יום רביעי, 11 באוגוסט 2010

נבלות 2- סיפור ששמעתי משלומי הספר - ומה קורה פה עם קצת פינוק?


בכל יום שישי שאני הולכת למפגש עם שלומי הספר, אני יוצאת עם סיפור.
אשתף אתכם גם.

היום , כשהגעתי אליו מזיעה כולי,( למרות ש-  5  דקות קודם יצאתי מהמקלחת), עם שתי כוסות קפה הפוך חזק וטוב כדי להזרים קצת את הדם ולחדש אנרגיות, שלומי לא היה במיטבו. סתם ככה מדוכדך בשל סיבה כזו או אחרת.
בעודנו שותים את הקפה  ואוכלים עוגיה התחלנו לפטפט על דא והא ופתאום השתנו פניו של שלומי והוא אומר לי : "את חייבת לשמוע סיפור שקרה  ללקוח שלי" .

אני תמיד מחכה להארות האילו שיש לו. " נו, ספר..." אמרתי.

ובכן הסכיתו ושימעו: 


אדם בן 60 , שמסתפר אצל שלומי, אלמן, נסע ברכבו לכיוון חולון ,שם הוא מתגורר. 
באחד הרמזורים נוקשת בחורה על חלונו ושואלת אותו אם הוא מגיע למרכז העיר ואם היא יכולה לנסוע איתו. 
הברנש אמר לה שכן. הרי מדובר בסך הכל בכמה מטרים. למה לא לעזור?
כשהגיע למחוז חפצו הודיע לה שהנסיעה הסתיימה וכי היא מוזמנת לרדת מהרכב. 

אבל, הפתעה:

הטרמפיסטית פתחה את פיה ואמרה : " תן לי 100 שקל " 
הנהג המופתע לא קלט בהתחלה : " 100 שקל? בשביל מה? למה? " 
..." ככה כי אני צריכה...." 
ואז החל ויכוח בין השניים. 
לפתע עוברת במקום ניידת משטרה שקלטה את חילופי הדברים. 
ירדו שני שוטרים מן הניידת ובאו להתעניין בנעשה. 
" היא רוצה ממני 100 ש"ח " קבל הנהג ... " אני לא מבין למה.." בסך הכל נתתי לה טרמפ של כמה מטרים עד לכאן. אינני מכיר אותה..."
"מדוע את מבקשת ממנו 100 שקל"? שאלו השוטרים את הבחורה, " בשביל מה? הרי בסך הכל נסעת איתו טרמפ קצר, הוא עשה לך טובה" 


"אהה , זה מה שאתם חושבים, אבל בדרך פינקתי אותו...." אמרה. 

בשלב הזה כששלומי מספר לי את זה לא יכולנו להתאפק מרוב צחוק.  " פינקתי אותו..."
כמה אפשר לפנק ב- 200 מטר של נסיעה? אבל לא חשוב. המשך הסיפור:

הגבר היה המום ואמר לשוטרים כי הוא לא יודע על מה מדובר .....


השוטרים מצידם הציעו לשניהם לבוא אל תחנת המשטרה, לתת פרטים ולהבהיר את העניין. 


כאן הבין אותו גבר כי הבחורה טמנה לו מלכודת.  הוא אמר לשוטרים: " רגע, רגע, ..." שלף 100 שקל מכיסו ונתן לסחטנית הקטנה . הוא הבין באותו רגע כי הוא יצא בזול... היא יכלה להתלונן עליו כי אנס אותה ולהרוס לו את החיים. 
מאת השקלים הללו חסכו לו יסורי איוב. 
הבחורה ירדה מהרכב ועלתה לרכב של הקורבן הבא.


מה רע? 500-600 שקל ביום. נקי ממס.... גם אני לא משתכרת ככה אחרי 30 שנות עבודה בבנק לאומי.

מרתיח את הדם.

ואני חוזרת ואומרת : נבלות !!!






