ממשיך, תוך לעיסת הסנדוויץ המגרה &nbsp;</b><br /><b>" יום אחד מתקשרים אליה מהמשטרה , ושואלים אותה אם שמה הוא כך וכך ...</b><b>ואם רכב מסוג רנו הוא רכב ששייך לה?" &nbsp;</b><br /><b>" כן, זו אני..כן היה לי רכב כזה " הודתה.</b><br /><b>" אז תדעי לך ", הרעים קולו של השוטר מהצד השני " את חשודה בגניבת רכב"&nbsp;</b><br /><b>" אני? אני לא גנבתי שום רכב, גנבו לי את הרכב, את הרנו..." &nbsp;הסבירה</b><br /><br /><span class="Apple-style-span" style="background-color: yellow;"><b>או- קיי . אתם מבולבלים? &nbsp;בבקשה הסבר:&nbsp;</b></span><br /><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b>הגנבים שגנבו את הגרוטאה מסוג רנו ,עשו עימו מעשה מתוחכם,הם ממש לא היו צריכים את הטרנטה הזו. &nbsp;הם התנגשו עימו ברכב " שווה" &nbsp;מאחור,....כאילו תאונה,&nbsp;</b></span><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b>וכשהנהג הנפגע יצא מן הרכב להביט בנזק שנגרם לו ,הם נכנסו לרכבו וברחו מן המקום.&nbsp;</b></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b><br /></b></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b>המסקנה הכי פשוטה &nbsp;והכי מתבקשת היתה כי : בעל הרנו הוא הגנב....&nbsp;</b></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b><br /></b></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b>כמובן שהכל הובהר והוסבר למשטרה ונגמר בכי טוב לאותה בחורה.&nbsp;</b></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b><br /></b></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b>ואין ספק שדיווח על רכב שנגנב הוא חובה , גם אם אין עליו ביטוח והוא שווה ערך לגרוטאה.</b></span><br /><br /><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><b>ואני אומרת שוב : נבלות....</b></span>.<br /><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b>דרך אגב, הצפרניים יצאו יפהפיות....</b></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b><br /></b></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b>שבת שלום&nbsp;</b></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b><br /></b></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b>פזית</b></span></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6710136305721622088-492188611273796369?l=wwwpazitshaked.blogspot.com' alt='' /></div>פזיתhttp://www.blogger.com/profile/13917163603454569709noreply@blogger.com4tag:blogger.com,1999:blog-6710136305721622088.post-40279932207177043712010-09-01T08:01:00.000+03:002010-09-01T08:01:25.126+03:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b>אחרי 20 שנה של חיים משותפים ו- 5 ילדים הם החליטו להתחתן . זה קרה ב- 24 לאוגוסט, בעיר היפהפיה מרבייה בדרום ספרד, בטקס צנוע בנוכחות הילדים ושני עדים.&nbsp;</b></span><br /><br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://2.bp.blogspot.com/_kh7tHuxFn_Y/TH3cm3PnJfI/AAAAAAAAHbk/oZa4-6HK3DE/s1600/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%95+%D7%94%D7%AA%D7%97%D7%AA%D7%9F.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="http://2.bp.blogspot.com/_kh7tHuxFn_Y/TH3cm3PnJfI/AAAAAAAAHbk/oZa4-6HK3DE/s320/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%95+%D7%94%D7%AA%D7%97%D7%AA%D7%9F.jpg" /></a></div><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b>חוליו גם בגיל 66 נראה נפלא, ומירנדה בת ה- 45 &nbsp;(אחרי 5 לידות ,פשוט יפהפיה) אבל אני לא אובייקטיבית. שיהיה בשעה</b></span><b> </b><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b>טובה!!!</b></span><br /><br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://3.bp.blogspot.com/_kh7tHuxFn_Y/TH3dqQNepkI/AAAAAAAAHbs/_Zkuom6OnAE/s1600/%D7%94%D7%99%D7%9C%D7%93%D7%99%D7%9D.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="http://3.bp.blogspot.com/_kh7tHuxFn_Y/TH3dqQNepkI/AAAAAAAAHbs/_Zkuom6OnAE/s320/%D7%94%D7%99%D7%9C%D7%93%D7%99%D7%9D.jpg" /></a></div><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6710136305721622088-4027993220717704371?l=wwwpazitshaked.blogspot.com' alt='' /></div>פזיתhttp://www.blogger.com/profile/13917163603454569709noreply@blogger.com3tag:blogger.com,1999:blog-6710136305721622088.post-10458891717719117272010-08-11T07:46:00.000+03:002010-08-11T07:46:46.466+03:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><br />בכל יום שישי שאני הולכת למפגש עם שלומי הספר, אני יוצאת עם סיפור.<br />אשתף אתכם גם.<br /><br />היום , כשהגעתי אליו מזיעה כולי,( למרות ש- &nbsp;5 &nbsp;דקות קודם יצאתי מהמקלחת), עם שתי כוסות קפה הפוך חזק וטוב כדי להזרים קצת את הדם ולחדש אנרגיות, שלומי לא היה במיטבו. סתם ככה מדוכדך בשל סיבה כזו או אחרת.<br />בעודנו שותים את הקפה &nbsp;ואוכלים עוגיה התחלנו לפטפט על דא והא ופתאום השתנו פניו של שלומי והוא אומר לי : "את חייבת לשמוע סיפור שקרה &nbsp;ללקוח שלי" .<br /><br />אני תמיד מחכה להארות האילו שיש לו. " נו, ספר..." אמרתי.<br /><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b>ובכן הסכיתו ושימעו:&nbsp;</b></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b><br /></b></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b>אדם בן 60 , שמסתפר אצל שלומי, אלמן, נסע ברכבו לכיוון חולון ,שם הוא מתגורר.&nbsp;</b></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b>באחד הרמזורים נוקשת בחורה על חלונו ושואלת אותו אם הוא מגיע למרכז העיר ואם היא יכולה לנסוע איתו.&nbsp;</b></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b>הברנש אמר לה שכן. הרי מדובר בסך הכל בכמה מטרים. למה לא לעזור?</b></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b>כשהגיע למחוז חפצו הודיע לה שהנסיעה הסתיימה וכי היא מוזמנת לרדת מהרכב.&nbsp;</b></span><br /><br /><b><span class="Apple-style-span" style="background-color: yellow;">אבל, הפתעה:</span></b><br /><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">הטרמפיסטית פתחה את פיה ואמרה : " תן לי 100 שקל "&nbsp;</span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">הנהג המופתע לא קלט בהתחלה : " 100 שקל? בשביל מה? למה? "&nbsp;</span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">..." ככה כי אני צריכה...."&nbsp;</span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">ואז החל ויכוח בין השניים.&nbsp;</span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">לפתע עוברת במקום ניידת משטרה שקלטה את חילופי הדברים.&nbsp;</span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">ירדו שני שוטרים מן הניידת ובאו להתעניין בנעשה.&nbsp;</span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">" היא רוצה ממני 100 ש"ח " קבל הנהג ... " אני לא מבין למה.." בסך הכל נתתי לה טרמפ של כמה מטרים עד לכאן. אינני מכיר אותה..."</span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">"מדוע את מבקשת ממנו 100 שקל"? שאלו השוטרים את הבחורה, " בשביל מה? הרי בסך הכל נסעת איתו טרמפ קצר, הוא עשה לך טובה"&nbsp;</span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><br /></span><br /><b><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><span class="Apple-style-span" style="background-color: yellow;">"אהה , זה מה שאתם חושבים, אבל בדרך פינקתי אותו...." אמרה.</span><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;">&nbsp;</span></span></b><br /><br />בשלב הזה כששלומי מספר לי את זה לא יכולנו להתאפק מרוב צחוק. &nbsp;" פינקתי אותו..." <br />כמה אפשר לפנק ב- 200 מטר של נסיעה? אבל לא חשוב. המשך הסיפור:<br /><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">הגבר היה המום ואמר לשוטרים כי הוא לא יודע על מה מדובר .....</span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><br /></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">השוטרים מצידם הציעו לשניהם לבוא אל תחנת המשטרה, לתת פרטים ולהבהיר את העניין.&nbsp;</span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><br /></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">כאן הבין אותו גבר כי הבחורה טמנה לו מלכודת. &nbsp;הוא אמר לשוטרים: " רגע, רגע, ..." שלף 100 שקל מכיסו ונתן לסחטנית הקטנה . הוא הבין באותו רגע כי הוא יצא בזול... היא יכלה להתלונן עליו כי אנס אותה ולהרוס לו את החיים.&nbsp;</span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">מאת השקלים הללו חסכו לו יסורי איוב.&nbsp;</span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">הבחורה ירדה מהרכב ועלתה לרכב של הקורבן הבא. </span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><br /></span><br />מה רע? 500-600 שקל ביום. נקי ממס.... גם אני לא משתכרת ככה אחרי 30 שנות עבודה בבנק לאומי.<br /><br />מרתיח את הדם.<br /><br /><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><b>ואני חוזרת ואומרת : נבלות !!!</b></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><b><br /></b></span><br /><br /><br /><br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6710136305721622088-1045889171771911727?l=wwwpazitshaked.blogspot.com' alt='' /></div>פזיתhttp://www.blogger.com/profile/13917163603454569709noreply@blogger.com3tag:blogger.com,1999:blog-6710136305721622088.post-85417395690963300842010-08-06T15:18:00.037+03:002010-08-06T15:38:43.984+03:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><span class="Apple-style-span" style="font-family: sans-serif; line-height: 19px;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b><span class="Apple-style-span"><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;">בפרשת השבוע "ראה" &nbsp;מובאים שוב בפני עם ישראל חוקים וכללי התנהגות. </span></span></b></span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-family: sans-serif; line-height: 19px;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b><span class="Apple-style-span"><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;">לאחר שעיינתי בפרשה החלטתי להביא בפניכם את נושא העבד שעניין אותי יותר מכל. </span></span></b></span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-family: sans-serif; font-size: 13px; line-height: 19px;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b><br /></b></span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-family: sans-serif; line-height: 19px;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;">לאחר שעם ישראל שוחרר מעבדותו במצרים אסרה התורה על עבדות של יהודי :</span></b></span></span><span class="Apple-style-span" style="font-family: sans-serif; line-height: 19px;"><b><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;">-</span></b><span style="font-family: David;"><b><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;">"כִּי-עֲבָדַי הֵם, אֲשֶׁר-הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, לֹא יִמָּכְרוּ מִמְכֶּרֶת עָבֶד"</span></b></span><b><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;">&nbsp;(ויקרא כה מב) .</span></b></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-family: sans-serif; font-size: 13px; line-height: 19px;"><br /></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-family: sans-serif; font-size: 13px; line-height: 19px;"><b><span class="Apple-style-span" style="background-color: yellow;">אבל...כמו תמיד יש יוצאים מן הכלל: יש סיטואציה שבה אדם יכול להפוך לעבד . בואו נבין מהי:&nbsp;</span></b></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-family: sans-serif; font-size: 13px; line-height: 19px;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b><br /></b></span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-family: sans-serif; font-size: 13px; line-height: 19px;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><span class="Apple-style-span" style="background-color: white;"><b>ב</b></span></span><a href="http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%94" style="background-clip: initial; background-image: none; background-origin: initial; text-decoration: none;" title="הלכה"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><span class="Apple-style-span" style="background-color: white;"><b>הלכה</b></span></span></a><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><span class="Apple-style-span" style="background-color: white;"><b>,&nbsp;</b></span></span><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><span class="Apple-style-span" style="background-color: white;"><b>עבד עברי</b></span></span><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><span class="Apple-style-span" style="background-color: white;"><b>&nbsp;הוא אחד מהשניים:&nbsp;</b></span></span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-family: sans-serif; font-size: 13px; line-height: 19px;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><span class="Apple-style-span" style="background-color: white;"><b>או&nbsp;</b></span></span><a class="mw-redirect" href="http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99" style="background-clip: initial; background-image: none; background-origin: initial; text-decoration: none;" title="יהודי"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><span class="Apple-style-span" style="background-color: white;"><b>יהודי</b></span></span></a><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><span class="Apple-style-span" style="background-color: white;"><b>&nbsp;נזקק, שמצבו הכלכלי אינו מאפשר לו לקיים את עצמו והוא מוכר עצמו לעבד,</b></span></span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-family: sans-serif; font-size: 13px; line-height: 19px;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><span class="Apple-style-span" style="background-color: white;"><b>&nbsp;או גנב שאינו מסוגל להשיב את הרכוש הגנוב או עלותו, והוא נמכר לעבדות</b></span></span><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><span class="Apple-style-span" style="background-color: white;"><b>. </b></span></span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-family: sans-serif; font-size: 13px; line-height: 19px;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><span class="Apple-style-span" style="background-color: white;"><b>בשונה מגבר, אשה לא יכולה למכור את עצמה, ואף אינה נמכרת לעבדות על מנת להשיב גניבה</b></span></span><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><span class="Apple-style-span" style="background-color: white;"><b>, </b></span></span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-family: sans-serif; font-size: 13px; line-height: 19px;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><span class="Apple-style-span" style="background-color: white;"><b>אולם אב יכול למכור את בתו לעבדות. </b></span></span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-family: sans-serif; font-size: 13px; line-height: 19px;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><span class="Apple-style-span" style="background-color: white;"><b>לאב שאינו מסוגל לקיים את משפחתו מותר למכור את בתו אם טרם מלאו לה 12 שנים ואם אין לה סימני&nbsp;</b></span></span><a href="http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%91%D7%92%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%AA" style="background-clip: initial; background-image: none; background-origin: initial; text-decoration: none;" title="בגרות מינית"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><span class="Apple-style-span" style="background-color: white;"><b>בגרות מינית</b></span></span></a><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><span class="Apple-style-span" style="background-color: white;"><b>. ילדה הנמכרת לעבדות בדרך זו נקראת&nbsp;</b></span></span><a href="http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%9E%D7%94_%D7%A2%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%99%D7%94" style="background-clip: initial; background-image: none; background-origin: initial; text-decoration: none;" title="אמה עברייה"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><span class="Apple-style-span" style="background-color: white;"><b>אמה עברייה</b></span></span></a><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><span class="Apple-style-span" style="background-color: white;"><b>.</b></span></span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-family: sans-serif; font-size: 13px; line-height: 19px;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b><br /></b></span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-family: sans-serif; font-size: 13px; line-height: 19px;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b><span class="Apple-style-span" style="background-color: yellow;">זה נשמע נורא... נכון? שאדם שאין בידו יכולת כלכלית או שחטא בגניבה ימכור את עצמו לעבדות.&nbsp;</span></b></span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-family: sans-serif; font-size: 13px; line-height: 19px;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b><span class="Apple-style-span" style="background-color: yellow;">אבל, למצב החדש והרגיש שאליו נקלע אותו אדם שהפך לעבד , חוקקו חוקים חד משמעיים:&nbsp;</span></b></span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="line-height: 24px;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b><br /></b></span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="line-height: 24px;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b>בתורה נעשית הבחנה בין&nbsp;</b></span><b><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">עבד עברי</span></b><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b>, לבין&nbsp;</b></span><b><a href="http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A2%D7%91%D7%93_%D7%9B%D7%A0%D7%A2%D7%A0%D7%99" style="background-clip: initial; background-image: none; background-origin: initial; text-decoration: none;" title="עבד כנעני"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;">עבד כנעני</span></a></b><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b>.</b></span></span><br /><div style="line-height: 1.5em; margin: 0.4em 0px 0.5em;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b>בניגוד לעבד הכנעני, לעבד העברי תנאים סוציאליים המעוגנים בהלכה ומחייבים בצורה חד משמעית את בעליו.