יום שישי, 6 באוגוסט 2010

פרשת השבוע- פרשת "ראה" - עבדות או שיקום?

בפרשת השבוע "ראה"  מובאים שוב בפני עם ישראל חוקים וכללי התנהגות.
לאחר שעיינתי בפרשה החלטתי להביא בפניכם את נושא העבד שעניין אותי יותר מכל.


לאחר שעם ישראל שוחרר מעבדותו במצרים אסרה התורה על עבדות של יהודי :-"כִּי-עֲבָדַי הֵם, אֲשֶׁר-הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, לֹא יִמָּכְרוּ מִמְכֶּרֶת עָבֶד" (ויקרא כה מב) .


אבל...כמו תמיד יש יוצאים מן הכלל: יש סיטואציה שבה אדם יכול להפוך לעבד . בואו נבין מהי: 


בהלכהעבד עברי הוא אחד מהשניים: 
או יהודי נזקק, שמצבו הכלכלי אינו מאפשר לו לקיים את עצמו והוא מוכר עצמו לעבד,
 או גנב שאינו מסוגל להשיב את הרכוש הגנוב או עלותו, והוא נמכר לעבדות.
בשונה מגבר, אשה לא יכולה למכור את עצמה, ואף אינה נמכרת לעבדות על מנת להשיב גניבה,
אולם אב יכול למכור את בתו לעבדות.
לאב שאינו מסוגל לקיים את משפחתו מותר למכור את בתו אם טרם מלאו לה 12 שנים ואם אין לה סימני בגרות מינית. ילדה הנמכרת לעבדות בדרך זו נקראת אמה עברייה.


זה נשמע נורא... נכון? שאדם שאין בידו יכולת כלכלית או שחטא בגניבה ימכור את עצמו לעבדות. 
אבל, למצב החדש והרגיש שאליו נקלע אותו אדם שהפך לעבד , חוקקו חוקים חד משמעיים: 


בתורה נעשית הבחנה בין עבד עברי, לבין עבד כנעני.
בניגוד לעבד הכנעני, לעבד העברי תנאים סוציאליים המעוגנים בהלכה ומחייבים בצורה חד משמעית את בעליו.כאמור, עבד עברי נחשב כשכיר של הבעלים, ולכן חלה על הבעלים החובה לספק לעבד מספר זכויות סוציאליות. זכויותיו העיקריות של העבד הן:
  1. אין להשפיל את העבד:
          אסור לגרום לעבד לבצע עבודות בזויות, כלומר כל עבודה שאדון לא היה מבצע גם תמורת כסף.
  2. אסור להטיל על העבד עבודות שאינן מוגבלות בזמן או בהספק נדרש.
  3. אסור להעביד את העבד בעבודות שהבעלים אינו מפיק מהם תועלת.
  4. אם העבד היה נשוי לאישה לפני שנמכר לעבדות על האדון לדאוג לאישה ולילדים לכל צורכיהם.
  5. יש לדאוג לעבד למזוןשתייה ולמגורים נאותים הזהים לרמת חייו של האדון. ישנו דגש על שוויון מוחלט בין העבד לאדון
  6. אם שוויון הוא בלתי אפשרי והברירה היא בין העדפת האדון להעדפת העבד - העבד מקבל את ההעדפה.
  7. אין לפגוע בעבד פיזית. פגיעה פיזית בעבד מחייבת תשלום פיצויים על ידי האדון, כמו כל פגיעה באדם רגיל.


ובכלל, לשם מה נוצר אותו מוסד עבדות? 
למעשה יכלו לקרוא ל "עבדות" בשפה שלנו " שיקום " . ומדוע? 



נאמר וישנו אדם בעייתי, שים אותו בטופ של החברה. שלח אותו לעשירי העשירים.
לא לכל אחד יש מספיק כסף כדי לקנות לעצמו עבד עברי.
מדובר יותר במעשה וולונטרי מאשר ברצון להקל את רמת החיים.
 אותו עבד, יושב יחד עם אדונו – אדם מן היישוב, אוכל איתו, עובד איתו, ישן איתו, חי איתו כל תקופת עבדותו.
 הוא אינו צריך לדאוג למגורים ולפרנסה, הכל מסופק לו. הוא נכנס לנורמות של אדם נורמלי, הוא נכנס לסדר יום.
הכבוד העצמי חוזר אליו, הוא שוב שווה משהו. מרוב שטוב לו, הוא כבר רוצה להישאר. אבל לא לאורך זמן, בסופו של דבר מחייבים אותו לצאת לחיים האזרחיים.


בתום תקופה של בין שש שנים לבין חמישים שנה, מחזירים אותו לחיי החירות.
אבל אין הוא מתחיל מכלום, נותנים לו מענק כספי, כדי שיוכל לבנות את עצמו מחדש. בכסף שקיבל, יחד עם הניסיון שצבר והנורמות שהטמיע, אנו מקווים כי יוכל להשתלב היטב בחברה.
מן הסתם אדוניו הקודם ייעץ לו וידריך אותו בשלבים הראשונים.
אותו אדם שניהול כלכלי כושל, שלו או של אבותיו, הורידו אותו לאשפתות החברה, מקבל אחרי תקופת חינוך הזדמנות שנייה, לחזור לחברה בתור אדם משוקם, אדם טוב יותר.
יום יבוא, ואם יילך לו היטב, גם הוא יכניס לביתו עבד עברי, וגם הוא יקח חלק בשיקום החברה.
עבד עברי הוא לא כושי שעובד במטעי סוכר, הוא הזדמנות לעבד את החברה, להפוך אותה ליותר טובה.


ומה עם מכירת הבת? גם זה נשמע נורא....אבל...


כמו שאמרנו לעיל, אב שמוכר את בתו צריך להיות לא נורמלי.
בן אדם מוכן למות ולא לעשות דברים כאלו לילדיו. או שהמצוקה כל כך איומה עד שאותו אב נאלץ למכור אות בתו למשפחה זרה, לא בגלל שהוא רוצה, אלא כי זה המפלט האחרון מכך שהיא תיזרק אל הרחוב.


כאמור, אותה ילדה היא פחות מגיל 12, לא מצפים ממנה לעבודה יצרנית כלשהי.
האדון שקונה אותה, עושה זאת על תקן מה שמכונה היום, 'משפחה אומנת'. אותה ילדה שגדלה בתנאי עוני מחפירים, מן הסתם בבית הרוס, נכנסת לבית מבוסס כלכלית. שם ילמדו אותה נימוסים והליכות, שם היא תראה איך בית נורמלי צריך להתנהל.


אם ירצה האדון הוא יוכל לחתן אותה עם בנו. בכך הוא יבטיח את עתידה הכלכלי לכל ימי חייה.
אם לא ירצה לחתן אותה, בגיל 12, כאשר היא תראה סימני בגרות, היא תוכל לצאת לחירות, לרשות עצמה, מה שבין כה היה קורה, אם אביה לא היה מוסרה לאימוץ.



עוד מילה אחת על האדון. 
כפי שראינו, נדרשת הרבה הקרבה מצדו ומצד משפחתו.
לא כל אחד מוכן להכניס פושע פלילי או הומלס לביתו. ואין מדובר רק באירוח, הוא הופך לבן בית ממש.
לאנשים רגילים אורח נמאס אחרי כמה ימים, כאן מדובר על תקופה של לפחות שש שנים.


אין מדובר כאן במעשה נדיבות חד פעמי, אלא יש כאן תהליך ארוך ומעמיק של נתינה לחברה.
אדון שמסכים לחתן את אחד מבניו לאסופית בת עניים, ראוי גם הוא להערכה, בפרט שיש כאן הפסד גדול, כאשר באותה שעה יכול היה לחתן את בתו לאיש מיוחס, עשיר או בעל קשרים.