</b></span><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b>כאמור, עבד עברי נחשב כשכיר של הבעלים, ולכן חלה על הבעלים החובה לספק לעבד מספר זכויות סוציאליות. זכויותיו העיקריות של העבד הן:</b></span></div><ol style="line-height: 1.5em; list-style-image: none; margin: 0.3em 2.4em 0px; padding-bottom: 0px; padding-left: 0px; padding-right: 0px; padding-top: 0px;"><li style="margin-bottom: 0.1em;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b>אין להשפיל את העבד</b></span><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b>:</b></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><span class="Apple-style-span" style="color: black;">&nbsp;&nbsp; &nbsp; &nbsp;</span><b>אסור לגרום לעבד לבצע עבודות בזויות, כלומר כל עבודה שאדון לא היה מבצע גם תמורת כסף.</b></span></li><li style="margin-bottom: 0.1em;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b></b></span><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b>אסור להטיל על העבד עבודות שאינן מוגבלות בזמן או בהספק נדרש.</b></span></li><li style="margin-bottom: 0.1em;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b></b></span><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b>אסור להעביד את העבד בעבודות שהבעלים אינו מפיק מהם תועלת.</b></span></li><li style="margin-bottom: 0.1em;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b>אם העבד היה נשוי לאישה לפני שנמכר לעבדות על האדון לדאוג לאישה ולילדים לכל צורכיהם</b></span><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b>.</b></span></li><li style="margin-bottom: 0.1em;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b>יש לדאוג לעבד ל</b></span><a href="http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%96%D7%95%D7%9F" style="background-clip: initial; background-image: none; background-origin: initial; text-decoration: none;" title="מזון"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b>מזון</b></span></a><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b>,&nbsp;</b></span><a href="http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A9%D7%AA%D7%99%D7%99%D7%94" style="background-clip: initial; background-image: none; background-origin: initial; text-decoration: none;" title="שתייה"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b>שתייה</b></span></a><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b>&nbsp;ול</b></span><a class="mw-redirect" href="http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D" style="background-clip: initial; background-image: none; background-origin: initial; text-decoration: none;" title="מגורים"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b>מגורים</b></span></a><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b>&nbsp;נאותים הזהים לרמת חייו של האדון. ישנו דגש על שוויון מוחלט בין העבד לאדון</b></span><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b>.&nbsp;</b></span></li><li style="margin-bottom: 0.1em;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b>אם שוויון הוא בלתי אפשרי והברירה היא בין העדפת האדון להעדפת העבד - העבד מקבל את ההעדפה.</b></span></li><li style="margin-bottom: 0.1em;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b>אין לפגוע בעבד פיזית. פגיעה פיזית בעבד מחייבת תשלום פיצויים על ידי האדון, כמו כל פגיעה באדם רגיל</b></span><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b>.</b></span></li></ol><div></div><div><span class="Apple-style-span" style="line-height: 24px;"><span class="Apple-style-span" style="background-color: yellow;"><br /></span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="line-height: 24px;"><span class="Apple-style-span" style="background-color: yellow;">ובכלל, לשם מה נוצר אותו מוסד עבדות?&nbsp;</span></span></div><div><span class="Apple-style-span" style="line-height: 24px;"><span class="Apple-style-span" style="background-color: yellow;">למעשה יכלו לקרוא ל "עבדות" בשפה שלנו " שיקום " . ומדוע?&nbsp;</span></span></div><div><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b><br /></b></span></div><div><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b><span class="Apple-style-span" style="color: #353535; font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New'; font-size: 14px; line-height: normal;"><span class="Apple-style-span" style="background-color: white;"><br /></span></span></b></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b><span class="Apple-style-span" style="color: #353535; font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New'; font-size: 14px; line-height: normal;"><span class="Apple-style-span" style="background-color: white;">נאמר וישנו אדם בעייתי, שים אותו בטופ של החברה. שלח אותו לעשירי העשירים. </span></span></b></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b><span class="Apple-style-span" style="color: #353535; font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New'; font-size: 14px; line-height: normal;"><span class="Apple-style-span" style="background-color: white;">לא לכל אחד יש מספיק כסף כדי לקנות לעצמו עבד עברי. </span></span></b></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b><span class="Apple-style-span" style="color: #353535; font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New'; font-size: 14px; line-height: normal;"><span class="Apple-style-span" style="background-color: white;">מדובר יותר במעשה וולונטרי מאשר ברצון להקל את רמת החיים.</span></span></b></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b><span class="Apple-style-span" style="color: #353535; font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New'; font-size: 14px; line-height: normal;"><span class="Apple-style-span" style="background-color: white;">&nbsp;אותו עבד, יושב יחד עם אדונו – אדם מן היישוב, אוכל איתו, עובד איתו, ישן איתו, חי איתו כל תקופת עבדותו.</span></span></b></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b><span class="Apple-style-span" style="color: #353535; font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New'; font-size: 14px; line-height: normal;"><span class="Apple-style-span" style="background-color: white;">&nbsp;הוא אינו צריך לדאוג למגורים ולפרנסה, הכל מסופק לו. הוא נכנס לנורמות של אדם נורמלי, הוא נכנס לסדר יום. </span></span></b></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b><span class="Apple-style-span" style="color: #353535; font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New'; font-size: 14px; line-height: normal;"><span class="Apple-style-span" style="background-color: white;">הכבוד העצמי חוזר אליו, הוא שוב שווה משהו. מרוב שטוב לו, הוא כבר רוצה להישאר. אבל לא לאורך זמן, בסופו של דבר מחייבים אותו לצאת לחיים האזרחיים.</span></span></b></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: #353535; font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New'; font-size: medium;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: 14px;"><br /></span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b><span class="Apple-style-span" style="color: #353535; font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New'; font-size: 14px; line-height: normal;"><span class="Apple-style-span" style="background-color: white;">בתום תקופה של בין שש שנים לבין חמישים שנה, מחזירים אותו לחיי החירות. </span></span></b></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b><span class="Apple-style-span" style="color: #353535; font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New'; font-size: 14px; line-height: normal;"><span class="Apple-style-span" style="background-color: white;">אבל אין הוא מתחיל מכלום, נותנים לו מענק כספי, כדי שיוכל לבנות את עצמו מחדש. בכסף שקיבל, יחד עם הניסיון שצבר והנורמות שהטמיע, אנו מקווים כי יוכל להשתלב היטב בחברה. </span></span></b></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b><span class="Apple-style-span" style="color: #353535; font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New'; font-size: 14px; line-height: normal;"><span class="Apple-style-span" style="background-color: white;">מן הסתם אדוניו הקודם ייעץ לו וידריך אותו בשלבים הראשונים. </span></span></b></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b><span class="Apple-style-span" style="color: #353535; font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New'; font-size: 14px; line-height: normal;"><span class="Apple-style-span" style="background-color: white;">אותו אדם שניהול כלכלי כושל, שלו או של אבותיו, הורידו אותו לאשפתות החברה, מקבל אחרי תקופת חינוך הזדמנות שנייה, לחזור לחברה בתור אדם משוקם, אדם טוב יותר. </span></span></b></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b><span class="Apple-style-span" style="color: #353535; font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New'; font-size: 14px; line-height: normal;"><span class="Apple-style-span" style="background-color: white;">יום יבוא, ואם יילך לו היטב, גם הוא יכניס לביתו עבד עברי, וגם הוא יקח חלק בשיקום החברה. </span></span></b></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b><span class="Apple-style-span" style="color: #353535; font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New'; font-size: 14px; line-height: normal;"><span class="Apple-style-span" style="background-color: white;">עבד עברי הוא לא כושי שעובד במטעי סוכר, הוא הזדמנות לעבד את החברה, להפוך אותה ליותר טובה.</span></span></b></span></div><div><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b><span class="Apple-style-span" style="color: #353535; font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New'; font-size: 14px; line-height: normal;"><br /></span></b></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b><span class="Apple-style-span" style="color: #353535; font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New'; font-size: 14px; line-height: normal;"><span class="Apple-style-span" style="background-color: yellow;">ומה עם מכירת הבת? גם זה נשמע נורא....אבל...</span></span></b></span></div><div><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b><span class="Apple-style-span" style="color: #353535; font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New'; font-size: 14px; line-height: normal;"><br /></span></b></span><br /><b><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New'; font-size: 14px; line-height: normal;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><span class="Apple-style-span" style="background-color: #fff2cc;">כמו שאמרנו לעיל, אב שמוכר את בתו צריך להיות לא נורמלי.</span></span></span></b><br /><b><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New'; font-size: 14px; line-height: normal;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><span class="Apple-style-span" style="background-color: #fff2cc;">בן אדם מוכן למות ולא לעשות דברים כאלו לילדיו. או שהמצוקה כל כך איומה עד שאותו אב נאלץ למכור אות בתו למשפחה זרה, לא בגלל שהוא רוצה, אלא כי זה המפלט האחרון מכך שהיא תיזרק אל הרחוב.</span></span></span></b><br /><b><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New'; font-size: 14px; line-height: normal;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><span class="Apple-style-span" style="background-color: #fff2cc;"><br /></span></span><span class="Apple-style-span" style="background-color: #fff2cc;"> </span></span></b><br /><b><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New'; font-size: 14px; line-height: normal;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><span class="Apple-style-span" style="background-color: #fff2cc;">כאמור, אותה ילדה היא פחות מגיל 12, לא מצפים ממנה לעבודה יצרנית כלשהי. </span></span></span></b><br /><b><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New'; font-size: 14px; line-height: normal;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><span class="Apple-style-span" style="background-color: #fff2cc;">האדון שקונה אותה, עושה זאת על תקן מה שמכונה היום, 'משפחה אומנת'. אותה ילדה שגדלה בתנאי עוני מחפירים, מן הסתם בבית הרוס, נכנסת לבית מבוסס כלכלית. שם ילמדו אותה נימוסים והליכות, שם היא תראה איך בית נורמלי צריך להתנהל. </span></span></span></b><br /><b><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New'; font-size: 14px; line-height: normal;"><span class="Apple-style-span" style="background-color: #ead1dc;"><br /></span></span></b><br /><b><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New'; font-size: 14px; line-height: normal;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><span class="Apple-style-span" style="background-color: #fff2cc;">אם ירצה האדון הוא יוכל לחתן אותה עם בנו. בכך הוא יבטיח את עתידה הכלכלי לכל ימי חייה. </span></span></span></b><br /><b><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New'; font-size: 14px; line-height: normal;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><span class="Apple-style-span" style="background-color: #fff2cc;">אם לא ירצה לחתן אותה, בגיל 12, כאשר היא תראה סימני בגרות, היא תוכל לצאת לחירות, לרשות עצמה, מה שבין כה היה קורה, אם אביה לא היה מוסרה לאימוץ.</span></span></span></b></div><div><b><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New'; font-size: 14px; line-height: normal;"><span class="Apple-style-span" style="background-color: #b6d7a8;"><br /></span></span></b></div><div><b><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New'; font-size: 14px; line-height: normal;"><span class="Apple-style-span" style="background-color: white;"><br /></span></span></b><br /><b><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New'; font-size: 14px; line-height: normal;"><span class="Apple-style-span" style="background-color: white;">עוד מילה אחת על האדון.&nbsp;</span></span></b><br /><b><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New'; font-size: 14px; line-height: normal;"><span class="Apple-style-span" style="background-color: white;">כפי שראינו, נדרשת הרבה הקרבה מצדו ומצד משפחתו. </span></span></b><br /><b><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New'; font-size: 14px; line-height: normal;"><span class="Apple-style-span" style="background-color: white;">לא כל אחד מוכן להכניס פושע פלילי או הומלס לביתו. ואין מדובר רק באירוח, הוא הופך לבן בית ממש.</span></span></b><br /><b><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New'; font-size: 14px; line-height: normal;"><span class="Apple-style-span" style="background-color: white;">לאנשים רגילים אורח נמאס אחרי כמה ימים, כאן מדובר על תקופה של לפחות שש שנים. </span></span></b><br /><b><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New'; font-size: 14px; line-height: normal;"><span class="Apple-style-span" style="background-color: white;"><br /></span></span></b><br /><b><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New'; font-size: 14px; line-height: normal;"><span class="Apple-style-span" style="background-color: white;">אין מדובר כאן במעשה נדיבות חד פעמי, אלא יש כאן תהליך ארוך ומעמיק של נתינה לחברה. </span></span></b><br /><b><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New'; font-size: 14px; line-height: normal;"><span class="Apple-style-span" style="background-color: white;">אדון שמסכים לחתן את אחד מבניו לאסופית בת עניים, ראוי גם הוא להערכה, בפרט שיש כאן הפסד גדול, כאשר באותה שעה יכול היה לחתן את בתו לאיש מיוחס, עשיר או בעל קשרים. </span></span></b><br /><b><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New'; font-size: 14px; line-height: normal;"><span class="Apple-style-span" style="background-color: white;"><br /></span></span></b><br /><b><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New'; font-size: 14px; line-height: normal;"><span class="Apple-style-span" style="background-color: white;">חז"ל הורו שאין קונים שני עבדים כאחד (עבדים ב, ה). בתהליך השיקום יש לתת את מירב הסבלנות והדאגה לאיש אחד בכל פעם. </span></span></b><br /><b><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New'; font-size: 14px; line-height: normal;"><span class="Apple-style-span" style="background-color: white;">מן הסתם, דאגה זו באה על חשבונה של משפחת האדון. ועל כן, מן הסתם רק יחידי סגולה מתנדבים לתפקידים שכאלה.&nbsp;</span></span></b></div><div><b><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New'; font-size: 14px; line-height: normal;"><span class="Apple-style-span" style="background-color: #b6d7a8;"><br /></span></span></b><br /><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><b>למעשה, מוסד ה "עבדות" &nbsp; של אז היה מין כלי לטיפול בבעיות סוציואקונומיות של אותה תקופה . </b></span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New';"><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><b>מין תכנית שיקום שהתאימה לאותם זמנים. &nbsp;</b></span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New'; font-size: medium;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: 14px;">היו אפילו מקרים שהעבדים לא רצו להשתחרר ולעזוב את ביתו של האדון מכיוון שהיה להם כל כך טוב ובטוח שם.&nbsp;</span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New'; font-size: medium;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: 14px;"><br /></span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New'; font-size: medium;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: 14px;">&nbsp;אכן,<span></span>חכמה תורת ישראל!!!&nbsp;</span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New'; font-size: medium;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: 14px;"><br /></span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New'; font-size: medium;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: 14px;">שתהיה שבת שלום !</span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New'; font-size: medium;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: 14px;"><br /></span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New'; font-size: medium;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: 14px;">פזית</span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New'; font-size: medium;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: 14px;"><br /></span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Arial, David, 'Courier New'; font-size: medium;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: 14px;">(עפ"י אריה יואלי) </span></span></div><div><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b><br /></b></span></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6710136305721622088-8541739569096330084?l=wwwpazitshaked.blogspot.com' alt='' /></div>פזיתhttp://www.blogger.com/profile/13917163603454569709noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-6710136305721622088.post-19783454985526048062010-08-02T20:23:00.001+03:002010-08-02T23:54:19.834+03:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><span class="Apple-style-span" style="background-color: white;"><br /></span><br /><span class="Apple-style-span" style="background-color: white;">באמצע המאה ה -15 האירופאים לא אכלו כל כך טוב וכל כך מעודן כמו היום... גורמה , זה בטח לא היה.</span><br /><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b>מזונם של בני אירופה היה מבוסס בעיקר על דגנים, מעט קטניות למיניהן, מבחר מצומצם מאוד של ירקות ופירות, בעונתם בלבד כמובן, ומוצרי חלב.</b></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b>&nbsp;בשר אכלו, ואפילו בכמויות גדולות באופן יחסי, אך על-פי רוב בסתיו (כאשר היו שוחטים את הבהמות, שהרי בחורף חסר מזון לבעלי-החיים), ובעיקר העשירים, ולא כלל האוכלוסייה;</b></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b>&nbsp;עתים קרובות היה הבשר מקולקל, שכן אמצעי השימור היו מוגבלים. המשקאות ששתו היו בעיקר יין ושיכר עשוי מדגנים. </b></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b>המים היו מסוכנים לשתייה, והמשקאות החמים שאנחנו רגילים בהם היום לא היו מוכרים לבני אירופה.</b></span><br /><br /><span class="Apple-style-span" style="background-color: yellow;">בקיצור : לא מי יודע מה!</span><br /><br /><b>התבלינים הם שהפכו את התזונה העלובה לנסבלת. </b><br /><b><br /></b><br /><b>בהיותם יקרי המציאות שימשו קריטריון להבחנה בין מזונם של העניים למזונם של העשירים, ועל כן גם הפכו לסמל מעמד ולמשאת נפש.</b><br /><b>&nbsp;ראוי לציין, שהמושג 'תבלינים' לא היה מוגבל למזון, אלא שימש שם דבר בעל משמעות רחבה יותר, סמל לכל מוצרי המותרות של המזרח הרחוק: בשמים, חפצי אמנות, בדים יקרים, אבנים יקרות, שנהב, תכשיטים - כל אותם מוצרים שאירופה הנחשלת לא היתה מסוגלת לייצר ונאלצה לרכוש ולייבא מאסיה.</b><br /><b><br /></b><br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://2.bp.blogspot.com/_kh7tHuxFn_Y/TFbPFt9bVlI/AAAAAAAAHaw/gAEXiMt2-qc/s1600/%D7%A7%D7%95%D7%A4%D7%A1%D7%90%D7%AA+%D7%AA%D7%91%D7%9C%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%9D+%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%AA+%D7%9E%D7%A1%D7%95%D7%A8%D7%AA%D7%99%D7%AA.JPG" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="150" src="http://2.bp.blogspot.com/_kh7tHuxFn_Y/TFbPFt9bVlI/AAAAAAAAHaw/gAEXiMt2-qc/s200/%D7%A7%D7%95%D7%A4%D7%A1%D7%90%D7%AA+%D7%AA%D7%91%D7%9C%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%9D+%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%AA+%D7%9E%D7%A1%D7%95%D7%A8%D7%AA%D7%99%D7%AA.JPG" width="200" /></a></div><b><br /></b><br /><br /><span class="Apple-style-span" style="background-color: yellow;">&nbsp;אז תגידו : מה הבעיה? &nbsp;נייבא! &nbsp;אבל באותה תקופה זה לא היה פשוט.</span><br /><br />מרקו פולו המפורסם (1324-1254) היה בין האירופים האחרונים שהגיעו למזרח וחזרו לאירופה. <br />מאז היה המסחר עם המזרח הרחוק תלוי כולו בתיווך המוסלמי; והתיווך המוסלמי נעשה בלתי-צפוי ויקר עד מאוד. <br />מה הפלא שהשאיפה למצוא לו חלופה, היתה גורם מדרבן ראשון במעלה לחיפוש אחרי נתיבי ים חדשים !!!<br /><br /><span class="Apple-style-span" style="background-color: yellow;">וככה הגענו אל קולומבוס ,או כפי שהוא נקרא ע"י הספרדים כריסטובל קולון.</span><br /><br /><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b>מי היה האיש הזה? </b></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b>מי היה הטיפוס העקשן הזה, שהתרוצץ משנות ה-70 של המאה ה-15 בין חצרות מלכים ונסיכים וניסה 'למכור' להם את הרעיון להגיע להודו בהפלגה מערבה? </b></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b>כיום, אחרי חמש-מאות שנה ומחקרים רבים לאין ספור על קולומבוס, הנסתר לגביו עדיין רב מן הנגלה. דומה, כאילו ביודעין אפף את עצמו במסתורין: קולומבוס שיקר, זייף והעלים, הוא היה איש סודי, שגילה טפח והסתיר טפחיים.</b></span><br /><br /><br /><span class="Apple-style-span" style="background-color: #93c47d;">קולומבוס צריך היה אפוא לשכנע פטרונים או שליטים שכדאי להשקיע במבצע מפחיד ומסוכן ממין זה. </span><br /><span class="Apple-style-span" style="background-color: #93c47d;">לשם כך היה עליו להוכיח קודם כול שהוא אדם מהימן.</span><br /><br /><span class="Apple-style-span" style="background-color: yellow;">והוא הצליח!! לא בקלות...אבל הצליח...</span><br /><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b>בתחילה פנה אל מלכי פורטוגל אבל אילו "נפנפו אותו..." . מה עושים במקרה כזה?</b></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b>הולכים למתחרים. לספרדים. המלכה איזבל והמלך פרננדו היו בשיא כוחם באותה תקופה ,לאחר הבסת המוסלמים מחצי האי האיברי.&nbsp;</b></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b><br /></b></span><br /><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b>אך גם הם לא מיהרו להיענות להפצרותיו ולבקשות של תומכיו בחצר.&nbsp;</b></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b><br /></b></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b>רק באותו רגע של התרוממות רוח, הם נענים לו. </b></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b>אולי, בין היתר, כדי להרגיז מעט את פורטוגל, שהיא מדינה אחות אבל גם מדינה יריבה לגבולה של ספרד.</b></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b>איזבלה ופרננדו, מסכימים להעניק את חסותם לקולומבוס, ומוכנים להבטיח לו הבטחות מופלגות לגבי עתידו אם אכן יגשים את תוכניתו (שבה לא נתנו אמון רב)</b></span>. <br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://3.bp.blogspot.com/_kh7tHuxFn_Y/TFbPRAr-unI/AAAAAAAAHa4/xnFbz_Ull0o/s1600/%D7%A7%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%9E%D7%91%D7%95%D7%A1+%D7%95%D7%90%D7%99%D7%96%D7%91%D7%9C.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="http://3.bp.blogspot.com/_kh7tHuxFn_Y/TFbPRAr-unI/AAAAAAAAHa4/xnFbz_Ull0o/s320/%D7%A7%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%9E%D7%91%D7%95%D7%A1+%D7%95%D7%90%D7%99%D7%96%D7%91%D7%9C.jpg" /></a></div>&nbsp;&nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; <br />למעלה: &nbsp;קולומבוס מקבל את הרשות לפתוח במסע מידי איזבל. פסל שמוצב בסביליה.<br /><span class="Apple-style-span" style="background-color: white;"><br /></span><br /><span class="Apple-style-span" style="background-color: white;">הממון למבצע זה לא נתרם מקופת המדינה.</span><br /><span class="Apple-style-span" style="background-color: white;">&nbsp;&nbsp;</span><br /><span class="Apple-style-span" style="background-color: white;">מעשייה המספרת שאיזבלה מכרה את תכשיטיה כדי לממן את מסע קולומבוס איננה אלא אגדה. </span><br /><span class="Apple-style-span" style="background-color: white;">קולומבוס גייס כסף מאנשים פרטיים, בהם סוחרים גנואזים ויהודים מומרים, ולמלכי ספרד לא היה מה להפסיד. </span><br /><span class="Apple-style-span" style="background-color: white;">וכך, על-פי חישובים מוטעים לחלוטין, בכוונה להגיע להודו, דהיינו למזרח הרחוק, ובתמיכה כלאחר-יד של הכתר הספרדי - מצליח קולומבוס לצייד שלוש אוניות ולצאת לדרך.</span><br /><br />דרך זו, מבחינתו האישית, תנחיל לו בסופו של דבר אכזבות ומרורים. אבל לא בזה אנו עוסקים.<br /><br /><span class="Apple-style-span" style="background-color: yellow;">אז איך הגיע קולומבוס לאמריקה במקום להודו?</span> <br /><br /><br /><br /><br /><span class="Apple-style-span" style="background-color: white;">ראשית,</span> הוא טעה טעות עצומה בחישוב היקף כדור-הארץ. מכל האומדנים שהכיר בחר קולומבוס (בכוונה, ככל הנראה) את הנמוך ביותר, שהיה קטן בשליש בערך מן ההיקף האמיתי של כדור-הארץ. <br /><br /><span class="Apple-style-span" style="background-color: white;">על כך יש להוסיף את הטעות</span> בהערכת גודלו של האוקיאנוס המפריד בין אירופה למזרח. טעות זו הסתמכה על פסוק בכתבי הקודש, בספרים החיצוניים (בחזון עזרא [ד, מב] נאמר: 'וביום השלישי ציווית על המים להיקוות בחלק הארץ השביעי וששת החלקים הובשת'), לפיו חייב האוקיאנוס בהכרח להיות צר. <br /><br /><span class="Apple-style-span" style="background-color: white;">טעותו השלישית </span>של קולומבוס היתה בהערכה מופרזת של אורכה של יבשת אסיה כלפי מזרח; זו נבעה מן התיאורים של מרקו פולו שאותם הכיר היטב.<br /><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><b>אבל מה כל זה חשוב?? בסופו של דבר הוא הגיע לחופי סן -סלבדור וגילה לנו את אמריקה.&nbsp;</b></span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><b><br /></b></span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><b>התבלינים גם הגיעו בסופו של דבר למטבחים האירופאים .</b></span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><b><br /></b></span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><b>הספרדים השתלטו לנו על דרום -אמריקה והביאו לנו את הטנגו ,האסאדו והטלנובלות והכל בא על מקומו בשלום.</b></span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><b><br /></b></span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><b>אז רק שתדעו : ב-3 לאוגוסט הוא הפליג לכיוון.... והשאר היסטוריה.</b></span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><b><br /></b></span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><b>פזית</b></span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><b><br /></b></span></span><br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6710136305721622088-1978345498552604806?l=wwwpazitshaked.blogspot.com' alt='' /></div>פזיתhttp://www.blogger.com/profile/13917163603454569709noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6710136305721622088.post-49202916979668622402010-07-30T06:56:00.000+03:002010-07-30T06:56:51.476+03:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><span class="Apple-style-span"><strong><span class="Apple-style-span" style="background-color: white; font-size: large;">כאשר האמריקאים רוצים לציין דבר שהוא בלתי אפשרי, הם אומרים : "כן, זה יקרה ביום שימצאו את&nbsp;גופתו של&nbsp;ג'ימי הופה".</span></strong></span><br /><br /><strong><span style="font-size: large;"><span class="Apple-style-span" style="background-color: yellow;">אז מי&nbsp;היה ג'ימי הופה?</span></span></strong><br /><strong><span style="font-size: large;"><span class="Apple-style-span" style="background-color: yellow;"><br /></span></span></strong><br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://1.bp.blogspot.com/_kh7tHuxFn_Y/TFHbO90-GZI/AAAAAAAAHao/ipxGP5QQ4Vg/s1600/%D7%92%27%D7%99%D7%9E%D7%99.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="http://1.bp.blogspot.com/_kh7tHuxFn_Y/TFHbO90-GZI/AAAAAAAAHao/ipxGP5QQ4Vg/s320/%D7%92%27%D7%99%D7%9E%D7%99.jpg" /></a></div><div style="text-align: center;"><strong><span style="font-size: large;"><span class="Apple-style-span" style="background-color: yellow;"><br /></span></span></strong></div><br /><span style="color: blue;"><strong>ג’ימי הופה נולד בעיר ברזיל שבאינדיאנה. אביו, שהיה כורה פחם, נפטר כשהופה היה בן 7. </strong></span><br /><span style="color: blue;"><strong>בגיל 14 נשר הופה מהלימודים וחיפש עבודה.</strong></span><br /><span style="color: blue;"><strong>&nbsp;בגיל 20 כבר הספיק לארגן שביתה במקום עבודתו והפך להיות סוכן עסקי של ארגון ה"טימסטרס" המקומי של דטרויט, אחד מהאיגודים המקצועיים החזקים והגדולים בעולם באותה תקופה. </strong></span><br /><span style="color: blue;"><strong>לימים (1952) נבחר להיות נשיא האיגוד ומנהיגו הבלתי מעורער. </strong></span><br /><span style="color: blue;"><strong>בזמן כהונתו כנשיא האיגוד, עבר מספר החברים בו את שני המיליון. </strong></span><br /><span style="color: blue;"><strong></strong></span><br /><br /><br /><br /><span style="color: black;"><strong>הופה היה מקורב לאנשי מאפיה, דבר שהביא את הפרקליטות, בראשותו של רוברט קנדי, לפתוח בחקירה פדרלית נגדו ב–1957 ולהעמידו לדין באשמת מעילה בכספי האיגוד ובקרנות הפנסיה ובניסיון לשחד מושבעים. </strong></span><br /><span style="color: black;"><strong>משפטו הראשון נפסל ע"י השופט, בגלל היעדר החלטה של המושבעים, שכנראה שוחדו ע"י הופה. </strong></span><br /><span style="color: black;"><strong>במשפטו השני נמצא אשם ונשפט לשמונה שנות מאסר, מתוכן ריצה רק 58 חודשים. </strong></span><br /><span style="color: black;"><strong>הופה סירב להתפטר מתפקידו והמשיך לכהן כראש האיגוד המקצועי גם כאסיר.</strong></span><br /><br /><br /><br /><span style="color: blue;"><strong>ב-1971 זכה הופה לחנינה ע"י הנשיא ניקסון אחרי שתרם בנדיבות כספים למימון הקמפיין שלו. ניקסון הורה להופה לא "להתעסק" בכל הקשור לאיגוד המקצועי במשך עשר שנים. כתוצאה מכך מונה נשיא אחר לאיגוד, אך הופה לא טמן ידו בצלחת והמשיך להיות פעיל באיגוד.</strong></span><br /><br /><br /><br /><span style="color: blue;"><strong>הופה נראה לאחרונה ב-30 ליולי 1975 מחוץ למסעדה בדטרויט, שם אמור היה להיפגש עם אנשי מאפיה, ביניהם "טוני פרו" פרובנצאנו, חבר במשפחת המאפיה של ג’נובס (GENOVESE) ו"טוני ג’ק" ג’יאקאלונה, חבר מאפיה מקומי. </strong></span><br /><span style="color: blue;"><strong>הופה התקשר באותו ערב לאשתו כדי לומר לה שהאנשים הללו הופיעו לפגישה איתו, ומאז נעלמו עקבותיו. </strong></span><br /><strong><span style="color: blue;"></span></strong>&nbsp; <br /><strong><span style="color: blue;"><span class="Apple-style-span" style="background-color: yellow;">רבים מניחים שהופה נרצח על ידי המאפיה, שלא רצתה שהוא יפריע לה בקשריה ההדוקים עם האיגוד המקצועי, וגם בגלל שסברו שלהופה היה מידע רב על בכירים במאפיה, שיכול היה להסגירם לידי החוק.</span></span></strong> <br />&nbsp; <br /><span style="color: blue;"><strong>במשך השנים נבדקו ידיעות רבות באשר למקום קבורתו, כמו למשל ידיעה שגופתו טמונה מתחת לכר דשא מלאכותי באצטדיון למירוצי סוסים בניו-ג’רסי, או באחד ממכרות הפחם בפנסילבניה. </strong></span><br /><span style="color: blue;"><strong>סברה אחרת היתה שגופתו היתה במכונית שנשלחה להימחץ לצורך מיחזור. </strong></span><br /><span style="color: blue;"><strong>כל הספוקלציות הללו נמצאו כחסרת בסיס.</strong></span> <br /><span style="color: blue;"><strong></strong></span>&nbsp; <br /><span style="color: black;"><strong>ניסיונות רבים נעשו במשך השנים לאתר את מקום קבורתו. רק בשנת 1982 הוכרז הופה באופן רשמי כמת. למעלה משלושים שנים מעסיקה היעלמותו של ג’ימי הופה את ה-FBI, שלא מרפים לרגע מהחיפושים אחר מקום קבורתו.</strong></span> <br /><span style="color: black;"><strong><br /></strong></span><br /><b>זהו. סתם רציתי שתדעו.</b><br /><b><br /></b><br /><b>שבת שלום &nbsp;פזית</b><br /><span style="color: black;"><strong></strong></span>&nbsp; </div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6710136305721622088-4920291697966862240?l=wwwpazitshaked.blogspot.com' alt='' /></div>פזיתhttp://www.blogger.com/profile/13917163603454569709noreply@blogger.com4tag:blogger.com,1999:blog-6710136305721622088.post-21328352675169437802010-07-26T18:57:00.001+03:002010-07-26T21:48:39.402+03:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">החלטתי לחקור עוד קצת את משמעותו של חג ט"ו באב וזאת לאחר ששמעתי את הסברו של עקיבא נוף ב "טיש" במוצאי שבת האחרון. והנה הסיפור לפניכם מתוך ספר שופטים והסיפור נפתח במילים: "&nbsp;<span style="background-color: white;">וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וּמֶלֶךְ אֵין בְּיִשְׂרָאֵל.." :</span><br /><br /><span style="color: blue;">איש משבט לוי הגר בהר אפרים, לקח פילגש מבית לחם יהודה.&nbsp;( באותה תקופה היה לגיטימי לקחת פילגש - אשה שניה).</span><br /><span style="color: blue;">כנראה שאותו מר לוי, שגר בהר אפרים&nbsp; לא מצא חן בעיניה כל כך והיא החליטה לברוח חזרה אל בית אביה בבית לחם ובתקופה הזו גם "התעסקה" עם &nbsp;גברברי העיר בחופשיות שלא אופיינית לתקופה!&nbsp;</span><br /><br /><span style="color: blue;">&nbsp;לאחר 4 חודשים הגיע אליה אותו איש משבט לוי לשכנע אותה לחזור אליו! . </span><br /><br /><span style="color: blue;">לאחר שהות של כמה ימים בביתו של אביה,&nbsp;השתכנעה המורדת והם &nbsp;יצאו לעת ערב לכיוון עירם. </span><br /><span style="color: blue;">החושך ירד, והם היו הם ליד יבוס, (ירושלים , שהייתה עיר יבוסית בתקופה זו). </span><br /><br /><span style="color: blue;">האיש סירב להצעת משרתו ללון שם, בנימוק (שיתברר כאירוני, לאור ההמשך) ש"לא נסור אל עיר נכרי אשר לא מבני ישראל הנה" &nbsp;והמשיך בדרכו במטרה ללון באחת מערי בנימין - גבעה או רמה ( כן, גבעה ורמה אילו שמות של ערים). </span><br /><br />הם המשיכו ברכיבתם, והשמש שקעה כאשר היו ליד העיר גבעה, שם ישבו ברחוב וחיכו, לשווא, שיהיה מי שיאסוף אותם ללון בביתו. <br />רק איש זקן מהר אפרים, שהגיע מהשדה, הסכים להכניסם הביתה, להאכילם ולהשקותם. <br />בעודם בסעודה, הקיפו את הבית אנשי העיר, ודרשו להוציא את האיש החוצה במטרה לאונסו או להתעלל בו.<br /><br /><span style="background-color: #b6d7a8;">אתם לא מאמינים? הנה הציטוט:</span> <br /><br /><span style="background-color: white;">וְהִנֵּה אַנְשֵׁי הָעִיר אַנְשֵׁי בְנֵי-בְלִיַּעַל נָסַבּוּ אֶת-הַבַּיִת</span><br /><span style="background-color: white;">וַיֹּאמְרוּ, אֶל-הָאִישׁ בַּעַל הַבַּיִת הַזָּקֵן לֵאמֹר, הוֹצֵא אֶת-הָאִישׁ אֲשֶׁר-בָּא אֶל בֵּיתְךָ, וְנֵדָעֶנּוּ.</span><br /><br />&nbsp;המארח התחנן לפניהם שלא יעשו זאת לאורחו, ובמקום זאת&nbsp;הציע להם &nbsp;את בתו הבתולה ואת פילגש האיש. <br /><br /><span style="background-color: #b6d7a8;">גם לזה אתם לא מאמינים? הנה שוב ציטוט:</span> <br /><br /><span style="background-color: white;">הִנֵּה בִתִּי הַבְּתוּלָה וּפִילַגְשֵׁהוּ, אוֹצִיאָה-נָּא אוֹתָם וְעַנּוּ אוֹתָם, וַעֲשׂוּ לָהֶם, הַטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם</span><br /><br />על אף סירובו של ההמון, הוציא האיש את פילגשו בכוח החוצה, שם התעללו בה בני העיר כל אותו הלילה. <br />לפנות בוקר שילחו אותה, והיא נפלה מתעלפת על פתח הבית, עד אור היום.