חז"ל הורו שאין קונים שני עבדים כאחד (עבדים ב, ה). בתהליך השיקום יש לתת את מירב הסבלנות והדאגה לאיש אחד בכל פעם.
מן הסתם, דאגה זו באה על חשבונה של משפחת האדון. ועל כן, מן הסתם רק יחידי סגולה מתנדבים לתפקידים שכאלה. 


למעשה, מוסד ה "עבדות"   של אז היה מין כלי לטיפול בבעיות סוציואקונומיות של אותה תקופה .
מין תכנית שיקום שהתאימה לאותם זמנים.  
היו אפילו מקרים שהעבדים לא רצו להשתחרר ולעזוב את ביתו של האדון מכיוון שהיה להם כל כך טוב ובטוח שם. 


 אכן,חכמה תורת ישראל!!! 


שתהיה שבת שלום !


פזית


(עפ"י אריה יואלי)

יום שני, 2 באוגוסט 2010

ב-3 לאוגוסט בשנת 1492 קולומבוס מפליג למסעו ומה זה קשור לפלפל שחור, קינמון וכורכום?



באמצע המאה ה -15 האירופאים לא אכלו כל כך טוב וכל כך מעודן כמו היום... גורמה , זה בטח לא היה.

מזונם של בני אירופה היה מבוסס בעיקר על דגנים, מעט קטניות למיניהן, מבחר מצומצם מאוד של ירקות ופירות, בעונתם בלבד כמובן, ומוצרי חלב.
 בשר אכלו, ואפילו בכמויות גדולות באופן יחסי, אך על-פי רוב בסתיו (כאשר היו שוחטים את הבהמות, שהרי בחורף חסר מזון לבעלי-החיים), ובעיקר העשירים, ולא כלל האוכלוסייה;
 עתים קרובות היה הבשר מקולקל, שכן אמצעי השימור היו מוגבלים. המשקאות ששתו היו בעיקר יין ושיכר עשוי מדגנים.
המים היו מסוכנים לשתייה, והמשקאות החמים שאנחנו רגילים בהם היום לא היו מוכרים לבני אירופה.

בקיצור : לא מי יודע מה!

התבלינים הם שהפכו את התזונה העלובה לנסבלת.


בהיותם יקרי המציאות שימשו קריטריון להבחנה בין מזונם של העניים למזונם של העשירים, ועל כן גם הפכו לסמל מעמד ולמשאת נפש.
 ראוי לציין, שהמושג 'תבלינים' לא היה מוגבל למזון, אלא שימש שם דבר בעל משמעות רחבה יותר, סמל לכל מוצרי המותרות של המזרח הרחוק: בשמים, חפצי אמנות, בדים יקרים, אבנים יקרות, שנהב, תכשיטים - כל אותם מוצרים שאירופה הנחשלת לא היתה מסוגלת לייצר ונאלצה לרכוש ולייבא מאסיה.





 אז תגידו : מה הבעיה?  נייבא!  אבל באותה תקופה זה לא היה פשוט.

מרקו פולו המפורסם (1324-1254) היה בין האירופים האחרונים שהגיעו למזרח וחזרו לאירופה.
מאז היה המסחר עם המזרח הרחוק תלוי כולו בתיווך המוסלמי; והתיווך המוסלמי נעשה בלתי-צפוי ויקר עד מאוד.
מה הפלא שהשאיפה למצוא לו חלופה, היתה גורם מדרבן ראשון במעלה לחיפוש אחרי נתיבי ים חדשים !!!

וככה הגענו אל קולומבוס ,או כפי שהוא נקרא ע"י הספרדים כריסטובל קולון.


מי היה האיש הזה?
מי היה הטיפוס העקשן הזה, שהתרוצץ משנות ה-70 של המאה ה-15 בין חצרות מלכים ונסיכים וניסה 'למכור' להם את הרעיון להגיע להודו בהפלגה מערבה?
כיום, אחרי חמש-מאות שנה ומחקרים רבים לאין ספור על קולומבוס, הנסתר לגביו עדיין רב מן הנגלה. דומה, כאילו ביודעין אפף את עצמו במסתורין: קולומבוס שיקר, זייף והעלים, הוא היה איש סודי, שגילה טפח והסתיר טפחיים.