<br />&nbsp;כאשר קם האיש בבוקר, פתח את דלתות הבית לצאת לדרכו וראה את פילגשו מוטלת על הסף. כשראה שאינה מגיבה (ככל הנראה מתה כבר), לקח אותה לביתו. שם ניתח את גופתה לשנים עשר נתחים, ושילחם לכל חלקי הארץ.<br /><br />מזעזע.....ממש סדום ועמורה! <br /><br /><span style="background-color: yellow;">אתם שואלים בטח, איך זה קשור לחג האהבה??? תמשיכו לקרוא</span>.<br /><br />העם, מזועזע קשות, ( בכל זאת מקרה קשה) ביקש &nbsp;מאנשי שבט בנימין להסגיר את האנשים שעשו את המעשה כדי להענישם בעונש מוות.<br />&nbsp;לאחר שאנשי בנימין סירבו,&nbsp; הכריזו מלחמה על שבט בנימין ( המוגדרים כגיבורי מלחמה), <span style="color: blue;">בהכריזם שמי שלא יעלה</span> <span style="color: blue;">למלחמה יומת, וגם&nbsp;נשבעו שלא לתת מבנותיהם לגברברי שבט לבנימין לנשים.</span>&nbsp;( תזכרו את זה, זה חשוב)<br />&nbsp; בני בנימין הוכו קשות,&nbsp; עריהם נשרפו באש&nbsp; ורק 600 איש מבני בנימין נותרו בחיים מתוך 27,000 איש שהיו בשבט הזה. <br /><br />זו היתה ממש מלחמת אחים. קשה לתאר זאת. <br /><br />לאחר הניצחון ולאחר שנרגעו הרוחות, הבין העם כי עומד להיכחד שבט שלם מישראל - שהרי נאסר על בני ישראל לתת מבנותיהם לנשים לבני בנימין. <span style="background-color: yellow;">אבל תמיד יש ליהודים דרך לעקוף את החוקים ואת האיסורים!!</span><br /><br /><span style="color: blue;">עקב כך, נינקטו שני צעדים: </span><br /><br /><span style="color: blue;">ראשית, החליטו לממש את השבועה להרוג מי שלא השתתף במלחמה והתנפלו&nbsp;&nbsp;על אנשי יבש גלעד שלא נטלו עמם חלק במאמץ המלחמתי,&nbsp; הרגו באנשיהם ולקחו ארבע מאות בתולות בשביל אנשי בנימין. </span><br /><span style="color: blue;">בכך פתרו חלק מהבעיה. &nbsp;אולם פתרון זה לא הספיק מכיוון שהיו שש מאות מבני בנימין והיו ארבע מאות בתולות וחסרו מאתיים לשאר הגברים. אז מה עושים??</span><br /><br /><span style="color: blue;">ועל כן ננקט צעד שני: הוחלט לנצל את החג בשילה, שבו מחוללות בנות העיר בכרמים (אולי ט"ו באב), כאשר בני בנימין יחטפו להם נשים מהמחוללות. כך, לא תופר השבועה, שהרי הן נחטפו ולא ניתנו מרצון.</span><br /><br />וזהו חג האהבה... חג שמקורו באונס אכזרי וברצח של אותה אישה אומללה בעיר גבעה....<br /><br />אל תגידו שמשעמם היה בתקופת התנ"ך... היה סוער לפחות כמו היום ואפילו יותר.<br /><br />אז חג אהבה שמח לכולם!<br /><br />פזית</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6710136305721622088-2132835267516943780?l=wwwpazitshaked.blogspot.com' alt='' /></div>פזיתhttp://www.blogger.com/profile/13917163603454569709noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-6710136305721622088.post-47635526647154273472010-07-25T20:56:00.000+03:002010-07-25T20:56:38.756+03:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://3.bp.blogspot.com/_kh7tHuxFn_Y/TEx6jF_sl9I/AAAAAAAAHag/T5koYY8-6EI/s1600/%D7%A4%D7%A8%D7%97%D7%99%D7%9D.gif" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="200" hw="true" src="http://3.bp.blogspot.com/_kh7tHuxFn_Y/TEx6jF_sl9I/AAAAAAAAHag/T5koYY8-6EI/s200/%D7%A4%D7%A8%D7%97%D7%99%D7%9D.gif" width="200" /></a></div><br /><br /><span style="color: black; font-size: large;"><strong>עד מתי רצח של ילדים חסרי אונים? ועוד על ידי הוריהם?</strong></span><br /><span style="color: black; font-size: large;"><strong>אני מניחה שכל אחד שואל את השאלה הזו בליבו ונותר חסר אונים מול תשובה אפשרית.</strong></span><br /><br /><span style="color: black; font-size: large;"><strong>הפעם אין לי מילים...</strong></span><br /><br /><span style="color: black; font-size: large;"><strong>רק רציתי לשתף בתחושה שלי.</strong></span></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6710136305721622088-4763552664715427347?l=wwwpazitshaked.blogspot.com' alt='' /></div>פזיתhttp://www.blogger.com/profile/13917163603454569709noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-6710136305721622088.post-29795752681026274432010-07-23T17:43:00.001+03:002010-08-06T15:17:49.004+03:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://4.bp.blogspot.com/_kh7tHuxFn_Y/TEmpdIL4cXI/AAAAAAAAHaY/-hTnKdCi6Kc/s1600/%D7%9E%D7%A9%D7%94+%D7%9E%D7%A9%D7%A7%D7%99%D7%A3.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" hw="true" src="http://4.bp.blogspot.com/_kh7tHuxFn_Y/TEmpdIL4cXI/AAAAAAAAHaY/-hTnKdCi6Kc/s320/%D7%9E%D7%A9%D7%94+%D7%9E%D7%A9%D7%A7%D7%99%D7%A3.jpg" /></a></div><br />&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; <span style="color: blue;"><strong>משה משקיף על הארץ המובטחת</strong></span><br /><br /><br /><br />משה רבנו, משה הגדול ,נענש ע"י אלוהים לא להכנס לארץ ישראל . פרשת השבוע נקראת פרשת "ואתחנן" בשל תחנוניו של משה לאלוהים כי יסלח לו ויכניסו לארץ. הפרשה לקוחה מספר דברים והבאתי למטה ציטוט של תחילתה. <br /><br /><span style="color: blue;">ג,כג וָאֶתְחַנַּן, אֶל-יְהוָה, בָּעֵת הַהִוא, לֵאמֹר. </span><br /><span style="color: blue;">ג,כד אֲדֹנָי יְהוִה, אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת-עַבְדְּךָ, אֶת-גָּדְלְךָ, וְאֶת-יָדְךָ הַחֲזָקָה--אֲשֶׁר מִי-אֵל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה כְמַעֲשֶׂיךָ וְכִגְבוּרֹתֶךָ. </span><br /><span style="color: blue;">ג,כה אֶעְבְּרָה-נָּא, וְאֶרְאֶה אֶת-הָאָרֶץ הַטּוֹבָה, אֲשֶׁר, בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן: הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה, וְהַלְּבָנֹן.</span><br /><span style="color: blue;">ג,כו וַיִּתְעַבֵּר יְהוָה בִּי לְמַעַנְכֶם, וְלֹא שָׁמַע אֵלָי; וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי, רַב-לָךְ--אַל-תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד, בַּדָּבָר הַזֶּה. </span><br /><span style="color: blue;">&nbsp;&nbsp;ג,כז עֲלֵה רֹאשׁ הַפִּסְגָּה, וְשָׂא עֵינֶיךָ יָמָּה וְצָפֹנָה וְתֵימָנָה וּמִזְרָחָה--וּרְאֵה בְעֵינֶיךָ: כִּי-לֹא תַעֲבֹר, אֶת-הַיַּרְדֵּן הַזֶּה. </span><br /><span style="color: blue;">ג,כח וְצַו אֶת-יְהוֹשֻׁעַ, וְחַזְּקֵהוּ וְאַמְּצֵהוּ: כִּי-הוּא יַעֲבֹר, לִפְנֵי הָעָם הַזֶּה, וְהוּא יַנְחִיל אוֹתָם, אֶת-הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּרְאֶה</span>. <br /><br />אין ספק כי היה מגיע למשה,המנהיג הדגול ,להכנס לארץ . אבל...<br />על שום מה נענש משה רבנו?&nbsp;מדוע לא ויתר לו ה' ולא שעה לתחנוניו?<br /><br />&nbsp;<span style="background-color: white;">החטא של משה רבנו, מנהיג האומה,קרה באירוע שנחקק בזיכרון האנושי לדורי דורות ושכונה "פרשת מי המריבה". </span><br /><span style="background-color: white;">השנה היא השנה הארבעים לצאת ישראל ממצרים. העם עמד פסיעה מכניסה לארץ המובטחת, אולם התוכנית השתבשה ומרים, אחות משה ואהרון, מתה ועימה נעלמה הבאר הניידת שהתלוותה אל העם והרוותה את צימאונו. העם כדרכו בא אל משה בטענות ודרש שיפתור את הבעיה.</span><br /><span style="background-color: white;">&nbsp;הקב"ה הורה למשה לכנס את כל העם, לדבר אל הסלע ולראות כיצד באופן ניסי יצאו מהאבן מים. </span><br /><span style="background-color: white;">משה חרג מההנחיות שקיבל ובמקום לדבר אל הסלע הוא הכה בו פעמיים בעזרת מטהו עד שמים רבים אכן ניגרו ממנו.</span><br /><span style="background-color: white;">&nbsp;בגין חטאו של משה נגזר עליו כי הוא לא יזכה להיכנס אל ארץ ישראל.</span><br /><br /><span style="background-color: yellow;">משה נענש כי לא השכיל לשנות את אופן מנהיגותו</span>. <br />במשך כל שנות מנהיגותו במדבר ,הנהיג משה את העם באותות ומופתים. <br />עכשיו, רגע לפני כניסתם לארץ המובטחת, היה צריך&nbsp; קוד מנהיגות אחר. במקום אותות ומופתים, היה צריך כמצוות ה' לדבר , ולגרום לנס לקרות ללא הכאת הסלע. <br />זהו סוג&nbsp;המנהיגות&nbsp; שנדרש לקראת גיבושו של דור המדבר, לעם &nbsp;והפיכתו לחברה. <br /><br />הלוואי והיה לנו היום מנהיג שהיה&nbsp;מסוגל להנחות אותנו&nbsp; בדיבורו&nbsp; ולא להשתמש "באותות ומופתים" של זמננו כדי שנאמין לו ונלך אחריו .<br />"והאותות והמופתים " של זמננו ,שאני מתכוונת אליהם, הם הספינים הפוליטים למיניהם, הצהרת כוונות מעושה שמאחזת עיניים, הבטחות של לפני בחירות ואי קיומן והרבה להטוטים בצורה של יחסי ציבור. <br /><br />אני רוצה &nbsp;מנהיג שיגיד ויתכוון ושאאמין לו שזה יקרה....שזה יקרה באמת! <br /><br /><span style="color: blue; font-size: large;"><strong>אני לא רוצה&nbsp;לחזור למדבר....</strong></span><br /><br /><br /><br /><br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6710136305721622088-2979575268102627443?l=wwwpazitshaked.blogspot.com' alt='' /></div>פזיתhttp://www.blogger.com/profile/13917163603454569709noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6710136305721622088.post-83061272842562694752010-07-20T07:23:00.000+03:002010-07-20T07:23:07.314+03:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">ביום שישי שעבר ישבתי עם ידידי הטוב ,שלומי הספר, והאזנו יחד ,כמו כל שבוע לתכניתו של יהורם גאון ברדיו בשעה 1 בצהריים. ואז שמענו את הסיפור הבא מפי יהורם גאון: <br /><br /><span style="color: blue;">" עיוור עם כלב נחיה רצה לעלות לאוטובוס לירושליים,כדי לבוא ולתמוך במשפחת שליט. בעלותו לאוטובוס אמר לו הנהג&nbsp; כי לכלבים אין אישור לעלות לאוטובוס וביקש ממנו&nbsp;במפגיע &nbsp;לרדת עם כלבו. ( הערה קטנה: אין הדבר נכון... החוק מתיר נסיעה של כלב נחיה עם בעליו) .&nbsp; לא עזרו תחנוניו של העיוור והסבריו כי מדובר כאן ,לא בכלב סתם,אלא בעיניו . אבל הנהג בשלו. </span><br /><span style="color: blue;">להוסיף חטא על פשע:<span style="font-size: large;"> הנוסעים שצפו במחזה ,לא די שלא יצאו להגנת העיוור אלא החלו לקללו ולגדפו והאשימו אותו בכך</span> <span style="font-size: large;">שהוא מעכב את הנסיעה.</span> </span><br /><span style="color: blue;">לאחר דין ודברים ,קללות וצעקות ,הגיעו 2 שוטרים למקום שהורידו את העיוור מן האוטובוס והעלו אותו לאוטובוס אחר. "</span><br /><br /><span style="background-color: yellow;">ואיך זה מתקשר לתשעה באב? קיראו את האגדה על קמצא ובר-קמצא: </span><br /><br /><br /><br />לפי המסורת, חורבן הבית השני וירושלים בידי הרומאים היה תוצאה של שנאת חינם -שנאה ללא סיבה בין היהודים לבין עצמם.<br /><br />שנאה זו הייתה החולייה הראשונה בהתדרדרות, שגררה הלשנות חמורות של יהודים על יהודים לשלטון הרומי. <br />שנאת חינם הביאה בסופו של דבר לחורבן.<br /><br /><br />הנה קטע מתוך אחת מאגדות החורבן המספרת על שנאת חינם ערב חורבן הבית השני וירושלים:<br /><br /><span style="color: blue;">מעשה באיש אחד שאהובו היה קמצא, ושונאו – בר קמצא.</span><br /><span style="color: blue;"><br /></span><br /><span style="color: blue;">עשה אותו האיש סעודת שמחה, ואמר למשרתו:</span><br /><span style="color: blue;"><br /></span><br /><span style="color: blue;">לך ותביא לי את קמצא.</span><br /><span style="color: blue;"><br /></span><br /><span style="color: blue;">הלך המשרת והביא לו את בר קמצא.</span><br /><span style="color: blue;"><br /></span><br /><span style="color: blue;">בא בעל הסעודה וראה את בר קמצא בין אורחיו.</span><br /><span style="color: blue;"><br /></span><br /><span style="color: blue;">אמר לו:</span><br /><span style="color: blue;"><br /></span><br /><span style="color: blue;">הרי אתה שונא לי. מה אתה מחפש פה? קום וצא.</span><br /><span style="color: blue;"><br /></span><br /><span style="color: blue;">אמר בר קמצא:</span><br /><span style="color: blue;"><br /></span><br /><span style="color: blue;">הואיל ובאתי – עזוב אותי, ואני אשלם לך על כל מה שאכלתי ושתיתי.</span><br /><span style="color: blue;"><br /></span><br /><span style="color: blue;">אמר האיש: לא!</span><br /><span style="color: blue;"><br /></span><br /><span style="color: blue;">אמר בר קמצא:</span><br /><span style="color: blue;"><br /></span><br /><span style="color: blue;">אשלם לך את מחצית הסכום שעלתה לך הסעודה כולה.</span><br /><span style="color: blue;"><br /></span><br /><span style="color: blue;">אמר האיש: לא!</span><br /><span style="color: blue;"><br /></span><br /><span style="color: blue;">אמר בר קמצא:</span><br /><span style="color: blue;"><br /></span><br /><span style="color: blue;">אשלם לך את סכום הסעודה כולה.</span><br /><span style="color: blue;"><br /></span><br /><span style="color: blue;">אמר האיש: לא!</span><br /><span style="color: blue;"><br /></span><br /><span style="color: blue;">תפס האיש את בר קמצא בידו, הקים אותו והוציאו.</span><br /><span style="color: blue;"><br /></span><br /><span style="color: blue;">אמר בר קמצא:</span><br /><span style="color: blue;"><br /></span><br /><span style="color: blue; font-size: large;">הואיל וישבו בסעודה חכמים, ולא מחו על מה שעשה לי האיש –</span><br /><span style="color: blue;"><br /></span><br /><span style="color: blue; font-size: large;">כנראה שהדבר מקובל גם עליהם.</span><br /><span style="color: blue;"><br /></span><br /><span style="color: blue;">אלך ואלשין עליהם לפני המלך, הקיסר הרומאי.</span><br /><span style="color: blue;"><br /></span><br /><span style="color: blue;">הלך בר קמצא לקיסר ואמר לו:</span><br /><span style="color: blue;"><br /></span><br /><span style="color: blue;">מרדו בך היהודים….</span><br /><span style="color: blue;"><br /></span><br /><span style="color: blue;">(על-פי התלמוד הבבלי</span> <span style="color: blue;">מסכת גיטין דף נה עמ' ב – דף נו עמ' א)</span><br /><br /><span style="background-color: white;">יהורם גאון, שסיפר את הסיפור ברגש וצימרר אותנו בכל מילה ומילה חתם את דבריו &nbsp;ואמר כי לא רק על שנאת חינם נחרב בית המקדש,אלא גם על האדישות שלנו לגורלו של החלש ועל אי ההתגייסות למנוע עוול. </span><br /><span style="background-color: white;">אי אפשר להימנע מההקבלה&nbsp; בין הסיפורים : אחד טרי מהיום, והשני מלפני 1900 שנים.</span><br /><span style="background-color: white;">&nbsp;נראה&nbsp; כאילו לא למדנו כלום גם לאחר 2000 שנות גלות.&nbsp;</span><br /><br /><span style="background-color: white;">אם לא נדע לצאת מאדישותנו ולזעוק נגד עוולות &nbsp;יחרב עלינו גם ביתנו!!!!</span><br /><br />פזית<br /><br /><br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6710136305721622088-8306127284256269475?l=wwwpazitshaked.blogspot.com' alt='' /></div>פזיתhttp://www.blogger.com/profile/13917163603454569709noreply@blogger.com4tag:blogger.com,1999:blog-6710136305721622088.post-21271851350192204822010-07-17T17:52:00.002+03:002010-07-17T19:41:14.331+03:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://3.bp.blogspot.com/_kh7tHuxFn_Y/TEHBqyAA0LI/AAAAAAAAHaI/3rIMCzHkJ0I/s1600/%D7%90%D7%99%D7%96%D7%91%D7%9C+%D7%94%D7%92%D7%91%D7%99%D7%A8%D7%94.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" hw="true" src="http://3.bp.blogspot.com/_kh7tHuxFn_Y/TEHBqyAA0LI/AAAAAAAAHaI/3rIMCzHkJ0I/s320/%D7%90%D7%99%D7%96%D7%91%D7%9C+%D7%94%D7%92%D7%91%D7%99%D7%A8%D7%94.jpg" /></a></div><br />&nbsp;<span style="background-color: white;">אחד השירים היפים , לדעתי, שנכתבו הוא "איזבל" - מילים ולחן של עקיבא נוף שהיה חבר כנסת בזמנו. </span><br /><span style="background-color: white;">אני זוכרת את השיר כילדה, וגם את הקליפ שנעשה ב&nbsp; 1972 &nbsp;על רקע ירושליים המזרחית ובו מככבת פנינה רוזנבלום הצעירה</span>. <span style="background-color: yellow;">מי שהחזירה לי את השיר מתהום הנשיה היא רחלי הורביץ ( מה"טיש הגדול") והיא מרגשת&nbsp;אותי מאוד בביצוע שלה.</span> <br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><br /></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://4.bp.blogspot.com/_kh7tHuxFn_Y/TEHDFEscTbI/AAAAAAAAHaQ/4n0aU-1WLTk/s1600/%D7%A8%D7%97%D7%9C.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" hw="true" src="http://4.bp.blogspot.com/_kh7tHuxFn_Y/TEHDFEscTbI/AAAAAAAAHaQ/4n0aU-1WLTk/s320/%D7%A8%D7%97%D7%9C.jpg" /></a></div><br /><span style="color: blue; font-size: large;"><strong>"ואיזבל הייתה זרה ונוכריה</strong></span><br /><span style="color: blue; font-size: large;"><strong></strong></span><br /><span style="color: blue; font-size: large;"><strong>בת מלך צידונים הייתה איזבל.."</strong></span><br /><br /><br /><span style="color: #660000; font-size: large;"><strong>אבל מי היתה אותה איזבל?</strong></span><br /><br />היא היתה ביתו של מלך צידון ונישאה לאחאב מלך ישראל. נישואים פוליטיים שנועדו לחזק את הקשר בין שתי המדינות. <br />בזכות קשר זה עמדה ממלכת ישראל בפני אוייביה האשורים שהיוו איום מתמיד.<br /><br /><br />מהתנ"ך ברור שאיזבל הייתה אשה נמרצת מאוד (למעשה - אחת משני הנשים היחידות בתנ"ך שמוזכרות כמי שעוסקות בכתיבה, השנייה הייתה גם היא מלכה, אסתר). התנ"ך מתאר אותה גם כמי שהביאה שיטת פולחן זרה של הבעל לישראל ולימדה את בעלה אחאב פולחנים זרים שונים. למעשה, נראה שהיא פעלה לשימור הפולחן הקיים, שכן הבעל היה אל מוכר וידוע בישראל.<br /><br /><span style="background-color: yellow;">מלחמה ניטשה בינה לבין אליהו הנביא שנלחם בפולחן הבעל</span>.<br />על איזבל התנ"ך מספר שהרגה את כל הנביאים ובני הנביאים, אבל משום מה אלה מופיעים שוב ושוב כאילו לא אירע להם דבר, ואין שום תיאור של נביא או בן נביא כלשהו שאכן נהרג ברדיפות אלה.<br /><br /><span style="color: #660000;"><strong><span style="background-color: yellow;">אליהו, השיב מלחמה:</span> </strong></span><br />&nbsp; <br />בתנ"ך מסופר שהיה זה אליהו שגרם למעשה לבצורת בישראל בגלל תפילתו לאל למנוע גשם ובכך גרם לרעב המוני . מסופר שלאחר שגבר על כוהני הבעל בהתחרות מי יצליח להביא לירידת גשמים (שאותם עצר אליהו עצמו בתפילה לה'): <br /><br /><span style="background-color: white; color: black;"><strong>"ויאמר אליהו להם: תפסו את נביאי הבעל. איש-אל-ימלט מהם! ויתפשום, ויורידם אליהו אל נחל הקישון, וישחטם שם". (מלכים א' יח , פס' מ)</strong></span><br /><br /><br /><br />התנ"ך נותן פרטים: המדובר כאן ב-450 נביאי הבעל וב-400 נביאי האשרה. אליהו רצח לא פחות מ-850 מתנגדים! מה שהיינו מכנים היום טבח המוני. התמונה המצטיירת מדמותו של אליהו היא של רוצח המונים, הן באופן אקטיבי והן באופן פאסיבי ברעב שהביא על בני עמו. התנ"ך, בכל אופן, אינו רואה כל רע במעשה הרצח ההמוני הזה של אליהו.<br /><br />&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;<span style="background-color: white;">&nbsp;&nbsp;<strong><span style="color: #660000;"><span style="font-size: large;">&nbsp; " הרצחת וגם ירשת..."</span></span></strong></span><br /><br />המעשה הנורא ביותר שאותו מיחס התנ"ך לאיזבל הוא פרשת הריגתו של אדם בשם נבות, בעל אדמות עשיר בעמק יזרעאל, שאחאב המלך רצה מאוד באדמותיו, אך נבות סירב למכרן.<br />&nbsp;התנ"ך מספר שאחאב לא עשה דבר בעניין, אך הוא שכב בביתו סר וזעף "וישכב על מיטתו, ויסב את פניו ולא אכל לחם". (מלכים א כא פס' ד) .<br />איזבל, שהודאגה ממצבו, שאלה אותו בעניין, וכאשר סיפר לה - עשתה מעשה. היא דאגה לכך שנבות יואשם בחילול השם. הוא נסקל למוות בידי העם, והאדמות הועברו באופן חוקי לידי אחאב. אז הופיע בחצרם הנביא אליהו עם המילים בנות האלמוות : "הרצחת וגם ירשת?" ואכן זהו מעשה בלתי נסלח מבחינה מוסרית, המראה לא כל כך על רודנות כמו על ניצול החוק למטרות מושחתות.<br /><br /><strong><span style="font-size: large;">אליהו ניבא לאחאב שבמקום שבו ימות ילקקו כלבים את דמו וכי כל משפחתו תושמד. לאיזבל ניבא כי הכלבים יאכלו אותה.</span></strong><br /><strong><span style="font-size: large;"></span></strong><br /><strong><span style="font-size: large;">וזה אכן מה שקרה: אחאב מת מות גבור במלחמה עם הארמים וכלבים ליקקו את דמו.</span></strong><br /><br /><strong>&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;<span style="font-size: large;"> ומה קרה לאיזבל????</span></strong><br /><br /><span style="font-size: large;"><span style="color: blue; font-size: small;"><strong>נראה שהיא המשיכה להיות בעלת השפעה גדולה בממלכה לאחר מות בעלה, דרך שני בניה, אחזיה ויהורם, שמלכו בזה אחר זה. מן הסתם הייתה לה גם השפעה גדולה בממלכת יהודה דרך בתה, עתליה, שמלכה שם. הכינוי של תפקידה היה "גבירה", מעמד שהוא, ככל הנראה, יותר מזה של סתם מלכה אשת מלך. של אם מלך עוצרת ושולטת בפועל. </strong></span></span><br /><span style="font-size: large;"><span style="color: blue; font-size: small;"><strong>אנחנו יכולים להיות סמוכים ובטוחים שאת מתנגדיה הנביאים הכוח הזה, בידיה של אשה, הרגיז במיוחד. </strong></span></span><br /><br /><br />בסופו של דבר מרד נגדה המצביא יהוא בהשפעת יורשו של אליהו הנביא, אלישע.מובן מאליו שלאיזבל הוא רחש שנאה מיוחדת. את יהורם בנה שאל פני מותו "מה השלום עד זנוני איזבל אימך וכשפיה הרבים?" עבור איזבל הזקנה הוא הכין משהו מיוחד. <br /><br />איזבל הזקנה שמעה על בוא של יהוא ועל הטבח שעשה בבניה. היא ידעה מה מצפה לה, אבל היא קיבלה אותו באומץ לב מיוחד. <br /><br /><br /><span style="background-color: white;">"ואיזבל שמעה ותשם בפוך עיניה ותיטב את ראשה ותשקף בעד החלון. ויהוא בא בשער. ותאמר: השלום, זמרי הורג אדוניו ויאמר: "מי איתי מי?" וישקיפו אליו שנים שלושה סריסים. ויאמר :"שמטוה!" וישמטוה ויז מדמה אל הקיר ואל הסוסים וירמסנה. ויבוא ויאכל וישת. ויאמר: פקדו נא את הארורה הזאת וקברוה כי בת מלך היא" (מלכים ב' ט, ל-לה) .</span><br /><br />הגבירה הלכה אל מותה בראש מורם, לאחר שהתלבשה,הסתרקה והתאפרה.<br /><br />חז"ל האשימו את איזבל שהיא לימדה את אחאב עבודה זרה. הם טענו שהיא הייתה מושחתת מבחינה מינית, אולם, למעשה, אין לכך כל עדות בתנ"ך, שבוודאי לא היה מסתיר דבר כזה להוציא האשמותיו של רוצחה יהוא. <br /><br /><br />נראה שחטאה הגדול מכל היה שהיא העיזה ליטול חלק ממשי בשלטון שאמור היה להיות רק בידי גברים.<br />איזבל הפכה עד היום לסמל האשה המרשעת, החוטאת, שנאבקת בגברים שיודעים טוב ממנה מה שצריך לעשות. על העובדה שיריביה, אליהו ויהוא, ביצעו פשעים נוראים לעין ערוך משלה, עוברים בשתיקה. <br /><br /><br />ואילו מילות הפזמון שכתב עקיבא נוף&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; <a href="http://www.youtube.com/watch?v=liqHQ382yAI">קישור לקליפ-ליחצו כאן</a><br /><br /><br />וְאִיזֶבֶל הָיְתָה זָרָה וְנָכְרִיָּה, <br />בַּת מֶלֶךְ צִידוֹנִים הָיְתָה אִיזֶבֶל. <br /><br />הִנֵּה בָּאִים הוֹרְגַּיִךְ הַמַּלְכָּה, הִנֵּה בָּאִים, <br />רוֹכְבִים בְּשִׁיגָעוֹן אֶל אַרְמוֹנֵךְ , <br />לַמֶּלֶךְ הֶחָדָשׁ הַהֲמוֹנִים, כְּבָר, מְרִיעִים <br />כְּמוֹ שֶאֶתְמוֹל הֵרִיעוּ לִכְבוֹדֵךְ ; <br /><br />הִנֵּה הֵם, כְּבָר, בְּשְׁעֲרֵי הָעִיר – שוֹלְפִים חַרְבָּם, <br />מַכִּים בַּשְעָרים צְמֵאֵי דָמֵךְ , <br />הָעֲבָדִים כִּי יִמְלְכוּ - אֵין חֶסֶד בְּלִבָּם, <br />לִבְשִׁי, מַלְכָּה, חִיוּך עַל פְּנֵי אֶבְלֵךְ. <br /><br /><br />אַל תִּתְנַגְּדִי לָהֶם, מַלְכָּה, <br />הֵם הַצּוֹדְקִים תָּמִיד בַּכֹּל, <br />הָאֱלֹוֹהִים וְהַנְבִיאִים - לָהֶם, <br />וּבְנֵי הַנְּבִיאִים יוֹדְעִים הַכֹּל, רַק לֹא לִמְחוֹל, <br />אֵל קַנַּא ונוֹקֵם. <br /><br />ואִיזֶבֶל הָיְתָה זָרָה וְנָכְרִיָה, <br />בַּת מֶלֶך צִידוֹנִים הָיְתָה אִיזֶבֶל. <br /><br />זוֹכֶרֶת אַתְּ - אֵיך בָּאת לְכָאן, מַלְכָּה מֵעִיר צִידוֹן <br />וְכָל הָעָם נִדְהָם אֶל מוּל יָפְיֵיךְ , <br />הִנֵּה הֵם, כְּבָר, בַּשַׁעַר וְאַחֵר יְהֵא אָדוֹן, <br />כְּלָבִים יְלַקְקוּ פֹּה אֶת דָּמֵךְ, <br />הִנֵּה עָלוּ וּבָאוּ, כְּבָר, בְּשַׁעַר הָאַרְמוֹן, <br />הִנֵה, כְּבָר, נִפְרְצוּ הַשְׁעָרִים, <br />אִיזֶבֶל, בְּחִיוּך מַלְכוּת הוֹפִיעִי בַּחַלּוֹן, <br />מַלְכָּה וּבַת שֶל מֶלֶך צִידוֹנִים. <br /><br />אַל תִתְנַגְּדִי לָהֶם, מַלְכָּה, <br />הֵם הַצּוֹדְקִים תָּמִיד בַּכֹּל, <br />הָאֱלוֹהִים וְהַנְבִיאִים -לָהֶם, <br />וּבְנֵי הַנְּבִיאִים יוֹדְעִים הַכֹּל, רַק לֹא לִמְחוֹל, <br />אֵל קַנָּא וְנוֹקֵם. <br /><br />וְאִיזֶבֶל הָיְתָה זָרָה וְנָכְרִיָה, <br />בַּת מֶלֶךְ צִידוֹנִים הָיְתָה אִיזֶבֶל. <br /><br />הִנֵּה הֵם מְטַפְּסִים, בְּחֲצְרוֹתַיִיךְ שׁוֹעָטִים, <br />מַלְכָּה, אַתְּ אֶת עֵינַיִךְ תְּנִי בַּפּוּךְ , <br />הִנֵּה הֶם מִתְקַרְבִים, כְּבָר נִפְגָשִים הַמַּבָּטִים, <br />הָכִּי אֶת הַמּוֹרְדִים בָּךְ – בְּחִיוּךְ . <br /><br />אַל תִּתְּנַגְּדִי לָהֶם, מַלְכָּה, <br />הֵם הַצוֹדְקִים תָּמִיד בַּכֹּל, <br />הָאֱלוֹהִים וְהַנְבִיאִים - לָהֶם, <br />וּבְנֵי הַנְּבִיאִים יוֹדְעִים הַכֹּל, רַק לֹא לִמְחוֹל, <br />אֵל קַּנָּא וְנוֹקֵם. <br /><br /><br />אִיזֶבֶל, אִיזֶבֶל, אִיזֶבֶל, <br />הֵיטִיבִי אֶת רֹאשֵׁךְ, סַרְקִי הֵיטֵב, <br />פָּנַיִּךְ תְנִי בַּפּוּךְ , הֲיִי יָפָה, הֲיִי יָפָה, <br />הַצְפִּינִי בְּתוֹכֵךְ אֶת הַכְּאֵב. <br /><br />אַל תִתְנַגְדִי לָהֶם, מַלְכָּה, <br />הֵם הַצוֹדְקִים תָּמִיד בַּכֹּל, <br />הָאֱלוֹהִים וְהַנְבִיאִים - לָהֶם, <br />וּבְנֵי הנְבִיאִים יוֹדְעִים הַכֹּל, רַק לֹא לִמְחוֹל, <br />אֵל קַנָּא וְנוֹקֵם. <br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br />&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;<br /><br /><br /><br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6710136305721622088-2127185135019220482?l=wwwpazitshaked.blogspot.com' alt='' /></div>פזיתhttp://www.blogger.com/profile/13917163603454569709noreply@blogger.com5tag:blogger.com,1999:blog-6710136305721622088.post-9650408858427840302010-07-02T18:44:00.000+03:002010-07-02T18:44:04.367+03:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">במוסף התרבות של הארץ, צד את עיני שיר שאהבתי. נכתב ע"י משוררת אמריקנית ממוצא פלסטיני.החלטתי לחקור קצת.<br />הרי אינני יכולה להסתפק רק בשיר. אני מוכרחה לדעת מה מסתתר מאחוריו.ובכן:<br /><br />&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;<span style="color: blue;"><strong> מעט רקע על נעמי שיהאב נאי</strong></span><br /><br />המשוררת נעמי שיהאב נאי, שבימים אלה מופיע לראשונה בתרגום לעברית מבחר משיריה, "אמנוּת הַהֵעַלְמוּת" (הוצאת "מַבָּע" הקטנה והאידיאליסטית, תופעה נדירה בארצנו ובתקופתנו), גם היא עצמה תופעה נדירה, לפחות במולדתה, ארצות הברית.<br /><br /><br />נעמי נולדה ב-1952 בסט. לואיס, מיזורי, לאב פלסטיני, עזיז שיהאב מירושלים, ולאם אמריקאית, מרים אולווארדט, ממוצא גרמני ושווייצי. האב היגר לארה"ב מהגדה המערבית שהיתה אז בשלטון ירדן, היה למהנדס, ועקר עם משפחתו לסאן אנטוניו בטקסס. <br /><br /><br />היא ממזגת להפליא את הליריקה האישית שלה עם רגישותה ההומנית לטרגדיה הפלסטינית והישראלית. לא בכדי נעמי שיהאב נאי היא קול שלא ייתכן לטעות בו בקהילה הערבית-אמריקאית, קול עקבי הנישא למען פיתרון פוליטי שיושג על-ידי מו"מ בין שני הצדדים בסכסוך, והשולל באומץ לב ובתקיפות את הטרור כמו את הדיכוי הבלתי-נמנע במציאות האזורית. <br />זה ממש על קצה המזלג... מקווה שתאהבו את השיר שהבאתי. <br /><br /><br /><br /><span style="font-size: large;"><strong>&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;<span style="color: #660000;">&nbsp;"עלייך להיות זהירה"</span></strong></span><br /><br /><br /><br /><br /><span style="color: blue; font-size: large;"><strong>עָלַיִךְ לִהְיוֹת זְהִירָה כְּשֶׁאַתְּ מְסַפֶּרֶת דְּבָרִים.</strong></span><br /><span style="color: blue; font-size: large;"><strong>יֵשׁ אָזְנַיִם שֶׁהֵן מִנְהָרוֹת.</strong></span><br /><span style="color: blue; font-size: large;"><strong>דְּבָרַיִךְ יִכָּנְסוּ פְּנִימָה וְיֹאבְדוּ בָּאֲפֵלָה.</strong></span><br /><span style="color: blue; font-size: large;"><strong>יֵשׁ אָזְנַיִם שֶׁהֵן אִלְפָּסִים שְׁטוּחִים כְּמוֹ אֵלֶּה שֶׁבָּהֶם הִשְׁתַּמְּשׁוּ</strong></span><br /><span style="color: blue; font-size: large;"><strong>הַכּוֹרִים בְּחַפְּשָׂם זָהָב.</strong></span><br /><span style="color: blue; font-size: large;"><strong>מָה שֶׁתֹּאמְרִי יִשָּׁטֵף הַחוּצָה עִם הָאֲבָנִים.</strong></span><br /><span style="font-size: large;"><br /><span style="color: blue;"><strong></strong></span></span><br /><span style="font-size: large;"><br /><span style="color: blue;"><strong></strong></span></span><br /><span style="color: blue; font-size: large;"><strong>זְמַן רַב תְּחַפְּשִׂי עַד שֶׁתִּמְצְאִי אֶת הָאָזְנַיִם הַנְּכוֹנוֹת. </strong></span><br /><span style="color: blue; font-size: large;"><strong>עַד אָז, יֵשׁ צִפּוֹרִים וּמְנוֹרוֹת לְדַבֵּר אִתָּן,</strong></span><br /><span style="color: blue; font-size: large;"><strong>מַטְלִית סַבְלָנִית הַמְּמָרֶקֶת בְּמַעְגָּלִים,</strong></span><br /><span style="color: blue; font-size: large;"><strong>וְהָאֶפְשָׁרוּת הָאִטִּית, הַגְּדֵלָה בְּהַדְרָגָה,</strong></span><br /><span style="color: blue; font-size: large;"><strong>שֶׁכַּאֲשֶׁר תִּמְצְאִי אָזְנַיִם כָּאֵלֶּה, </strong></span><br /><span style="color: blue; font-size: large;"><strong>הֵן כְּבָר יוֹדְעוֹת.</strong></span><br /><br /><br /><br /><br /><br />על המשוררת שאבתי את החומר מכתבתו של משה דור, משורר ישראלי,עורך ומתרגם.<br /><br />עוד על המשוררת ויצירתה בקישור הבא:<a href="http://elihirsh.com/?p=1935">נעמי שיהאב נאי</a></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6710136305721622088-965040885842784030?l=wwwpazitshaked.blogspot.com' alt='' /></div>פזיתhttp://www.blogger.com/profile/13917163603454569709noreply@blogger.com3tag:blogger.com,1999:blog-6710136305721622088.post-69335369937265616092010-06-26T11:06:00.001+03:002010-07-25T20:42:22.822+03:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"></div><br />אני מניחה שחלקכם צפיתם בסדרה "נבלות" שנעשתה על פי ספרו של יורם קניוק " נבלות ועיטים" . <br />שם מסופר על שני זקנים שהיו בצעירותם לוחמים אמיצים נטלו חלק במאבק להקמת המדינה,והיום בזקנותם ,הם מרגישים מושפלים מן היחס שנותן להם&nbsp; הדור הצעיר,האגואיסטי והחצוף. <br />הדור שלא ידע את יוסף, שאין לו ערכים ולא מבין בזכות מי הוא יושב כאן.השניים נוהגים לשבת בבית הקפה השכונתי,לראות את הצעירים הריקניים שחולפים על פניהם ולסנן מידי פעם : <span style="color: blue;"><strong>נבלות...</strong></span><br /><br />אסור לעשות הכללות,יש גם צעירים&nbsp; שמכבדים ומוקירים אבל, הולך ופוחת הדור.....(לצערי...)<br /><br />למי שלא ראה את הסדרה, אני ממליצה לצפות בה. לי באופן אישי לקח זמן לסיים את כל חמשת הפרקים ,כי אחרי כל פרק הייתי צריכה להרגע שבוע! יהורם גאון ויוסי פולק נותנים כאן את משחק חייהם לדעתי.<br /><br /><br /><br /><br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://3.bp.blogspot.com/_kh7tHuxFn_Y/TCTvM1DxN3I/AAAAAAAAHZs/gFXv2krfTjc/s1600/%D7%A0%D7%91%D7%9C%D7%95%D7%AA.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" ru="true" src="http://3.bp.blogspot.com/_kh7tHuxFn_Y/TCTvM1DxN3I/AAAAAAAAHZs/gFXv2krfTjc/s320/%D7%A0%D7%91%D7%9C%D7%95%D7%AA.jpg" /></a></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><br /></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><br /></div><br />אבל האמת שלא על זה רציתי לדבר. פשוט הכינוי הזה "נבלות" עלה לי בראש כששמעתי היום בבוקר את הסיפור שסיפר לי שלומי, הספר שלי.<br /><br /><span style="font-size: large;"><strong>וזה הסיפור הטרי:</strong></span><br /><br /><span style="color: blue;">ליד המספרה שלו יש חנות של משקאות. יום אחד נכנס גבר לחנות וקנה שלושה בקבוקי משקה מאוד יקרים שעלו בסך הכל 1000 ש"ח. בעל החנות היה מבסוט מהקניה הגדולה, הגבר שילם במזומן, ועד עכשיו הכל טוב ויפה! </span><br /><span style="color: blue;">לא עוברת שעה, הגבר חוזר לחנות ואומר למוכר כי השקית עם שלושת הבקבוקים נקרעה, בקבוקי המשקה התנפצו על המדרכה&nbsp;ולאות הוכחה הוא הביא לו את ראשי הבקבוקים המנופצים ודרש את כספו בחזרה. </span><br /><br /><span style="color: blue;">המוכר לא נכנע בקלות לדרישה והזמין משטרה. כאשר הגיעו שני השוטרים לחנות, הם לקחו את המוכר הצידה ואמרו לו שמדובר בעבריין מוכר ונוכל שנוהג לעשות את התרגיל הזה ועדיף לו שיסתדר איתו.....</span><br /><br /><span style="color: blue;">נוכח תגובת השוטרים ואוזלת ידם הבין המוכר כי אם לא ישלם את 1000 השקלים לנוכל, הוא מסתכן.ואכן בלית ברירה הוא החזיר לו את הכסף. </span><br /><br /><span style="color: blue;">ואני שואלת: עד מתי יעלוזו רשעים??? ולכן עלה בראשי באותו רגע להגיד: <span style="font-size: large;"><strong>נבלות!!!!!</strong></span></span><br /><br /><strong><span style="color: blue;">עוד רשימה על שלומי הספר בקישור המצורף: <a href="http://wwwpazitshaked.blogspot.com/search/label/%D7%90%D7%A0%D7%A9%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%9C%D7%95%D7%9E%D7%99%20%D7%94%D7%A1%D7%A4%D7%A8%20%D7%A9%D7%9C%D7%99">שלומי והתספורת הצרפתית</a></span></strong></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6710136305721622088-6933536993726561609?l=wwwpazitshaked.blogspot.com' alt='' /></div>פזיתhttp://www.blogger.com/profile/13917163603454569709noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6710136305721622088.post-17133615966751442732010-06-09T22:19:00.000+03:002010-06-09T22:19:36.920+03:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://3.bp.blogspot.com/_kh7tHuxFn_Y/TA_pDJepjwI/AAAAAAAAHZQ/e4J6j7YNm8A/s1600/%D7%93%D7%92%D7%9C+%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%93.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" qu="true" src="http://3.bp.blogspot.com/_kh7tHuxFn_Y/TA_pDJepjwI/AAAAAAAAHZQ/e4J6j7YNm8A/s320/%D7%93%D7%92%D7%9C+%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%93.jpg" /></a></div><br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"></div><br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"></div><br />מי שמכיר אותי יודע שאני מאוהבת במדינה היפה הזו&nbsp; ובשפה.<br />&nbsp;לפני 8 שנים הייתי בטיול בדרום ספרד והבטחתי לעצמי שאחזור לשם שוב. פעם אחת ,זה לא מספיק.<br />הטיול בדרום,בערים כמו סביליה,גרנדה,טולדו וקורדובה הן חוויה בלתי נשכחת. על כל צעד ושעל אפשר לגלות את עקבות היהודים שחיו כאן. קהילה מפוארת ומפותחת שרבים מבניה הגיעו למעמד גבוה וחשוב בחצר המלך או בחצר הסולטן. <br />תקצר כאן היריעה מלספר את מלוא תפארתה של הקהילה הזו, קהילה שידעה פריחה, אך ידעה גם דיכוי ורבים&nbsp; מבניה אולצו להמיר את דתם כדי לשרוד. <br />לכן,&nbsp;אפשר להבין את ההתרגשות בלחזות בפסלו של הרמב"ם בלב קורדובה,או לראות בטולדו היפהפיה את רחוב "שמואל לוי"....<br /><br /><br /><br /><br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://1.bp.blogspot.com/_kh7tHuxFn_Y/TAQGoqc4MwI/AAAAAAAAHXo/5fLgO5Rj8k4/s1600/%D7%94%D7%A8%D7%9E%D7%91%D7%9D.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" gu="true" src="http://1.bp.blogspot.com/_kh7tHuxFn_Y/TAQGoqc4MwI/AAAAAAAAHXo/5fLgO5Rj8k4/s320/%D7%94%D7%A8%D7%9E%D7%91%D7%9D.jpg" /></a><a href="http://2.bp.blogspot.com/_kh7tHuxFn_Y/TA_UWiWaKgI/AAAAAAAAHZA/ilEfBJCtIxk/s1600/%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%90%D7%9C+%D7%9C%D7%95%D7%99.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" qu="true" src="http://2.bp.blogspot.com/_kh7tHuxFn_Y/TA_UWiWaKgI/AAAAAAAAHZA/ilEfBJCtIxk/s320/%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%90%D7%9C+%D7%9C%D7%95%D7%99.jpg" /></a></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><br /></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><br /></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><br /></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><br /></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"></div><br />בעיר סביליה,ראינו רחוב שנקרא רחוב סוסונה calle de susona . הרחוב הזה, בשפתנו רחוב שושנה ,קשור לסיפור אהבה טראגי שאירע ב-1391. שושנה הצנועה והחסודה,ביתו של דון דייגו שושון,מאנוסי העיר,התאהבה באציל ספרדי פוחז.<br />עד מהרה גילתה לו בתמימותה כי אביה וחבריו נאבקים במחתרת בשילטון האינקוויזיציה. נחפז האציל,רץ וגילה לרשויות את הסוד. <br /><br />האב וחבריו נחשפו והועלו על המוקד ואילו שושנה המזועזעת ,ניתקה את עצמה מן העולם והסתגרה במנזר. לא ברור מדוע בחרה לחיות דווקא במנזר,בקרב אילו ששרפו חיים את אביה.&nbsp; לפני מותה היא ציוותה שגופתה תיתלה לפני בית אביה לדראון עולם.<br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://1.bp.blogspot.com/_kh7tHuxFn_Y/TA_Uk7iow1I/AAAAAAAAHZI/s3FQ2Dbfrc0/s1600/%D7%A9%D7%95%D7%A9%D7%A0%D7%94.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="165" qu="true" src="http://1.bp.blogspot.com/_kh7tHuxFn_Y/TA_Uk7iow1I/AAAAAAAAHZI/s3FQ2Dbfrc0/s200/%D7%A9%D7%95%D7%A9%D7%A0%D7%94.jpg" width="200" /></a></div><br />סיפורים כמו אילו ישנם רבים. זהו אחד המפורסמים שבהם. אתם יכולים לראות את שמה של סוסנה בפתח בית אביה בתמונה למעלה.<br /><br />חזרתי כל כך מלאת התרגשות מן הטיול הזה שפשוט קשה לי לכתוב על כל מה שחויתי וראיתי. <br /><br />אני&nbsp; יכולה רק להמליץ . מכל הלב.סעו לשם. <br />מקווה בהמשך להביא עוד מעט מן החוויות והסיפורים.<br /><br />פזית</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6710136305721622088-1713361596675144273?l=wwwpazitshaked.blogspot.com' alt='' /></div>פזיתhttp://www.blogger.com/profile/13917163603454569709noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-6710136305721622088.post-38824242547254456502010-04-19T14:55:00.000+03:002010-04-19T14:55:51.704+03:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://2.bp.blogspot.com/_kh7tHuxFn_Y/S8mdeoIcj9I/AAAAAAAAG5g/kwAds6K_HTY/s1600/%D7%93%D7%92%D7%9C.gif" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="http://2.bp.blogspot.com/_kh7tHuxFn_Y/S8mdeoIcj9I/AAAAAAAAG5g/kwAds6K_HTY/s320/%D7%93%D7%92%D7%9C.gif" wt="true" /></a></div><br /><br /><br /><span style="color: blue; font-size: large;"><strong>קל להיות היום ציני.