קולומבוס צריך היה אפוא לשכנע פטרונים או שליטים שכדאי להשקיע במבצע מפחיד ומסוכן ממין זה.
לשם כך היה עליו להוכיח קודם כול שהוא אדם מהימן.

והוא הצליח!! לא בקלות...אבל הצליח...

בתחילה פנה אל מלכי פורטוגל אבל אילו "נפנפו אותו..." . מה עושים במקרה כזה?
הולכים למתחרים. לספרדים. המלכה איזבל והמלך פרננדו היו בשיא כוחם באותה תקופה ,לאחר הבסת המוסלמים מחצי האי האיברי. 



אך גם הם לא מיהרו להיענות להפצרותיו ולבקשות של תומכיו בחצר. 


רק באותו רגע של התרוממות רוח, הם נענים לו.
אולי, בין היתר, כדי להרגיז מעט את פורטוגל, שהיא מדינה אחות אבל גם מדינה יריבה לגבולה של ספרד.
איזבלה ופרננדו, מסכימים להעניק את חסותם לקולומבוס, ומוכנים להבטיח לו הבטחות מופלגות לגבי עתידו אם אכן יגשים את תוכניתו (שבה לא נתנו אמון רב).
                                              
למעלה:  קולומבוס מקבל את הרשות לפתוח במסע מידי איזבל. פסל שמוצב בסביליה.


הממון למבצע זה לא נתרם מקופת המדינה.
  
מעשייה המספרת שאיזבלה מכרה את תכשיטיה כדי לממן את מסע קולומבוס איננה אלא אגדה.
קולומבוס גייס כסף מאנשים פרטיים, בהם סוחרים גנואזים ויהודים מומרים, ולמלכי ספרד לא היה מה להפסיד.
וכך, על-פי חישובים מוטעים לחלוטין, בכוונה להגיע להודו, דהיינו למזרח הרחוק, ובתמיכה כלאחר-יד של הכתר הספרדי - מצליח קולומבוס לצייד שלוש אוניות ולצאת לדרך.

דרך זו, מבחינתו האישית, תנחיל לו בסופו של דבר אכזבות ומרורים. אבל לא בזה אנו עוסקים.

אז איך הגיע קולומבוס לאמריקה במקום להודו?




ראשית, הוא טעה טעות עצומה בחישוב היקף כדור-הארץ. מכל האומדנים שהכיר בחר קולומבוס (בכוונה, ככל הנראה) את הנמוך ביותר, שהיה קטן בשליש בערך מן ההיקף האמיתי של כדור-הארץ.

על כך יש להוסיף את הטעות בהערכת גודלו של האוקיאנוס המפריד בין אירופה למזרח. טעות זו הסתמכה על פסוק בכתבי הקודש, בספרים החיצוניים (בחזון עזרא [ד, מב] נאמר: 'וביום השלישי ציווית על המים להיקוות בחלק הארץ השביעי וששת החלקים הובשת'), לפיו חייב האוקיאנוס בהכרח להיות צר.

טעותו השלישית של קולומבוס היתה בהערכה מופרזת של אורכה של יבשת אסיה כלפי מזרח; זו נבעה מן התיאורים של מרקו פולו שאותם הכיר היטב.

אבל מה כל זה חשוב?? בסופו של דבר הוא הגיע לחופי סן -סלבדור וגילה לנו את אמריקה. 


התבלינים גם הגיעו בסופו של דבר למטבחים האירופאים .


הספרדים השתלטו לנו על דרום -אמריקה והביאו לנו את הטנגו ,האסאדו והטלנובלות והכל בא על מקומו בשלום.


אז רק שתדעו : ב-3 לאוגוסט הוא הפליג לכיוון.... והשאר היסטוריה.


פזית