</strong></span><br /><span style="color: blue; font-size: large;"><strong>זה אופנתי לקטול את המדינה שלנו.</strong></span><br /><span style="color: blue; font-size: large;"><strong>יש חירות שכזו להתבטא כלפיה בצורה שלעיתים האוזן לא יכולה לשמוע.(בכל אופן האוזן שלי).&nbsp;</strong></span><br /><strong><br /><span style="color: blue;"></span></strong><br /><span style="color: blue; font-size: large;"><strong>קשה להיות אוהד ואוהב ללא תנאי וללא גבולות. </strong></span><br /><strong><br /><span style="color: blue;"></span></strong><br /><span style="color: blue; font-size: large;"><strong>צריך לזכור דבר אחד: זה מה שיש לנו. לטוב ולרע. כאן אנו יכולים להרגיש הכי בטוחים ,בלי צורך להסתתר להתנצל,או להסוות את עצמנו.</strong></span><br /><span style="color: blue; font-size: large;"><strong>נכון שקורים דברים לא טובים,אבל אני באמונתי העמוקה,(ואולי בתמימותי),מאמינה כי כל הרע והמושחת שצף למעלה,סופו שיתנקה.</strong></span><br /><span style="color: blue; font-size: large;"><strong>מושלם לא יהיה כאן (וגם לא במקום אחר) אף פעם. אבל זה שלנו.לתמיד.</strong></span><br /><strong><br /><span style="color: blue;"></span></strong><br /><span style="color: blue; font-size: large;"><strong>&nbsp;אני מורידה את הכובע בפני הצבא שלנו שמצויים בו אנשים חדורי מוטיבציה ואוהבי הארץ,שמוכנים ,גם בימים אילו של ציניות וביקורת,לתת את נשמתם עבורנו ולדאוג לבטחוננו.</strong></span><br /><span style="color: blue; font-size: large;"><strong>אסור לשכוח את אילו שנתנו את נפשם ונכבד את זכרם כמו בכל שנה,ואז במעבר חד נעבור לשמחה המהולה בעצב של יום העצמאות.</strong></span><br /><strong><br /><span style="color: blue;"></span></strong><br /><span style="color: blue; font-size: large;"><strong>ישראל שלי, אוהבת אותך בטוב וברע. לתמיד.</strong></span><br /><strong><br /><span style="color: blue;"></span></strong><br /><span style="color: blue; font-size: large;"><strong>שיהיה לכולם יום עצמאות שמח.</strong></span><br /><strong><br /><span style="color: blue;"></span></strong><br /><strong><span style="color: blue;">(אני מצרפת קישור להמנון שלנו בגרסה מיוחדת שנעשתה בספרד.כנראה שיש שם מישהו שאוהב אותנו בכל זאת)</span></strong><br /><strong><br /><span style="color: blue;"></span></strong><br /><div align="center"><a href="http://www.youtube.com/watch?v=BWhNqS8YUZc&amp;feature=related">גרסה ספרדית ל "התקווה"</a></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6710136305721622088-3882424254725445650?l=wwwpazitshaked.blogspot.com' alt='' /></div>פזיתhttp://www.blogger.com/profile/13917163603454569709noreply@blogger.com4tag:blogger.com,1999:blog-6710136305721622088.post-73496279097057744312010-04-12T17:46:00.003+03:002010-04-13T01:05:55.313+03:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><span style="color: blue;"><strong>היום בבוקר בכיתי. בכיתי אחרי שמנהל הסניף שלי, שמוליק רשף,אסף אותנו בבוקר והקריא לנו סיפור קצר.</strong></span><br /><span style="color: blue;"><strong>הסיפור כתוב בגוף ראשון ואני מביאה אותו לפניכם ככתבו וכלשונו. כתבה אותו הסופרת אידה פינק.</strong></span><br /><br /><br /><br /><span style="color: black; font-size: large;"><strong>כולם חושבים שאני משוגע, אבל אני לא משוגע.</strong></span><br /><span style="color: blue;"><strong>זה מה שאומר כל מי שחסר לו בורג בראש,אבל הראש שלי בריא. הלוואי שהיה חולה. רק הלב שלי חולה,אבל נגד זה אין מה לעשות.</strong></span><br /><br /><span style="color: blue;"><strong>יש לי רגליים עקומות,כפי שאתה רואה,וגיבנת,הגובה שלי מטר חמישים</strong>.&nbsp; <strong>ילדים פוחדים מהפרצוף שלי,אבל הילדים שלי</strong> <strong>היו ילדים טובים וכל בוקר וכל ערב נישקו אותי על שתי הלחיים ואמרו, "בוקר טוב,אבא,לילה טוב,אבא."</strong></span><br /><br /><span style="color: blue;"><strong>שמעת פעם ,דוקטור,שלאנשים כל כך מכוערים נולדים ילדים יפים? שמעת? הילדות שלי היו יפהפיות,והיה להן שיער בהיר- משי טהור! - ורגליים ישרות,שמנמנות,כמו נקניקיות. גם אני וגם אישתי,שהיתה אישה טובה,היינו אומרים: אלוהים הטוב והמיטיב נתן לילדות את מה שאין לנו.... הן היו שלוש,רק ילדות. הגדולה היתה בת שבע,הקטנה- בת שלוש.</strong></span><br /><br /><span style="color: blue;"><strong><span style="font-size: large;"><span style="color: black;">אני מנקה רחובות</span>.</span><span style="font-size: small;">טאטאתי רחובות,היה מה לטאטא,פרנסה קשה,דוקטור,לנשום את כל הסירחון הזה.</span></strong></span><br /><span style="color: blue;"><strong>אחר-כך לא יכולתי להוריד מעצמי בבית המרחץ את הליכלוך.&nbsp; בבית המרחץ ההוא.&nbsp; </strong></span><br /><br /><span style="color: blue;"><strong>הבת הגדולה כבר הלכה לבית-הספר,והתעודה שהיא הביאה היתה כולה טוב-מאודים מלמעלה עד למטה. </strong></span><br /><span style="color: blue;"><strong>בבית הספר אמרו לה לפעמים, " אבא שלך זבלן", אבל היא... לב זהב...איזה ילדה... נו, דוקטור,אפשר להבין?&nbsp; </strong></span><br /><span style="color: blue;"><strong>אי אפשר</strong>.</span><br /><br /><span style="color: blue;"><span style="font-size: large;"><strong><span style="color: black;">אחר כך ניקיתי רחובות בגטו, אבל זה היה בלוף</span>.</strong></span><span style="font-size: small;"> <strong>מי שם לב לאשפה? היה לי מטאטא,ועם המטאטא הזה הסתובבתי. הילדים היו רעבים,ואני ככה,הסתובבתי,אז לפעמים הייתי מוצא משהו. אדוני יודע.... לפעמים מישהו נתן משהו. </strong></span></span><br /><br /><span style="color: blue;"><strong>הקטנות לא הבינו,אבל הגדולה... הו,הו....ילדה זהב,כל יום בבוקר " בוקר טוב", ובערב, "לילה טוב". </strong></span><br /><span style="color: blue;"><strong>אני הייתי אומר לה : "ליל מנוחה"... "ליל מנוחה"....</strong></span><br /><br /><br /><span style="color: blue;"><span style="color: black; font-size: large;"><strong>בזמן האקציה הראשונה אמרו שיקחו אותי</strong></span><span style="font-size: small;"><span style="color: black;">,</span> <strong>כי לקחו בעלי מום ואני יש לי גיבנת ואני גמד. הסתתרתי על הגג.&nbsp; בזמן האקציה השניה ברחנו ליער, בשלישית הייתי&nbsp; ברחוב עם המטאטא ביד,כי את העבודה הייתי מתחיל בחמש בבוקר והאקציה התחילה בחמש וחצי.</strong></span></span><br /><strong><br /></strong><br /><span style="color: blue;"><strong>הדוקטור מכיר את המטאטאים האלה? ארוכים,עבים,מענפי ערבה. ואני ,מה הגובה שלי? מטר חמישים.</strong></span><br /><br /><span style="color: blue;"><span style="color: black; font-size: large;"><strong>כשהמשאיות הגיעו לכיכר שמול בית המרחץ</strong></span><span style="font-size: small;">,<strong>התיישבתי בברכיים כפופות בפינה בין שני בתים והמטאטא הסתיר אותי. בזכות המטאטא הזה אף אחד,לא האס.אס. ולא המשטרה היהודית, אף אחד לא חשד שנמצא שם בן אדם.&nbsp; רעדתי כל כך שגם המטאטא התנועע. שמעתי הכל,כי בהתחלה היו סוגרים אותם בבית המרחץ ורק אחר-כך העמיסו</strong> <strong>על המשאיות.</strong></span></span><br /><br /><span style="color: blue;"><strong>אמרתי בליבי : כה יתן אלוהים,כה יתן אלוהים.&nbsp; ובעצמי לא ידעתי מה האלוהים הזה צריך לתת. ואם הוא בכלל קיים,אלוהים הזה?&nbsp;&nbsp; מאיפה לי לדעת.... אתה יודע דוקטור.....</strong></span><br /><br /><span style="color: blue;"><strong>מישהו רץ,ברח והזיז קצת ביד שלו את המטאטא. הוא נפל,ואם מישהו היה מסתכל עכשיו חכיוון הפינה,זה היה הסוף שלי. </strong></span><br /><span style="color: blue;"><strong>פחדתי להרים אותו,בגלל שאז כבר הובילו אותם במשאיות.</strong></span><br /><br /><span style="color: blue;"><span style="font-size: large;"><strong><span style="color: black;">אדוני הדוקטור! במשאית הראשונה עמדו הילדות שלי</span>,</strong></span><span style="font-size: small;"> <strong>השלוש....ראיתי שהגדולה מבינה מה קורה,אבל שתי הקטנות בוכות בכי רגיל.&nbsp; פתאום הן הפסיקו לבכות והכי צעירה- בת שלוש!-&nbsp; קראה , "אבא,אבא,בוא אלינו!"&nbsp; הן ראו. רק הן גילו אותי בפינה הזאת. רק העיניים שלהן. </strong></span></span><br /><strong><br /></strong><br /><span style="color: blue;"><strong>אדוני הדוקטור- אז מה? מה קרה אחרי זה?&nbsp; אני, האבא.... יצאתי,רצתי אליהן וביחד....כן?</strong></span><br /><br /><span style="color: blue;"><strong>אבל אני שמתי אצבע על הפה,נשכתי את האצבע מרוב פחד ונענעתי בראש שאסור לקרוא לי. שיהיו בשקט, שא!</strong></span><br /><strong><br /></strong><br /><span style="color: blue;"><strong>שתי הקטנות קראו עוד פעם אחת,אבל זאת,הבת הבכורה שלי, סתמה להן את הפה עם היד שלה,אחר-כך כבר היו שקטות....</strong></span><br /><br /><span style="color: blue;"><strong><span style="color: black; font-size: large;">ועכשיו, דוקטור, </span><span style="font-size: small;"><span style="color: black;">אני נבקש ממך אישור שאני לא משוגע,כי בלי אישור יפטרו אותי מהעבודה ויאשפזו בבית-</span><span style="color: black;">חולים.</span></span></strong></span><br /><br /><span style="color: black;"><strong>או אולי תתן לי איזו תרופה,דוקטור,שאני לא אהיה מוכרח להסתתר כל הזמן ולצעוק " אני בא! אני בא!".....</strong></span><br /><br /><span style="color: black;"><strong>מפני שהן,בין כך ובין כך,כבר לא שומעות את זה.</strong></span><br /><br /><br /><a href="http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%99%D7%93%D7%94_%D7%A4%D7%99%D7%A0%D7%A7">מי זו אידה פינק? תכנסו לקישור</a><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><span style="color: blue;"><br /></span><br /><span style="color: blue;"><br /></span><br /><div align="center"></div><div align="center"><br /><br /><br /><span style="color: blue;"><br /></span>&nbsp;</div><div align="center"><span style="color: blue;"><br /></span></div><div align="center"><span style="color: blue;"><br /></span>&nbsp;</div><div align="center"><span style="color: blue;"><br /></span></div><div align="center"><span style="color: blue;"><br /></span></div><div align="center"><span style="color: blue;"><br /></span></div><div align="center"><span style="color: blue;"><br /></span></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6710136305721622088-7349627909705774431?l=wwwpazitshaked.blogspot.com' alt='' /></div>פזיתhttp://www.blogger.com/profile/13917163603454569709noreply@blogger.com14tag:blogger.com,1999:blog-6710136305721622088.post-82624848403036718602010-04-01T19:05:00.003+03:002010-06-25T21:09:59.211+03:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><span style="color: black;"><strong>קראתי את הסיפור הקצר הזה ואהבתי אותו.</strong></span> <br /><span style="color: black;"><strong>אני מקדישה אותו לחבריי/חברותי שפגעתי בהם בשוגג או במזיד.</strong></span><br /><span style="color: black;"><strong>אני מקדישה אותו גם לבני משפחתי האהובים שמטבע הדברים פגעתי בהם במהלך חיי.</strong></span><br /><span style="color: black;"><strong>אני מקדישה אותו גם לעצמי.... ללמוד לכתוב גם בחול וגם באבן, ואת זאת תבינו לאחר שתקראו את הקטע.</strong></span><br /><br /><br /><br /><br /><strong><span style="color: blue;">הסיפור מספר על שני חברים שהלכו במדבר.</span></strong><br /><strong><span style="color: blue;"></span></strong><br /><strong><span style="color: blue;">בנקודה מסוימת במסעם החל ויכוח בניהם. אחד החברים סטר לחברו על הלחי.</span></strong><br /><strong><span style="color: blue;">החבר שקיבל את הסטירה נפגע מאד, אך ללא מילה פשוט <span style="font-size: large;">כתב על החול</span> :</span></strong><br /><strong><span style="color: blue;">"החבר הכי טוב שלי סטר לי היום על הלחי"</span></strong><br /><br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://3.bp.blogspot.com/_kh7tHuxFn_Y/S7TFwSPvuBI/AAAAAAAAG5Q/-yiS6AavQHM/s1600/%D7%97%D7%95%D7%9C.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="150" nt="true" src="http://3.bp.blogspot.com/_kh7tHuxFn_Y/S7TFwSPvuBI/AAAAAAAAG5Q/-yiS6AavQHM/s200/%D7%97%D7%95%D7%9C.jpg" width="200" /></a></div><div style="text-align: center;"><br /></div><br /><br /><strong><span style="color: blue;">הם המשיכו במסעם, עד אשר הגיעו לנאת מדבר שופעת מים והחליטו להתרחץ במימי האגם.</span></strong><br /><strong><span style="color: blue;">אותו חבר שקיבל את הסטירה, שקע בבוץ והתחיל לטבוע, אבל חברו הטוב בא והציל אותו .</span></strong><br /><strong><span style="color: blue;">אחרי שהתאושש מהטראומה שעבר, הוא <span style="font-size: large;">חרט על אבן</span>:</span></strong><br /><strong><span style="color: blue;">"החבר הכי טוב שלי הציל היום את חיי"</span></strong><br /><strong><br /><span style="color: blue;"></span></strong><br /><strong><br /><span style="color: blue;"></span></strong><br /><strong></strong><br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://2.bp.blogspot.com/_kh7tHuxFn_Y/S7TF6N2bYmI/AAAAAAAAG5Y/TQUdbI8G0Ik/s1600/%D7%90%D7%91%D7%9F.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="136" nt="true" src="http://2.bp.blogspot.com/_kh7tHuxFn_Y/S7TF6N2bYmI/AAAAAAAAG5Y/TQUdbI8G0Ik/s200/%D7%90%D7%91%D7%9F.jpg" width="200" /></a></div><div style="text-align: center;"><br /></div><span style="color: blue;"></span><br /><br /><strong><span style="color: blue;">החבר שסטר לשני על הלחי שאל אותו,"מדוע אחרי שסטרתי לך על הלחי כתבת בחול, ועכשיו חרטת את דברי באבן?</span></strong><br /><strong><span style="color: blue;">השיב לו חברו: "כשמישהו פוגע בנו אנחנו צריכים לרשום את זה על החול,</span></strong><br /><strong><span style="color: blue;">כך שרוח המחילה והסלחנות תוכל למחוק את זה , אבל כשמישהו עושה לנו משהו טוב,</span></strong><br /><strong><span style="color: blue;">אנו חייבים לחרוט את זה על אבן כך ששום רוח לא תוכל למחוק.</span></strong><br /><strong><br /><span style="color: blue;"></span></strong><br /><strong><span style="color: blue;">לימדו לכתוב את עלבונותיכם ופגיעותכם על החול ולחרוט את הברכות והטוב שלכם על אבן. </span></strong><br /><br /><strong><span style="color: blue;">בברכת חג שמח </span></strong><br /><br /><strong><span style="color: blue;">פזית</span></strong><br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6710136305721622088-8262484840303671860?l=wwwpazitshaked.blogspot.com' alt='' /></div>פזיתhttp://www.blogger.com/profile/13917163603454569709noreply@blogger.com6tag:blogger.com,1999:blog-6710136305721622088.post-49733307444216167152010-03-09T19:13:00.000+02:002010-03-09T19:13:56.865+02:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><br /><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><b>קיבלתי את הרשימה הבאה במייל ואהבתי.</b></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><b>&nbsp;כתב אותה יאיר לפיד שאין יותר ישראלי ממנו לדעתי.מקווה שתהנו.</b></span><br /><br /><br /><br /><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b>איך תדע אם אתה ישראלי?</b></span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b><br /></b></span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b>מאת: יאיר לפיד</b></span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b><br /></b></span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><b><span class="Apple-style-span" style="color: #660000;">אתה לא צריך תרגום כשמדברים איתך על:</span></b></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b>בג"ץ, בד"ץ, מש"ק, ב"ה, ש"ס, ת"ס, רס"ר, שב"כ, חצי מנה, לקבל כנפיים, סלט ערבי, לעמוד בשלשות ולפתוח רווחים, שאלת קיטבג, קיטבג, גמ"ש, קפוץ לי, סדין אדום, נחש צפע, שרב כבד, קו 300, המפלס, היחידה, ארזת בעצמך? ביבי, מזרח תיכון חדש, צו 8, גימלים.</b></span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b><br /></b></span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><b><span class="Apple-style-span" style="color: #660000;">אתה יכול להשלים את המשפט:</span></b></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b>בארץ ישראל קם.....</b></span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b>יש לנו ארץ...............</b></span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b>הפרחים ל................</b></span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b>אנחנו על...................</b></span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b>הכדור הוא..................</b></span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b>No More Blood …</b></span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b>ממשלת ישראל מודיעה ב....</b></span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b>בבזל ייסדתי את..........</b></span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b>לסרג`יו פנית...............</b></span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b>על הדבש ....................</b></span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b>שלושים שניות....</b></span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b>דור שלם.........</b></span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b>מיקו, מי..........</b></span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b>אל תיגע בחפץ........</b></span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b><br /></b></span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><b><span class="Apple-style-span" style="color: #660000;">היה לך:</span></b></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b>שעון סייקו, אדידס שלושה פסים, סנדלים תנכי``ם, פלאדיום, כרטיסיה, דובון (של אח שלך מהצבא), אופניים עם גלגלי עזר, אופניים עם כסא בננה, שכן שצועק: "אסור לשחק בין שתיים לארבע", סובארו, מקרר אמקור 10, צידנית, פזגזית, קופסת ערגליות, בגד ים ספידו, סרג`נט פפר, הסרט "שבלול", אסימונים, אולר שוויצרי, קערת פיירקס, סיפולוקס, שמיכת פיקה, משקפי טייסים.</b></span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b><br /></b></span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><b><span class="Apple-style-span" style="color: #660000;">לפחות פעם אחת...</span></b></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b>עטפת מחברות ביום האחרון של החופש. הרגשת לא טוב בטיול השנתי. עשו עליך חרם. החזקת את המקל במשמרות הבטיחות. הצעת חברות. שיחקת ארץ עיר ( ושכחת שהחיה היחידה ב- ו' היא וירוס), יצאת לרחצה לילית, קפצת מהצוק הגבוה לתוך נחל יהודיה. קיבלת שוקו ולחמנייה בקייטנה, צפת על הגב בים המלח. הוצאת פתק מהכותל וקראת אותו. הדבקת סטיקר. היית בלוויה של חייל. הפגנת בכיכר רבין. הצגת רישיונות, הסתכלת ב"ליל הסדר" על הידיים של סבא שלך כדי שהוא לא יצליח להחביא את האפיקומן, אמרת במכולת: "תרשום לי"!</b></span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b><br /></b></span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><b><span class="Apple-style-span" style="color: #660000;">אתה יכול לעצום עיניים ולזכור איך נראה:</span></b></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b>סאדאת יורד מהמטוס, חיים יבין אומר: "מהפך", אנשים קופצים לבריכה אחרי הניצחון של "מכבי". יוסי בן חנן מניף את הרובה בתעלה, אריק שרון עם התחבושת, אייכמן בתא הזכוכית. אורי זוהר ואריק איינשטיין עולים על החוף "בלול". אבניבי אובוהבב אובותבך, יהורם גאון משחרר את החטופים מאנטבה. התסרוקת הראשונה של אוחנה עם הארוך מאחור. התחתונים הלבנים של הגשש ב"מים לדוד המלך". הז`קט הצהוב של ריטה, בן גוריון עומד על הראש. השעון לפני "מבט"`. דן שילון, לחיצת היד המשולשת על המדשאה בוושינגטון, יצחק רבין ז"ל שר את "שיר לשלום", את החיוך המאוס של יגאל עמיר.</b></span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b><br /></b></span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><b><span class="Apple-style-span" style="color: #660000;">אמרת פעם:</span></b></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b>על החיים ועל המוות.</b></span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b>לא ישנתי כל הלילה.</b></span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b>או שכן או שלא.</b></span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b>כל העומד מאחורי ומלפני ומצדדי, הוא העומד.</b></span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b>אחרי הצבא אני אתפוס את המ"כ הבן ז * * * הזה.</b></span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b>אני נשבע.</b></span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b>ברכו את ה` המבורך, ברוך ה` המבורך לעולם ועד....</b></span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b>בוא נפתח דף חדש.</b></span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b>עם חשבונית או בלי חשבונית?</b></span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b>אני אוהב אותך...</b></span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b><br /></b></span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><b><span class="Apple-style-span" style="color: #660000;">ראית פעם אחת לפחות את:</span></b></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b>חגיגה בסנוקר</b></span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b>גבעת חלפון אינה עונה</b></span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b>חידון התנ"ך</b></span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b>הלהקה</b></span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b>מבט לחדשות</b></span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b>ערוץ 1</b></span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b>הכותל</b></span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b>החרמון</b></span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b>אירוויזיון</b></span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b>הקומדי סטור</b></span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b>מי רוצה להיות מיליונר</b></span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b><br /></b></span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><b><span class="Apple-style-span" style="color: #660000;">אין לך מושג למה אתה?</span></b></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b>אוהד את הקבוצה, מתחיל לדבר עם ישראלים אחרים בחו"ל, נוהג מהר כל כך. מזיע במסלול הירוק גם כשאין לך כלום במזוודה. רואה חדשות כל יום. נאמן למכולתניק שלך. צם ביום כיפור, הולך לאכול אצל ההורים כל יום שישי, מסיע כל הזמן את הילדים, רוצה לעבור דירה. משדרג את המחשב, צועק בסלולארי גם ששומעים. אוכל יותר מדי. רשום במכון כושר. ממלא לוטו, תורם, אוהב כל כך את המדינה.</b></span></span><br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://2.bp.blogspot.com/_kh7tHuxFn_Y/S5aBUG6JHkI/AAAAAAAAG44/v9kcwLGm35U/s1600-h/%D7%A2%D7%95%D7%92%D7%99%D7%94+1.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="http://2.bp.blogspot.com/_kh7tHuxFn_Y/S5aBUG6JHkI/AAAAAAAAG44/v9kcwLGm35U/s320/%D7%A2%D7%95%D7%92%D7%99%D7%94+1.jpg" /></a></div><div style="text-align: center;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><b><br /></b></span></span></div><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><b><span class="Apple-style-span" style="color: #660000;">ומה אתם חושבים? גם אתם ישראלים?</span></b></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><b><br /></b></span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large;"><b><span class="Apple-style-span" style="color: #660000;">פזית</span></b></span><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6710136305721622088-4973330744421616715?l=wwwpazitshaked.blogspot.com' alt='' /></div>פזיתhttp://www.blogger.com/profile/13917163603454569709noreply@blogger.com3tag:blogger.com,1999:blog-6710136305721622088.post-7922211880145016162010-03-05T13:38:00.000+02:002010-03-05T13:38:49.033+02:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><span style="font-size: large;"><strong>מי שהספיק להכיר אותי יודע שאני מטורפת על היסטוריה של העת העתיקה. יוון ורומי העתיקה עושים לי את זה ובגדול. </strong></span><br /><span style="font-size: large;"><strong>גם כתבתי בבלוג שלי סדרה של מאמרים על הקיסרים של רומי העתיקה ועל מיתולוגיה יוונית. מצרפת לכם את הקישורים.</strong></span><br /><br /><a href="http://wwwpazitshaked.blogspot.com/search/label/%D7%94%D7%A7%D7%99%D7%A1%D7%A8%D7%99%D7%9D%20%D7%A9%D7%9C%20%D7%A8%D7%95%D7%9E%D7%90%20%D7%94%D7%A2%D7%AA%D7%99%D7%A7%D7%94">הקיסרים של רומי העתיקה</a><br /><br /><a href="http://wwwpazitshaked.blogspot.com/search/label/%D7%9E%D7%99%D7%AA%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%92%D7%99%D7%94%20%D7%99%D7%95%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%AA">מיתולוגיה יוונית</a><br /><br /><span style="font-size: large;"><strong>לכן, כאשר שמעתי שיש סרט שמבוסס על סיפורי המיתולוגיה היוונית , פשוט רצתי לראות אותו. הסרט נקרא : "פרסי ג'קסון וגנב הברק" . מסתבר שהסרט מבוסס על סדרה של ספרים שנקראת "פרסי ג'קסון והאולימפיים" .אני מצרפת לכם גם קישור לויקיפדיה על סדרת הספרים הזו.</strong></span><br /><br /><a href="http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%A8%D7%A1%D7%99_%D7%92'%D7%A7%D7%A1%D7%95%D7%9F_%D7%95%D7%94%D7%90%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9E%D7%A4%D7%99%D7%99%D7%9D">ויקיפדיה - פרסי ג'קסון והאולימפיים</a><br /><br /><span style="font-size: large;"><strong>מה זה נהניתי. התמוגגתי. </strong></span><br /><br /><span style="font-size: large;"><strong>פרסי הוא למעשה נער ,בנו של פוסיידון אל הים והוא למעשה פרסאוס המיתולוגי שכרת את ראשה של מדוזה. הסרט ממש לא היה צריך להיות עמוק כדי שאהנה ממנו. אהבתי את הדיוק בפרטים של סיפורי המיתולוגיה. אהבתי את החיבור בין התקופה המודרנית ובין העת העתיקה. הסופר עשה עבודה יפה וההמחשה היתה מהפנטת. </strong></span><br /><br /><span style="font-size: large;"><strong>למשל: אומה תורמן בתפקיד מדוזה:</strong></span><br /><br /><br /><div align="center"><br /></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://4.bp.blogspot.com/_kh7tHuxFn_Y/S5DqTxkiSdI/AAAAAAAAG4o/05_KhwfS_2s/s1600-h/Uma-Thurman-as-Medusa.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" kt="true" src="http://4.bp.blogspot.com/_kh7tHuxFn_Y/S5DqTxkiSdI/AAAAAAAAG4o/05_KhwfS_2s/s320/Uma-Thurman-as-Medusa.jpg" /></a></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><br /></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><br /></div><div align="right" class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><br /></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: right;"><span style="font-size: large;"><strong>או : פירס ברוסנן בתפקיד קנטאור (יצור מיתולוגי שחציו סוס וחציו אדם):</strong></span></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: right;"><br /></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: right;"><br /></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><br /></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://3.bp.blogspot.com/_kh7tHuxFn_Y/S5DrghhScvI/AAAAAAAAG4w/fvr_SOikqgY/s1600-h/TheCentaurGod.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" kt="true" src="http://3.bp.blogspot.com/_kh7tHuxFn_Y/S5DrghhScvI/AAAAAAAAG4w/fvr_SOikqgY/s320/TheCentaurGod.jpg" /></a></div><br /><br /><br /><span style="font-size: large;"><strong>אז זהו. רק שיתפתי במשהו שמלהיב אותי כמו ילדה קטנה כל פעם מחדש. מי שאוהב את הנושא שילך לראות את הסרט.</strong></span><br /><br /><strong><span style="font-size: large;">שבת שלום</span></strong><br /><br /><strong><span style="font-size: large;">פזית</span></strong></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6710136305721622088-792221188014501616?l=wwwpazitshaked.blogspot.com' alt='' /></div>פזיתhttp://www.blogger.com/profile/13917163603454569709noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-6710136305721622088.post-10917547411290998582010-02-18T11:02:00.000+02:002010-02-18T11:02:42.142+02:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://2.bp.blogspot.com/_kh7tHuxFn_Y/S30AlWS9XjI/AAAAAAAAG4c/Obd0E7cQpa0/s1600-h/%D7%96%D7%A8+1.JPG" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" ct="true" src="http://2.bp.blogspot.com/_kh7tHuxFn_Y/S30AlWS9XjI/AAAAAAAAG4c/Obd0E7cQpa0/s320/%D7%96%D7%A8+1.JPG" /></a></div><br /><span style="font-size: large;"><strong>השבוע לא היה לי מצב רוח.</strong></span><br /><span style="font-size: large;"><strong>סובלת מכאב בשן ,לוקחת אנטיביוטיקה ומשככי כאבים.</strong></span><br /><span style="font-size: large;"><strong>מלאת&nbsp;חרדה מהניתוח שבני צריך לעבור.</strong></span><br /><span style="font-size: large;"><strong>מתרגשת מהדרך החדשה שהוא בחר בה : שוב עבודה בחו"ל.</strong></span><br /><span style="font-size: large;"><strong>בקיצור שבוע מתוח גם בעבודה (חוסר כח אדם שמשליך גם עלי..)</strong></span><br /><span style="font-size: large;"><strong>אתמול יצאתי מרופאת השיניים המקסימה שלי, אורית, והבנתי כבר שיש תהליך מתמשך לטיפול בשן,אבל זה ממש לא הטריד אותי. זה יסתדר. </strong></span><br /><span style="font-size: large;"><strong>החלטתי לשפר לעצמי את מצב הרוח&nbsp;&nbsp;ולפנק את עצמי במשהו.</strong></span><br /><br /><span style="font-size: large;"><strong>ואז ראיתי חנות פרחים יפה ברחוב בן יהודה ( ליד השופרסל).</strong></span><br /><span style="font-size: large;"><strong>ניהלתי שיחה נעימה עם המוכר,בחרתי לי זר ריחני&nbsp;והוא גם נתן לי במתנה זר כלניות.</strong></span><br /><br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://1.bp.blogspot.com/_kh7tHuxFn_Y/S30AaAGtpxI/AAAAAAAAG4U/Xt7Rok4IiI0/s1600-h/%D7%96%D7%A8.JPG" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" ct="true" src="http://1.bp.blogspot.com/_kh7tHuxFn_Y/S30AaAGtpxI/AAAAAAAAG4U/Xt7Rok4IiI0/s320/%D7%96%D7%A8.JPG" /></a></div><span style="font-size: large;"><strong>כבר הכל נראה נחמד יותר ופחות מלחיץ.</strong></span><br /><br /><span style="font-size: large;"><strong>שיהיה לכולנו יום טוב ובהצלחה.</strong></span><br /><br /><span style="font-size: large;"><strong>פזית</strong></span></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6710136305721622088-1091754741129099858?l=wwwpazitshaked.blogspot.com' alt='' /></div>פזיתhttp://www.blogger.com/profile/13917163603454569709noreply@blogger.com4tag:blogger.com,1999:blog-6710136305721622088.post-70048822974721744222010-02-10T20:04:00.012+02:002010-02-10T20:33:19.242+02:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><span style="font-size: large;"><strong>הפכתי להיות מכורה. זה נשמע לא טוב ,אבל הפעם ההתמכרות לא מזיקה, נהפוך הוא . מועילה לנפש.</strong></span><br /><span style="font-size: large;"><strong>ישנו בחור ירושלמי בשם משה להב שעורך ערבי שירה ישראלית.</strong></span><br /><span style="font-size: large;"><strong>המופע שלו נקרא "הטיש הגדול" שירים ישראלים ושאר רוח. </strong></span><br /><span style="font-size: large;"><strong>התוודעתי אליו רק בחודשיים האחרונים ואני מצטערת שלא קודם.</strong></span><br /><span style="font-size: large;"><strong>משה עולה לבמה עם חולצה לבנה וגיטרה . קולו מחוספס וחזק .</strong></span><br /><span style="font-size: large;"><strong>הוא פותח את הערב עם השיר המהמם "ערב עירוני " : מילים של נתן אלתרמן ולחן של יוני רכטר. </strong></span></div><br /><div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"></div><br /><div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"></div><br /><div align="center" dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"></div><br /><object width="320" height="266" class="BLOG_video_class" id="BLOG_video-3048a04aaee05cf8" classid="clsid:D27CDB6E-AE6D-11cf-96B8-444553540000" codebase="http://download.macromedia.com/pub/shockwave/cabs/flash/swflash.cab#version=6,0,40,0"><param name="movie" value="http://www.youtube.com/get_player"><param name="bgcolor" value="#FFFFFF"><param name="allowfullscreen" value="true"><param name="flashvars" value="flvurl=http://v21.nonxt7.googlevideo.com/videoplayback?id%3D3048a04aaee05cf8%26itag%3D5%26app%3Dblogger%26ip%3D0.0.0.0%26ipbits%3D0%26expire%3D1333097677%26sparams%3Did,itag,ip,ipbits,expire%26signature%3D68591C539AD4FAAEB208A2E9AC40D6DC58CBA3E2.6B113FEE253EAEACF862B0382ADE04096117FE9F%26key%3Dck1&amp;iurl=http://video.google.com/ThumbnailServer2?app%3Dblogger%26contentid%3D3048a04aaee05cf8%26offsetms%3D5000%26itag%3Dw160%26sigh%3DZQ_3MGMvJ1RODf71TONHHUexIuo&amp;autoplay=0&amp;ps=blogger"><embed src="http://www.youtube.com/get_player" type="application/x-shockwave-flash"width="320" height="266" bgcolor="#FFFFFF"flashvars="flvurl=http://v21.nonxt7.googlevideo.com/videoplayback?id%3D3048a04aaee05cf8%26itag%3D5%26app%3Dblogger%26ip%3D0.0.0.0%26ipbits%3D0%26expire%3D1333097677%26sparams%3Did,itag,ip,ipbits,expire%26signature%3D68591C539AD4FAAEB208A2E9AC40D6DC58CBA3E2.6B113FEE253EAEACF862B0382ADE04096117FE9F%26key%3Dck1&iurl=http://video.google.com/ThumbnailServer2?app%3Dblogger%26contentid%3D3048a04aaee05cf8%26offsetms%3D5000%26itag%3Dw160%26sigh%3DZQ_3MGMvJ1RODf71TONHHUexIuo&autoplay=0&ps=blogger"allowFullScreen="true" /></object><br /><br /><strong><span style="color: blue;">טעימה מ "ערב עירוני" בקליפ למעלה</span></strong><br /><br /><br /><strong><span style="color: black; font-size: large;">שאר הערב זורם בצורה ספונטנית. לעיתים משה מתייעץ עם הקהל ושואל את דעתו . המעריצים הנאמנים והמכורים זורקים לחלל האויר את שמות השירים :</span></strong><br /><br /><strong><span style="font-size: large;">"אבינועם.."&nbsp; " סוסה נאמנה.." " בת שישים.." </span></strong><br /><br /><strong><span style="font-size: large;">ומשה מגלגל את עיניו למעלה ,שם את עצמו חושב ...ושר!</span></strong><br /><strong><span style="font-size: large;">לפעמים את מה שביקשו ולפעמים לא. אבל ההתלהבות בקרב קהל "המאמינים" היא אותה התלהבות. </span></strong><br /><br /><strong><span style="font-size: large;">הספקתי להכיר את אלי ,קובי אהובה ואיז'ו שהם ממש לב ליבה של התופעה הזו הנקראת "טיש".</span></strong><br /><br /><strong><span style="font-size: large;">איז'ו, צעיר נצחי בן 76 רוקד בקלילות על הבמה לצלילי "סימן שאתה צעיר" </span></strong><strong><span style="font-size: large;">והוא נשבע לנו שמאז שהוא מכיר את משה הוא הצעיר ב- 20 שנה.</span></strong><br /><div align="center"><br /></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://1.bp.blogspot.com/_kh7tHuxFn_Y/S3HErJvRdvI/AAAAAAAAG3U/DaFrBypXMVU/s1600-h/kiWiki_Israel_2412_Moshe_Lahav_amp%253B_the_big_quot%253BTish_%25D7%259E%25D7%25A9%25D7%2594_%25D7%259C%25D7%2594%25D7%2591_%25D7%2595%25D7%2594%25D7%2598%25D7%2599%25D7%25A9_%25D7%2594%25D7%2592%25D7%2593%25D7%2595%25D7%259C.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" kt="true" src="http://1.bp.blogspot.com/_kh7tHuxFn_Y/S3HErJvRdvI/AAAAAAAAG3U/DaFrBypXMVU/s320/kiWiki_Israel_2412_Moshe_Lahav_amp%253B_the_big_quot%253BTish_%25D7%259E%25D7%25A9%25D7%2594_%25D7%259C%25D7%2594%25D7%2591_%25D7%2595%25D7%2594%25D7%2598%25D7%2599%25D7%25A9_%25D7%2594%25D7%2592%25D7%2593%25D7%2595%25D7%259C.jpg" /></a></div><br /><strong><span style="font-size: large;">אלי וקובי מלהיבים את הקהל בשיר " השר מונטיפיורי" וכל פעם השיר הזה הופך להיות חוויה חדשה.</span></strong><br /><br /><div align="center"><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://3.bp.blogspot.com/_kh7tHuxFn_Y/S3HJndymh8I/AAAAAAAAG3c/nvmgQALwYKU/s1600-h/%D7%90%D7%9C%D7%99.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" kt="true" src="http://3.bp.blogspot.com/_kh7tHuxFn_Y/S3HJndymh8I/AAAAAAAAG3c/nvmgQALwYKU/s320/%D7%90%D7%9C%D7%99.jpg" /></a></div><strong><span style="color: blue;">אלי</span></strong></div><br /><strong><span style="font-size: large;">אהובה עולה על הבמה עם צעיף אדום כשמשה שר " את ראשו של הגלבוע,מישהו צבע אדום..." והשיר מלווה בתנועות אחידות המדגישות את המילים.</span></strong><br /><br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://2.bp.blogspot.com/_kh7tHuxFn_Y/S3HJ0xr3Q0I/AAAAAAAAG3k/kD1T5WKHBDA/s1600-h/2553.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" kt="true" src="http://2.bp.blogspot.com/_kh7tHuxFn_Y/S3HJ0xr3Q0I/AAAAAAAAG3k/kD1T5WKHBDA/s320/2553.jpg" /></a></div><div align="center"><span style="color: blue;"><strong>אהובה וקובי בשיר "בת שישים"</strong></span></div><div align="center"><br /></div><div align="right"><strong><span style="color: black; font-size: large;">ה "טיש" בשבילי הוא פורקן לנפש. אחרי כל הופעה אני יוצאת בתחושה של התרוממות&nbsp;רוח ושמחה. תודה לגנית, ששיכנעה אותי ללא לאות להגיע&nbsp; ותודה לנעמי ואלכס המקסימים שלוקחים אותי איתם באהבה לכל מופע.</span></strong></div><div align="right"><br /></div><div align="center"><br /></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://4.bp.blogspot.com/_kh7tHuxFn_Y/S3L6uQBKXWI/AAAAAAAAG3s/Ai0nZxEf3WU/s1600-h/2584.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" kt="true" src="http://4.bp.blogspot.com/_kh7tHuxFn_Y/S3L6uQBKXWI/AAAAAAAAG3s/Ai0nZxEf3WU/s320/2584.jpg" /></a></div><div style="text-align: center;"><span style="color: blue;"><strong>גנית ואבי</strong></span></div><div align="right"><br /><br /><strong><span style="font-size: large;">ושוב,&nbsp;תודה לכל משפחת ה "טיש"&nbsp;ולך&nbsp;משה ,על רגעים קסומים. יישר כח.</span></strong></div><div align="right"><strong><span style="font-size: large;">באהבה רבה</span></strong></div><div align="right"><strong><span style="font-size: large;">פזית</span></strong></div><div align="right"><br /></div><div align="right"><strong>אני מצרפת לכם קישור על "טיש" מסוג אחר שחויתי במאה שערים. כאן תבינו את מקור התופעה וכן קישור לאתר של משה להב. </strong></div><div align="right"><br /></div><div align="right"><a href="http://wwwpazitshaked.blogspot.com/2009/08/blog-post_08.html">"טיש" במאה שערים </a><br /><br /><a href="http://www.moshe-lahav.co.il/home.html">האתר של משה להב</a></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6710136305721622088-7004882297472174422?l=wwwpazitshaked.blogspot.com' alt='' /></div>פזיתhttp://www.blogger.com/profile/13917163603454569709noreply@blogger.com8tag:blogger.com,1999:blog-6710136305721622088.post-55516993431199018052010-01-29T19:29:00.000+02:002010-01-29T19:29:45.146+02:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div style="text-align: right;">אני רוצה לספר לכם עוד סיפור:<br /><br /><span style="font-size: large;"><strong>היה היתה פעם נערה יפהפיה בשם <span style="color: blue;">מדוזה</span><em> </em>שהיתה משרתת במקדשה של האלה אתנה .</strong></span><br /><br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://2.bp.blogspot.com/_kh7tHuxFn_Y/S1NXB1j50QI/AAAAAAAAG1s/sP4MggBhf6c/s1600-h/%D7%90%D7%99%D7%A9%D7%94+%D7%99%D7%95%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%94+1.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" ps="true" src="http://2.bp.blogspot.com/_kh7tHuxFn_Y/S1NXB1j50QI/AAAAAAAAG1s/sP4MggBhf6c/s200/%D7%90%D7%99%D7%A9%D7%94+%D7%99%D7%95%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%94+1.jpg" /></a></div><br /></div><div style="text-align: right;">&nbsp;אתנה היתה אלת החוכמה ואלת המלחמה. <br />בינה ובין האל פוסיידון ,אל הים,ניטש קרב על תואר הפטרון של העיר אתונה ואתנה זכתה בתואר.<br />מאבק זה גרם למתח רב בין שני האלים העצמתיים האילו.</div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://4.bp.blogspot.com/_kh7tHuxFn_Y/S1NX-y7jpLI/AAAAAAAAG10/IOX6HfHeStA/s1600-h/%D7%90%D7%AA%D7%A0%D7%94+1.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" ps="true" src="http://4.bp.blogspot.com/_kh7tHuxFn_Y/S1NX-y7jpLI/AAAAAAAAG10/IOX6HfHeStA/s200/%D7%90%D7%AA%D7%A0%D7%94+1.jpg" /></a></div><div style="text-align: center;"><span style="color: blue;"><strong>אתנה</strong></span></div><div style="text-align: right;"><br /></div><div style="text-align: right;">&nbsp;יום אחד, הגיח האל פוסיידון ממעמקי הים ,חדר למקדשה של אתנה ואנס באכזריות את <strong><span style="color: blue;">מדוזה</span></strong>.כדי להשפיל את אתנה הוא&nbsp; אף ביצע את המעשה בתוך המקדש.</div><div align="center" style="text-align: right;"><br /></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://2.bp.blogspot.com/_kh7tHuxFn_Y/S1NZNwT5-mI/AAAAAAAAG18/FTyXTyeSnZc/s1600-h/%D7%A4%D7%95%D7%A1%D7%99%D7%99%D7%93%D7%95%D7%9F+5.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" ps="true" src="http://2.bp.blogspot.com/_kh7tHuxFn_Y/S1NZNwT5-mI/AAAAAAAAG18/FTyXTyeSnZc/s200/%D7%A4%D7%95%D7%A1%D7%99%D7%99%D7%93%D7%95%D7%9F+5.jpg" /></a></div><div style="text-align: right;"><div align="center"><strong><span style="color: blue;">פוסיידון</span></strong></div><br /><span style="font-size: large;"><strong>הייתם מצפים שאתנה תתעמת עם פוסיידון על המעשה שעשה?אבל לא!</strong></span> אתנה החליטה להעניש דווקא את <strong><span style="color: blue;">מדוזה</span></strong> והפכה אותה ליצור מחליא עם ראש עטור נחשים ,ועם תכונה קטלנית: כל מי שמביט בעיניה של מדוזה הופך לאבן.</div><div style="text-align: right;">הצעד הזה של אתנה ,להעניש את הקרבן ולתלות בו את האשמה לאירוע שקרה&nbsp;מוכר לנו.&nbsp;גם במקרים של אונס בתקופתנו לעיתים קרבן האונס נענש על לא עוול בכפו. </div><div style="text-align: right;"><br /></div><div style="text-align: right;"><span style="color: #660000;"><strong><span style="color: blue;">מדוזה</span><em> </em></strong></span>מורחקת ממקדש אתנה למקום מבודד ושמה יוצא לפניה כמפלצת שמאבנת כל מי שמביט בפניה. הרבה לוחמים יוצאים כדי לכרות את ראשה ולהשתמש בו כנשק, שכן כוחותיה המפלצתיים עדיין יכולים לפעול גם לאחר שראשה יכרת. </div><div style="text-align: right;">אף אחד לא מצליח לעשות זאת&nbsp;. כל מי שמגיע מתאבן מייד. </div><div style="text-align: right;">ככה חיה לה בבדידות המפלצת האומללה, ללא שום יכולת ליצור קשר עם בן אנוש והיא הופכת&nbsp;מטרה לצייד וחייבת להגן על עצמה ועל חייה כל הזמן.&nbsp;עם הזמן&nbsp;נוצר גן של פסלי אדם במערה שלה והם היחידים שמשמשים לה חברה.</div><div style="text-align: right;"><br /></div><div style="text-align: center;"><br /><span style="color: blue; font-size: large;"><strong>בינתיים במקביל,מתרחש לו סיפור אחר: סיפורו של פרסאוס.</strong></span></div><div align="right" style="text-align: center;"><br /></div><div align="right" style="text-align: center;"><br /></div><div align="right" style="text-align: center;"><br /></div><div style="text-align: right;">בעיר ארגוס חי מלך בשם&nbsp; <span style="color: blue;"><strong>אקריסיוס</strong></span>. לאקריסיוס לא היה יורש עצר וזה תיסכל אותו מאוד. יום אחד הוא החליט לשאול&nbsp;את האורקל,היושבת בדלפי, האם יזכה ליורש עצר.<br />האורקל ענתה לו שבתו היחידה <span style="color: blue;"><strong>דַנַאֵה</strong></span> תלד לו נכד, אך זה באחד הימים יהרוג את סבו.<span style="color: blue;"><strong> אקריסיוס</strong></span> ,מבוהל מהנבואה,מחליט למנוע מביתו להתעבר ולכן ציווה לבנות מתחת לפני האדמה חדר מנחושת, ובחדר זה כלא את בתו.אבל את נבואת האורקל כפי שאנו כבר יודעים לא ניתן יהיה לשנות.<br /><span style="color: blue;"><strong>זֶאוּס</strong></span> ,ראש האלים ,שהיה ידוע בתאוותו לנשים ובמיוחד לבנות תמותה,ראה את <span style="color: blue;"><strong>דנאה</strong></span> ,חדר דרך הגג כגשם זהב, ובדרך זו הזריע את הנערה הכלואה.<br />אביה היה בטוח שהיא נמקה מרעב וחיכה לשמוע&nbsp;את הבשורה על מותה. אבל&nbsp;יום אחד&nbsp;כשהגיע לבקרה ,ראה שהיא חיה וקיימת ואף תוספת קטנה מצויה בידה:&nbsp;תינוק בשם <span style="color: blue;"><strong>פרסאוס...</strong></span> בנו של <span style="color: blue;"><strong>זאוס.</strong></span><br /><span style="color: blue;"><strong>&nbsp;אקריסיוס</strong></span> נדהם כשבישרו לו שבתו ילדה בן בתוך כלאה. הוא לא נתן אמון בסיפורה ש<span style="color: blue;"><strong>זאוס</strong></span> הוא אבי הילד, אבל חשש בכל זאת להתעמת עם ראש האלים ולכן שם אותה עם תינוקה בתוך תיבה והשליך את התיבה לים. גלי הים נשאו את התיבה אל האי סֶריפוֹס, ודייג בשם דיקְטיס משה אותה מן המים. הוא אסף אל ביתו את <span style="color: blue;"><strong>דנאה</strong></span>, וגידל את<span style="color: blue;"><strong> פרסאוס</strong></span> כבן. <br /><div align="center"><br /></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://4.bp.blogspot.com/_kh7tHuxFn_Y/S1XocXDPbJI/AAAAAAAAG2M/VKuaXe2hXdY/s1600-h/%D7%9E%D7%93%D7%95%D7%96%D7%94.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" ps="true" src="http://4.bp.blogspot.com/_kh7tHuxFn_Y/S1XocXDPbJI/AAAAAAAAG2M/VKuaXe2hXdY/s200/%D7%9E%D7%93%D7%95%D7%96%D7%94.jpg" /></a></div>באי&nbsp;סריפוס שלט מלך בשם <span style="color: #0c343d;"><strong>פולידיקטוס</strong> </span>שחשק ב<strong><span style="color: blue;">דנאה</span></strong>, אימו של <span style="color: blue;"><strong>פרסאוס.</strong></span> הוא ידע ש<span style="color: blue;"><strong>פרסאוס</strong></span> מגונן על אימו ולכן יצא בהצהרה כוזבת שהוא עומד לשאת אישה אחרת, ומבקש מכל נתיניו לתת לו מתנות יקרות שימשו לו למוהר. <br /><span style="color: blue;"><strong>פרסאוס </strong></span>היה עני ,אבל שמח שהמלך עומד לשאת אישה אחרת ולכן הבטיח לו שיביא לו במתנה את ראשה של <span style="color: #660000;"><strong>מדוזה</strong></span>! וכאן מתחיל מסעו של הגבר הצעיר, שאל נשכח שהוא בנו של זאוס,ראש האלים.<br /><br /><br /><div align="center"><strong><span style="color: blue; font-size: large;">מסעו של פרסאוס</span></strong></div><div align="center"><br /></div><span style="color: blue;">פרסאוס</span> יוצא למשימה הקשה : להביא את ראשה של <span style="color: blue;"><strong>מדוזה</strong></span> למלך. הוא מבולבל ואינו יודע מהיכן להתחיל. ואז כמו כל אדם במצבו הוא מתפלל לאלים ומבקש עזרה.&nbsp; אביו, זאוס, שומע את בקשת העזרה שלו ושולח אליו את <span style="color: blue;"><strong>הרמס</strong></span>,שליח האלים,אותו אל שהיה עף ממקום למקום עם סנדליו המכונפים .<br /><div align="center"><br /></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://4.bp.blogspot.com/_kh7tHuxFn_Y/S2G8yq3SiRI/AAAAAAAAG20/1qrhZ9xbF3M/s1600-h/%D7%94%D7%A8%D7%9E%D7%A1.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="200" mt="true" src="http://4.bp.blogspot.com/_kh7tHuxFn_Y/S2G8yq3SiRI/AAAAAAAAG20/1qrhZ9xbF3M/s200/%D7%94%D7%A8%D7%9E%D7%A1.jpg" width="166" /></a></div>&nbsp;הרמס מעניק את סנדליו המכונפים ל<span style="color: blue;"><strong>פרסאוס&nbsp;</strong></span> וכן מעניק לו מגל חד. הוא גם רומז &nbsp;לו כי עזרה במשימתו יוכל לקבל מנימפות הסטיקס &nbsp;ומסביר לו כי היחידות שיכולות לספר לו היכן שוכנות נימפות הסטיקס הן שלושת האחיות ה"גראיות" - (מלשון "גריי": אפור).<br />גם האלה אתנה מעניקה לו שי : מגן מלוטש שישמש אותו במאבק עם מדוזה.<br /><br />&nbsp;<span style="font-size: large;"><strong>הגראיות</strong></span>&nbsp;היו שלוש אחיות &nbsp;שנולדו זקנות, אפורות שיער והיתה להן עין אחת שבה חלקו. <span style="color: blue;"><strong>פרסאוס</strong></span> הגיע למקום מושבן אך הן לא הסכימו לגלות לו היכן יושבות נימפות הסטיקס. ואז , חוטף פרסאוס את העין שאותה העבירו מיד ליד ומאלצן לגלות לו את מקום מושבן של הנימפות.<br /><br /><div align="center"><br /></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://3.bp.blogspot.com/_kh7tHuxFn_Y/S2G9WLqfA6I/AAAAAAAAG28/xFQm6wq65sw/s1600-h/%D7%94%D7%92%D7%A8%D7%90%D7%99%D7%95%D7%AA.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" mt="true" src="http://3.bp.blogspot.com/_kh7tHuxFn_Y/S2G9WLqfA6I/AAAAAAAAG28/xFQm6wq65sw/s320/%D7%94%D7%92%D7%A8%D7%90%D7%99%D7%95%D7%AA.jpg" /></a></div><div align="center"><span style="color: blue;"><strong>פרסאוס והגראיות</strong></span></div><div style="text-align: center;"><br /></div><br /></div><div style="text-align: right;"><span style="color: blue;"><strong>פרסאוס</strong></span> יוצא אל מקום מושבן של הנימפות שהתגוררו ליד הנהרות ובין העצים. שם הוא מקבל מידן&nbsp;שני עזרים : תרמיל ואת כובעו של האדס, אל השאול, שכל מי שחבש אותו היה הופך לרואה ואינו נראה. </div><div style="text-align: right;"><br /></div><div style="text-align: center;"><strong><span style="color: blue; font-size: large;">המפגש עם מדוזה</span></strong></div><br /><span style="color: black;"><span style="color: blue;"><strong>פרסאוס</strong></span> חובש את הכובע, ממריא עם סנדליו הקסומים ומגיע למערה של <span style="color: blue;"><strong>מדוזה</strong></span>. שם הוא מרחף מעל ראשה של המפלצת, רואה את בבואתה במגן המלוטש שנתנה לו אתנה, וכורת את ראשה. הוא מניח אותו בתוך התרמיל וממריא לעבר האי שבו חיה אימו . </span><br /><span style="color: black;">המיתולוגיה מספרת כי&nbsp;במהלך מעופו, נוטפות טיפות של דם מראשה הכרות של מדוזה על האדמה, ובכל מקום&nbsp;שנגעה טיפת דם על האדמה,&nbsp;נולד נחש ארסי....</span><br /><br /><br /><div align="center"><br /></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://2.bp.blogspot.com/_kh7tHuxFn_Y/S2LCgTwkmaI/AAAAAAAAG3E/9jemU--UFh0/s1600-h/%D7%A4%D7%A8%D7%A1%D7%90%D7%95%D7%A1.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" kt="true" src="http://2.bp.blogspot.com/_kh7tHuxFn_Y/S2LCgTwkmaI/AAAAAAAAG3E/9jemU--UFh0/s320/%D7%A4%D7%A8%D7%A1%D7%90%D7%95%D7%A1.jpg" /></a></div><div style="text-align: center;"><br /></div><div style="text-align: right;"><br /></div><div style="text-align: center;"><span style="color: blue; font-size: large;"><strong>סגירת מעגל והתגשמות הנבואה</strong></span></div><br /><span style="color: black;"><span style="color: blue;"><strong>פרסאוס </strong></span>,חרד לגורל אימו שעומדת להינשא בעל כורחה למלך&nbsp; פולידקטוס, ממהר לאי. הוא מגיע לשם בדקה האחרונה. </span><br />שם הכל היה מוכן לקראת מסיבת הנישואים. <br />פרסאוס נוחת אל תוך החגיגה העומדת להתחיל,מתייצב מול פולידיקטוס ושולף את ראשה של מדוזה. המלך וכל אנשיו מתאבנים והוא מצליח להציל את אימו. <br /><span style="font-size: large;"><strong>את ראשה של מדוזה מעניק פרסאוס לאלה אתנה</strong></span>,וכך גם המפלצת סוגרת מעגל חוזרת אל המקדש בו בילתה כנערה יפהפיה והפעם היא מוטבעת בתוך שריונה של האלה והופכת סמל לכח וגבורה.<br /><br />בחברת <span style="color: blue;"><strong>דנאה</strong></span> אמו ואנדרומדה אשתו הוא יצא לאַרגוֹס כדי לפגוש את סבו ולפייסו. אך כשהגיעה השמועה ל<span style="color: blue;"><strong>אַקריסיוֹס</strong></span>, הוא זכר את נבואת האורקל, שנכדו מדַנַאֵה יהרוג אותו. לכן יצא בחיפזון מביתו והלך לארץ הפֶּלאסְגים בצפון יוון. טֶאוּטַמידֵס מלך לאריסָה ערך אז תחרויות לזכר אביו, ו<span style="color: blue;"><strong>פרסאוס </strong></span>שהזדמן לשם בדרכו לקח בהן חלק. בתחרות זו נתגשמה הנבואה: <span style="font-size: large;"><strong>פרסאוס הטיל דיסקוס, שסטה ממסלולו והרג את אקריסיוס שישב בקהל.</strong></span><br /><br /><strong>אז זהו סיפורה של מדוזה וסיפורו של פרסאוס . כל הקצוות נקשרו וכל המעגלים נסגרו כמו תמיד במיתולוגיה היוונית.</strong><br /><br /><strong>מקווה שנהנתם לפחות כמוני.</strong><br /><br /><strong>פזית</strong><br /><div style="text-align: center;"><br /></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6710136305721622088-5551699343119901805?l=wwwpazitshaked.blogspot.com' alt='' /></div>פזיתhttp://www.blogger.com/profile/13917163603454569709noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6710136305721622088.post-11675385588284133852010-01-15T19:20:00.001+02:002010-01-15T19:24:44.931+02:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><span style="font-size: large;"><strong>אתמול ראיתי את הבלט "מפצח האגוזים" בתיאטרון נוגה ביפו יחד עם חברתי ויטה.&nbsp;מאוד ,מאוד ,מאוד נהניתי . המוסיקה היתה קסומה ,הרקדנים מהממים ובכלל היתה חוויה.</strong></span><br /><br /><span style="font-size: large;"><strong>מפצח האגוזים היא סוויטה לבלט שנכתבה על ידי המלחין צ'ייקובסקי, על פי הסיפור מפצח האגוזים ומלך העכברים מאת א.ת.א. הופמן. </strong></span><br /><span style="font-size: large;"><strong>ביצירה מסופר על ילדה גרמנייה בשם קלארה שטלבאום שמקבלת מתנה לחג המולד, מפצח אגוזים קטן דמוי חייל עשוי בדיל. אחיה של הילדה שובר למפצח האגוזים את היד, קלארה בוכה ולאחר מכן נרדמת. כאשר קלארה מתעוררת, היא מגלה להפתעתה שהחפצים בבית גדולים פי כמה מגודלה שלה. מחור בקיר פורצים מיליוני עכברים ענקיים. מלך העכברים מנסה להרוג את קלארה ואת מפצח האגוזים, אולם בסופו של קרב מוזיקלי גרנדיוזי והרואי, ניצלים השניים. בסוף היצירה הופך מפצח האגוזים לנסיך יפה תואר והוא וקלארה מתחתנים .</strong></span><br /><br /><span style="font-size: large;"><strong>אני מצרפת לכם 2 קטעים מהסרט "פנטסיה" של וולט דיסני שנעשה בשנת 1940 ושם הוא מנפיש את היצירה הזו&nbsp;של צ'ייקובסקי בצורה מופלאה.</strong></span><br /><span style="font-size: large;"><strong>&nbsp;לי זה עושה צמרמורת בכל פעם מחדש. תכנסו לקישורים ואני מקווה שתתמוגגו כמוני מהמוסיקה והתמונות.</strong></span><br /><br /><br /><br /><a href="http://www.youtube.com/watch?v=OI8ReVfKJjM&amp;feature=related">פנטסיה -מפצח האגוזים- הבוקר עולה</a><br /><br /><a href="http://www.youtube.com/watch?v=VS7NTCjnyCA&amp;feature=related">סתיו מגיע ליער- ריקוד הפיות</a><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6710136305721622088-1167538558828413385?l=wwwpazitshaked.blogspot.com' alt='' /></div>פזיתhttp://www.blogger.com/profile/13917163603454569709noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-6710136305721622088.post-81472923924916810502010-01-09T18:02:00.001+02:002010-01-09T18:09:43.528+02:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><strong><span style="font-size: large;">אני רוצה לספר לכם סיפור.</span></strong><br /><br />דמיינו שאתם בכרתים,אי קסום בים התיכון .ספורנו מתרחש בתקופה של 1500 שנה לפני הספירה. (זה&nbsp; היה ממש לא מזמן).<br /><div align="center"><br /></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://1.bp.blogspot.com/_kh7tHuxFn_Y/S0hzelYQsSI/AAAAAAAAG0M/fNsEaK03iss/s1600-h/%D7%9B%D7%A8%D7%99%D7%AA%D7%99%D7%9D.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" ps="true" src="http://1.bp.blogspot.com/_kh7tHuxFn_Y/S0hzelYQsSI/AAAAAAAAG0M/fNsEaK03iss/s200/%D7%9B%D7%A8%D7%99%D7%AA%D7%99%D7%9D.jpg" /></a><br /></div><br />באי שולט המלך מינוס. מינוס סגד לאל הים פוסיידון ואף&nbsp;נדר לו נדר ,כי בתמורה לקבלת השילטון באי , יקריב למענו את היצור הראשון הכי יפה שיעלה מן הים. <br /><br /><div align="center"><br /></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://1.bp.blogspot.com/_kh7tHuxFn_Y/S0hzxHGGJ-I/AAAAAAAAG0U/86jCTjJFlN0/s1600-h/%D7%A4%D7%95%D7%A1%D7%99%D7%99%D7%93%D7%95%D7%9F.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" ps="true" src="http://1.bp.blogspot.com/_kh7tHuxFn_Y/S0hzxHGGJ-I/AAAAAAAAG0U/86jCTjJFlN0/s200/%D7%A4%D7%95%D7%A1%D7%99%D7%99%D7%93%D7%95%D7%9F.jpg" /></a><br /></div>פוסיידון שולח לו מן הים פר לבן ויפהפה ,אך המלך מרחם על הפר ומעדיף לשמור אותו לעצמו ובכך מפר את ההבטחה לפוסיידון. <br /><div align="center"><br /></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://4.bp.blogspot.com/_kh7tHuxFn_Y/S0hz-tSDhmI/AAAAAAAAG0c/9tyxx1LzKSM/s1600-h/%D7%A9%D7%95%D7%A8+%D7%9C%D7%91%D7%9F.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-ri